$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: מיליונים נגד חוקי הפיראטיות, עכשיו כולם תופסים טרמפ

מתנגדי החקיקה החדשה בארה"ב הצליחו לעשות הרבה רעש ברשת, וגרמו לסנאטורים ולמארק צוקרברג להיזכר שאכפת להם מהגולשים. וגם: מבט מבפנים על תרבות הסודיות של אפל

יוסי גורביץ 13:3819.01.12

רוב מהומה

  

מתקפת הרשת הכבדה של מתנגדי החקיקה נגד פיראטיות הגיעה אתמול (ד') לכל פינה של הרשת. שורה של אתרים מובילים (הבולט שבהם הוא ויקיפדיה, כמובן), והרבה מאוד אתרים לא באמת חשובים החשיכו את עצמם במחאה על החוק. גם ההתגייסות מצד הגולשים היתה מרשימה: גוגל דיווחה שבמהלך היום, 4.5 מיליון משתמשים חתמו על עצומה נגד הצעת החוק השנואה SOPA. גוגל עצמה האטה את העכבישים שלה, כדי שלא לפגוע בדירוג של האתרים שהחשיכו את עצמם.

 

הלחץ על אתר הסנאט היה כל כך גדול, עד שהוא קרס. וחשוב יותר, נרשמה הצלחה ציבורית: שמונה סנאטורים, בהם שניים שחתמו על הצעת החוק נגד פיראטיות המקודמת בקונגרס, הודיעו שהם מתנגדים לה. כך עשו גם שורה של חברי בית הנבחרים, שם מנסים לקדם את SOPA.

 

בין האנשים שהודיעו באיחור ניכר על התנגדותם לחוק אפשר למצוא גם את השוחט המדופלם מארק צוקרברג, שטיפס על העגלה כשזיהה לאיפה נושבת הרוח, וספג בתגובה את מנת הציניות המתבקשת - וזכה לקרוב לחצי מיליון לייקים על סטטוס שכתב נגד החקיקה. האמת, לצפות מאדם כמו צוקרברג – מי שפרץ לאימיילים עיתון הרווארד כדי לדעת מה כותבים עליו – שיתעניין במי שאיננו הוא עצמו זה כנראה מוגזם, וסביר שגם ההצהרה הזו מיועדת רק לצורכי יח"צ.

צוקרברג. הצתה מאוחרת צוקרברג. הצתה מאוחרת צילום: בלומברג

 

בקצרה, אם המחאה המקוונת הצליחה להזיז מחוקקים ואת צוקרברג, אז כנראה יש כאן הצלחה מסוימת. מצד שני, עולה השאלה מדוע הרשת, או לפחות הצד האמריקאי שלה, לא התגייסה בצורה כזאת למען מטרות מסובכות יותר ועם זאת חשובות יותר - כמו למשל הענקת ביטוח רפואי לכל תושבי ארה"ב. התשובה העגומה היא שלא קשה לארגן אנשים נגד חוק שעשוי לפגוע בהם, במיוחד חוק כמו SOPA שהתיעוב כלפיו לא שנוי במחלוקת מחוץ להוליווד. להוציא אותם כנגד חוקים שיש לגביהם מחלוקת רבה יותר, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

 

עולה גם השאלה האם ככה נראה אקטיביזם ברשת – החשכה של התוכן שלך-עצמך לכמה שעות. בהקשר הזה רצוי להזכיר שמיליונים חתמו אמנם על עצומה מקוונת, מה שלקח שנייה וחצי ונתן הרגשה טובה שעשית משהו, אבל רק 200 איש הגיעו להפגנה נגד החוק בסן פרנסיסקו. זה, בכל זאת, הצריך קצת מאמץ וקימה מהכורסה.

 

מאחורי מסך הסיליקון

 

ידענו שלאפל יש תרבות חשאיות שאין שום דבר שדומה לה בקרב חברות שפויות. ידענו שיש לה משטרה פנימית שזכתה לכינוי "גסטאפו". אבל לא ידענו עד כמה חולנית התרבות הזו. ספר חדש על החברה בעלת שווי השוק השני בעולם מסביר קצת יותר.

 

לפי הספר, עובדי אפל מאמינים שהחברה מעסיקה מלשינים: אנשים שמקשיבים לשיחות של העובדים האחרים, בנסיון למצוא אם מי מהם מדבר על העבודה שלו. אם כן, האיש הזה צפוי לפיטורים מיידיים.

