שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
תעופה וחלל

הקברניט

המסוק של רמבו: Mi24, הליקופטר שהוא בעצמו מלחמה

מיכאיל מיל הרוסי פיתח מסוק שכאילו נולד לסרטי אקשן: מהיר ורב עוצמה, שיכול לשאת גם חוליית קומנדו, וגם חימוש שיגרום לאפאצ'י הכי שחור להחוויר. "הקברניט" מספר על הליקופטר שאין כמוהו בעולם, ועל כוחו של רעיון מעולה שטס כבר חמישים שנה

ניצן סדן 14:4510.08.19

 


 

שלום, כאן הקברניט; בסרט האקשן הקלאסי "רמבו 2", אומר סטאלון הצעיר ש"כדי לשרוד את המלחמה, עליך להפוך למלחמה". כמה דרמה, סילבסטר. אדם לא צריך להפוך למלחמה, רק לקוות שהגנרלים מעליו לא טעו כששלחו דווקא אותו דווקא לאן שהוא נמצא נמצא ודווקא בתזמון האמור - ושיש לו ציוד והכשרה טובים משל האויב. אני בכלל לא בטוח שאנשים יכולים "להפוך למלחמה", אבל מסוקים יכולים ועוד איך - והיום נדבר על אחד שעשה זאת. 

 

 

הליקופטר שנראה לאויביו כמעט בלתי פגיע; כזה שגורם לצבאות, מחבלים ולוחמי חופש כאחד לשכוח את האידיאולוגיה, לזרוק את הרובה ולברוח על חייהם; כזה שגורם גם לאפאצ'י הכי שחור להחוויר - אפילו שהוא כבר בן קרוב ל-50 שנה.

 

סיפורנו מתחיל יום אחד ב-1968, כשישבו בכירי המודיעין הסובייטי וקראו דו"חות של מרגלים שהגיעו מווייטנאם. המלחמה שם היתה שדה-ניסוי לסוג חדש של קרב, בו כוחות גדולים מדלגים מעימות לעימות במסוקי סער, כשמסוקים אחרים מספקים סיוע אש, מאתרים מטרות ועוד. זו מלחמה מסוג חדש לגמרי; קודם לכן, היו מוגבלים הכוחות לתנועה קרקעית בלבד, ומודיעין מסיורים אוויריים היה מגיע בעיכוב רב למפקדי הרגלים. המסוקים מבטלים בהרבה מקרים את הצורך בסלילת כבישים ופריצת מכשולים; מלחמה עם צ'יטים.

 

חיילים אמריקאים רצים למסוקי UH1 במלחמת וייטנאפ חיילים אמריקאים רצים למסוקי UH1 במלחמת וייטנאפ צילום: Wikimedia

 

 

הרוסים הבינו שכך תיראה מלחמה מול מדינות מערביות בעתיד, ולכן כדאי להצטייד במסוקים וללמוד מהטעויות של האמריקאים. והיו להם המון מהן: המסוקים היו איטיים ופגיעים, מסורבלים וכשהוקצו למשימות תקיפה התגלו כבלתי מדויקים בעליל. כמעט בכל יום נפל מסוק, או שנפגע מישהו שטס באחד, או שמשימה נשתבשה בגלל שהאמריקאים לא השתמשו במסוקים שלהם נכון, או לא השתמשו במסוקים הנכונים.

 

אז הרוסים החליטו שהם לא יטעו, ושחררו מכרז למסוק שלא ניתן לטעות בו. חברת מיל רצתה לזכות בו; בתחילה הציגה מסוק תובלת סער שדמה לבל UH1 האמריקאי מווייטנאם; אך מהר מאוד הבין מנכ"לה מיכאיל מיל - איש מבריק שעל מעלליו ארחיב בטור משלו - שאם ישחזר את העיצוב האמריקאי, עלול לשחזר גם את הטעויות שבו. אז במקום מסוק סער, מסוק תקיפה או מסוק חילוץ, בנה מסוק מלחמה. כלי אחד שיעשה הכל.

 

מיכאיל מיל מיכאיל מיל צילום: MIL OKB

 

 

מבקרים ברוסיה סברו שזה כישלון ידוע מראש: בהיסטוריה כבר קרה שכלי טיס תוכנן למשימה אחת, ובהמשך שודרג כך שיוכל לבצע עוד משימות - אבל רוב הכלים שתוכננו מראש לבצע יותר מדי משימות נכשלו. מסוק תקיפה צריך לשאת הרבה חימוש; מסוק תובלת סער צריך להיות ממוגן ומהיר; מסוק סיור צריך להיות זריז ובעל טווח ארוך; ואלא אם יש למיכאיל מיל מנורה עם ג'יני במגירת השולחן, לא נראה שיצליח לבנות מכונה שתעשה הכל.

