שני אבות לגורו

העשירים הם גיבורי תרבות בישראל. גאידמק, שרי אריסון או ביל גייטס. מוספי העיתונים מלאים בסיפוריהם, ומדפי הספרים בקורותיהם ובפילוסופיות שלהם. שבוע הספר הוא הזדמנות לחזור לרוברט קיוסאקי.

עשירים סוג א', עשירים סוג ב'

ישנם שני סוגים של עשירים: סוג א' מעוניין בבניית מפעל חיים שיביא כסף, וסוג ב' מעוניין רק בכסף. אנחנו בעיקר שומעים על סוג א', שאופקיו רחבים יותר והוא רוצה להשפיע על החברה. לכן חשוב לחזור לספרו של רוברט קיוסאקי "אבא עשיר אבא עני". הספר אינו חדש. זו אם כך המלצה למי שהחמיץ אותו עד כה למרות יחסי הציבור שליוו אותו.

קיוסאקי שייך לסוג ב', הוא כמעט קריקטורה של העשיר שמעוניין רק בכסף. הוא אינו מתבייש בכך, להפך: הוא הפך את ההשקפה הזאת להשקפת עולם שנמכרת היטב.

שני האבות של קיוסאקי היו אביו האמיתי, שגידל אותו - האב העני, ואביו הרוחני, שלימד אותו על כסף - האב העשיר. אביו האמיתי קיבל דוקטורט מאוניברסיטת סטנפורד והגיע לראש מערכת החינוך של הוואי. משכורתו היתה גבוהה, אבל הוא לא הבין בכסף ולכן לא הגיע להיות בעלים של רכוש ממשי. אביו השני לא סיים שמונה שנות לימוד אבל היה בעלים של חנויות, מסעדות ועסקי בנייה, שנהפכו לאימפריה כלכלית.

עיקרי תורתו של קיוסאקי הם:

1. אל תהיה שכיר, אל תחפש מקצוע שבו תהיה טוב אלא למד על כסף.

2. אל תהיה מומחה רק בדבר אחד - זה מסוכן. אביו של קיוסאקי היה מומחה לחינוך, ולאחר שפיטר אותו המושל של הוואי, 
    הוא נותר חסר עבודה ונאלץ להיות ראש איגוד מקצועי.

3. למד על כסף מה שצריך: השקעות, חשבונאות, משפטים ומיסוי. העשירים אינם משלמים מסים - מעמדות הביניים והעניים
    משלמים. הכסף הוא כוח - שלוט בו במקום שישלוט בך.

4. בחר בחברים נכונים. העשירים מדברים על כסף, האחרים חושבים שזה נושא לא ראוי. מהשיחות של העשירים על כסף
    תוכל ללמוד הרבה.

5. תן לאחרים, ואז תקבל בחזרה. משתלם גם לעזור לאחרים וללמדם.

6. הידע איך לעשות כסף נמצא במקומות רבים. אנשים שהצליחו שמחים לחלוק אותו עם אחרים. מקום אחד שכדאי ללכת אליו
    הוא השתלמויות וימי עיון.

7. בחר לך גיבור שעשה הרבה כסף ולמד עליו הכל. הגיבורים של קיוסאקי הם וורן באפט, דונלד טראמפ ופיטר לינץ' (מומחה
    לשוק המניות).

עשיית כסף אינה ההישג היחידי

חזונו של קיוסאקי מרגיז ומקומם. הוא הרי מודה שהפרובוקציה היא תכסיס המכירה שלו. אבל כשמתעמקים בדבר, רואים שתיאור המציאות שלו מלא טעויות והטעיות. גם העשיר מסוג ב' חייב להגיע למומחיות גדולה בעסקיו כדי להגיע לעושרו, והוא נשען על מומחים ומקצוענים בעסקיו. כדאי שהצעירים לא יתבלבלו מהגורו הזה קיוסאקי, כי לרוב אין תחליף לא למקצועיות ולא לעבודה במשכורת.

יש משהו נכון בכך שהחברה הישראלית מעריכה את העשירים מסוג א' ונותנת להם פרסים עבור מפעל חיים. הסטארטאפיסט שמכר את הרעיון שלו לחברה בחו"ל אמנם עשה כסף, אבל לא הגשים את הפוטנציאל מבחינת החברה הישראלית, שמקורה בפיתוח המצאתו, ולכן הוא שייך לסוג ב' ולא לסוג א'.

ישראל התברכה בעשירים מסוג א' שמעריכים מאוד ידע - האנשים שהקימו את ישקר, טבע ודומותיהן, חברות שתרומתן לחברה אינה מוטלת בספק. אבל נוסף על כך, האם עשיית כסף היא ההישג היחידי שהחברה הישראלית צריכה להעריך בשעה זו?

כאשר לישראל היתה בעיה של מטבע חוץ, אנשי עסקים שהגדילו את היצוא זכו בצדק בהוקרה לאומית. כיום בכל פורום ותוכנית שדנים בעתיד המדינה ישנה הסכמה מקיר לקיר שהחינוך הוא בעל חשיבות עליונה. האם לא עדיף שגיבורי התרבות של היום יהיו מורים מצטיינים ומנהלי בתי ספר דגולים שמצליחים לחלץ ילדים מוכשרים מציפורני העוני והבערות?

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל