• תפריט
בארץ

נועם לניר: "אני רוצה לחיות בסבבה"

יאכטה עצומה ותרומות לניצולי שואה. 200 מיליון דולר בבנק ומשפחה משדרות על הסיפון. נועם לניר הוא הרבה יותר ממקרה פרטי של מנהל ישראלי, הוא הייצוג של החלום הציוני המעודכן - גם אם זה נורא מרגיז אותנו

אמיר זיו וגולן חזני 08:3407.05.08
נועם לניר הוא המימוש המוקצן ביותר של החלום הישראלי העכשווי. כשעל הסיפון התחתון ביאכטה העצומה שלו במרינה בהרצליה מתארחת משפחה משדרות, ואילו על הסיפון העליון הוא עונה בטלפון לניצול שואה שזקוק לסיוע, ומיד אחר כך לשותף עסקי שיש לו רעיון כיצד להשקיע את 200 מיליון הדולרים ששוכבים בחשבון הבנק של לניר - חלום הציונות בשנת ה־60 למדינת ישראל לא יכול היה לזכות בייצוג מדויק יותר.

 

לניר מודע לזה. בנאום באחרונה בפתיחת תערוכה של הצייר ניצול השואה בן ה־93 אלכסנדר בוגן - השואה ובוגן ישובו ויעלו לאורך כל השיחה שלנו - הגדיר לניר את עצמו "נציג מובהק של הישראליות הצעירה". בג'ינס וטי שירט צמודה לשרירים מטופחים, שיער קצוץ דק ומאפיר קלות, יחף ונטול משרד ומזכירה באופן עקרוני, הוא נושא בגאון את תדמית הצבר המעודכן. קקטוס עם קוצים מזהב. ירון זהבי.

 

הנציג המובהק של הישראליות הצעירה עדכן אותה בצלמו. לניר הוא גם עשיר מאוד, אבל גם הילד בן השש שאביו הטייס, אבי לניר גיבור ישראל, נפל בשבי הסורי ועונה למוות. הוא גם נהנתן ומוחצן, וגם תורם כמעט אובססיבי. בגיל 41 נועם לניר ממשיך להיות גיבור ישראלי מספר נעורים של גלילה רון פדר. הוא רק הפסיק לזרוק בקבוקי מולוטוב מאולתרים על הבריטים, והתפנה לדפוק אותם ולהנפיק במיליארדים בבורסה של לונדון.

 

הקביעה הזו בהחלט עשויה להרגיז. לא היינו רוצים לחשוב שהייצוג הישראלי המעודכן יושב על יאכטה ושוחה ב־200 מיליון דולר שהגיעו אליו בזכות קידום הימורים באינטרנט. אז לא היינו רוצים. זו בעיה שלנו, לא של לניר.

 

במהירות שיא, בעוצמות נדירות

המקרה של לניר מעניין מפני שהכל קרה לו במהירות שיא ובעוצמות נדירות. שילוב של נחישות קיצונית להתעשר, ניצול מבריק של חלון הזדמנויות שיצר האינטרנט, נכונות ללכת על הגבול הלגיטימי של הימורים ברשת והחלטה קרת רוח לסגת ברגע שהקופה כבר ביד ועל הלוח נשארו רק סיכונים.

 

את חברת אמפייר אונליין, שעסקה בשיווק של אתרי הימורים ברשת, הקים לניר עם קבוצת חברים ב־1998. לפני כן הספיק לנסות להתעשר בהמון דרכים, שתמיד היו באותו רגע "הדבר הנכון". הוא היה מבעלי מועדון אלנבי 58 המיתולוגי בתל אביב, הפעיל מועדון רולרבליידס כשנדמה היה שתל אביב הופכת למנהטן, שיווק כרטיסי הגרלה של הוועד למען החייל, ואז נחשף להימורים ברשת, בדיוק כשמיליונים בעולם התאהבו לפתע בפוקר וירטואלי. "בתי הבכורה נולדה אז, הייתי בעל משפחה, מובטל וחסר כל", הוא משחזר. "פגשתי את ארנון כץ, שהיה מבין גדול באינטרנט, ויחד הקמנו את החברה. לא היו לנו לא כסף ולא טכנולוגיה, לכן פשוט הפכנו למשווקים של אתר ההימורים 888. לא הצלחתי לגייס כסף כדי שנפעיל הימורים בעצמנו, אבל הטרגדיה נהפכה מהר מאוד ליתרון".

