$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: בדיחות אונס אסורות בפייסבוק, להכחיש שואה מותר

הרשת החברתית מסירה עמודי בדיחות אונס כי "אין בפייסבוק מקום לתוכן שנאה" - אבל דפי הכחשת שואה הם דווקא מוכנים לקבל. וגם: עמודי העסקים החדשים של גוגל+ סופגים ביקורת

יוסי גורביץ 14:0309.11.11

העיוורון הסלקטיבי של פייסבוק

 

פייסבוק סבלה מכאב ראש תקשורתי לאחרונה: כמה עמודים שהוקדשו לבדיחות אונס עוררו זעם בקרב קבוצות פמיניסטיות, וכמובן בקרב נפגעות אונס. העמדה הראשונית של פייסבוק היתה שהיא תומכת בחופש הביטוי, ו"כמו שבדיחה גסה לא תגרום להשלכתך מהפאב שלך, כך היא לא תגרום להשלכתך מפייסבוק".

 

נו. חלפו כמה חודשים, הלחץ גבר, ופייסבוק נאלצה לנקוט בתמרון הקבוע שלה, נסיגה צרפתית. היא הסירה כמה עמודים של קבוצות, בהם אחד שנקרא "אתה יודע שהיא משחקת אותה קשה להשגה כשאתה רודף אחריה במורד סמטה". בחברה גם אמרו ש"אין בפייסבוק מקום לתוכן שנאה, תוכן מאיים, או כזה שמאיים באלימות". וואלה? זה חדש. פייסבוק, כזכור, ממשיכה לאפשר את קיומם של עמודי הכחשת שואה. כשהיא עושה את זה, היא נעמדת על רגליה האחוריות ומדברת על הצורך בחופש הדיבור.

 

עכשיו, אני דווקא לא רוצה שפייסבוק תסגור גם דפים של מכחישי שואה. הגבלת חופש הדיבור היא תמיד בעייתית, ויותר מזה - כשאתה דוחף דעה כלשהי למחתרת, היא מקבלת אוטומטית הילה של צדק שנרדף על ידי הרשויות. אני מעדיף להכנס בחלאות בפומבי. מאותה סיבה, כמובן, אני תומך בזכות הקיום של עמודים של בדיחות אונס – כן, הם פוגעים ברגשות, אבל אלה החיים. אף אחד לא הבטיח שרגשותיך לא ייפגעו.

 

מה שפייסבוק עושה הוא הגרוע בכל העולמות: כניעה ללחץ וויתור על עקרונות, ועוד כניעה סלקטיבית. בדיחות אונס אסורות, הכחשת שואה מותרת. איך זה מסתדר? לצוקרברג הפתרונים.

 

קופונים בגוגל+? איכס!

 

גוגל הכריזה שלשום בקול תרועה וחצוצרות על שדרוג ברשת החברתית המקרטעת שלה, גוגל+. מעתה, אומרים שם, יוכלו חברות ומותגים לפתוח לעצמם עמודים – כלומר, הם לא יהיו מוגבלים לחשבונות אישיים בלבד.

 

שזה נחמד, אני מניח. אולי זה ישכיח את העמדה המשונה של החברה לפני שלושה חודשים בלבד, כשרדפה בחימה כל מי שהעז לעשות בדיוק את זה. היא רצתה התאמה בין פרופילים אישיים ובין הדפים של גוגל+ לפני השקת השירות לעסקים, ומי שהעז לחרוג מהמדיניות הזו – נמחק.

 

גוגל+. לא ממריאים גוגל+. לא ממריאים צילום מסך: Google

 

העמודים לעסקים עדיין בעיתיים, בהשוואה לאלה של פייסבוק: תנאי השימוש של גוגל אוסרים על העסקים, למשל, לקדם מוצרים באמצעות קופונים. השד יודע למה, אבל מי שיחרוג מההנחיות של גוגל, צפוי למצוא שהפרופיל שלו נמחק. מי שבכל זאת רוצה לעשות דברים מגעילים כמו לקדם את המוצר שלו, יכול לקשר מגוגל+ לעמוד הבית שלו. כלומר, גוגל ממריצה את בעלי העסקים להוציא את הגולשים  מגוגל+ החוצה. זה מבריק אפילו בקנה המידה של הכשלון החברתי המתמשך של גוגל.

 

כתב הטכנולוגיה של סלייט, פרהאד מנג'ו, כותב היטב כשהוא אומר שאם גוגל לא היתה ערוכה לעמודים עסקיים כשחשפה את גוגל+ לפני כמה חודשים – ובכן, היא היתה צריכה להמתין עם חשיפת הרשת החברתית. הוא גם מעריך, כמו עבדכם הנאמן, שגוגל+ מתה כמו יוליוס קיסר. כן, יש שם 40 מיליון גולשים, אבל לא נראה שהם עושים שם יותר מדי.

 

מה מכשיר המעקב הזה עושה לי על האוטו?