 

עיצוב הקונספט של מיל ל-MI24, משהו שנראה כמו המסוק האמריקאי, אך חמוש יותר עיצוב הקונספט של מיל ל-MI24, משהו שנראה כמו המסוק האמריקאי, אך חמוש יותר צילום: MIL OKB

 

 

אבל הוא הצליח, בשיטה הכי בסיסית שאפשר: המכונה היתה מאוד גדולה, כך שהיה בה מקום ליותר ציוד, יותר חימוש, יותר נשק, ומנועים חזקים יותר שיוכלו לשאת את כל זה. את המנועים והרוטור לקח ממסוקי תובלה קיימים, בידיעה שהמסוק החדש ישקול פחות ולכן יהיה בעל יותר כוח זמין. כך גם קיצר את תהליך הפיתוח.

 

 

מוק-אפ ראשוני של ה-MI24 מוק-אפ ראשוני של ה-MI24 צילום: MIL OKB

 

 

התוצאה היתה ה-Mi24, מסוק שאף אחד לא ראה כמותו; היתה לו חופה מרובעת ענקית, ממנה ראות מצוינת, מה שסייע לנחיתה מדויקת ואיתור מטרות. בקוקפיט ישבו שלושה אנשים - טייס, טייס משנה שמפעיל את מערכות הנשק, ומכונאי מוטס. מתחת לחזית מוקם מקלע 12.7 מ"מ ארבעה-קני בתצורת גאטלינג; הקוטר הנמוך יחסית איפשר לצייד אותו בתחמושת רבה ולבצע ירי ממושך לסיוע קרוב.

 

מאחורי הקוקפיט מוקם תא צוות שיכול להכיל שמונה לוחמים על ציודם, או ארבע אלונקות ושני חובשים. מעל לתא הוצבו כנפיים לנשיאת חימוש, שהיו ארוכות ורחבות דיין כך שסייעו בייצור עילוי בטיסה. ואת כל אלה נשאו לאוויר שני מנועים חזקים במיוחד לזמנם שמוקמו על גב המרכב - נקודה בה הם פחות פגיעים לאש מהקרקע.

 

MI24, דור ראשון. שימו לב לשילוב בין חימוש ותא נוסעים MI24, דור ראשון. שימו לב לשילוב בין חימוש ותא נוסעים צילום: MIL OKB

 

 

השלטון הסובייטי התלהב מהמסוק הזה, וביצועיו פשוט סינוורו: על אף גודלו, היה שקט במיוחד (ביחס למסוקי דורו) הודות לרוטור בן חמישה להבים; שטח הרוטור ועוצמת המנועים איפשרו טיסה מהירה ביותר: 335 קמ"ש - יותר משל כל מסוק קרב מבצעי בזמנו, או בימינו. רק טווח הטיסה שלו היה קצת מוגבל ועמד על 450 ק"מ, קצר משל בני דורו - אך עדיין הישג הנדסי מדהים; הוא עשה משימות של ארבעה-חמישה דגמי מסוקים שונים.

 

המסוק טס לראשונה ב-1969 ונכנס לשירות ב-1972, והפתיע את קציני המודיעין במערב שנתנו לו את הכינוי Hind (צבי; כל ההליקופטרים של בריה"מ קיבלו שם קוד שמתחיל ב-H). עוד לא הספיקו האנליסטים להבין מה המסוק יודע לעשות, וכבר החלו הרוסים לשדרג אותו. הגרסה המשופרת כונתה Hind D וזכתה בעיצוב שונה מאוד: המכונאי המוטס הוצא והוחלף במכשור בדיקה; במקום החופה הענקית שגרמה למסוק להיראות כמו חממה, נארזו הטייס וטייס המשנה בשני תאי בועה נפרדים, שמשוריינים באמבטיית טיטניום; ותחת הגחון התווספו חיישנים משופרים.

 

MI24 בתצורה מודרנית MI24 בתצורה מודרנית צילום: rostec

 

 

המסוק, שקודם לכן נראה כמו הליקופטר מוגזם, עתה לבש צורה של משהו אחר, משהו גרוטסקי למראה. הטייסים התאהבו בו; ה-MI24 היינד D היה נוח יותר, וממוגן יותר ומתאים יותר לכל סביבה עוינת: מסוק שהוא מלחמה.

