$
תעופה וחלל

הקברניט

צה"ל בחר מחליף ליסעור - האם זהו המסוק הנכון?

הדגם הנבחר נקרא קינג סטאליון והשם הולם אותו מאוד: הוא הכי גדול, חזק ויקר שיש. ואולם, מולו התמודד מסוק הצ'ינוק כפול-הרוטורים. כל העולם העדיף אותו על פני הקינג סטאליון, ולא רק בגלל המחיר; האם טעה צה"ל, ומה הקשר לפוליטיקה אמריקאית?

ניצן סדן 08:0006.03.21

 


 

 

שלום, כאן הקברניט; השבוע הודיע שר הביטחון שנבחר מחליף למסוק היסעור הוותיק של חיל האוויר - ה-CH53K, גרסה חדשה ומתקדמת. דגם K מכונה "קינג" ולא סתם; זהו מסוק התובלה הכבד הכי מתקדם בעולם. הוא נבחר בידי צה"ל על פני מסוק מתקדם אחר, הגרסה הכי חדשה של ה-CH47 צ'ינוק. האם בחרנו נכון?

 

 

קודם כל, לא פלא שזו היתה התחרות שלו; שני המסוקים הללו נלחמים זה בזה על תקציבי ביטחון ברחבי העולם כבר קרוב לשישים שנה, מאז שירתו זה לצד זה במלחמת וייטנאם. ברמה העולמית, יש מנצח בתחרות הזו ולא בו בחר צה"ל. מדוע לא לקחנו את המסוק המוצלח יותר, ומה הקשר לצרכים מבצעיים ולפוליטיקה בינלאומית?

 

נעים להכיר: קינג סטאליון, מלך היסעורים נעים להכיר: קינג סטאליון, מלך היסעורים צילום: משרד הביטחון

 

 

 

את היסעור עצמו לא צריך להציג. כל ישראלי מכיר את הטרטור העמוק שלו, את צלליתו המלבנית - ואת סיפורי הגבורה והאסונות; מאז נכנס לשירות צה"ל לפני 35 שנה חילץ חיילים ואזרחים רבים, איפשר מבצעי קומנדו נועזים והיה מעורב ב-14 תאונות איומות.

 

המסוק נולד בארה"ב ב-1964 בתור סיקורסקי CH53 סי סטאליון, והתגלה כעילוי בכל הנוגע לחילוצים בטוח ארוך והובלת ציוד כבד - אך גם כסיוט מכני, שקשה לתקן ולתחזק. כבר שנים רבות שמחפשים לו מחליף; היסעור הוותיק עבר כמה וכמה סבבי שדרוג, ופשוט נגמר לו הסוס. המשך הפעלת פלטפורמה ותיקה עם בעיות אמינות ותיקות זה פשוט אסון בהמתנה. אגב, בארה"ב המצב זהה; גם שם עבר המסוק יותר תאונות מכל כלי אחר, ולכן פותח לו מחליף.

 

 

יסעור אמריקאי בדרכו למשימת חילוץ במלחמת וייטנאם יסעור אמריקאי בדרכו למשימת חילוץ במלחמת וייטנאם צילום: USAF

 

 

כמדינת חסות של ארצות הברית, אנחנו קונים כלי טיס צבאיים רק מחברות אמריקאיות; והדוד סם, באדיבותו, הציע לנו את הדור החדש של ההליקופטר. בניגוד לשדרוגים קודמים דגם K הוא לא מתיחת פנים, אלא כלי שנבנה ממש מחדש; השלדה חזקה וקלה יותר (וחכו, עוד רגע נדבר על העוצמה שלו), נכנסו לתמונה המון מחשבים וחיישנים, וזה באמת מסוק יחיד במינו - ספיישל K.