 

אמפייר אונליין נבנתה כדי שתהיה זולה לתפעול ומהירה להגיב. החברה נרשמה בגיברלטר, פעלה מקפריסין, אנשי הטכנולוגיה היו סרבים והמתכנתים מהודו. "שום דבר לא היה ייחודי במודל או בעשייה שלנו, למעט קצב הגידול", אומר לניר. לדבריו, כבר בשנתה הראשונה הרוויחה החברה 2 מיליון דולר. "שנה אחר כך כבר הרווחנו 8 מיליון, ובתחילת 2005 כבר הרווחנו 4-5 מיליון בחודש". הקצב המסחרר הזה נמשך, עד שבאמצע 2005 אמפייר הונפקה בבורסה המשנית בלונדון לפי שווי של כמיליארד דולר. בהנפקה נמשכו על ידי מייסדי החברה כ־200 מיליון דולר, מהם כ־70 מיליון שהגיעו ללניר. האיש שמעיד על עצמו שתמיד רצה להיות עשיר, נהפך לכזה.

 

מה היה לך שלא היה למתחרים?

 

"רצון ונחישות. בסופו של דבר הפכנו להיות המשווקים הכי גדולים בעולם, בפער עצום מכל המתחרים שלנו. בהמשך התחברנו עם פארטי גיימינג (מפעילת אתר הפוקר המקוון הגדול בעולם), והשאר היסטוריה. מרגע שהתחברת לגדולים, כל השאר זה רק שיווק".

 

אמפייר של לניר בעצם היתה אחראית למשוך מהמרים לאתר שלה ולהוביל אותם משם לאתרי ההימורים הגדולים. כדי לעשות זאת היא קשרה קשרים עם אתרים שונים כדי להציב בהם קישורים לאתר שלה, השתלטה על שמות דומיין שהובילו אליה וגם פרסמה מחוץ לאינטרנט. ההצלחה השיווקית הגדולה יצרה תלות של אתרי ההימורים הענקיים בתיווך של לניר, שגזר קופון מכל מהמר שעבר דרכו.

 

לניר מסביר שההצלחה מול מאות משווקי הימורים מתחרים נבעה "מניהול נכון ורצף נכון של החלטות עסקיות. ההחלטה הכי חשובה היתה ללכת להנפקה. לא נערכנו לזה מראש, מלכתחילה חשבתי שנכון לשמור את העסק פרטי. ביום אחד, בתחילת 2005, הבנתי שהצ'אנס היחיד להתמודד בשוק זה להנפיק. ואז, בתהליך מהיר, בתוך שלושה חודשים, הנפקנו. לפני כל המתחרים שלנו".

 

הנפקתם כדי לנצל הזדמנות לאקזיט עצום.

 

"ההנפקה לא נעשתה כדי לקטוף את הפירות, אלא כדי להגיע לבוננזה הגדולה: מיזוג שיבוא אחרי ההנפקה. זה היה מהלך עסקי הגיוני".

 

ההחלטה החשובה הבאה, אומר לניר, "היתה ההחלטה שלא להיגרר להליך משפטי ארוך עם פארטי גיימינג, אלא להתפשר ולקבל את המקסימום שאנחנו יכולים, עכשיו. לא לקחת סיכון ולאבד הכל". זה כבר היה בסוף 2005, כשפארטי הענקית הסתכסכה עם אמפייר של לניר וניסתה בעצם לחסל אותה באמצעות ניתוק הקשר ביניהן. "יום אחד תקעו לנו ברז, ואני לא הערכתי מראש את עוצמת הנזק", אומר לניר. תביעה שהגישה אמפייר נגד פארטי הסתיימה בתוך זמן קצר בפשרה, ששלשלה לכיסי החברה של לניר 250 מיליון דולר.

 

לניר. "ההחלטה החשובה השלישית היתה לעזוב הכל בסוף 2005" לניר. "ההחלטה החשובה השלישית היתה לעזוב הכל בסוף 2005" צילום: אוראל כהן
2006, מרגע שעברה בארה"ב חקיקה שהגבילה הימורים ברשת. אחרי החקיקה לא ראיתי עוד מקום בשבילנו להישאר בתחום. בתוך שבועות ספורים לא היינו שם יותר. מבחינתי, הלכנו דרך ארוכה, עשינו יפה, והיה לי ברור שצריך להמשיך הלאה".

