שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
תעופה וחלל

הקברניט

סיפורו של המטוס החשוב ביותר בהיסטוריה

אגדת מטוס ה-DC3 מתחילה בשנות ה-30, בהן הטיסה היתה נחלת הטייקונים בלבד וגם הם הפסידו ממנה. שורת הברקות הנדסיות הפכו אותו למטוס הראשון שהשתלם כלכלית, לגיבור מלחמה כביר ואפילו למקדם פמיניזם. "הקברניט" מציג: מגש הכסף עליו קיבלנו את התחבורה האווירית

ניצן סדן 22:2214.06.19

 


 

 

שלום, כאן הקברניט; הביטו במטוס הזה. הוא לא נראה מרשים או יוצא דופן לעיניים שחזו במטוסי סילון אדירים, כאלה שמטיסים אותנו ממקום למקום בעלות סבירה בכל העולם. אך אל תתנו למראהו להטעות: זה כלי הטיס שהכי השפיע עלי אישית. וגם עליכם, על ההורים שלכם ועל הילדים שלכם. אם יהיה עלי לבחור, אגיד כנראה מדובר באווירון החשוב ביותר מאז זה של האחים רייט.

 

הצ'יף הגדול. מטוס DC3 הצ'יף הגדול. מטוס DC3 צילום: שאטרסטוק

 

 

הוא נולד בימים בהם היטלר, סטאלין וצ'רצ'יל היו אנשים חיים ומדברים ולא דמויות במוזיאון, ודרכו החלה בעיצוב גאוני, והמשיכה בהובלת מהפכות תעופה אדירות. כמה גאוני? ובכן, היטלר וסטאלין באדמה כבר די הרבה זמן, והמטוס הזה טס כמו שהוא גם בימינו. 84 שנה עברו מאז טס לראשונה, ועד היום נאמר שמו בהדרת כבוד: DC3, מגש הכסף עליו קיבלנו את התחבורה האווירית.  

 

 

 

 

סיפורנו מתחיל ב-1932, כשמכתב רשמי מחברת התעופה הצעירה TWA הגיע לידיו של דונלד דאגלס - מכתב ובו הזמנה לאתגר מאוד מיוחד, כמעט בלתי אפשרי.

 

לפני שניכנס אליו, שווה להציץ במצב שוק התעופה של שנות השלושים: מחיר טיסה מניו יורק לקליפורניה עלה 300-350 דולר, כמחירה של מכונית. ומילא המחיר - המטוסים של אותם ימים לא תוכננו לשאת בני אדם: עם מנועים רועשים במיוחד, תא נוסעים זעיר שהדיף ניחוחות בנזין מעוררי בחילה, עיצובים בלתי יציבים שגרמו לרעידות וקפיצות כל הדרך - טיסה אזרחית היתה חוויה די נוראית.

 

ממריאים? מי יודע אם ננחת ממריאים? מי יודע אם ננחת צילום: Wikipedia (Public Domain CC

 

 

גם מי שיכל לספוג את העלויות, הרעשים, הרעידות והניחוחות לא יכל להתמודד עם בעיה מס' 1 של תחום התעופה האזרחית: ריבוי ההתרסקויות. ב-1931ארעה תאונת מטוס נוסעים, שהעלתה את משבר התעופה לכותרות: הוא פשוט התלקח באוויר והתרסק בקנזס - ואיש משמונת נוסעיו לא שרדו את התופת. "לא רק שכל כך יקר ומגעיל לטוס", מחו העשירים, "אנחנו גם בסכנת מוות!" - ושוק מטוסי הנוסעים כולו היה בסכנה. באותם ימים, היתה לו אלטרנטיבה: ספינות אוויר שהיו איטיות וכרטיסיהן יקרים אפילו יותר, אך נחשבו לפחות מסוכנות.

