• תפריט
תעופה וחלל

הקברניט

ברבור האש והכישלון הגדול: המפציץ שכמעט עקף את "הציפור השחורה"

הוא נראה כמו שילוב של קונקורד, מטוס נייר וראש חץ; הוא תוכנן לטוס פי 3 ממהירות הקול ולהשמיד את כל מרכזי הכוח של בריה"מ במכה אחת; והפיתוח שלו עלה יותר מהפרויקט של נאס"א ששם אדם בחלל. XB70, כרוניקה של כישלון זוהר

ניצן סדן 08:0006.01.18

 


 

 

שלום, כאן הקברניט; היום אספר לכם על מטוס מרהיב ביופיו, פורץ דרכים בטכנולוגיה שלו - ועל טעות ממש מטומטמת, שטוב מאוד שהרגה אותו. למה טוב? כי היה זה מפציץ אטומי, שנולד במטרה להרוג המוני אנשים בבת אחת; לא משהו שחסר לאנושות.

 

 

לאחר מלחמת העולם השנייה החל מירוץ חימוש פראי בין ארה"ב ובריה"מ. הרעיון היה פשוט: מי שיוכל להביא פצצת אטום לשטחו של היריב, אחרי שעקף את מערכי ההגנה שלו - ניצח. אף מעצמה לא תעשה לך בעיות אחרי שהפכת את מרכזי התעשייה והשלטון שלה מתלת לדו ממדיים.

 

הגעת, שיגרת, פגעת? ניצחת הגעת, שיגרת, פגעת? ניצחת

 

 

תעשיית התעופה האמריקאית נקראה לעצב מטוס שיוכל לעשות את זה, ולעשות את זה מהר; בעוד ארה"ב לא גובלת בברית המועצות, בעלות הברית שלה דווקא כן. והיה עליה להגיב במהירות במקרה בו אלף טנקים סובייטים חצו את הגבול ממזרח למערב גרמניה, למשל.

 

מפציצי ה-B52 של זרוע ההפצצה האסטרטגית לא יכלו לעמוד במשימה, גם לו הוצבו בסמוך לגבול; כל מהלומה סובייטית היתה כוללת תקיפת שדות תעופה - ואי אפשר להמריא כשהמסלול מלא מכתשי פצצות.

 

 

איטי מדי, מוגבל מדי. B52 איטי מדי, מוגבל מדי. B52 צילום: Pinterest

 

 

הפיתרון של ארה"ב היה מהירות: התעשייה נדרשה לפתח מפציץ ארוך טווח שיכל לטוס מהר מאוד, כך שיוכל להגיע לשטח האויב תוך שעה קלה גם אם המריא מבסיס מרוחק. והוא נדרש לטוס בגובה בו אף מטוס קרב ואף תותח נ"מ לא יגיעו אליו. למכרז ניגשו בואינג ונורת' אמריקן - חברה שפיתחה מטוסי קרב נפלאים (המוסטנג ממלחמת העולם השנייה והסייבר ממלחמת קוריאה), אך לא היה לה הניסיון העשיר של יריבתה בפיתוח מטוסים גדולים.

 

 

טייסי ניסוי של נורת' אמריקן, נשענים על מטוס סייבר טייסי ניסוי של נורת' אמריקן, נשענים על מטוס סייבר צילום: jetpilotoverseas

 

 

ודווקא היא זכתה במכרז: היא הציעה לפתח מטוס עצום, 58 מ' אורכו, שנראה כמו שילוב של ברבור, ראש חץ ומטוס מנייר.

 

הוא נועד להיות קסם מעופף וקיבל את השם XB70 ולקירי (Valkyrie), על שם רוחות המלחמה במיתולוגיה הנורדית, שקבעו איזה לוחם יגיע לגן העדן הוויקינגי ואיזה יינמק לו בגיהנום. והיה זה שם הולם במיוחד: נורת' אמריקן הבטיחה שהתפלץ הזה יטוס במהירות מאך 3, כמו הציפור השחורה, בגובה של יותר מ-70 אלף רגל, ויישא עליו מספיק פצצות אטום כדי לשטח רכס הרים ממוצע.

 

 

עיצוב הבסיס של ה-XB70 עיצוב הבסיס של ה-XB70 צילום: pinimg

 

 

שיטת ההנעה שלו היתה מיוחדת במינה: המרחק הגדול מקצה האף ועד לכנפיים גרם להיווצרות גלי הלם שנעו אחורנית. במקום להתפזר, קצות הכנפיים ישבו על ציר, כדי שיוכלו להתכופף כלפי מטה, "לאסוף" את הגלים ולייצר עילוי; התוצאה - אווירון שמילולית עף על עצמו.

