שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
תעופה וחלל

הקברניט

מיג ב-50 אלף דולר, או: כך ניסתה ארה"ב לקנות את השליטה בשמי קוריאה

המיג 15 הפתיע את כל העולם בשנות החמישים, כשהצליח להביס את עילית הטכנולוגיה האמריקאית ואף סיכן את ניצחון המערב במלחמת קוריאה. מה עשו האמריקאים? פנו לפיתרון הכי אמריקאי שאפשר, שנחל גם הצלחה מוזרה וגם כישלון מהסרטים

ניצן סדן 13:0023.02.19

 


 

 

שלום, כאן הקברניט; ההיסטוריה של הלוחמה האווירית כללה הרבה מאוד בעיות ואתגרים, והרבה פתרונות עבורם. לא פעם קרה שצץ לו איזה סופר-מטוס חדש, ויריביו הצטרכו לאלתר מענה מתאים כדי שלא לאבד את השליטה בשמים. היום אספר לכם על מטוס כזה בו נתקלה ארצות הברית - ועל המענה הכי אמריקאי שיכלה לתת לו: כסף.

 

 

השנה היתה 1950 והצבא האמריקאי החל להתערב במלחמת קוריאה. על הקרקע הוא לא רווה נחת: צבא צפון קוריאה העצום שעט וכבש עוד ועוד שטחים, כשהוא דורס בדרכו את חיילי הדרום ובעלי בריתם. באוויר נהנו האמריקאים משליטה כמעט מוחלטת: לצפ' קוריאה היו מטוסי בוכנה חבוטים ממלחמת העולם השנייה, שנפלו כזבובים אל מול מטוסי הסילון החדישים של ארה"ב.

 

מטוס איליושין il10 צפון קוריאני - לא בדיוק איום על מטוסי סילון מטוס איליושין il10 צפון קוריאני - לא בדיוק איום על מטוסי סילון צילום: topwar

 

 

ואז צץ לו נשק ששינה את התמונה. בוקר אחד ב-1951 המריא לו מבנה מטוסי תקיפה אמריקאיים ושייט בניחותא אל מטרות בצפון המדינה. הטייסים בטח נהנו מנופי הארץ, עד שבשלב מסוים זיהה אחד הטייסים נצנוץ חשוד מעליו: קרני השמש נשברו על גופם של מטוסים קטנים וכסופים, שצללו לעברו במהירות מסחררת ופתחו באש מטווח קרוב.

 

 

מטוסי F84 אמריקאיים במשימת תקיפה מטוסי F84 אמריקאיים במשימת תקיפה צילום: שאטרסטוק

 

 

לאחר קרב אוויר קצרצר, בו עשו המטוסים הכסופים שמיניות באוויר סביב האמריקאים ההמומים, פורקו לחתיכות רוב מטוסי המבנה. ניצולי המתקפה נתנו גז וברחו, וסיפרו בשובם על כלי צפון-קוריאני חדש: מטוס קרב עילאי.

 

קראו לו מיג 15, והוא היה הפתעה עצומה לאנשי המודיעין האמריקאי; להערכתם, הציוד הסובייטי שקיבלה צפ' קוריאה היה נחות במקרה הטוב, ודינוזאורי לגמרי בשאר המקרים. ואף קצין מודיעין לא סבר שבריה"מ בכלל תצליח לפתח מטוס קרב סילוני שיהיה שקול לתוצרת האמריקאית.

 

 

מיג 15, אימת השמיים מיג 15, אימת השמיים

 

 

קרבות אוויר נוספים הראו את גודל הטעות: המיג 15 לא היה שקול למקבילו האמריקאי, ה-F86 סייבר; בכמה תחומים משמעותיים מאוד, הוא פשוט ניגב איתו את הרצפה.

 

המיג נסק מהר יותר והגיע לגובה רב יותר, פנה חד יותר, היה עמיד יותר בפגיעות ונזקים וממש לא הייתם רוצים ליפול לו לכוונת; בעוד הסייבר צויד בשישה מקלעי 0.5, כמו במלחמת העולם השנייה, למיג היו שני תותחי 23 מ"מ ותותח 37 מ"מ. די בפגיעה אחת של הסוללה הזאת כדי לתלוש כנף לסייבר, לפרק מנוע של מפציץ או לפרוס לחצי מטוסים קטנים יותר.

 

 

מבנה מטוסי מיג 15 באוויר מבנה מטוסי מיג 15 באוויר צילום: theboresight

 

 

המיגים הפילו מפציצים בעשרות, על אף שהאחרונים טסו בגובה של יותר מ-50,000 רגל, רום אליו לא יכלו להגיע מטוסי קרב בדרך כלל. גם מטוסי צילום הופלו כך - מה שהקשה על הגנרלים להמשיך במלחמה; לך תדע היכן כוחותיך והיכן האויב, בעידן שלפני הלוויינים ורשתות הקשר המודרניות. איך נולד המטוס המעולה הזה? שאלה טובה - והתשובה כוללת שני רוסים תחמנים, בריטי חובב אלכוהול ומשחק סנוקר גורלי.

