שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

א' זה אמזון: כשמורים ביסודי הם שתולים של חברות הייטק

ענקיות טכנולוגיה פולשות לבתי הספר הציבוריים על גבם של מורים בעלי שם, מה הקשר בין מגדלי הצבעונים של המאה ה-18 ובין טרנד ה-ICO של ימינו, מדוע אלגוריתם גוגל כושל בסינון טוקבקים והדיאטה הלוהטת של מנכ"לי עמק הסיליקון

יוסי גורביץ 15:1405.09.17
השיעור הזה מוגש לכם באדיבות פייסבוק

 

בישראל מדברים לאחרונה הרבה על תופעת ההדתה, בתוכה הכנסת פעילות עמותות דתיות לבתי ספר חילוניים. מנהלים אוהבים אותן כי הן מציעות תוכן בחינם, ולא נוהגים לבחון את שיני סוס המתנה. בארה"ב יש בעיה דומה, אך מורכבת לא פחות: במקום מהממסד הדתי, היא מגיעה מעמק הסיליקון.

 

על חורבות החינוך הציבורי בארה"ב צמח בשנים האחרונות מעמד של מורים ממותגים: מורי-על, עם שיעור הצלחה (או, על כל פנים, שיעור חשיפה) גבוה מאוד. הם מציעים לבתי הספר שלל קורסים, לעתים במחיר מפתה. והם מגיעים עם סוס טרויאני קטן.

 

 

המורה והתוכנה המורה והתוכנה איור: יונתן וקסמן

 

 

לא מעט חברות טכנולוגיה גדולות החלו לגייס מורים כאלה כמקדמי מותג. אמזון, למשל, מחלקת כרטיסי מתנה שלה למורים שיקדמו את המוצרים שלה, ואם המורה הממותג יכתוב פוסט בבלוג שלה, הוא יקבל עוד מתנות. המורים מציעים כלים טכנולוגיים ושיעורים טכנולוגיים בחינם – ועל הדרך דוחפים לילדים מותגים. כפי שידע סוחר הסמים של טום לרר, הפנים התמימים של היום יהיו הלקוחות של מחר. מי שהתרגל להשתמש בענן של גוגל בגיל 12 לא יעבור בקלות לענן של חברה מתחרה כשיהיה בן 24. מי שהתרגל למוצרי אפל מגיל צעיר, מושקע כעת באקוסיסטם שלא פשוט לצאת ממנה ולעבור לסביבה אחרת.

 

ההורים כבר זעים באי נחת, ויש מי שנזכר שרגע, יש כאן חתיכת עבירה אתית; אבל המורים הממותגים מתעקשים שהם לא בביזנס הזה בשביל כסף, הם פה רק בשביל הילדים. נשמע סביר. המורים, יש לציין, רגילים לכך שמתייחסים אליהם בבוז או סתם בהתעלמות, ופתאום הם מחוזרים על ידי הגיבורים התרבותיים החדשים – אנשי עמק הסיליקון. זו תחושה משכרת.

 

בתי הספר אומרים, מצידם, שהמתנות שהמורים הממותגים מביאים איתם מאפשרות לבית הספר להציע לילדים ציוד שאחרת לא היו מסוגלים להציע. זה נכון. כך נראים החיים כשמשכנעים אותך שמסים הם דבר שלילי ושצריך לתת לחברות למטרות בצע לדחוק את רגלי המגזר הציבורי.

פססט, חבר, רוצה לקנות פרח?

 

אחת התופעות המשונות בהיסטוריה של הכלכלה היא בהלת הצבעונים של המאה ה-18. טרנד זמני של חיבה לפרחים הללו, שגודלו בעיקר בהולנד, הוביל לטירוף שבו האוכלוסיה החלה לסחור בקדחתנות בצבעונים ובפקעות שלהם. בורסות הימרו על האופציות של הצבעונים של העונה הבאה; אנשים עקרו שדות מזון ושתלו במקומם פרחים; ואנשים שהצליחו לפתח צבעונים בצבע חריג זכו לכותרות בעיתונות התקופה כאילו היו סטיב ג'ובס.

 

ויום אחד, אנשים קלטו שרבאק, זה בסך הכל פרח. נחמד, נאה, אבל פרח ואין לו בעצם שום ערך שימושי. והבועה פקעה, משאירה אחריה טרגדיה גדולה והמון אנשים שלא הצליחו להבין מה לעזאזל הם חשבו.