 

ומה עם הצ'ינוק? גם הוא יחיד במינו, פשוט במין אחר. הוא נולד עוד לפני היסעור, ב-1962 ופותח כמסוק תובלה כבד ומהיר, כשהדגש הוא על תובלת כוחות וכלי רכב במתקפה, פחות על ענייני קומנדו וחילוצים. המפתחת, חברת ורטול (במקור פיאסצקי) שבדיוק נרכשה בידי בואינג, התמקדה במסוקים עם רוטור כפול. עוד בשנות הארבעים בנתה כאלו קטנים ובינוניים עם מנועי בוכנה - ועתה נדרשה לפתח אחד גדול בעל מנועי סילון שנועד לצבא היבשה האמריקאי.

 

אב טיפוס של המסוק, שציונו HC1B אב טיפוס של המסוק, שציונו HC1B צילום: Wikimedia

  

 

תצורת הרוטור הכפול מסובכת מכנית, אבל יש לה יתרונות עצומים: במסוק רגיל, אותם המנועים מסובבים גם את הרוטור הראשי וגם את רוטור הזנב, שתפקידו למנוע מהמסוק להסתובב כמו פורפרה. אבל רוטור הזנב לא מייצר עילוי כלל; לעומת זאת, בתצורה הכפולה המנועים מסובבים שני רוטורים ראשיים, כך ש-100% מעוצמתם מוקדשת לתנועה מהירה וריחוף. הרוטורים פשוט מסתובבים בכיוונים מנוגדים, כדי למנוע פרפור.

 

מה זה נותן? יותר כוח בפחות דלק ועל בסיס מנועים קלים יותר, תמרון יותר מהיר ומדויק, וריחוף יציב ביותר. החסרונות הם בתוספת המשקל; הן כבדים השניים מן האחד, וזוג רוטורים גדולים צריכים גם מערכת תמסורות מאסיבית שתופסת המון נדל"ן-מסוק.

 

 

מסוק הצ'ינוק מגיע לנחיתה בוייטנאם מסוק הצ'ינוק מגיע לנחיתה בוייטנאם צילום: שאטרסטוק

 

 

כמו כל המסוקים בשירות צבא ארה"ב, קיבל שם של אומה אינדיאנית (שם שכבר חמישים שנה מבלבל חובבי תעופה; אחת ולתמיד - כותבים Chinook, מבטאים "שינוק"). מהר מאוד הוא התגלה כלהיט: מסוק חזק, מהיר ויציב מכל מה שבא לפניו. צבא ארה"ב התלהב: בניגוד ליסעור, הצ'ינוק התגלה כאמין ונוח לתחזוקה מראשיתו; הוא פשוט התבסס על פלטפורמה בדוקה ומוכחת - מסוק ה-CH46 סי-נייט שפותח כמה שנים קודם לכן עבור צי ארה"ב.

 

צ'ינוקים מנחיתים כוחות בווייטנאם צ'ינוקים מנחיתים כוחות בווייטנאם צילום: גטי אימג'ס

 

  

במלחמת וייטנאם קצר המסוק שבחים: צ'ינוקים הובילו כוחות לאזורי לחימה, העבירו ציוד ותגבורות למוצבים נידחים ועשו את רוב עבודת התובלה של צבא ארה"ב בחזית. העמידות שלהם היתה יתרון עצום; לא פעם טסו צ'ינוקים שוב ושוב מקו האש אל הבסיס כדי לפרוק תחמושת ומים ולהעמיס פצועים.

 

וכשנחתו, היו מחוררים לגמרי מאש מקלעי ורובי האויב. טכנאים בדקו בזריזות שאין דליפות מסוכנות, המסוק תודלק, הצוות רץ לשירותים או נתן ביס לסנדוויץ' - ותוך דקות שב עם הצ'ינוק אל הקרב. בהמשך פותחו גרסאות חמושות שנשאו תותחי 20 מ"מ, מקלעים ורקטות.

 

צ'ינוקים בתרגיל צ'ינוקים בתרגיל צילום: Boeing

 

כיום, הצבא האמריקאי פשוט לא מגיע לשום מקום בלי הצ'ינוקים שלו. בואינג שדרגה את המסוק עוד ועוד, ונבנו יותר מ-1,200 יחידות, שנרכשו בידי 26 מדינות. מסחרית, זה מסוק מוצלח בהרבה ממתחרהו, שנמכר בפחות מ-300 יחידות.