 

 

"אופס" "אופס" צילום: glennhcurtissmuseum

 

 

חברת בואינג קלטה את ההזדמנות ועיצבה את הבואינג 247 - מטוס אווירודינמי יותר מכל קודמיו, בעל שני מנועים חזקים יחסית, שגם היה זול לתפעול וגם נשא עשרה נוסעים - יותר מכל מתחרה. יתרונו הגדול ביותר היה היכולת לטוס עם מנוע אחד במקרה של תקלה - מכפיל-בטיחות קריטי. חברת התעופה יונייטד, שותפתה של בואינג, קפצה על המציאה וקנתה מראש את כל הסדרה הראשונה של מטוסי ה-247. ומה עם חברות אחרות? מה אכפת לה, שישלחו הזמנה ויעמדו בתור.

 

 

בואינג 247 בואינג 247 צילום: San Diego Air & Space Museum

 

 

מה שמחזיר אותי למכתב של TWA: החברה פנתה למר דאגלס בהצעה לבנות מטוס מתחרה לשל בואינג, והתחייבה לקנות אם יעמוד בדרישות: טווח ארוך יותר, טיסה מהירה יותר, ושיישא 12 נוסעים. להמציא מטוס נוסעים שיהיה טוב יותר מהטוב ביותר? לא קל, העסק. אבל דונלד דאגלס היה אדם שאהב אתגרים - מה גם שלא היתה לו ברירה: חברת דאגלס היתה בהפסדים, ורק זמן מה לאחר תחילת המכירות, תוכל לחזור לאיזון ולעשות כסף. ואם הפרויקט הזה ייכשל? החברה תפשוט רגל.

 

 

חדשן ורודף מהפכות. דונלד דאגלס חדשן ורודף מהפכות. דונלד דאגלס צילום: machinehistory

 

 

בתחילה הלכה על עיצוב דומה לשל ה-247, שנבחן באחת ממנהרות הרוח הראשונות בארה"ב. המתכנן הראשי ארתור ריימונד התאכזב לראות שהעיצוב שלו אינו יציב, ושכמו שזה נראה עכשיו, כדאי לו ללכת לעדכן קורות חיים. לאחר כמה רעיונות, עלה על פיתרון יצירתי: בעידן של מטוסים מרובעים, בחר גוף בעל חתך מעוגל וכנפיים משוכות אחורנית. כך הוסיף יציבות, צמצם מערבולות ושיפר ביצועים.

 

כדי לאפשר למטוס להאט ולנחות גם בשדות תעופה קטנים למרות שהוא גדול יחסית, המציאה חברת דאגלס טריק גאוני שמגדיל את שטח הכנף בעת הצורך: המדפים. פיתוח זה הפך לסטנדרט בכל מטוס, ואף איפשר לקצר את מסלולי ההמראה והנחיתה ולהפוך את הטיסה ליותר בטוחה גם במהירות איטית.

 

 

מדפי הכנפיים במטוס מדפי הכנפיים במטוס צילום: שאטרסטוק

 

 

במאי 1934 המריאה התוצאה: מטוס ה-DC2, שגרם ל-247 של בואינג להיראות לא רלוונטי. הוא עשה כל מה ש-TWA רצתה, ועם 14 נוסעים ולא 12. ובגלל העיצוב החכם, היה מהיר מכל מתחרה - אפילו מהמטוסים של צבא ארצות הברית. בואינג הרימה את הלסת מהרצפה בעוד דאגלס טרפה את הקלפים: כל תעשיית התעופה רצה לקנות, ומכתבי ההזמנות פשוט סתמו את תיבות הדואר של החברה.

 

 

מטוס ה-DC2 מטוס ה-DC2 צילום: USAF

 

 

לאחר שהסתמן ה-DC2 כלהיט, ניגש מנכ"ל חברת התעופה אמריקן איירליינס למר דאגלס ונתן לו אתגר חדש: לעצב גרסה של ה-DC2 שתכלול 14 תאי שינה, כלומר דרגשים אישיים בטיסות ממושכות, לטווחים ארוכים. דאגלס לא האמין בעיקרון מטוסי-השינה, אבל העריך ש-DC2 גדול יותר הוא דווקא יכול לבנות, ושיהיה מעניין לראות לאן יקח מטוס כזה את התעשייה.