 

והרי לא הולכים למלחמה בלי נשק: חלק מהמסוקים קיבלו קיבלו תותח 23 מ"מ כפול-קנה מדויק יותר מהמקלע, ואחרים - שני תותחי 30 מ"מ (לאפאצ'י יש אחד). התצורה האחרונה התגלתה כבעייתית; התותחים הגדולים הכבידו על החרטום ופגעו בביצועים. מה עשו במיל? החזירו את התותחים הקטנים יותר, ואת ה-30 מ"מ העבירו למארזים חיצוניים לנשיאה תחת הכנפיים. בתצורת חימוש מירבית, יכול ההיינד לשאת (לוקח נשימה עמוקה) תותח 23 מ"מ כפול קנה בחרטום, ארבעה תותחי 30 מ"מ, שתי כוורות רקטות 57 מ"מ עם 32 מהן בכל אחת, וארבעה טילים נגד טנקים בו זמנית.

 

מארז תותחי 30 מ"מ, רקטות, וטילים. ה-MI24 הוא המסוק עם החימוש הכי כבד בעולם מארז תותחי 30 מ"מ, רקטות, וטילים. ה-MI24 הוא המסוק עם החימוש הכי כבד בעולם צילום: Wikimedia

 

 

וחכו, יש עוד: המסוק הזה יכול לשאת עד 12 טילים נגד טנקים, עד שמונה טילים נגד מסוקים, פצצות 250 ק"ג כמו של מטוסי קרב, רקטות כבדות 240 מ"מ, פצצות תבערה, פצצות דלק-אוויר, מוקשים לפיזור אווירי ועוד. כנפי המסוק יכלו לשאת ציוד כבד במיוחד, אז הרוסים הרשו לעצמם להגזים: בין השאר, ציידו אותו בפוד של שלושה מקלעי גאטלינג 12.7 מ"מ, ובפודים של מקלעי רימונים 30 מ"מ.

 

מארז של שני מקלעים 12.7 מ"מ ותותח 23 מ"מ. ויש לו כזה גם בצד שני, כן? מארז של שני מקלעים 12.7 מ"מ ותותח 23 מ"מ. ויש לו כזה גם בצד שני, כן? צילום: Army.cz

 

 

טילי המסוק שודרגו עם הזמן, והוחלפו מטילי 9M17 Fleyta מונחי תיל לטילי 9K114 Shturm מונחי פיקוד רדיו, שהם יותר מדויקים. אין בעולם מסוק שיכול לשאת כל כך הרבה נשק מכל כך הרבה סוגים. בעוד האפאצ'י נועד למשימות סיור וציד שריון, ה-MI24 נועד לכל מה שקטלני ואפשר לעשות עם הליקופטר.

 

אם מבנה אפאצ'ים יכול לפשוט על בסיס אויב ולנטרל מכ"מים ומערכות נ"מ סמוכות, מבנה Mi24 יכול לעשות את זה פלוס להשמיד את הבסיס, להנחית חיילים שייכבשו אותו, לפנות פצועים אם יהיו ולהטיס תגבורת אם הכוחות יתקלו בהתנגדות קרקעית עיקשת. כל גופו מוגן בצורה מוחלטת לאש מקלעים ורובו - גם לאש תותחי 23 מ"מ; השם "טנק מעופף" פשוט לא מתאים פה. זו יחידה ארטילרית מעופפת, פלוס צוות סיירת צמוד.

 

ירי רקטות ממסוק MI24 ירי רקטות ממסוק MI24 צילום: Wikimedia

 

 

המסוק עבר את טבילת האש שלו באפגניסטן: המלחמה של הסובייטים במוג'הדין היתה דומה למה שעברו האמריקאים בווייטנאם: תא שטח קשה ועוין ביותר, בו לוחמי גרילה מיומנים, שנהנים מציוד שמגיע באדיבות מעצמה זרה. בתחילה, המוג'האדין פחד מה-Mi24: לוחמיו התקרבו למסוקים שמנחיתים כוחות או חגים סביב מטרות, ירו וירו ופגעו ופגעו והמסוקים המשיכו במשימתם - בדרך כלל, לאחר שצלו באש רקטות את היורים. המורדים האפגנים התקשו להתמודד עם המסוק הגדול והמהיר, שהיה שקט דיו כדי להסתער עליהם ממרחק גדול בחשאי, ואז להנחית על ראשיהם כוחות קומנדו לאחר מכת אש.

 

המוג'האדין קרא ל-24 "מרכבת השטן" ובלית ברירה, נאלץ להפעיל נגדו נשק נגד טנקים: לוחם עם משגר RPG טיפס על עץ וירה על המסוק הענק כשעבר מעליו. אם היה יורה מרחוק יותר, היה לו קל להחטיא (ואז ליפול קורבן לתותחי המפלצת) ואם היה יורה אנכית מהקרקע, רשף השיגור היה פוצע אותו. בהמשך, הגיעו לידי האפגנים טילי נ"מ זעירים מדגמי Redeye ו-Stinger אמריקאים באדיבות ה-CIA. אלו כבר כופפו את כנף המסוקים, אך בעיקר בשלבי ההמראה והנחיתה. גם במקרי פגיעה ישירה, הצליחו מסוקי Mi24 רבים לשרוד התרסקות וצוותם יצא מהם בריא ושלם.