 

לאורך כל שנות שירותם, מתחרים המסוקים האלה והיצרניות מנסות לנגוס זו בפלח השוק של זו; לשם כך, שודרגו הדגמים עד לרמה בה היכולות שלהם דומות מאוד.

 

 

שני הטיטאנים - קינג סטליון וצ'ינוק F סדרה 2 שני הטיטאנים - קינג סטליון וצ'ינוק F סדרה 2 צילום: USAF,Lockheed Martin

 

 

בואו נשווה רגע בין ה-CH53K שבחר צה"ל, ובין הצ'ינוק המתקדם ביותר: לספיישל קיי יש שלושה מנועים בעוצמה של 7,500 כ"ס כל אחד; זה פשוט המון כוח, משהו כמעט מוגזם, כוח בסדר גודל של ספינות טילים קטנות. למסוק ה-MI26 הרוסי יש פחות מזה, וזהו ההליקופטר הכי גדול בעולם ששוקל 40% יותר.

  

מה עושה הקינג סטאליון עם הכוח הזה? סוחב גם 16 טונות מטען ללא פגיעה משמעותית בביצועיו. לעומתו, הצ'ינוק צנוע יותר, עם שני מנועים בני 4,733 כ"ס וביכולתו לשאת קצת יותר מעשר טונות. לשני המסוקים קבינה גדולה מספיק כדי לשאת 55 חיילים ויותר, אך הנתון הזה לא מעניין את צה"ל; מגבלת הבטיחות אצלנו עומדת על 33 איש.

 

צ'ינוק עם מתלה מטען צ'ינוק עם מתלה מטען צילום: US Army

 

 

על הנייר, ביצועי הטיסה שלהם דומים: מהירות מירבית ומהירות שיוט כמעט זהות, כ-300 קמ"ש; שני היריבים יכולים לפעול ביעילות באקלים חם, ברוחות חזקות, ולרחף לאורך זמן. לצ'ינוק יש רדיוס פעולה ארוך יותר, כ-370 ק"מ לעומת 200 בקינג סטאליון (מה לעשות, המנועים החזקים האלה שותים כמו בחתונה).

 

ויש לו עוד יתרון אחד גדול: הוא סופר זריז, בצורה שבהתחשב בחזות השמנמנה שלו, נראית פשוט על טבעית; בגלל תצורת הרוטורים, ניתן לשלוט בו ברמת דיוק גבוהה ביותר, לתמרן בצורה מדהימה ולשמור על יציבות. אם הליקופטר בינוני כמו בלקהוק או אפאצ'י מסוגל לבצע תמרון מסובך, הצ'ינוק מסוגל לעשות את אותו הדבר כשהוא טס אחורנית, ובמהירות כפולה.

 

צ'ינוק בא לאסוף חיילים באפגניסטן, בגובה בו האוויר דליל - מה שפוגם ביעילותם של מסוקים צ'ינוק בא לאסוף חיילים באפגניסטן, בגובה בו האוויר דליל - מה שפוגם ביעילותם של מסוקים צילום: US Army

 

 

הקינג סטאליון, לעומתו, מביא יתרון אחר לצד יכולת הנשיאה החריגה שלו: טכנולוגיה עילית. יש לו חליפת חיישנים כזו, שמאפשרת למערכת בקרת הטיסה לזהות מכשולים על הקרקע בעת הנמכה לנחיתה, איומים אפשריים, ולתקן מיידית טעויות של טייסים.

 

המסוק מסוגל לנחות בלחיצת כפתור ולפנות את הטייסים לטיפול באלמנטים אופרטיביים של המשימה כגון תקשורת עם כוחות קרובים, עדכוני מודיעין, שינויי נתיבים ועוד. בנוסף, כל המערכות מתממשקות לתוכנה דינמית שאפשר לשדרג בקלות - להוריד עדכון במקום להחליף רכיב. גם לצ'ינוק יש תוכנה מתקדמת וחיישנים למיניהם, אך החבילה הכוללת פחות גמישה.