 

לא ברור האם זהו אכן המצב, וכמו במקרה ה"משטרה החשאית" של החברה השמועות כנראה גרועות מהמציאות. אבל זו כל המטרה - לגרום לעובדים להאמין שהסוכן נמצא מאחורי כל פינה, ושכדאי להם להיזהר. אם עובדי אפל מאמינים שיש שטינקרים שידווחו להנהלה על כל מה שהם אומרים, זה לא כל כך משנה אם יש הרבה מהם, מעט מהם, או אף לא אחד. המטרה הושגה.

 

עובדי אפל, לפי הספר, מתבקשים שלא לדבר על העבודה. עם אף אחד. אפילו לא עם המשפחה. מי שמדבר, צפוי לעוף במהירות. לעתים קרובות, עובדים נשכרים מבלי לדעת על איזה פרויקט הם יעבדו. הם לא יודעים על מה עובדים אחרים. הסימן לכך שפרויקט חדש עומד להתחיל הוא הגעתם של נגרים, שסוגרים אזורים שלמים בקומפלקס של אפל: חלונות שקופים הופכים לאפלים; מנעולים חדשים מותקנים.

 

מטה אפל בקליפורניה. תרבות קיצונית של חשאיות מטה אפל בקליפורניה. תרבות קיצונית של חשאיות צילום: בלומברג

 

כל זה מתרחש לא כדי להגן על סודות מסחר כלשהם – אין לאפל כאלה, חוץ מבתחום העיצוב – אלא כדי להגן על יכולתה של החברה לייצר באזז ולהוליך שולל את התקשורת, כדי לצאת בבום גדול ביום ההשקה של הצעצוע החדש שלה.

 

אני מניח שמי שרוצה לעבוד בתנאים האלה, מגיע לו. אבל זכרו גם את זה בפעם הבאה שאיזה פרשן ילהג בהתפעלות על הצלחתה של אפל: כדי להגיע אליה היא היתה צריכה להפוך את עצמה לחברה טוטליטרית. לא פלא שגם בה הפולחן של המנהיג היקר היה נפוץ כל כך.

 

מה עקץ את מרדוק?

 

דיווחנו לאחרונה על כך שאיל האזנות הסתר רופרט מרדוק תקף את גוגל, באמצעות חשבון הטוויטר שלו, בטענה שהיא "מנהיגת פיראטיות". זה לא היה חדש – מרדוק סימן את גוגל כאויב האנושות כבר לפני שנים - אבל לא היה ברור מאיפה זה בא ולמה עכשיו.

 

ובכן, הדברים מתחילים להתבהר. לאחרונה נכח מרדוק במצגת שנערכה ב-CES, שהדגימה את גוגל TV. המדגים הסביר כיצד אפשר להשתמש בפלטפורמה כדי למצוא תוכן משלל אתרים באמצעות אפליקציה, או לחפש תוכן באמצעות חיפוש גוגל רגיל.

מרדוק עצבני מרדוק עצבני צילום: בלומברג

 

הכל היה שגרתי, עד שמרדוק שאל מה קורה אם הוא מחפש סרט מצליח, והמדגים אמר לו שהתוצאות יהיו תוצאות החיפוש הרגילות של גוגל.  מרדוק דחק בו בשאלה האם התוצאות הללו יציגו גם תוכן שמופיע באתרים פיראטיים, והמדגים נאלץ להודות שכן, למרדוק התפוצץ הפיוז והשאר היסטוריה. גוגל הגדירה את הטענות של מרדוק כ"שטויות", אבל נראה שבמקרה הזה, היא זו שצריכה לתת כאן כמה הסברים.

 

היצירה הזאת לא שלכם 

 

פסיקה שהתקבלה לאחרונה בבית המשפט העליון האמריקאי קבעה באופן די חד משמעי – שישה שופטים כנגד שניים – שלקונגרס יש סמכות להחיל מחדש את חוקי זכויות היוצרים על יצירות שכבר עברו לרשות הציבור.

 

המדובר בשאלה שכבר עסקנו בה פה ושם בטור הזה: מה דינן של יצירות שבארה"ב כבר עברו לרשות הציבור, כמו יצירותיו של איגור סטרווינסקי, אבל עדיין מוגנות בזכויות יוצרים במקומות אחרים? אם גולש אמריקאי שיתף יצירה כזאת, למשל?