 

 

מפציצי B29 מטילים פצצותיהם על מטרות בצפ' קוריאה מפציצי B29 מטילים פצצותיהם על מטרות בצפ' קוריאה צילום: שאטרסטוק

 

 

בתחילה, ניסו האמריקאים למצוא פיתרון טקטי: המפציצים שלהם התחילו לטוס גבוה אף יותר כדי לברוח מהמיגים. זה לא עבד; המיג 15 הגיע אליהם וקטף אותם כחמניות. בהמשך, הגדילו את מספרי הסייברים שטסים בכל פטרול ומשימת ליווי, והצמידו סייברים גם למשימות שנחשבו לבטוחות יחסית. כאן הצליחו המגינים להדוף את המיגים, אך תמיד במחיר כבד. המטוס הכסוף נטל את ליטרת הדמים שלו וטייסים רבים נהרגו; החימוש הכבד גרם לסייברים להתפוצץ במקרים רבים.

 

 

מטוס F86 סייבר מאחורי מיג 15 מטוס F86 סייבר מאחורי מיג 15 צילום: PlanesOfFame

 

 

הצעד הבא היה פיתרון טקטי יצירתי יותר: למיג היו הגאים נוקשים מאוד, בעוד לסייבר היו הגאי כוח יעילים; לפיכך, אם הצליחו האמריקאים להאריך את קרבות האוויר, התעייפו טייסי צפון קוריאה ויכלו לפגוע במיגים ביתר קלות. אך זה לא תמיד עבד, שכן לא תמיד שרדו האמריקאים עד שתש היריב.

 

 

מיג 15 במצלמת תותח של מטוס סייבר מיג 15 במצלמת תותח של מטוס סייבר צילום: USAF

 

 

בשלב זה, ניסו האמריקאים פיתרון טכנולוגי והציבו מול המיגים מטוסי F3d של הצי. אלה אמנם התעלו טכנית, על המטוס הרוסי, אך היו לארה"ב מעטים מהם. בנוסף, הם היו בשליטת הצי, שלא הרבה להקצות אותם למשימות שקשורות לחיל האוויר האמריקאי, בשל פוליטיקה צבאית עקומה בין שני הגופים.

 

 

אפקטיבי אך לא זמין. F3D אפקטיבי אך לא זמין. F3D צילום: USN

 

 

לארה"ב נגמרה התחמושת היצירתית הסטנדרטית, ומטה הכוחות המשולבים היה מוכן לקבל כל רעיון מכל אחד, אפילו רעיונות מוזרים. ואחד כזה התחיל להתבשל בענף הלוחמה הפסיכולוגית של הצבא. קפטן אלן אבנר וצוותו ישבו וקראו דו"חות מודיעין על מרמור גדול בקרב טייסי חיל האוויר האדום. לפיהם, היו הסובייטים עניים, רעבים ועצבניים. "היי", אמר שם מישהו, "אולי נציע להם כסף ואוכל?" והרעיון הסופר-אמריקאי הזה התחיל להתגלגל. הגנרלים התלהבו ממנו מאוד - עד כדי כך, שגנרל מארק קלארק לקח עליו קרדיט: הקפיטליזם באמריקה אומר שלכל אחד יש מחיר - בטח לטייסים הקומוניסטים העניים והמסכנים.

 

וכך, באפריל 1953, יצא לדרך מבצע "מולה" (Moolah, סלנג אמריקאי נושן לכסף. "ג'ובה", אם תרצו): הצעת שוחד של 50,000 דולר לכל טייס צפ' קוריאני שיערוק למערב עם מיג 15, פלוס אזרחות לכל מדינה מערבית שיבחר לו; בנוסף, הטייס הראשון שיבוא וימסור את המיג שלו יקבל 100,000 דולר; אין כפל מבצעים, ט.ל.ח.

 

 

עלון מבצע מולה עלון מבצע מולה צילום: USAF

 

 

מה מיוחד במבצע הזה? ניסיונות גיוס טייסי אויב תמורת שוחד ומקלט נערכו עשורים לפניו - אך מעולם לא נערך מבצע בהיקף כזה. איך פורסם מבצע מולה? אנחנו מדברים על שנות החמישים, כך שארה"ב לא יכלה לקנות תשדיר שירות בפריים טיים בטלוויזיה הקוריאנית. מה עשתה? במקום פצצות, מילאה מפציצי B29 ו-B50 בעלוני פרסומת - ואלה פיזרו אותם מעל לערי ובסיסי האויב; יותר ממיליון עלונים כאלה שוחררו בשטח צפ' קוריאה.