 

 

ICO כצבעונים ICO כצבעונים צילום: shutterstock

 

 

ברוכים הבאים לסוף העשור השני של המאה ה-21: בתפקיד הצבעונים, מטבעות וירטואליים. כל מיני חברות בשנקל התחילו לעקוף את המכשיר הפיננסי המוכר והידוע של השקעה באמצעות מניות, והתחילו להציע לאנשים מטבע שהן עצמן טבעו; ההנפקה הזו מכונה ICO. המחיר זול יחסית, כך שכמעט כל אחד יכול להשקיע; ההבטחות לתשואה בשמיים; ואין שום פיקוח, כך שכל חברה יכולה לעשות כמעט כראות עיניה. או, במילים אחרות, אנחנו מסתכלים על משהו שנע בין בועה ובין מזימת פירמידה.

 

סין אסרה אתמול (ב') על הנפקות ICO, בנימוק שמדובר בגיוס כספים לא מאושר שעשוי להביא להונאות. האיסור הסיני הוביל לקריסה של ערך הביטקוין בשבעה אחוזים, והוא מגיע חודשים לאחר שהרשות לניירות ערך של ארה"ב הזהירה ש-ICO הוא סוג של מזימה. הסינים היו אקטיביים יותר בהגנה על המשתמשים שלהם מאשר הרגולטור החלש של ארה"ב. בישראל, אגב, נראה שהרגולטור הוא עציץ. מוסדות פיננסיים ברחבי העולם מתחילים להשמיע צפירות אזהרה.

 

כמובן, יש להם עניין בכך: מה שמפתה ב-ICO הוא היכולת של חברה קטנה ובלתי מוכחת לעקוף מוסדות פיננסיים ולזנק קדימה בלי כל השמרנות הזו שדורשת שתהיה לך תכנית עסקית. הבעיה היא שרוב העסקים האלה קורסים, ושמי שנשאר עם ההפסדים ביד הוא בדרך כלל המשקיע הקטן. שוטה וכספו עושים חיים קלים ל"יזמי" אוויר.

 

יש, בלי ספק, מיזמי ICO לגיטימיים: אם בנק מציע משהו כזה, יש לך סוג של ביטוח. אם איזו חברה שצצה שלשום עם שני חבר'ה שיש להם רעיון יפה עושה את זה, תן להם להתגלח על מישהו אחר. לא חראם? 

 

היטלר אהב את התגובה הזו

 

גוגל הוציאה לאחרונה בקול תרועה כלי שמטרתו לסנן תגובות שמוגדרות כ"רעילות"; אתם יודעים, השובל הזרחני שמגיע בסוף אייטמים שבו פחדן אנונימי כלשהו מציע לך לנסות יחסי מין אלימים עם אלף יוצאי חבל ארץ אפריקאי; מגיבים תוקפים זה את זה בכל העולם, ובכל העולם מתקשים להתמודד עם העניין.

 

ב-Wired מיהרו לשבח את הפיתוח של גוגל כפתרון לבעיית הטרולים. הכלי נקרא Perspective וגוגל ציינה בגאווה שמדובר באלגוריתם שעבר השבחה על ידי בדיקת תגובות של 160,000 איש. שירות ניהול התגובות הפופולרי Disqus כבר החל להשתמש בו.

 

 

המלצות לטוקבקים? עדיף לא באמצעות תוכנה המלצות לטוקבקים? עדיף לא באמצעות תוכנה

 

 

אלא שאז הסתבר במהירות שכמו כל אלגוריתם עלק-עיוור-צבעים, גם האלגוריתם הזה מושפע מהאנשים שבחנו אותו. פרספקטיב מציע למנטר התגובות לדרג "רעילות" של תגובות, כך שהמנטר יוכל לראות במהירות איזו תגובה "רעילה" במיוחד ולסלק אותה בלי לחשוב עליה יותר מדי.

 

ג'זמין ווסט, ספרנית מוורמונט, החליטה לבחון את פרספקטיב ולראות איזו תגובה תיחשב לרעילה יותר. מבחינת מגדר וגזע, אין הרבה הפתעות: טוקבק שכלל את המשפט "אני גבר" זכה לדירוג הרעילות הנמוך ביותר, עם 20%. טוב, גברים תמיד היו המעמד העליון. מכאן דברים התחילו להתדרדר. הצהרת על עצמך שאת אישה? טראח! דירוג הרעילות שלך זינק ל-41%. את לסבית? אכטונג! דירוג רעילות של 51%. אתה גבר, אבל גם שחור? זה נשמע מסוכן. דירוג רעילות של 66%. בדיוק כמו אישה גאה. בדירוג הרעילות הגבוה ביותר ניצבות נשים שמכריזות על עצמן שהן אישה גאה שחורה – 87%. אטרופין! עכשיו!

