נעמי גז : "הייתי מספר 1 בארה"ב, הגעתי לטופ"

מספר ימים לפני שיצאה לחופשת סקי ביוטה, החליטה ד"ר נעמי גז, לשעבר אחת האנליסטיות הבכירות בגולדמן זאקס וכיום אשת עסקים ישראלית שחיה בניו-יורק, להשקיע לראשונה בחברה ישראלית.

זה היה פשוט למדי: בסוף ינואר גז רכשה 15% ממניות חברת איי.די.או אירופה שבשליטת עדי קייזמן, והפכה למחזיקת המניות הגדולה בחברה אחרי קייזמן עצמו. "אנחנו חברים טובים", מסבירה גז כיצד הגיעה להקצאת המניות של קייזמן, בה השתתפו גם שמות נוצצים נוספים. "הכרתי את עדי דרך עפרה שטראוס (רעייתו של קייזמן - ע.ק), שאני חברה מאוד קרובה שלה ומכירה גם את אביה, מיכאל. מאוד התרשמתי מהפעילות של קייזמן במזרח אירופה והחלטתי להיכנס כמשקיעה. אין לי שום תפקיד בחברה".

איי.די.או עוסקת בנדל"ן, ונראה שהסיבה המרכזית לשיתוף הפעולה בין קייזמן לגז היא רצונו של הראשון לפעול גם בארצות הברית וליצור רשת עבודה עם משקיעים ואנשי עסקים במדינה. גז, המתגוררת בשדרה החמישית בניו יורק, נראית כמו בחירה מושלמת למשימה: אחרי 30 שנה בארצות הברית היא הפכה לדמות נחשבת ובעלת קשרים בקהילה העסקית והיהודית האמריקאית. לדבריה, תחילה חשבו השניים לפתוח קרן משותפת, אך הדברים התגלגלו לכך שהיא נכנסה להשקעה באיי.די.או.

"ביזנס זה לא לנשים"

גז (61), ילידת רמת גן ששם נעוריה תמיר, כמעט ואינה מוכרת בארץ, אולם בוול סטריט היא שם דבר. המסלול שהביא אותה לעולם העסקי הוא יוצא דופן. בצבא היא היתה מה שכונה אז "מסגננת" (כיום משכתבת) של העיתון "מערכות".

במהלך השירות כבר החלה ללמוד לתואר ראשון בלשונות שמיות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן סיימה תואר שני בפילוסופיה. כשהאוניברסיטה פתחה את החוג לספרות כללית היא החלה ללמד שם, עד שקיבלה מלגה לדוקטורט באוניברסיטת ניו יורק (NYU), שם עשתה את התואר השלישי בספרות השוואתית. אחרי סיום התואר חזרה ארצה ולימדה באוניברסיטה במשך שנה.

ב-1976 היא חזרה לניו יורק, שם לימדה ספרות בישיבה יוניברסיטי ופירסמה מאמרים בתחום הספרות והסמיוטיקה. היא התחתנה וילדה את אריאנה, כיום האבובנית הראשונה של הפילהרמונית של לוס אנג'לס. לימים התגרשה והתחתנה בשנית. עולם העסקים לא יכול היה להיות רחוק יותר ממנה.

"אבי, רואה החשבון זאב תמיר ז"ל, תמיד אמר לי שראיית חשבון וביזנס זה לא לנשים", היא מספרת. "הוא לא עודד אותי לפנות לכיוון הזה, אבל כנראה שהיתה לי נטייה טבעית לכך. קסם לי לשוחח עם אנשי עסקים. כל התלמידים הטובים פנו למשפטים ולעסקים, אז התלמידים לא היו נהדרים והמשכורת לא היתה טובה ואני מאוד נמשכתי לביזנס. אז החלטתי שאני אשנה כיוון".

השינוי שחל בה הבשיל ב-1982, במקביל לפריחת הכלכלה האמריקאית. עולם העסקים היה זקוק לכח עבודה רענן, וכמה מבתי הספר למינהל עסקים פתחו תוכניות הסבה מיוחדות ומקוצרות לדוקטורים מתחומים הומניים. גז נרשמה לקורס אינטנסיבי בן שישה שבועות ב-NYU.

