יצחק ניסן: "15 שנה לא קיבלנו שקל מהמדינה"

בתחילת 2006 מונה יצחק ניסן, עד אז סמנכ"ל ומנהל חטיבת מערכות טילים וחלל, למנכ"ל התעשייה האווירית. חוסר יעילות היה אז שמה הנרדף של חברת התעשייה הביטחונית הגדולה בישראל: היא התקשתה להציג רווחים בשורה התחתונה, עודף משמעותי בכוח אדם הכביד עליה, והיו גם כפילויות בין הפעילויות בחטיבות השונות.

ניסן, שהצטרף לתעשייה האווירית ב־1978, הוא איש מופנם. במשך כל שנותיו בחברה המעיט בחשיפה תקשורתית, וגם כעת, לאחר תהליך ההתייעלות העמוק והכואב שהעביר את החברה מאז שנכנס לתפקיד, הוא ממעט לדבר. על רקע הדו"חות הכספיים החיוביים שהציגה החברה הוא שובר שתיקה.

"הפרטה היא נושא טעון"

"התעשייה האווירית של שנת 2006 היתה חברה מפסידה, עם עודפי כוח אדם, כפילויות, גידול מתמיד בעלויות השכר ובעיות במוטיבציה של העובדים. החברה היתה כבולה בחוזים עם לקוחות בעייתיים, ומעל לכל - זו היתה חברה עם ניהול עסקי לקוי, שמבחינת רווחיות התנהלה סביב קו האפס", מספר ניסן. "לאחר שזיהינו את הבעיות התחלנו בהליך כואב אך הכרחי של התייעלות. הפכנו כל אבן בחברה, שינינו את תמהיל כוח האדם, ביטלנו כפילויות, הקמנו צוותי חשיבה, טיפלנו בנושא הבעייתי של תמחור הפרויקטים, הרחבנו את שוקי היעד שלנו והתחלנו לצמצם את מצבת כוח האדם. בהסכמת ארגון העובדים הוצאנו לפרישה מוקדמת קרוב לאלף עובדים, על חשבוננו. הפכנו לחברה מוטת רווחיות, והיום אני מחויב מול הדירקטוריון לרווח, ומשרשר את האחריות עד אחרון העובדים בחברה".

ובכל זאת, אתה מסכם את הרבעון הראשון עם ירידה ברווח הנקי.

"היעד שלנו הוא להגיע עד שנת 2015 לרווח נקי של 10% מהמכירות. היינו יכולים להיות קרובים ליעד כבר השנה, אבל הדולר פגע בנו בצורה קשה מאוד, ואי אפשר לנבא מה הוא עוד יעשה לנו. היו גם הרבה הפרשות סביב כל הנושא של פרישת העובדים. צריך להבין שכל עובד כזה עולה לנו כמיליון שקל. השיקול שלי היום הוא לא לנפנף ברווחיות קצרת טווח, אלא לדאוג לתוצאות הכספיות בטווח הארוך. אני מאמין שעד סוף השנה יהיה לנו צבר הזמנות של יותר מ־9 מיליארד דולר. אנחנו חברת התעשייה הגדולה בארץ, יותר גדולים מטבע ומאלביט מערכות. אנחנו מפרנסים 50 אלף בתי אב בישראל ומנהלים פרויקטים ב־15 מיליארד דולר - אבל חייבים לעשות את זה ברווחיות".

כפי שמתאר ניסן, בתקופתו החל תהליך משמעותי של הוצאת עובדים ותיקים לפרישה מוקדמת. בדרך כלל מדובר במהלכים שזוכים לכיסוי תקשורתי מסיבי ולביקורת רבה מצד העובדים, אך באופן מפתיע פרישת אלף עובדי התעשייה האווירית בשנה האחרונה לא עוררה מהומות, למרות קיומו של ועד עובדים חזק מאוד בחברה.

"נפרדנו מאלף עובדים אך קלטנו 2,000 חדשים", אומר ניסן. "צריך להבין שיש אנשים שלא תורמים לנו יותר, וגם הם מרגישים עייפות טכנולוגית ונפשית ואי אפשר להוציא מהם תפוקה. עדיף שילכו הביתה. ההבדל הוא שאם באלישרא מדברים כבר ארבע שנים על פרישה של מאה עובדים ושום דבר לא זז, אצלנו הלכו אלף עובדים והכל התנהל בשקט. זאת אף על פי שאנחנו פועלים בסביבה עסקית בעייתית לעומת המתחרות שלנו. בעולם אין כזה מושג של חברה ממשלתית, שהיא בעצם יצור מוזר - חברה שאיננה פרטית או ציבורית. כתוצאה מכך יש עלינו מגבלות ואנחנו נאלצים לתמרן, גם מהבחינה העסקית וגם מבחינת העובדים. אני מרגיש שאנחנו עושים את זה בהצלחה".

היו שאמרו שיש לכם 3,000 עובדים מיותרים.