 

 

דגם של מטוס הוולקירי במנהרת רוח דגם של מטוס הוולקירי במנהרת רוח צילום: Gizmodo

 

 

משום שהיה פחות צורך בנדל"ן-כנפיים כדי להשאיר את הוולקירי באוויר, היה לו יותר מקום למנועים - והוא קיבל שישה מהם, חזקים במיוחד. הוולקירי היה אמור לפצח כל הגנה אפשרית: הוא טס גבוה מכדי להיפגע מחימוש קרקע אוויר, מהר מכדי שיתפסו אותו מטוסי יירוט הוא היה מושלם למשימת הפצצת יום הדין.

 

 

ששת מנועי הוולקירי ששת מנועי הוולקירי צילום: theCHIVE

 

 

מרגע הפקודה, לקח לוולקירי דקות להגיע לגובה ולמהירות המסחררים שלו, כשעל סיפונו 14 פצצות אטום ענקיות. ניתן היה להטיל כל אחת על מטרה אחרת וטכנית, למחוק את כל מרכזי השלטון הסובייטים באירופה בטיסה אחת. כמובן שהפרויקט הזה היה יקר להחריד; מנוע הסילון עצמו הומצא רק עשר שנים לפני כן, ועתה נדרשה נורת' אמריקן להמציא משהו שלא הושג גם כיום: כלי במשקל של 242 טון שטס מהר יותר מכדור של רובה.  

 

 

איור של מטוס ה-XB70 איור של מטוס ה-XB70 צילום: xplanes

 

 

אבל החברה התעלתה על כל היגיון והתקדמה בפרויקט. בין היתר, פיתחה עבורו תאי מילוט מיוחדים: כשיבקשו הטייסים להיפלט מהוולקירי, ייסגרו על הכיסאות שלהם כיסויי מתכת מעוגלים דמויי קונכיה, שיכלו להגן מפני החום העצום שנגרם בטיסה כה מהירה. הוולקירי כלל עוד שורה של הברקות עתידניות בתחומי הקירור, החומרים והניווט; האווירון הקדים את זמנו בכל מובן אפשרי.

 

 

כיסא טייס שהופך לתא מילוט כיסא טייס שהופך לתא מילוט צילום: Interia

 

 

חיל האוויר האמריקאי רקד משמחה: לצד הערך האסטרטגי, הוא עמד לקבל מטוס פורץ דרך, שובר שיאים ומרשים מאין כמותו ולא היה גנרל בחיל שלא תלה ציור של הוולקירי במשרד שלו. במפעלי נורת' אמריקן הכל הלך לפי התוכנית; הכל, חוץ מהעניין המעיק של לוח הזמנים. כל החידושים והגאדג'טים שפותחו עשו את שלהם: הפרויקט התעכב והתייקר. או-הו, כמה שהוא התייקר.

 

ואז, באמצע נובמבר 1959, קרה משהו קצת מביך, שמזכיר את הפעם ההיא בה הצדיק דונלד טראמפ את בניית החומה היקרה שלו מול מקסיקו: הנשיא נאם בזכות החומה ואיך היא תעצור כל מהגר - כשמישהו בקהל אמר שכדי לחצות אותה, צריך רק להביא סולם יותר ארוך מהרגיל. וזה בדיוק מה שעשו הרוסים: פיתחו טילים קצת יותר גדולים, שדווקא יכולים להגיע לגובה הטיסה של הוולקירי.

 

 

טיל נ"מ סובייטי; היה אפשר לצפות שיפותח אחד גדול יותר טיל נ"מ סובייטי; היה אפשר לצפות שיפותח אחד גדול יותר צילום: Air Power Australia

 

 

העניין הועלה בפגישה של אנשי חיל האוויר, הפנטגון ובכירי נורת' אמריקן - שנאלצו להודות שכן, הרוסים בעצם יכולים לפצפץ את ברבור האש היוקרתי. חיל האוויר, שהתאהב במטוס, ניסה לשכנע את הממשלה להמשיך לממן את הפרויקט והציעו להפוך אותו לכלי לסיור, כלומר איתור מטרות וכוחות. לשמע הרעיון, התערב הנשיא אייזנהאוור בעצמו ואמר שהרעיון "משוגע", שכן ברור לארה"ב היכן בבריה"מ היא רוצה לשתול פצצות אטום - ושהרבה יותר זול לעשות זאת בטילים בליסטיים. "לדבר על מפציצים בעידן הטילים זה כמו לדבר על חצים וקשתות בעידן אבק השריפה", פסק, במידה רבה של צדק.