 

כל השותפים שלך היו בדעה שצריך לעזוב את תחום ההימורים?

 

"לכולם היה ברור שזה סוף הדרך. אף אחד לא רצה להמשיך במגרש המשחקים הזה".

 

אתה מתגעגע?

 

"אני לא מתגעגע אפילו לרגע אחד לתקופת ההימורים של אמפייר אונליין. זו היתה תקופה מרתקת, אבל זה היה פרק בחיי, והיום זה לא חסר לי. מיציתי".

 

יאכטה וגל פרטי בטורקיה

מהרגע שבו התגשם החלום, לניר צעד בצעדים מהירים, בלי להסס ובלי להתנצל, לאורך השביל שכבר סומן, נדרך ונכבש על ידי האנשים המאוד עשירים שצמחו כאן לפניו. הוא קנה נחלה במעוז ההון מושב בני ציון ב־4 מיליון דולר, והוא קנה יאכטה בשווי 10 מיליון דולר וקרא לה על שם אשתו, והוא קנה מטוס פרטי מלב לבייב תמורת 15 מיליון דולר, והוא פלירטט לרגע עם האפשרות לקנות עיתון גדול במאות מיליונים, ולבסוף השקיע בהמון נדל"ן סולידי וקנה לעצמו חברת אינטרנט קטנה ותזזיתית בשביל הריגוש.

 

נעים ללניר להיות עשיר. הוא לא מסתיר את זה. "בילדותי הייתי מוכר ארטיקים כאן על החול", הוא מצביע על מה שנשאר מרצועת החוף של הרצליה, "צביקה, שמכר איתי פה ארטיקים, מוכר עד היום בייגלה בצומת גלילות". כדי להמחיש עד כמה התרחק מצביקה מוכר הארטיקים, הוא מספר את סיפור הסקי הראשון בחייו: "ביומולדת 14 החלטתי שאני נוסע לגלוש בחרמון. יצאתי לפנות בוקר מהבית, לקחתי אוטובוס, ועוד אוטובוס, וטרמפים ומה לא, עד שהגעתי לחרמון סחוט לגמרי בסוף היום. ביומולדת 41, לא מזמן, החלטתי לסגור מעגל. טסתי לצרפת במטוס פרטי, משם במסוק שחיכה לי ולקח אותי ישר לאלפים, שם חיכה לי חביאר, חבר ומומחה בגלישת אקסטרים שאני גולש איתו". בשלב הזה לניר לא מתאפק, וכמו ילד שחייב להראות את הצעצוע שסיפר עליו הוא קוטע את השיחה איתנו ומתקשר לחביאר. "ביום שלישי אני אצלך", הוא אומר לו, "שמעתי שעומד לרדת שלג". אחר כך הוא אומר לנו שהוא אוהב לגלוש בורבייר, "ויש לי שם בית".

 

אבל התמצית המדויקת של העושר והאושר הלנירי מגיע אלינו בצורת סרטון שלניר מקרין לנו במחשב כף היד שלו: לילה, ים, מכל עבר המים הכהים והחלקים של מפרץ פטיה המרהיב בטורקיה. במרכז הפריים, מואר בפרוז'קטור, נועם לניר בבגד ים, רכוב על גלשן גלים, עולה ויורד שוב ושוב על גל ארוך ארוך שאינו נגמר. יציב כמו גולש מיומן, שהגל שלו לעולם אינו גווע וגם אינו מאיים להטביע אותו. חולפות שניות ארוכות עד שמבינים שזה אינו גל טבעי שמשגר הים אל החוף. מישהו מייצר ללניר גל גלישה אישי ואינסופי. קוראים לזה Wake Surf, גלישה על הגל הפרטי שעושה עבורך הנהג של סירת המרוץ שלך.