 

בית המשפט קבע שמותר לקונגרס לקבוע חוקים שיאפשרו לארה"ב לעמוד באמנות בינלאומיות שעליהן היא חתומה, ספציפית האמנה להגנה על זכויות יוצרים. בהתאם, בית המשפט דחה את הטענה שיש כאן כוונה נסתרת של הממשלה להאריך את זכויות היוצרים לנצח.

 

במקרה הספציפי הזה, זו פסיקה סבירה. השאלה היא מה יקרה כאשר חברות תוכן ינסו להשתמש בהחלטה הזו כדי להמשיך ולהגן על יצירות מפני הפיכתן לרכוש הכלל.

 

קצרצרים

 

חוקרי אבטחה נקטו צעד נדיר וחשפו את זהותם של האקרים רוסים, כולל שמותיהם, שמות הכינוי שלהם, והתמונות של החלאות הקטנות. המדובר בכנופיה שאחראית ליצירת התולעת Koobface, שפגעה במשתמשי פייסבוק רבים. וראו זה פלא: יממה לאחר החשיפה, השרתים של התולעת הפסיקו לפעול. עם זאת, יהיה קצת מוגזם לצפות שרוסיה הפוטיניסטית תעשה משהו בנושא ותעצור אותם – אחרי הכל, היחסים בין ההאקרים ובין הממסד הצבאי/פוליטי/פלילי שם הדוקים.

 

לפני מספר ימים דיווחנו על כך שוועדת הסחר האמריקאית עם סין ספגה התקפת רשת, ועל פי הדיווחים ההתקפה הגיעה מכיוונם של האקרים הודים. על פי אותם דיווחים, ההדלפה של המסמכים לרשת לוותה במסמך שהתיימר להיות מסמך רשמי הודי שמורה על ההתקפה. כעת טוענים מקורות אמריקאים שהמסמך ההוא היה זיוף, ושההתקפה הגיעה ככל הנראה מסין. לתשומת ליבו של סגן שר החוץ דני איילון, שאיים בפעולה צבאית כתגובה על התקפות האקרים: לעתים קרובות, הן לא מה שהן נראות והן לא מגיעות מאיפה שהן מתיימרות להגיע.

לארי פייג'. אולי די? לארי פייג'. אולי די? צילום: בלומברג

 

גוגל ממשיכה לכרוך את גוגל+ סביב צווארם של המשתמשים: עכשיו, מודיעים שם חגיגית, מי שיחפש בגוגל+ תוכן שמעניין אותו, יוכל להצטרף ישירות לדיון בנושא מתוצאות החיפוש. שזה יכול היה להיות נחמד, בהנחה שלמישהו היה אכפת, אלמלא העובדה שזה נראה באופן חשוד כמו נסיון של גוגל להטמיע את עצמה עוד יותר בגוגל+ ומהלך שעשוי להוביל להפיכת גוגל+ למוצר הראשי של החברה. רד מהעץ הזה, לארי, לפני שהפוני שלך ישכח איך לעשות גם את הטריק היחיד שהוא מכיר.

 

בצעד חריג הודיעו אנשי הקמפיין של המועמד הרפובליקני רון פול (סיסמה אפשרית: "יותר שפוי מהשאר"), על כך שהוא עומד להגיש תביעת דיבה ותביעת הפרת זכויות יוצרים, נגד... אנשים שזהותם עדיין לא ידועה. לטענת אנשי הקמפיין, הללו השתמשו בסימנים מוגנים שלהם כדי להעלות סרטון שלועג למועמד ג'ון הנטסמן, שפרש בינתיים. כעת ינסו במטה פול לברר מי האידיוטים שעומדים מאחורי המהלך. בהצלחה עם זה.

 

דיווחנו בשעתו על חברת ההונאה המשפטית ACS:Law, שהטרידה אזרחים שומרי חוק בבריטניה בתואנות שווא שלפיהן הם גנבו תוכן מוגן. החברה לא הגישה תביעות – זה דרש עבודה והיה סיכוי ניכר של כשלון – והתמקדה בשליחת מכתבי איום. הנוכל העיקרי של החברה, אחד אנדרו קרוסלי, איבד כעת את רשיון עכירת הדין שלו למשך שנתיים, וגם ישלם קנס כבד. כך יאה.

  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x