 

 

גנרלים צופים בטקס הגלילה של המטוס גנרלים צופים בטקס הגלילה של המטוס צילום: simotron

 

 

נראה שנגזר דינו של המטוס - ואז החלה מערכת בחירות בארה"ב. ג'ון קנדי, המועמד הדמוקרטי, טען שהרפובליקנים לא משקיעים די בביטחון לאומי (תארו לעצמכם), והוולקירי קיבל שוב את המימון שלו. בתחילת שנות השישים קנדי קיבל שכל והורה לבטל את התוכנית; הוא הבין שלנופף באגרופים במערכת בחירות זה דבר אחד, אבל לשפוך הון עתק על מטוס מיותר זה, ובכן, מיותר. הגנרלים של חיל האוויר, בראשם חסיד ההפצצה האסטרטגית קרטיס למיי, נלחמו כאריות על המשך הפיתוח ואף משכו חוטים בקונגרס, מה שיצר בלאגן פוליטי. קנדי לא נכנע ועשה שרירים. המטוס בוטל עוד לפני שטס לראשונה.

 

בשלב זה, הוציאה ארה"ב 800 מיליון דולר על הצעצוע המרהיב הזה, סכום חסר תקדים. לשם השוואה, הוציאה ארה"ב קצת יותר מרבע מהסכום הזה כדי לשים אדם בחלל. קצת חבל לזרוק כל כך הרבה כסף לריק, כך שנקבע שהוולקירי ייבנה ואף יטוס - אך בתור פלטפורמת ניסוי. מי יודע, אולי בכל זאת יצא ממנו משהו.

שני מטוסים נבנו וב-1964 המריא ה-XB70 לראשונה, לטיסת בכורה מדהימה - אף אחד בעולם לא ראה לפני כן מטוס כל כך מרשים.

 

 

XB70 באוויר XB70 באוויר צילום: AircraftInFormation

 

 

בטיסות הראשונות התגלו בו כשלים: הגוף פשוט נקרע בנקודות מסוימות - אך לאחר שהעניין תוקן, עשה הוולקירי את מה שהובטח: טס במהירות 3,250 קמ"ש, הגיע לגובה של 74,000 רגל ועשה זאת ללא באגים בולטים. בפועל, הוא לא יכל לעקוף את "הציפור השחורה", לפחות לא עיצוב הבסיס שלו; אבל נורת' אמריקן תכננה לשפר ולהאיץ אותו. האמריקאים אוהבים להיות "הכי".

 

 

מפציץ הוולקירי בטיסה, כשכנפיו מוטות מטה מפציץ הוולקירי בטיסה, כשכנפיו מוטות מטה צילום: Wikipedia

 

 

תעשיית התעופה בארה"ב זקפה ראשה: היא הצליחה לבנות עוד מטוס בלתי אפשרי, וכמה גנרלים כבר החלו לחרוש מזימת קאמבק עבורו, בטח כשגילו שייתכן שיוכל לטוס אפילו יותר מהר.

 

ואז, בבוקר קיצי אחד ב-1965, המריא מטוס וולקירי לטיסת ניסוי, כשהוא מוקף במטוסי ליווי. יש כאלה בכל טיסה מהסוג הזה: הם נושאים מצלמות, חיישנים ובוחנים את המטוס מבחוץ, לפעמים תוך שהם מתקרבים אליו מאוד. באותה הטיסה, צילם אחד המטוסים סרטון פרסומת; הוא היה שם מטעם חברת ג'נרל אלקטריק, מפתחת מנועי ה-XB70. באופן אירוני משהו, ניסה הטייס להתקרב למפציץ הענק מבלי להיקלע לזרם הסילון שלו. תוך כדי תמרון, איבד שליטה והתנגש בוולקירי בצורה יצירתית: הוא קטע גם את שני הזנבות שלו וגם את אחת הכנפיים (ובדרך, התפורר לאלפי חתיכות בוערות).

 

 

מטוס הליווי מתפורר באוויר. שימו לב לזנבות השבורים של הוולקירי מטוס הליווי מתפורר באוויר. שימו לב לזנבות השבורים של הוולקירי צילום: TDIA

 

 

המטוס המפואר צלל לקרקע והתנפץ; אחד הטייסים לא הצליח לנטוש ונהרג; השני נפצע קשה ותא המילוט המשוכלל ריסק לו את היד כשנסגר. הפרויקט מת ונקבר והמטוס הנותר הועבר לידי נאס"א. ב-1969 ביצע הוולקירי את הטיסה האחרונה שלו, לאחריה הוצב במוזיאון חיל האוויר האמריקאי.

 

מה למדה התעשייה האמריקאית מברבור האש ושברו? שמהירות לא פותרת כל בעיה, וכמו הסולם של טראמפ, תמיד יבוא נשק קצת יותר זריז - שכן טילים מהירים ממטוסים. היה זה שיעור ארוך: חברת רוקוול (איתה התמזגה נורת' אמריקן לאחר כשלון הוולקירי) ניסתה לפתח מפציץ על קולי בשם B1A, שבוטל בשל עלויות מוגזמות - וקצת היגיון בריא; הבא אחריו, B1B לנסר, כבר היה מפציץ איטי יותר, שנשען על כלי לוחמה אלקטרונית להישרדות בשטח אויב.

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x