 

מסוק MI24 מאבטח שיירה בדרכה לקאבול מסוק MI24 מאבטח שיירה בדרכה לקאבול צילום: MIL OKB

 

 

בחלק מהטייסות הצטרף עוד איש צוות למשימות ה-Mi24, ולא כדי שייהנה מהנוף: הוא תיפעל מקלע כבד מתוך תא הלוחמים, וכך יכל להמטיר אש על המורדים ולזהות שיגורי טילים מטווח קצר. בנוסף, אם משהו התקלקל, יכול היה לאלתר פתרונות בשטח.

 

יותר משלושים צבאות קנו את המסוק הזה, בגרסת הייצוא Mi35, ועם 2,648 יחידות שיוצרו - מדובר במסוק התקיפה הכי נפוץ בעולם. המסוק הזה השתתף ביותר מלחמות מכל מסוק אחר, יתכן שגם יותר מכל כלי טיס אחר. בימי הגוש הסובייטי הוא נמכר להרבה ממדינות החסות של רוסיה, ולאחר קריסתו הופץ בכל העולם - ונמכר יחסית בזול לשלל מדינות ומיליציות.

 

 

מסוקי MI24 פותחים באש בתרגיל מסוקי MI24 פותחים באש בתרגיל צילום: שאטרסטוק

 

 

אחת המדינות שרכשו מסוקים כאלה היא סוריה, וצבא אסד היכה בעזרתם ביחידות המורדים ובצבא דאע"ש. בקרבות מול ארגון הטרור ב-2015 ו-2016 התגלה ההיינד כבעל יכולת חדשה: זריקת מוטיבציה. בכל פעם שלוחמי דאע"ש ספגו אש תופת והבינו שמקורה במסוקים האלה, פשוט תפסו את הרגליים וברחו. היה להם ברור שללא טילי נ"מ מתאימים, ההתנגדות היא חסרת תכלית. וכך, קמו חיילי אסד והסתערו על האויב הנמלט בקריאות שמחה וניצחון.

 

 

מסוקי MI24 בסוריה מסוקי MI24 בסוריה צילום: TASS

 

 

זקן ככל שיהיה, ה-Mi24 מראה את כוחו של רעיון טוב: כבר חמישים שנה שהוא טס ונמכר, וכבר חמישים שנה שמושקים מסוקים חדשים ממנו, אך לא נמצא לו מחליף. קשה להקביל אותו למסוקים במערב, משום שאין כמותו בעולם: להשוות אותו לאפאצ'י זה כמו להשוות נחש ארסי לתנין.

 

היכולת להשתמש באותו המסוק להתקפה ולפשיטה, לחילוץ ולתובלת קומנדו היא יתרון שהולך וגדל כל הזמן; כלי טיס שמצליח לבצע הרבה משימות בעלות דרישות סותרות למדי, כמעט ללא פשרות. איך הצליחו הרוסים? גם גם בזכות מהנדסים חרוצים ויצירתיים, אך בעיקר הודות לממשלה שמימנה כל שינוי, פיתוח ושדרוג נדרש; הדיווחים מהשטח עברו מהר יחסית בצנרת הבירוקרטיה הסובייטית, והמסוק שופר. כיום לא תמצאו דברים כאלה; עידן המלחמות הגדולות חלף (כולי תקווה שלא אתבדה על הערכה זו) ותקציבי הביטחון עשו דיאטת רצח. אבל את ה-Mi24 עצמו לא תתקשו למצוא: ותיק ככל שיהיה, הוא עדין טס בשירותם של גופים רבים - וצילו מוטל על הקרקע בעיקר היכן שמתחוללת מלחמה בין צבאות דלי תקציב, מיליציות ושכירי חרב. 

 

 

הטייסים מכנים את ה-MI24 קרוקודיל, ובצדק הטייסים מכנים את ה-MI24 קרוקודיל, ובצדק צילום: rostec

 

 

 

 

הרעיון המעולה של מיכאיל מיל צפוי להתממש גם במסוקי המחר: גם בעתיד הכי רחוק יזדקקו צבאות למסוקי סער ותקיפה, גם כשהכלים יהיו אוטונומיים לחלוטין, גם אם החיילים יהיו רובוטים בעצמם; תמיד יהיה צורך בהעברת כוחות בין נקודות עימות ואספקת סיוע אש זמין. ולכן, לא מן הנמנע שמסוק העתיד יהיה דומה יותר ל-Mi24 מאשר לאפאצ'י: כלי כלכלי יותר שעושה כמעט הכל, במקום להתמחות במשימה או שתיים. טיסה נעימה!  
בטל שלח
    לכל התגובות
    x