 

קריצה ונדל"ן בכל העולם

נאמנה להחלטה להתנתק מעיסוקה המקורי, אמפייר אונליין של לניר נכנסה לשנת 2007 כשהיא כבר חברת השקעות מהוגנת, עם קופת מזומנים מרשימה של כ־300 מיליון דולר ועם הנהלה שיושבת בשוויץ. כדי להשלים את הניתוק מהתקופה הפרועה שינתה אמפייר את שמה לליוורמור השקעות. לניר חובב ההיסטוריה לא הסתפק בבחירה סתמית של שם והעדיף קריצה. ליוורמור נקראת על שמו של ג'סי ליוורמור, מגדולי הסוחרים בבורסה האמריקאית בראשית המאה שעברה, ספקולנט שנוי במחלוקת שהרוויח והפסיד הון במהלך חייו, ונהפך לגיבור הספר "זיכרונותיו של סוחר מניות מוול סטריט".

 

לניר הוא בעל השליטה בליוורמור, הנסחרת לפי שווי של כ־160 מיליון דולר, והוא מחזיק בכמחצית ממניותיה. המנכ"ל הוא רון בראון, "והוא האיש שמוביל בפועל את החברה", אומר לניר.

 

מה התפקיד שלך?

 

"אני מביא את העסקים. זה מה שאני יודע לעשות. יש לי קשרים, אני אנרגטי, נוסע בלי בעיה לאן שצריך. אני פחות מנהל קלאסי, ולכן יש חשיבות לנוכחות של בראון לצדי".

 

אילו עסקים יש לליוורמור כיום?

 

"יש לנו פרויקט נדל"ן מצוין בברן שבשוויץ, משרדים של חברת הרכבות השוויצרית, נכס שמדורג 'טריפל A' עם תשואה של 7% בשנה. אנחנו השקענו 15 מיליון פרנק שוויצרי, ושאר המימון הגיע ממריל לינץ'". לפי דיווחי ליוורמור, העסקה כוללת גם בניית בניין דירות על חלק מהשטח, וההשקעה הכוללת בה תסתכם בכ־110 מיליון פרנק שוויצרי.

 

השקעתם גם ברומניה, ב־Boom, מיזם הטלוויזיה בלוויין שהקימה אלרן. אתם מחזיקים 15%, ובינתיים המיזם מפסיד.

 

"הוא מייצר 7–8 מיליון יורו בחודש. לחברה יש 125 אלף מנויים וצמיחה של 14 אלף מנויים בחודש. אבל בשלב הזה הצמיחה דורשת הוצאות מימון".

 

איפה עוד השקעתם?

 

"בהודו השקענו בפרויקט בנייה למגורים שיאוכלס ביוני, שיש לו ביקוש עצום. אנחנו שמנו 20 מיליון דולר, והצטרפנו לקבוצה שהקים JM Financial, המוסד הפיננסי החוץ־בנקאי השני בגודלו בהודו". פרט להשקעה הזו, בראשית השנה רכשה ליוורמור גם את האחזקות של אלרן בחברת אטלס נכסים, שמשקיעה בנדל"ן במזרח אירופה.

 

נדל"ן מרתק אותך?

 

"כל השקעות הנדל"ן שלנו נובעות ממצב קיצוני בשוק, שפותח הזדמנויות בלתי רגילות. חברות חייבות לזרוק לשוק נכסים. כל חיי זיהיתי הזדמנויות וניצלתי אותן. גם עכשיו. היתרון העצום שלנו היום הוא שאנחנו נזילים. מתוך הכסף של ליוורמור, 50% מושקע והשאר נזיל".

 

אין לך אסטרטגיה, אתה חי מהזדמנויות. אין ישיבות דירקטוריון, אין דיונים.

 

"בשום שלב בחיים שלי לא ישבתי בישיבות. קשה לי. בישיבות כל אחד צריך להכניס את התובנות שלו, להוכיח שחשוב שהוא קיים. אני בקשר 24 שעות ביממה, לבד, בלי מערכת מסביב".

 

אתה קומבינטור, במובן החיובי של המילה.

 

"גם על יצחק תשובה אתה יכול להגיד שהוא קומבינטור. מה זה קומבינטור? זה סגנון החיים שלי, ככה אני מתנהל. לכולם יש את הטלפון שלי, תמיד אני עונה, תמיד זמין. אין לי מזכירה, אין לי יומן. מי שרוצה להיפגש בא ונפגש".

 

לא סיננת אף שיחה מהבוקר.

 

"והיום זה יום רגוע".

 

אולי בגלל זה מניית ליוורמור נסחרת ב־30 פני?