 

 

יותר טוב ממה שיותר טוב ממה שהכי טוב. רישום פטנט ה-DC3 יותר טוב ממה שיותר טוב ממה שהכי טוב. רישום פטנט ה-DC3 צילום: USPO

 

 

ומה שיצא לו היה פשוט יבשת חדשה; ה-DC3, מטוס הנוסעים הגדול הכי חסכוני בדלק בעולם, למרות שהיה גם מהיר ביותר. והנה המהפכה האמיתית: מספר הנוסעים עלה ל-22, אך צריכת הדלק עלתה רק ב-3% בהשוואה ל-DC2. בפעם הראשונה בהיסטוריה, הטיסה כלכלית בצורה שמאפשרת הוזלה עצומה במחיר הכרטיסים. קודם לכן, נוהלו חברות תעופה בהפסדים, כחלק מפעילות יזמות של טייקונים שכספם הגיע מנכסים אחרים. והנה, הפכה התעופה לביזנס שיכול להחזיק את עצמו גם ללא כרטיסים במחיר של אוטומוביל.

 

 

נעים להכיר: DC3 נעים להכיר: DC3 צילום: Condé Nast Traveler

 

 

המטוס הזה יכל לחצות את ארה"ב בנתיב של כ-15 שעות, עם שתיים-שלוש עצירות. זה הרבה זמן להיות בצינור מתכת מעופף, ונולד צורך בשירותים שונים לנוסעים. היה גם מקום במטוס, וכך נולד תפקיד הדיילות, והפופולריות של ה-DC3 הצריך מבצעי גיוס נרחבים שלהן. אנחנו מדברים על שנות השלושים, כן? היה מספר מצומצם יחסית של משרות שנועדו לנשים, והצלחת המטוס הובילה לפתיחת אלפי משרות דיילות ונשים רבות יצאו לעבוד לראשונה; כן, המטוס הזה עזר קצת לנרמל זכויות נשים.

 

 

מטוס DC3 בחברת תעופה אמריקאית מטוס DC3 בחברת תעופה אמריקאית צילום: thegolfclub

 

  

בפעם הראשונה בהיסטוריה נוצרה חוויית טיסה חיובית ונגישה: מטוס יציב, שקט יחסית ובטוח, טיסה שכוללת ארוחה ומגע קרוב של צוות קבינה, והצמיחה במספר הנוסעים במטוס איפשרה הוזלה שבזכותה יכלו גם בני מעמד הביניים להרשות לעצמם לטוס; נשמע לכם מוכר? ובכן, המטוס הזה הוליד את חוויית הטיסה המסחרית המודרנית.

 

נראה שהעולם כולו צועד לעבר עידן חדש של תחבורה בטוחה ונוחה ונעימה; ואז היטלר פלש לפולין וסדרי העדיפויות של האנושות כולה השתנו. ביחד עם בריטניה וארה"ב (הבינה שהמלחמה הזאת תבלע גם אותה), הלך גם ה-DC3 לשחרר את אירופה הכבושה.

 

 

מפציצי צלילה יונקרס 87 של גרמניה הנאצית מטילים פצצות מפציצי צלילה יונקרס 87 של גרמניה הנאצית מטילים פצצות

 

 

איך הופכים מטוס נוסעים למטוס תובלה צבאי, כזה שצריך לספוג אש נ"מ, לשאת מטענים כבדים ולפעול בתנאי שטח קיצוניים? זה חתיכת אתגר. אבל לא כשמדובר ב-DC3: הוסיפו לו דלת מטען גדולה בדופן, צבעו אותו בירוק - וזהו. כשהעיצוב שלך מושלם, לא צריך לשנות יותר מדי. ב-1941 הושקה הגרסה הצבאית, שקיבלה שם שדבק בכל שאר הדגמים: "דקוטה".

