• תפריט
תעופה וחלל

הקברניט

ה-F22 הוא קסם מעופף; למה לא מוכרים אותו לישראל?

מטוס הקרב האמריקאי מביס כל יריב, משלב חמקנות עם ביצועים מדהימים וכאילו תפור על צה"ל בעידן הלוחמה המתקדמת של ימינו. אבל לעולם לא נקבל כאלה - בגלל פוליטיקה ישראלית, כלכלה אמריקאית ויצירתיות איראנית מפתיעה

ניצן סדן 19:0626.05.18

 


 

 

שלום, כאן הקברניט; ה-F22 רפטור נחשב למטוס הקרב הכי מתקדם בעולם. עם ביצועים שמטילים צל גם על ה-F15 הכי משודרג, חמקנות יוצאת דופן ומערכות גילוי מטרות חכמות במיוחד, הוא מהווה את חוד החנית של הדוד מאמריקה. אז למה לא מסכימים שם למכור כאלה לישראל?

 

 

במבט ראשון, טבעי שיגיע לשורותינו: מדינת ישראל מהווה שדה ניסוי ושיווק לתעשיית הנשק האמריקאית עוד משנות השבעים: ניסוי, כי מלחמות ישראל איפשרו לבחון את הפאנטום, ה-F15 וה-F16 מול מטוסי קרב מזרחיים, מערכי נ"מ ומשימות מורכבות שנים על גבי שנים - מה שנתן לתעשיית הנשק האמריקאית (ולפניה, לצרפתית) תובנות קריטיות לשיפור המטוסים שלה; ושיווק, כי הישגי המטוסים עזרו לחברות כמקדונל דאגלס (ובהמשך, בואינג) וג'נרל דיינמיקס (כיום לוקהיד מרטין, היו הרבה מיזוגים ורכישות באירוספייס האמריקאי) להוכיח ללקוחות אחרים ששווה גם להם לקנות. ישראל היא, במובן זה, אולם התצוגה הכי גדול בעולם.

 

F22 עם מבער אחורי פתוח F22 עם מבער אחורי פתוח צילום: youtube

 

 

אבל ה-F22 הוא אופרה אחרת לגמרי, והיום אספר לכם מדוע לא הגיע לכאן עד כה - ולמה קלושים להכעיס סיכוייו להימכר לישראל גם בעתיד.

 

נתחיל ביום אחד, אי שם ב-1981, בו החליט הפנטגון שצריך להתחיל לעבוד על מחליף ל-F15. הנ"ל היה מטוס העליונות האווירית הטוב בעולם, אך המתחרים מבית מיג וסוחוי הלכו והדביקו אותו ביכולותיהם. ארצות הברית שחררה מכרז בשם ATF, לפיתוח מטוס קרב חמקן, ארוך טווח, בעל יכולת ניהוג וקטורי וסופרקרוז: ניהוג וקטורי הוא בעצם דלתות שמותקנות סביב האגזוז של המטוס, ומטות את גזי הפליטה לכיוונים שונים - מה שמאפשר תמרון זריז להדהים. וסופרקרוז היא יכולת טיסת שיוט במהירות על קולית ללא שימוש במבער האחורי, מה שיאפשר למטוס להגיע ליעדו מהר יותר ולהיות חשוף לאיומים פחות זמן.

 

 

YF23 ומתחתיו YF22 YF23 ומתחתיו YF22 צילום: F16net

 

 

חמש חברות הציעו עיצובים, אך רק שניים נבחרו לשלב הבא של המכרז. הראשון היה ה-YF23 של חברת נורת'רופ - עיצוב יצירתי להפליא בעל טווח ארוך יותר, ביצועים טובים יותר, חמקן יותר, עם גוף שמייצר יותר עילוי ובקיצור - מטוס מנצח. הוא הפסיד ל-YF22 של לוקהיד מרטין; למה? כי יכולות הן רק פרמטר אחד במכרזים ביטחוניים.

 

נורת'רופ עבדה בשנים ההן על מפציץ ה-B2, שפיתוחו התעכב, התייקר והסתבך עד מאוד. הפנטגון סבר שלוקהיד מרטין תצליח להשלים את מטוס הקרב שלה מהר יותר ובזול (לו רק ידעו שם איזו מיגרנה מחכה להם עם ה-F35).