 

 

מטוס מטען מפזר עלונים מטוס מטען מפזר עלונים צילום: aviationinamerica

 

 

במהלך המבצע, הסתכנו צוותי המפציצים; היה עליהם לטוס קצת יותר נמוך מהרגיל, כדי שלפחות חלק מהעלונים יגיע לקרקע היכן שרצה לפגוע המודיעין האמריקאי. טייסי המיגים של צפ' קוריאה שמחו לקראתם; היה קל יותר ליירט את המפציצים ולהכות בהם כך. בנוסף, שידרו האמריקאים את הבטחת השוחד ברדיו הקוריאני.

 

לאחר כמה חודשים של פיזור עלונים, הפצת ההצעה המפתה דרך מרגלים, תחנות רדיו מחתרתיות, רמקולים גדולים בסמוך לגבול והרבה טייסי מפציצים ממורמרים, השתוממו מובילי מבצע מולה; מה, יכול להיות שהצפ' קוריאנים כה נאמנים לשלטון שאינם מוכנים לקבל חיים חדשים וערימת דולרים גדולה תמורת מטוס אחד?

 

 

מטוס B29 שהושמד בנחיתת אונס, אותה ביצע לאחר שניזוק בקרב עם מיגים מטוס B29 שהושמד בנחיתת אונס, אותה ביצע לאחר שניזוק בקרב עם מיגים צילום: USAF

 

 

ב-21 בספטמבר 1953 נחת בבסיס קימפו שבדרום קוריאה מטוס מיג 15, ונעצר על המסלול. חיילי הבסיס התקרבו אליו בנשק שלוף וקיבלו את כניעתו של נו קום סוק, טייס צפון קוריאני שערק למערב. הוא מאוד, מאוד הופתע כשהתייחסו אליו כגיבור: הבחור כלל לא ידע שיש פרס על הבאת מיג 15, וערק פשוט משום שלא רצה להישאר בצפון הקומוניסטי - וקל יותר להשתמש במטוס כדי לעבור את קו הגבול.

 

 

מטוסו של נו קום סוק, ביום נחיתתו בקימפו מטוסו של נו קום סוק, ביום נחיתתו בקימפו צילום: USAF

 

 

כשתוחקר, למדו האמריקאים כמה מטומטם היה מבצע מולה: העלונים פוזרו במקום הלא נכון, מאות קילומטרים מהבסיס הכי קדמי בו בכלל שכנו טייסי מיגים; הצפון קוריאנים לא ידעו דבר על הכלכלה האמריקאית, ולא היה להם מושג אם מאה אלף דולר זה כסף למכולת או כסף לפנסיה; הקמפיין ברדיו שודר בתחנות דרום קוריאניות, להן לא האזינו אנשי הצפון; והמידור בתוך צבא צפ' קוריאה היה כזה, שלמעט כמה גנרלים, אנשים טכניים וטייסים - אף אחד במדינה כלל לא ידע מה זה מיג 15.

 

 

המיג שהגיע לידי ארה"ב, במהלך בחינתו המיג שהגיע לידי ארה"ב, במהלך בחינתו צילום: USAF

 

 

איך הצליחה ארה"ב להתעלות על המיג בסופו של דבר? בזכות ברית המועצות. כשהועברו המיגים הראשונים לקוריאה, הם הגיעו עם טייסים סובייטים מיומנים, שביצעו לא מעט מההפלות בעצמם. כשהתעצמה הלחימה, החליטה בריה"מ להחזיר את הטייסים הביתה ולתת לקוריאנים להסתדר בעצמם. זה לא עבד, שכן רוב מסמכי המטוסים וכל כיתובי תא הטייס היו ברוסית - לא שפה שמדברים בצפון קוריאה. כך התקשו הצוותים הטכניים לשמור על תקינות המטוסים, והטייסים פשוט הסתבכו איתם.

 

 

טייסת מיג 15 נערכת להמראה טייסת מיג 15 נערכת להמראה צילום: USAF

 

 

קורסי ההסבה בהם למדו להטיס את המיג לקו בחסר, וזה התבטא היטב בשטח. למעט שני אייסים - קאם דן דק וקים די סן - אף טייס צפון קוריאני לא הפיל יותר מארבעה מטוסי אויב, אם בכלל. לעזרת הקוריאנים נחלצו הסינים, שהיו יותר מיומנים בהפעלת המיג 15, אך גם הם התקשו עם נטישת הסובייטים. בסוף המלחמה, היו אלה טייסי ארה"ב שכיסחו את המיגים, ויחס ההפלות של הסייבר עמד על 1:5 לערך.

 

 

 

מאז מבצע מולה, ביצעו סוכנויות הביון האמריקאיות מהלכים שונים ומגוונים להשגת מטוסי קרב, אך הקפידו לבחור בפלטפורמות אפקטיביות יותר. מה למדנו? שגם במלחמה קורה שיש בעיות שנפתרות מעצמן, עם או בלי כסף. טיסה נעימה!
בטל שלח
    לכל התגובות
    x