 

"החברה גם היתה שווה 15 מיליארד, ואני הייתי באותו סטייט אוף מיינד. אני לא יכול להתייחס לנקודות קיצון לא רציונליות. המניה נסחרת בשני שלישים מההון העצמי, אני קניתי מניות ליוורמור ב־70 מיליון דולר, וזו הצהרה מספיק ברורה ביחס למה שאני חושב. בעסקים, לא כמו באקדמיה, המבחן חד ברור: כמות הכסף שאתה מצליח לצבור. במבחן הזה עמדנו לא רע".

 

שדרות ולבנון בסלולרי

במהלך כל השיחה, לניר לא יכול לשבת יותר מחמש דקות ברציפות. בכל כמה דקות הוא קם להביא משהו, או להראות משהו במחשב, או לענות למישהו בטלפון. ההתעקשות שלו לענות לכל מי שמצלצל, בלי מזכירה, בלי סינון או לפחות משיבון, כמעט בלתי נתפסת כשמכירים את התנהלותם של אנשי עסקים ישראלים. כשמפיקת העיתון ביקשה לתאם צילום, הוא עצמו ענה לה בכל שש הפעמים שנדרשו עד שנמצא מועד מתאים. קשה להבין כיצד אפשר לנהל עסקים ככה.

 

לניר מתעקש שהוא חייב את המגע האישי. גם בעסקים וגם בפילנתרופיה הענפה שלו. הוא הרי היה יכול להקים קרן סיוע שתחלק עזרה לנזקקים. כך עושים רוב העשירים הגדולים כאן. אבל הוא רוצה להרגיש מה הכסף שלו עושה. במלחמת לבנון השנייה לניר הסתובב בצפון וקנה סיוע לאלה שנתקעו בלי יכולת לברוח. אחרי המלחמה הוא חילק שם מלגות לימודים. היום הוא יורד לשדרות פעם בכמה שבועות, נעזר בחבר מקומי כדי שיצביע עבורו על משפחות שנקלעו לקשיים כלכליים. לניר מגיע למכולת ומכסה את החוב שלהן. לניר מבקר בעצמו משפחה שבה האמא הפסיקה לתפקד, ומבטיח כסף אם תשקם את עצמה. לניר הולך לבית שבו האבא מתקשה להירדם בלילה ורוכש מכשיר להקלת הנשימה. הכל אישי. מהיד שלו.

 

הפניות אליו כמעט אינסופיות. רגע אחד מתקשר מורה לספורט ומבקש תקציב למזרני ג'ודו, רגע אחר כך מתקשר בן של ניצול שואה שזקוק לטיפול שיניים. בבוקר יום חמישי לפני כחודשיים, כשלניר היה באיטליה, התקשרה מישהי וביקשה מימון להוצאת חוברת אחרונה למשורר והמתרגם אהרון אמיר. לניר הסכים. באותו לילה אמיר מת.

 

קל להבין איזו תחושת כוח מעניקה הנתינה האישית. קל לבקר את הבחירה לעשות זאת באופן כל כך פרטני. ועדיין אין בעיה להאמין ללניר שבאמת אכפת לו. "זה המקום שאנחנו חיים בו, ואני רוצה שיהיה כאן מקום יותר טוב לילדים שלי", הוא אומר, ונוסע בעצמו לתקן. להרים משפחה אחת מעוני, להוציא ניצול שואה אחד מייאוש, לשמח שלושה ילדים משדרות בסוני פלייסטיישן על היאכטה בהרצליה.

 

אתה חייב את המגע האישי?

 

"התקשרתי לחבר שלי בשדרות, שמעתי כמה נורא שם, בכיתי. הזמנתי אותו לישון אצלי, מה יותר טבעי מזה? אני בעזרה רואה את עצמי כמו אוהד שרוף של בית"ר ירושלים שנותן את הנשמה לקבוצה. מה, אני אשלח את המזכירה לעודד ביציע?".

 

אתה מבין שאתה שונה מהמיליה שלך?

 

"לאיזה מיליה אני שייך?".

