פרשנות: קידום על המשקל
מדו"ח ביניים של הוועדה לבדיקת הליכי הקידום באוניברסיטה העברית, בראשות הפרופ' צבי פירן, ניתן ללמוד שאף באוניברסיטה המדורגת בדרך כלל ראשונה בישראל יש מקום לשיפור. "אין מנגנונים מספיקים להבטחת המצוינות במינויים", נכתב בדו"ח
פרופ' רם פרוסט, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, תקף את הכלכלנים מעל במה זו ("תרופה חד־ממדית", 24.4). טיעונו המרכזי הוא שלכלכלנים יש אותה התרופה לכל בעיה: "תמריצים דיפרנציאליים ותחרות שוק". כדוגמה לטענותיו, מציג פרוסט את מאמרי ("הופכים כסף לזבל", 14.4) בו הלנתי
בהביאו ראיה מניסיונו הרב, פרוסט טוען שהכול תקין; הסגל האקדמי בישראל תמיד מקודם על סמך איכות הישגיו ותופעת הקידום על בסיס פרסומים רבים באיכות דלה אינה בנמצא. אבל העובדות סותרות את טענת פרוסט. הבה נראה.
שיקולי "חברות" גוברים על שיקולים מקצועיים
מדו"ח ביניים של הוועדה לבדיקת הליכי הקידום באוניברסיטה העברית, בראשות הפרופ' צבי פירן, שהוגש לרקטור האוניברסיטה בשנת 2004, ניתן ללמוד שאף באוניברסיטה המדורגת בדרך כלל ראשונה בישראל יש מקום לשיפור. כך למשל קובע הדו"ח כי "אין מנגנונים מספיקים להבטחת המצוינות במינויים". ומוסיף הערה על הוועדות הדנות בקידום: "הן ועדות של 'חברינו' שאך לעתים נדירות ביותר תגשנה דו"ח שלילי; זוהי לדאבוננו, התרבות המוסדית שלנו".
ועדה קודמת, שהוקמה במטרה דומה, בראשות רקטור האוניברסיטה העברית דאז מנחם בן־ששון, מצאה ששיקולי "חברות" גוברים לעתים על השיקול המקצועי אף בבחירת הממליצים החיצוניים, ושכתוצאה מכך איבדו מכתבי ההמלצה את אמינותם. במטרה להוסיף מדדי איכות אובייקטיביים, הוחלט על דירוג כתבי העת בכל תחום על פי איכותם. ברם, רבות מהמחלקות הגדירו כתבי עת רבים מדי כאיכותיים ביותר, ובכך חיסלו את האבחנה החשובה בין מצוינות לבינוניות. מחלקות אחרות סירבו לשתף פעולה עם הניסיון לשפר את תהליכי הקידום, ועד עצם היום הזה לא דירגו את כתבי העת.
גם פרוטוקול מועצת הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית (25.1.95) מלמד דבר מה על הסטנדרטים לקידום. דיקן הפקולטה, במטרה להדגים את טענתו שחוקרים לא ראויים מקודמים, הקריא חוות דעת שהוזמנה מאת מדען בריטי חשוב. להלן תרגומה המקוצר: "הבנתי היא שאורך רשימת הפרסומים נחשב אצלכם בעל חשיבות עליונה. רשימת הפרסומים של המועמד הינה דוגמה מעוררת דאגה. היא מורכבת מתצפיות קליניות בעלות חשיבות מועטה. הערותיי אינן ביקורת על המועמד, אשר ביצע עבודות מחקר שעל פי הניסיון מובילות לקידום אצלכם".
כך גם בדו"ח שהוזמן על ידי האקדמיה למדעים על מצב מחקר האימונולוגיה בארץ, בו מדווחים שני מדענים ידועים ש"התמריצים המוטעים לקידום אקדמי בישראל מסבירים את נטייתם של חוקרים לפרסם מספר גדול של מאמרים בכתבי עת שאינם איכותיים", ומוסיפים שמדובר ב"מרשם למדע חסר חשיבות".
חלוקת התקציב פוגעת במצטיינים
לבסוף, בניגוד למה שהושפע הציבור להאמין, על פי נתוני ה־OECD, ישראל הינה בין השיאניות העולמיות בהשקעה בהשכלה הגבוהה כאחוז מהתוצר. היא ניצבת במקום הרביעי בעולם. אבל, בהשוואה לארצות הברית, מעצמת המדע המובילה, יש בישראל פי שלושה יותר אוניברסיטאות מחקר ביחס לאוכלוסייה. חלוקת התקציב בין חוקרים רבים כל כך פוגעת במצטיינים שביניהם; חלק ניכר מהתקציב מופנה לחוקרים בינוניים, שעיני פרוסט טחו מראות.
הדגש על הכמות מדרג את ישראל במקום השני בעולם בהיקף התפוקה המדעית לנפש, אך במקום ה־11, מתוך 15, בדירוג איכות התפוקה (כתב העת Science). מעובדות אילו ניתן ללמוד בבירור שטענותיו של פרוסט אינן עולות בקנה אחד עם המציאות.
הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון, ועמית בכיר במרכז שלם