 

 

YF23 ומעליו המפציץ החמקן B2 YF23 ומעליו המפציץ החמקן B2 צילום: Pinterest

 

 

בנוסף, כפי שסיפרתי לכם בעבר, לוקהיד מרטין היא חברה מאוד חכמה: בכל טיסות ההדגמה של ה-YF22, דאגה להרשים בניסויים מתקדמים כגון ירי בזוויות קשות, גם אם היה זה ביצוע לא בטיחותי במיוחד. כך נבחר המטוס שלה ב-1991, גרסתו הסופית טסה ב-1997 ונכנסה לשירות ב-2005. ארה"ב הזמינה 195 כאלה - ואז סגרה את פס הייצור. במחיר של 150 מיליון דולר למטוס, הוא היה חבילה מאוד יקרה. ואולם, יתכן שפסי הייצור יחזרו לעבוד, אם תחפוץ בכך הממשלה.

 

 

פס ייצור של מטוסי F22 פס ייצור של מטוסי F22 צילום: wired

 

 

בתחילה, לא בטחו טייסי חיל האוויר האמריקאי ברפטור: היו לו מחלות ילדות שונות ובעיות בטיחות שהקשו על השימוש בו (למשל, תקלות באספקת חמצן). ואולם, לאחר שנפתרו התגלה ה-F22 כתענוג: מטוס בגודל של F15 שמתמרן בזריזות פראית, עם מחשבים שמבטיחים מינימום טעויות הטסה, ים של כוח - וכמובן, הגאווה שבלהטיס את המטוס הכי טוב שיש. טייסי חילות אוויר אחרים שהתנסו בו אמרו שלו רק היתה לרפטור הכנה למכונת כביסה, היו עוברים לגור בו.

 

 

F22 כשתאי החימוש הפנימיים שלו פתוחים F22 כשתאי החימוש הפנימיים שלו פתוחים צילום: שאטרסטוק

 

 

ולצד התענוג, הפגינו הרפטורים גם יכולות מדהימות: בתרגילי קרבות אוויר מדומים שנערכו באלסקה רשמו 12 מטוסי רפטור 108 הפלות של יריבים כ-F16 ללא אבידות והציגו ביצועים דומים ברוב התרגילים שנערכו מאז - בין השאר, נגד מטוסי F15.

 

ב-2014 יצאו מטוסי רפטור למשימת תקיפה ראשונה נגד כוחות דאע"ש בסוריה; בהתחשב ביכולותיו של היריב, זה היה כמו לקחת סוכריה מבובה של תינוק. אבל מאז הוכתר ה-F22 ככלי שנוסה בקרב - מה שרק הגביר את הניסיונות של מדינות שונות לקבל אותו.

 

 

F22 בטיסה F22 בטיסה צילום: Lockheed Martin

 

 

אז ראינו שמדובר במטוס מופלא, שבטח יוכל להקנות לחיל האוויר הישראלי יכולות מדהימות (וטייסים מאושרים). למה לא קיבלנו כזה? ובכן, לאמריקאים יש שלוש סיבות טובות לסרב למכור לישראל רפטורים.

 

הסיבה הראשונה היא מדיניות החוץ האגרסיבית של ישראל, אותה קבע ראש הממשלה: ב-F22 הוטמעו הפיתוחים הכי מתקדמים של ארה"ב, והיא מאוד מפחדת שהם יתגלגלו לידי אויביה. זה לא שישראל תפרגן פתאום לצפון קוריאה בחמקן או שניים - אבל לא סוד הוא שאנחנו תוקפים בסוריה ושוקלים גם מהלכים ביעדים רחוקים יותר - למשל, איראן - ושמטוסים נופלים לפעמים.

 

 

F22? לא תקבלו! F22? לא תקבלו! צילום: CTV

 

 

בשנות השבעים והשמונים היה קשה יותר להפיק ידע טכנולוגי מעשי מהריסות של מטוס; כיום, עם התפתחות המחשבים והזינוק בתעשיות עתירות ידע באיראן ובמדינות סוררות אחרות, זה הרבה יותר נוח. קחו לדוגמה את מל"ט ה-RQ170 האמריקאי שאיראן השיגה כשהשתלטה על מערכות התקשורת שלו. זה קרה ב-2011; זוכרים את המל"ט האיראני שחדר לשטח ישראל והופל בפברואר האחרון? קראו לו סאגחה, והוא התבסס על ה-RQ170.