 

שואה וזהות על היאכטה

הוא אבא לארבעה ילדים בני שלוש עד עשר. אמו היא מיכל לניר, ד"ר לפילוסופיה יהודית. את היהדות שלו, האמונה הדתית שלטענתו כבר אינה משמשת עוד כזיכרון הקולקטיבי שלנו, לניר החליף בזיכרון השואה. בעדינות המתבקשת, אפשר לומר שלניר הוא חובב שואה. דימוי הגיבור מספרי גלילה רון פדר מתאים גם כאן. החורבן היהודי באירופה הוא מבחינת לניר נקודת מפתח להבנת קיומנו העכשווי. לא פעם לאורך השיחה הוא מזכיר את "רקוויאם גרמני", ספרו של עמוס אילון שסוקר את הפריחה היהודית בגרמניה מאז ימי משה מנדלסון ועד 1933. "החיבור שלי לשואה הוא החיבור הקולקטיבי הכי חזק שיש לי. כולנו בעצם ניצולי שואה", הוא אומר. "גם מזרחים, ספרדים, כולם ניצולי שואה שהיטלר במקרה לא הגיע אליהם. השואה והסיפור היהודי זה הסיפור הכי מרתק בעולם, וזה הסיפור שלנו".

 

הישראליות הצעירה של לניר, שהוא ל"נציג מובהק" שלה, כוללת תפיסה חברתית והיסטורית של סימני קריאה, מהסוג שנתקלים בו בכל שיחות סלון או ויכוח מילואים. הוויה ישראלית שקל להבין וקל מאוד להתחבר אליה. וכשלניר מתחבר, הוא גם עושה. הוא מימן את סרט הטלוויזיה "מוסר השילומים", שיצרו גיא מרוז ואורלי וילנאי (וביום השואה האחרון התקוטט עמם סביב דרישתו לשנות דברים בסרט). הוא מממן חלק ניכר מהקרן לרווחת ניצולי השואה. הוא עומד מאחורי הקמפיין הפוליטי והתקשורתי למען הניצולים. כשאנחנו שואלים מי האדם שהוא מעריץ, לניר נוקב בשמו של "אלכסנדר בוגן, הגיבור שלי". בוגן היה מפקד פלוגת פרטיזנים ביערות בלרוס במשך שנתיים במהלך מלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה חזר לאהבתו, הציור, ונהפך לאמן מצליח שממשיך ליצור גם היום, בגיל 92. לפני כמה שבועות נחנכה בלטרון אנדרטה בעיצובו של בוגן לזכר הפרטיזנים והלוחמים היהודים. לניר מימן את הקמתה.

 

"זה מדבר אליי יותר מאלף עסקאות", הוא אומר, ורץ להביא מהספרייה של היאכטה - הדיסוננס מיד יתחדד עוד יותר - את ספרו של הפרטיזן ניצול השואה ישראל ברסטיצקי, "ילדי, הצל את עצמך". ציור של בוגן מעטר את השער. "ברסטיצקי חטף עשר שנים בסיביר בגלל שאחרי המלחמה רצה לעלות לארץ. זה לא נתפס", לניר מדפדף מולנו בספר בהתלהבות. "עשר שנים הוא לא ידע מה קורה בעולם".

 

אתה נתפס לסיפורים קיצוניים.

 

"זו הסיבה שאנחנו פה, זו הזהות שלנו". לפני שנתיים, בראיון לערוץ 2 ערב יום השואה, הוא ניסח זאת מדויק עוד יותר: "קראתי המון ספרות בנושא השואה, וזה עיצב את דמותי ואת הזהות שלי".

 

בין לניר לאלי הורביץ

האם הישראליות המעודכנת, החלום הציוני העכשווי, הם אכן השילוב שלניר מציג? קל לטעון שלא. אבל מהם בעצם הערכים הישראליים התקפים כיום, אלה שלאורם גם הטובים שבינינו מחנכים את ילדיהם? אחריות הדדית, אכפתיות, מעורבות בקהילה, מודעות היסטורית, בסדר. אבל גם יוזמה, וחינוך טכנולוגי ובוודאי הרבה מימוש עצמי. עכשיו תערבבו. פעם היה יוצא אלי הורביץ. היום, 60 למדינת ישראל, בהחלט יכול לצאת נועם לניר.

 

מה אתה רוצה לעשות בעוד עשר שנים?

 

"לחיות בסבבה".

 

לאן אתה הולך?

 

"לעשות עוד, אותו דבר".

 

העושר שינה אותך?

 

"קצת. אני יותר רגוע, ישן טוב בלילה".

 

מה הכי כיף בלהיות עשיר?

 

"שאנחנו יכולים לשבת כאן 3 שעות, בלי דאגות".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x