 

טכנולוגיה עילית. קינג סטאליון טכנולוגיה עילית. קינג סטאליון צילום: USMC

 

 

בעצם, הצ'יינוק מציג יתרונות עבור צבא שנשען על מסוקי סער למתקפות מתגלגלות גדולות - העברה של חטיבות שלמות לחזית באוויר, כשהזריזות הרבה שלו מסייעת להישרדות במקרי גילוי.

 

ואכן, בואינג תכננה אותו עבור הצבא האמריקאי, שמבצע מהלכים התקפיים גדולים במסוקים, כשעשרות מהם מגיעים ביחד ושוטפים גזרת לחימה. הנחת העבודה היא שקבוצות הצ'ינוקים יטוסו כחלק מכוח משימה גדול - ולכן, יקבלו הרבה מידע וסיוע מכלים אחרים.

 

אין מקום לנחות? אין בעיה אין מקום לנחות? אין בעיה צילום: UK RAF

 

 

 

לעומת זאת, הקינג סטאליון מציג יתרונות עבור צבא שנשען על מסוקי סער לתובלת כוחות קטנים יותר - הנחתות קומנדו, חילוץ פצועים בעומק, והעברת ציוד כבד במהירות. סיקורסקי תכננה אותו במקור למשימות של צי ארצות הברית, שרוב כוחותיו מגיעים לחוף בספינות נחיתה ולא במסוקים - ולמתארים בהם טסים מסוקים מעטים יחדיו (חילוץ טייסים, מיקוש ימי וכו'). במובן הזה, ספיישל קיי מתאים יותר לספיישל צה"ל.

 

הקינג עוד יעבור שדרוגים ושיפורים לפני שיגיע לארץ, כי לצה"ל צרכים קצת שונים משל הנחתים. למשל, טיסה ממושכת בחול ואבק; והנה, השבוע נודע שהפילטרים של המנועים לא מסתדרים עם מתאר הפעלה כזה, פשוט כי לא פותחו עבורו. זה יצריך שינוי נהלי תחזוקת מנוע, אולי אפילו התקנת פילטרים אחרים. אבל עדיין, כוחו ויכולותיו מתאימים לתרחישים שמייעד לו צה"ל.

 

 

קינג סטאליון מעלה ענן אבק בנחיתה קינג סטאליון מעלה ענן אבק בנחיתה צילום: Lockheed Martin

 

 

 

אבל כאן נכנס לתמונה הפער הכי גדול בין שני המסוקים: הצ'ינוק CH47F בלוק 2 עולה כ-55 מיליון דולר ליחידה ואילו הקינג סטאליון - כ-90 מיליון דולר ליחידה. כמו כן, מורכבות המערכות שלו באה עם מחיר-מחיר: כל שעת טיסה בו עולה 40,000 דולר, לעומת 10,000 בצ'ינוק. זה הבדל עצום, כזה שמעורר תהיות: עד כמה מצדיקים יתרונות הקינג סטאליון את המחיר הזה?

 

אודה בהכנעה שאני לא יודע, וגדולים וטובים ממני נדרשו לנושא במטה חיל האוויר. אך יש עוד אלמנט אחד בסיפור הזה, שלא מן הנמנע שהשפיע אף הוא: העובדה שכל עסקת נשק מגיעה עם מטען פוליטי כבד, כזה שאף מסוק לא יכול להרים. ובמקרה שלפנינו, אני מעריך שממשלת ארצות הברית העדיפה שנקנה את הספיישל קיי.

 

 

פאנל הקינג סטאליון פאנל הקינג סטאליון צילום: Lockheed Martin

 

 

 

למה? משום שיש לה בעייה, אחת שבכלל לא מתחילה ממסוקים: מטוס ה-F35, חמקן הקרב הכי חדש שלה, אמור היה להחליף את ה-F16 הזול יחסית. רק מה? הפיתוח התעכב והסתבך והתייקר ברמה ש"F35" צריך להיות שם נרדף לעיכובים יקרים: 406 מיליארד דולר עלה העסק, יותר מכל מוצר אחר בהיסטוריה האנושית. במחיר הזה אפשר להקים עוד שלוש תחנות חלל בינלאומיות ולסלול ביניהן גרסה חללית של הרכבת הקלה.