 

C47 דקוטה C47 דקוטה צילום: Adrian Pingstone

 

 

מטוס הדקוטה שימש בהצנחת גייסות וציוד, פינוי פצועים ותובלה בכל גזרות הלחימה - שם התגלה כקשוח להדהים: כל צבא שהפעיל אותו התרשם מיכולתו לספוג נזקים עצומים ולהמשיך לטוס. הגה הכיוון מחורר? הדקוטה טסה; מנוע בוער? הדקוטה טסה; כל הגוף נראה כמו פומפיה, ההגאים בקושי מגיבים והגלגלים נפתחו רק בחציים? לא נורא. הדקוטה טסה, וגם תנחת בשלום. כמה טוב עוצב המטוס הזה? ובכן, ישנו מקרה מתועד בו ארעה תקלה קריטית וצוות דקוטה חגר מצנחים וקפץ ממנו. המטוס פשוט המשיך להתקדם עד שנגמר לו הדלק, גלש והשלים נחיתה מלאה בעצמו בשדה בור.

 

מטוס דקוטה בתחזוקה קרקעית מטוס דקוטה בתחזוקה קרקעית צילום: Air Mobility Museum

 

 

המטוס כונה גם SkyTrain, וזה מה שעשה: סלל נתיב אספקה מעופף מהחזית לעורף בכל זירות הלחימה. תפקידו החשוב ביותר היה, ככל הנראה, הצלת חיים: מיליון חיילים פצועים פינו בעלות הברית בהיטס במהלך מלחמת העולם השנייה. שני שלישים מהם - במטוסי דקוטה. לאחר המלחמה, טען הגנרל דווייט אייזנהאוור שארבעה כלי נשק הם שהכריעו את הכף לטובת בעלות הברית: הג'יפ, מטול הבזוקה, פצצת האטום והדקוטה.

 

לא שחסרו גביעים בארונו של המטוס הזה, אך המהפכה הכי גדולה שחולל עוד היתה לפניו: בסוף מלחמת העולם השנייה נשארו בעלות הברית עם יותר מעשרת אלפים דקוטות ספייר - שנמכרו גם לצבאות, אך בעיקר ליזמים פרטיים.

 

פס ייצור דקוטות בשנות הארבעים פס ייצור דקוטות בשנות הארבעים צילום: Tinker History

 

 

בן ליל קמו המוני חברות תעופה קטנות בכל העולם, שכולן קנו דקוטות בזול, והפעילו אותן בנתיבים לטווח קצר. בעוד חברות תעופה עשירות החלו לתכנן על מטוסי נוסעים סילוניים, כל שאר התעשייה הצביעה דקוטה. ב-1946 היו יותר מ-15,000 כאלה בחברות תעופה ברחבי העולם, וזה היה מטוס הנוסעים הכי נפוץ, תואר בו החזיק שנים רבות. במהלך מלחמת העולם נסללו שדות תעופה רבים בכל העולם, כדי לתמוך בציי מפציצים; עתה, התמלאו בדקוטות. לא רק מדינות עשירות ומתקדמות נהנו מתחבורה אווירית בטוחה, הודות למטוס הזה. הטיסה הפכה למשהו חוצה חברות ותרבויות, משהו באמת כלל-עולמי.

 

מטוס דקוטה של חברת ארקיע מטוס דקוטה של חברת ארקיע צילום: ישראנוף (המכלול)

 

 

לצד טיסה אזרחית, המשיך ה-C47 גם בקריירה הצבאית שלו. כשסטאלין הטיל מצור על מערב גרמניה ב-1948, מתו אזרחים ברעב וצמא, והוחל מבצע הטסת סיוע חירום מתמשך. רוב העומס נח על כנפי הדקוטה, ומטוסים מדגם זה לא פסקו מלהעביר לעיר הנצורה מזון, תרופות ומים במשך קרוב לשנה. במלחמת וייטנאם הפך למטוס תקיפה בשם AC47: צבא ארה"ב מיקם תותחים רב-קניים בדופנו, והמטוס חג וסייע לכוחות הלוחמים באש ממעל (אספר לכם על פיתוח מגניב זה בטור משלו).