 

 

מל"ט ה-RQ170 מל"ט ה-RQ170 צילום: theDrive

 

 

כשישראל מחזיקה במדיניות אגרסיבית, אין לארה"ב כל ערובה שלא ייפול F22 בשטח אויב ויהפוך לנכס עבורו. בעבר היתה ישראל נוחה יותר להשפעה ולשליטה, אך כיום התמונה שונה; האמריקאים פשוט לא סומכים על הנהגת ישראל עם ציוד כמו ה-F22. בנוסף, איראן הוכיחה עצמה כאלופה בהינדוס לאחור של טכנולוגיה זרה, וכל בורג שיגיע לידיה יכול להפוך למכפיל-כוח מסוכן.

 

 

מל"טים איראניים שהתבססו על ה-RQ170 מל"טים איראניים שהתבססו על ה-RQ170 צילום: aegistg

 

 

הסיבה השנייה היא האח הקטן של הרפטור - ה-F35 הבעייתי ועתיר הבאגים. ארה"ב היתה נפטרת ממנו לו יכלה, אבל לוקהיד מרטין פרסה את מערך הייצור שלו כך שביטול המטוס ילווה בצונאמי של אבטלה. ולכן, מנסה ארה"ב להוזיל את ההצטיידות במטוס עד כמה שתוכל; בינתיים, הפרויקט עלה לה 406 מיליארד דולר (המוצר הכי יקר בהיסטוריה) ואחת הדרכים לקצץ בעלות כל יחידה היא להבטיח ייצור מתמשך. איך עושים זאת? פשוט מאוד - מוצאים לקוחות בחו"ל. אז משרדי החוץ והביטחון האמריקאיים עושים כל מאמץ כדי לשכנע את כל העולם המערבי לקנות F35, למרות שמדובר במוצר מוגבל, שאינו מתאים לכל צבא.

 

 

 

את ישראל היה קל מאוד לשכנע: כמדינת חסות אמריקאית, אנחנו קונים את מה שיגידו לנו לקנות. אם היתה מסכימה ארה"ב למכור לישראל F22, היו קמות גם יפן, סעודיה ודרום קוריאה ורוצות - ואיתן אולי גם מדינות באירופה, שיעדיפו את יעלי ולא את שפרה (גבעת חלפון; שאלו את ההורים שלכם).

 

הסיבה השלישית פחות מהותית מהאחרות, אם כי שרירה וקיימת: העובדה שתעשיית האירוספייס האמריקאית היא גן ילדים.

 

 

מטוס ה-F35 מטוס ה-F35 צילום: U.S. Navy

 

 

כשזכתה לוקהיד מרטין במכרזי ATF ו-JSF (זה שהניב את ה-F35) הפכה בעצם למונופול דה פקטו בשוק מטוסי הקרב האמריקאי. כן, חיל הים עדיין מפעיל מטוסי F18E מבית בואינג, אך יריבתה הגדולה קוטפת את רוב ההכנסות. לכן, בכתה בואינג לקונגרס עד שהורשתה להשתתף בייצור ה-F35 ולקבל חלק מהרווחים. בעיני בואינג, ישראל היא שוק שעדיין אפשר לנצל: אנחנו מפעילים את ה-F15i שלה, ויתכן שבעתיד נבחר לשדרג אותו במקום לקנות עוד מטוסי F35. מה גם שלמעט חתימת המכ"מ הנמוכה שלו, נופל ה-F35 מה-F15i כמעט בכל פרמטר מהותי כך שמדובר בתרחיש אפשרי מאוד. לא מן הנמנע שארה"ב מסרבת למכור לנו F22 של לוקהיד מרטין כדי שבעתיד, תוכל לספק הכנסה נוספת לבואינג ולחסוך מעצמה כאבי ראש.

 

 

ולכן, ימשיכו טייסי חיל האוויר לצפות בקנאה במטוסי הרפטור של חיל האוויר האמריקאי, כמו שבעלי BMW ספורטיבית מסתכלים על בעלי למבורגיני. אולי יתנחמו בכך שמטוסי ה-F15i וה-F16i יכולים לשאת יותר חימוש, לטווח יותר ארוך - וכבר הוכיחו את עצמם בשטח כמשובחים. בסופו של דבר, את ההבדל הכי גדול עושה הטייס ולא המטוס.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x