 

לוקהיד מרטין, החברה הכי חכמה בביזנס, ידעה להקים מערך ייצור גדול, עצום ורב - שייצר הרבה משרות במהירות. והפוליטיקאים שהתגאו בכך בפני הבוחרים שלהם בנו על הון פוליטי לטווח ארוך. מיזם ה-F35 נבנה כך שאף ממשלה לא תעז לבטל אותו. עכשיו, כל מה שיחליש את לוקהיד מרטין עלול לייקר את אופרציית הייצור ולהעמיד את הממשלה במלכוד 22: או שתשלם יותר על כל F35, או שתצמצם את ההזמנות ולוקהיד מרטין תיאלץ לפטר פועלים.

 

F35 של ארה"ב ושל ישראל במבנה F35 של ארה"ב ושל ישראל במבנה צילום: USAF

 

 

ויש סיבה לדאגה: בשנים האחרונות נראה שלא כל מדינה בעולם ששה להחליף את ה-F16 שלה בחמקן היקר והחדש. חלקן לא רוצות להוציא הון בעידן של שלום עולמי יחסי (בוודאי בהשוואה לשנות השמונים והתשעים, בהן נמכרו רוב ה-F16) ואחרות פשוט מעדיפות מטוסים זולים יותר. טייוואן, למשל, דרשה וקיבלה אישור לשדרג עד העצם את ה-F16 שכבר יש לה, למורת רוחם של האמריקאים.

 

ולכן, מצויה ממשלת ארה"ב באי ודאות; מדינות חסות כמו ישראל אפשר לאלץ לקנות F35, אך מה עם כל שאר העולם? והנה הקשר לשני ההליקופטרים שלנו: הצ'ינוק הוא מתוצרת בואינג, שהיא בעלת אפיקי הכנסה גדולים מהשוק האזרחי (שאמנם חטפו בשנים האחרונות, אך לבטח יתאוששו). ואילו ספיישל קיי? הוא מתוצרת אשפית המסוקים סיקורסקי - חברה גאה בבעלות לוקהיד מרטין.

 

פס הייצור של סיקורסקי פס הייצור של סיקורסקי צילום: Lockheed Martin

 

 

זה לא שהיתה פה קונספירציה או משהו: שתי ההצעות נבחנו היטב, ונבחר מוצר מצוין. הוא יקר יותר לרכישה והפעלה, אך מגיע עם שורת יתרונות מכובדת. ותראו איזה יופי: הצלחנו גם לקבל מסוק מוצלח וגם לבחור באופציה שמשרתת טוב יותר את האינטרס האמריקאי.

 

וכמו בכל שוק, לא מן הנמנע שהבחירה במוצר של לוקהיד מרטין תועיל לנו בעסקאות המשך - למשל, כשנבוא לרכוש עוד חמקנים או ציוד עבורם. במדינות אחרות זה בולט יותר: גם גרמניה מפעילה מסוקי יסעור ומתלבטת בין הצ'ינוק והקינג סטאליון. ומשום שאותה אי אפשר להכריח לקנות דווקא אמריקאי, לוקהיד מרטין ובואינג מפתות אותה בשת"פים עם מפעלים מקומיים, כך שהרכישה תועיל לכלכלה הגרמנית.

 

 

 

 

בשורה התחתונה, צה"ל ויתר על מסוק מעולה אחד ובחר במסוק מעולה אחר. הקינג סטאליון יוריד עומס מהטייסים ויאפשר משימות בטוחות יותר, בלי פאנלים שמתפרקים באמצע הטיסה כי בנו אותם בסיקסטיז. מעניין איזה כינוי יקבל פה בארץ; לבלקהוק קראנו "ינשוף" - אז אני ממליץ לקרוא להליקופטר החדש בשם "אוח" - הינשוף הכי גדול, הכי חזק והכי מרשים בעולם. ינשוף שלגמרי במקרה חי פה אצלנו בארץ ויודע להגיע בדממה ולטרוף בערך כל מה שקטן ממנו. טיסה נעימה!

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x