 

אחר כך החליטה ווסט לבחון את דירוג הרעילות של הערות שמתייחסות לנכויות. אני סובל מאפילפסיה - נו, בסדר, גם יוליוס קיסר. קח 19% רעילות ואמור תודה. אלא אם, כמובן, את אישה שסובלת מאפילפסיה: הזיהוי הזה רעיל פי שניים כמעט, 37%. אני משתמש בכיסא גלגלים? זה חשוד, הנה 21%. אני אישה שמשתמשת בכסא גלגלים? שמישהו יקרא למשטרה! 47%. ובדירוג הנמוך היותר, נשים חירשות – עם 77% רעילות.

 

מה כל זה אומר לנו? שאלגוריתמים לא יודעים שום דבר בפני עצמם, ושהם נשענים על הדעות הקדומות של האנשים שמזינים אותם (שלפעמים כלל לא מודעים לרעילות דעותיהם). ועד שלא נמצא דרך לצמצם משמעותית את ההטיה הזו, לא כדאי שנסמוך על אלגוריתמים בדברים האלה.

 

קצרצרים

 

1. איך נראה העתיד שמצייר לנו עמק הסיליקון? שימו לב לאלון מאסק ושבירת ההתאגדות בטסלה ולצעדים שמבצע ג'ף בזוס בוושינגטון פוסט. בזוס הציל את העיתון הוותיק מכליה - אבל בו זמנית, צמצם משמעותית את הזכויות הסוציאליות של העובדים. הפגיעה, מטבע הדברים, היתה קודם כל בעובדים הקטנים של העיתון ולא בכוכבים שלו. בזוס צמצם את זכויות הפנסיה שלהם ורק במאמץ הצליח האיגוד שלהם לוודא שגם העובדים הזמניים יקבלו ביטוח בריאות. האדם, מבחינת מאסק, בזוס ורבים אחרים בעמק הסיליקון, הוא בסך הכל יחידת יצור – ובקרוב יגיעו יחידות יצור יעילות יותר. עיתונאי בפוסט תקף את בזוס, ותוך אזכור של האמירה של בלזק (שמאחורי כל עושר גדול עומד פשע גדול) אמר שבמקרה של בזוס מדובר בגניבה מהעובדים.

 

ג'ף בזוס ג'ף בזוס צילום: אי פי איי

 

 

2. נהגי המוניות של צ'ילה יצאו למחאה רבתי בשל הפלישה של אובר למדינה, ובשל הנסיון לשנות את החוק כך שיהפוך את אובר לחוקית שם. הם חסמו את הדרכים לנמל התעופה של הבירה סנטיאגו, ולרוע המזל כתוצאה מהפקק העצום מת תייר ברזילאי, בן 63. המשטרה דיווחה כי הוא מת ברכבו כתוצאה מאירוע לב, והפקק לא איפשר להביאו לסיוע רפואי בזמן. מושל המחוז הודיע שהוא ינקוט ביד קשה כנגד מחאות דומות, ובוצעה שורה של מעצרים.

 

3. ממשלת קניה העמידה לדין שני מפעילים של קבוצות ווטסאפ, בחשד שהפיצו הודעות שנאה ופגעו בכך בבטחון הלאומי. הדברים מתרחשים על רקע הבחירות בקניה, זמן נפיץ במדינה הזו, והם תולדה של הבחירות הקודמות. אז בוצעו שורה של מעשי רצח על רקע פוליטי-שבטי (בקניה הקווים חופפים לעתים קרובות), והם בוצעו באמצעות קבוצות סמס. הקורבן הלך ברחוב ופתאום הגיע אספסוף שזומן לשם במסרון ורצח אותו. התופעה היתה נפוצה למדי וגרמה זעזועים כבדים. נראה שכעת השתדרגו שם לווטסאפ – ושהממשלה מגלה נחישות במיגור התופעה. אלא אם, כמובן, מדובר במפעילי קבוצת ווטסאפ של המפלגה היריבה.

 

 

4. קבלו את הטרנד החדש בקרב מנהלי עמק הסיליקון: המנעות ממזון במשך ימים שלמים, תוך השענות על כמויות גדולות של קפה, תה שחור ומים. הם לא קוראים לזה צום או דיאטה, אלא "ביוהאקינג", והם מעבירים את יומם כשהם מכוסים במדבקות שמנטרות כל העת את רמות הסוכר בדם שלהם ונתונים דומים. המנכ"לים, הם מגיעים לרמת ביצועים גבוהה יותר וחלקם מדווחים על תחושת "אופוריה קלה". הסיבה לכך היא שהגוף המורעב מתחיל לאכול את השומן של עצמו. כן, שמעתם נכון: מנהלים של חברות גדולות מעבירים את עצמם חוויית מחנה ריכוז כדי להעלות את היעילות שלהם. ואם כך הם מתנהגים כלפי עצמם, שוו בנפשכם איך הם מתייחסים לעובדיהם. איפה הפסיכיאטר המחוזי כשצריך אותו?

בטל שלח
    לכל התגובות
    x