"במהלך הקורס גיליתי שירשתי מאבא שלי את הכישרון להבנה חשבונאית. הבנתי מאזנים ותזרים מזומנים באופן טבעי, ואחרי הקורס היה לי ברור שאני רוצה להשתמש בידע הזה. חיפשתי משרה וניסיתי בחברות שונות, בהן גם מריל לינץ', אבל אף אחד לא היה מוכן לזמן אותי לראיון ראשון".

המקום היחיד בו הסכימו לקבל אותה לעבודה היה בנק ההשקעות הענק גולדמן זאקס. עוד באותה שנה היא החלה לעבוד בתחום המחקר החשבונאי (equity research) בבנק ולכסות את תחום המזון. במסגרת תפקידה היתה אחראית על מיזוגים ורכישות גדולים מאוד בענף.

"אני הייתי מספר אחת בארצות הברית, הגעתי לטופ", היא מספרת בגאווה על אותה תקופה. "גריניץ' ו-Institutional Investor מדרגים מדי שנה את האנליסטים במה שנקרא "All American Team" ואני הייתי הרבה שנים בתוך הנבחרת הזו של האנליסטים - חלק נכבד מהזמן במקום הראשון. הצלחתי בעולם גברי, אף כי יחסית לתחום השקעות, בתחום המחקר ניתן למצוא יותר נשים".

ב-1994 הפכה גז לשותפה בגולדמן זאקס - אחת משתים-עשרה נשים שותפות מתוך 176, והיתה בכך לישראלית הבכירה ביותר בנק. "התמחיתי בתעשיית המזון וייעצתי להשקעות בתחום זה. עבדתי עם בנקאים שאחראים לעסקאות גדולות בתעשייה הזו, דוגמת ג'נרל פוד, קראפט ונביסקו. אלו היו היו מיזוגים מאוד גדולים והייתי מעורבת בכולם.

בשלוש השנים האחרונות שלי בגולדמן זאקס עברתי להשקעות בנקאיות, וכיסיתי את תעשיית הצריכה. עבדתי על כמה עסקאות ענק, כולל המכירה של קוויקר אוטס לפפסי קולה".

לעשות כסף ולהינות

גז פרשה מגולדמן זאקס בנובמבר 2003, ומאז היא מתעסקת בהשקעות אישיות ונוטלת חלק בקבוצת נשים שנקראת Circle Financial Group. מדובר בקבוצה שהוקמה על ידי עשר נשים, מחציתן יוצאות גולדמן זאקס. "אנחנו קבוצה שחולקת מידע ושרותים ועושות פעילויות ניהוליות ופילנתרופיות ביחד", היא מסבירה. את משרדיה חולקת הקבוצה עם מייקל שטיינהארדט, אחד ממנהלי הכספים הידועים בוול סטריט. "כל אחת מנהלת את הכספים שלה לחוד", מספרת גז על פורום הנשים, "אבל יש לנו משרד משותף".

גז גם חברה במועצת המנהלים של בית הספר לניהול של אוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לניהול ב-NYU. היא יושבת במספר דירקטוריונים כמו האופרה של ניו יורק ומכהנת גם כיו"ר דירקטוריון המוזיאון היהודי. רבים מחבריה הם בכירים בקהילה העסקית, חלקם מתחום המזון כמו משפחת שטראוס ודן פרופר, יו"ר ומבעלי אסם.

בארצות הברית היא מקושרת למנהלי כספים וקרנות. "אני מעורבת מאוד בקהילה היהודית והעסקית", היא מספרת, "ומלבד זאת אני משקיעה, מייעצת לשתי קרנות בהודו וחברה בדירקטוריונים של חברות בארצות הברית ובהודו. יש לי השקעות בארצות הברית ובהודו ועכשיו, דרך עדי, גם בישראל ומזרח אירופה. ההשקעה בחברה של עדי היא הראשונה בחברה ישראלית, למרות שלמעשה זו השקעה בנדל"ן במזרח אירופה".

מטרת ההשקעות, לדבריה היא "לעשות כסף וליהנות" ואין לה שום תכנונים לחזור ארצה, אף שמשפחתה מתגוררת בישראל. המבטא האמריקאי שספגה בשלושים שנות חיים בארצות-הברית מורגש היטב כשהיא מסכמת את השיחה: "אני מאוד מעורה גם בחיי העסקיים וגם בחיים החברתיים של ניו יורק, זו עיר תוססת ומעניינת ומרכז פיננסי ענק. פה הדברים קורים".