"נשיא אלביט מערכות אמר זאת כנראה כשהיה במצוקה. לא עושים כותרות על גב העובדים. ברור שיש לנו מגבלות. לאלביט אין הסכם קיבוצי, ואקרמן (יוסי אקרמן, נשיא אלביט מערכות - נ"ס) יכול להוציא מהיום למחר את מי שהוא רוצה. לנו יש הסכם קיבוצי שכובל אותנו, לטוב ולרע. החוכמה היא למרות כל האילוצים לתמרן כך שתוציא אלף עובדים, אבל בשקט, ותמשיך להתנהל כאילו אתה חברה פרטית שצריכה לצמוח ולהתמודד בשווקים הענקיים. נמשיך להוציא עובדים ככל שיידרש ובהסכמה. משבר תעש הוכיח לנו שהממשלה לא תתמוך בחברה ממשלתית במשבר. הבנו שכדי להוביל את איחוד התעשיות הביטחוניות אנחנו צריכים להצטיין עסקית".

כשאתה מדבר על איחוד, אתה מדבר גם על הפרטת התעשיות הביטחוניות?

"הפרטה היא נושא טעון מאוד. צריך את ההסכמה של הממשלה, צריך את הסכמת העובדים וצריך לסכם כיצד זה יתבצע בפועל. כיוון שלא סוכמו עדיין כל הפרטים המקדמיים זה עדיין לא עומד על הפרק, אף שאני באופן אישי תומך ברעיון וכך גם חברי הדירקטוריון. אני חושב ששילוב תעש בתוך התעשייה האווירית הוא הפתרון האופטימלי לכל הצדדים, ואנחנו מחכים להחלטות בעניין הזה.

"במקביל, אני חושב שאנחנו צריכים להתנתק ומהר מרשות החברות הממשלתיות. אנחנו כגוף עסקי גדולים על מידותיה של רשות החברות הממשלתיות. יש לנו מגבלות שאין לאף חברה לגבי קופה ציבורית ולגבי העסקת עובדים. יש תופעות שמגיעות לאבסורד - אנחנו לא יכולים להעסיק מהנדס ואת קרובו החשמלאי בחטיבה אחרת, כי מבחינת הרשויות כולם קרובים".

יהיו מהנדסים שיעדיפו לעבוד בהייטק מבחינת התנאים ולא אצלכם?

"חלק מהבעיות שלנו הן תנאי ההעסקה. אנחנו מנסים לתמרן בין ההנחיות עד כמה שניתן ולפעול בהסכמת הרשויות, אבל אנחנו לא מרגישים שיש בעיה עם הרצון של עובדים להצטרף אלינו. עובד שלנו מרוויח לאחר כמה שנים כמו בהייטק, הפערים מצטמצמים".

"נעשו כאן דברים חלמאיים"

גם לגבי תנאי ההעסקה שלו יש לניסן מה לומר: "מנכ"ל אלביט מערכות מרוויח את השכר שלי ביומיים עבודה, מנכ"ל אל על חיים רומנו מרוויח 800 אלף שקל בחודש. אני הייתי צריך להרוויח פי 30 מהם לפי הביצועים של החברה שלי ובסדר הגודל שלה". עלות שכרו של ניסן הגיעה ב־2007 לכ־70 אלף שקל בחודש.הדולר גורם למשבר של ממש בחברה, ש־80% ממכירותיה הם ליצוא.

"כל פיחות של 10 אגורות בדולר הוא הפסד של 25 מיליון דולר לנו, ואפילו מעבר לכך. ככל שאנחנו גדלים במכירות החשיפה שלנו לדולר גדלה. מחקנו עשרות מיליוני דולרים. אז נכון שאם היינו מספיק חכמים לעשות הגנות מט"ח עם דולר של 4.3 שקלים אולי היינו עוברים את הגל בשלום. היום זה מאוחר מדי, ואנחנו נאלצים להתמודד בכל החזיתות. לחברה יש קופת מזומנים אדירה של 1.5 מיליארד דולר רק ממקדמות ופעילות שוטפת, וצריך לעשות הרבה סלטות באוויר כדי להגן עליה".

אחת מדרכי ההתמודדות שלכם היתה שורה של קיצוצים בחשמל, בשעות נוספות ובנסיעות עובדים, תוכנית שזכתה לביקורת רבה.

"אנחנו קודם כל מחכים לראות מה יהיה, ובינתיים ממשיכים להיות מצוינים. אנחנו תוקפים את הרכש ואת ניהול הפרויקטים, מנתחים כישלונות שיווקיים. אם היינו ממשיכים לפעול כמו בעבר היינו מקבלים מכה קשה יותר. הפעולות שעשינו הביאו כבר לרווח לא מבוטל, וכשהדולר יתאושש נראה זינוק אדיר.

"אנחנו חייבים להשתפר ואנחנו עושים את זה על ידי התייעלות בכל מיני פרמטרים, בלי לפגוע בשכר העובדים ובקידומם. בעבר פשוט נעשו כאן דברים חלמאיים, ואנחנו מנסים לתקן.

"שמעתי שמשמיצים אותנו על כך שהמדינה הלוותה לנו לפני 15 שנה כספים, אבל חייבים להבין שזה קרה כי המדינה ביטלה את פרויקט הלביא, ולכן ניסתה לסייע ולתקן את הנזק שגרם הביטול. החליטו לעשות פרויקט, קלטו אלפי עובדים, ואז החליטו חד־צדדית לעצור. שום חברה תעשייתית לא היתה יכולה להתמודד עם זה. 15 שנה לא קיבלנו מהם שקל".