 

הרכבת האווירית של ברלין, 1948 הרכבת האווירית של ברלין, 1948 צילום: USN

 

 

מטוס הדקוטה שירת בחילות אוויר של יותר ממאה מדינות, עד כדי כך שבמקרים רבים נלחמו מטוסים כאלה זה מול זה. קחו את הדוגמה הישראלית: מטוסי דקוטה מצריים שהוסבו להפצצה תקפו את תל אביב במלחמת העצמאות, ומטוסי דקוטה ישראלים הפציצו בחזיתות סוריה ומצרים.

 

דקוטה של חיל האוויר מעל למעבר המיתלה דקוטה של חיל האוויר מעל למעבר המיתלה צילום: ארכיון צה"ל (אברהם דוד)

 

 

מה עוד עשתה הדקוטה בחיל האוויר הישראלי? בערך הכל חוץ מלהפיל מיגים: במבצע קדש של 1956 היו דקוטות שנשאו את הצנחנים למיתלה ולא-טור ולאחר מכן שימשו לתובלה ופינוי פצועים. במלחמת ששת הימים הצטרפו למשימות התובלה גם תפקידי לוחמה אלקטרונית ראשונים, לשיבוש מכ"מים של האויב. במלחמות ישראל הבאות הפך תחום שיבוש החיישנים למשימה המרכזית של הדקוטות. המטוס הזה הוצא משירות רק ב-2001, ועד היום אומרים זקני החיל שחבל, כי התחליף היחיד למטוס דקוטה הוא מטוס דקוטה אחר.

 

חזק ואמין, גם כיום. DC3 חזק ואמין, גם כיום. DC3 צילום: שאטרסטוק

 

 

דקוטות ו-DC3 הגיעו לכל מקום על כדור הארץ - מהקטבים ועד למדבריות. בלי הדקוטה, אין לדעת באיזו נקודה בהיסטוריה היתה הופכת הטיסה המסחרית למשהו כלכלי ונגיש לקהל הרחב, ויתכן שתהליך הפיכת הטיסה לאמצעי תחבורה מקובל היה ארוך בהרבה.

 

שלדת מטוס דקוטה שהתרסק לפני עשורים באיסלנד שלדת מטוס דקוטה שהתרסק לפני עשורים באיסלנד צילום: שאטרסטוק

 

 

ומה על דונלד דאגלס? איש החזון שעומד מאחורי המטוס? הוא זכה להאריך ימים ולראות את השינויים הנפלאים שהביאה ההמצאה שלו.

 

אבל בשנות השישים ראה בכאב את המחיר של תעופה כלכלית: בישיבות לעיצוב מטוסים חדשים השתתפו פחות ופחות מהנדסים, ויותר ויותר רואי חשבון וכלכלנים. לבסוף עזב את החברה שהקים, בהרגשה שכבר לא מחפשים בתחום התעופה מהפכות תחבורה, רק רווחים.

 

 

 

מטוס דקוטה בצבעי חיל האוויר האמריקאי בשנות הארבעים מטוס דקוטה בצבעי חיל האוויר האמריקאי בשנות הארבעים צילום: dc3dakotahunter

 

 

עד היום ישנם כמאה מטוסי דקוטה ו-DC3 ברחבי העולם ששייכים לחברות תעופה קטנות שעוסקות בהטסת נוסעים, זריעת עננים ביודיד הכסף להורדת גשמים, והטסת מטענים באזורים מבודדים.

 

 

 

המטוס זוכה לכבוד עצום ומוצדק מכל טייס שנתקל בו, ובדרום ארה"ב אף נהוג להצדיע לדקוטות שמסיעות על המסלול. אז אם יוצא לכם להיתקל באחד, דעו שלפניכם מכונה ששינתה את העולם. ואם יוצא לכם לטוס באחד? טיסה נעימה!

בטל שלח
    לכל התגובות
    x