 

אחת הזכויות החשובות שבמגילת הזכויות של ארה"ב היא הזכות שלא לסבול מחיפוש ללא צו, זכות המוכרת כתיקון הרביעי. היא לא נמצאת שם במקרה: מסעות דיג של השלטון הם דרך נהדרת להרשיע כל אחד במשהו. מצד שני, ממשלות לא אוהבות את הזכות הזו – או, בעצם, כל זכות שמגבילה אותן.

 

ממשלת ארה"ב, תחת פחות או יותר כל הנשיאים הרלוונטיים, ניצלה את העובדה שהחוק בנושא לא עודכן כדי להרחיב משמעותית את יכולת החיפוש שלה. אתמול (ג') החל העליון האמריקאי לדון בפרצה בעייתית במיוחד: הטענה של הממשלה שמותר לה להצמיד לרכב שלך, כל זמן שהוא חונה ברחוב, מכשיר מעקב, ושאין שום סיבה עלי אדמות שהיא תצטרך צו משופט לשם כך.

 

השופטים היו ספקנים. השופט ברייר תהה מה, על פי ההגיון הזה, מונע מהממשלה לעקוב אחרי כל האזרחים 24 שעות ביממה. וושינגטון ניסתה לטעון שלא זה הנושא, שהיא בסך הכל עקבה אחר סוחר סמים קטן ושייצאו לה מהווריד, אבל זה לא כל כך עבד. נשיא העליון, רוברטס, שאל את נציג הממשלה האם הטיעון שלה יאפשר לה להצמיד מתקני מעקב גם למכוניותיהם של השופטים העליונים. עוכר הדין נאלץ להודות שכן.

 

ובינתיים, המחוקקים מנסים לסגור פרצה נוספת.

 

כן, למדינות מותר לגבות מס קניות

 

אמזון הצליחה לעצבן שורה של מדינות בארה"ב, כאשר היא התעקשה שלא להעביר למדינות הללו מס קניה. לדבריה היא חייבת לשלם את המס רק במדינת הבית שלה, וושינגטון, כל זמן שאין לה נוכחות פיזית במדינות הללו.

 

התוצאה היתה שורה של מדינות שמעבירות חוקים שמטרתם למסות רכישות באמצעות הרשת. יש להן טיעון חזק: הסירוב לשלם מס מכירות מעניק לתאגידי ענק יתרון ניכר על פני חנויות מקומיות, שצריכות לשלם את המס. כשאמזון לא משלמת מס, היא עושה עוד קצת כדי לסגור עסקים מקומיים.

 

אמזון. מרגיזים את מדינות ארה"ב אמזון. מרגיזים את מדינות ארה"ב צילום: בלומברג

 

אמזון נקטה בשורה של צעדי התחמקות, בהם הישענות על פסיקה של העליון שמצריכה נוכחות פיזית שלה במדינה הרלבנטית, שתדלנות כבדה, נסיונות להגיע להסכמים מגוחכים למדי עם המדינות השונות, ועוד. המדינות, שנמצאות במשבר כלכלי קשה – חלקן לא מתחזקות דרכים, אחרות סוגרות בתי ספר, ועוד – צפויות להפסיד 24 מיליארד דולר ב-2012 מהמסים החסרים הללו.

 

עכשיו הסנאט האמריקאי מנסה לסגור את הסיפור הזה אחת ולתמיד. בקרוב יגישו שבעה סנאטורים, משתי המפלגות, הצעת חוק שתעניק למדינות במפורש את סמכות המיסוי הזו. במקביל יגן החוק על עסקים קטנים, כאלה שמכניסים פחות מחצי מיליון דולר בשנה, ויעניק להם פטור חלקי ממס, מה שיאפשר להם לשרוד את הסתערותן של אמזון ומקבילותיה ברשת.

 

קצרצרים

 

חברת HP מתרסקת בשווקים, ואיבדה שווי שוק של כ-40 מיליארד דולר בשנה האחרונה. כולם, במיוחד הילד המגודל לארי אליסון, מעדיפים להאשים את חבר המנהלים של החברה האומללה. כשבוחנים את העסק מקרוב יותר, מסתבר ש-HP הסתובבה עם אנשים מפוקפקים מאוד: בנקאים מפירמות וול סטריט ידועות לשמצה, שמשום מה ממשיכים להראות את פרצופם בציבור למרות שהם התנקשו בהצלחה בכלכלה העולמית לפני פחות מארבע שנים. החברה ביצעה שורה של רכישות בעייתיות – ובנקאים מחברות כמו גולדמן זאקס גזרו קופון שמן. בעצם, אולי כן צריך להאשים את חבר המנהלים: הם בחרו להקשיב לרועצים האלה.

 

לתלמידי בית הספר הטכנולוגי בפלובדיב, העיר השניה בגודלה בבולגריה, נמאס מהשם של בית הספר, ולא קשה להבין אותם: הוא נקרא על שם ולדימיר איליץ' לנין, האיש שחתום על מותם של חמישה מיליון רוסים, וגם זה רק בגלל שהוא מת בגיל צעיר. האמת, לא ממש ברור מה עשה לנין עבור הטכנולוגיה – להוציא הערצה לחשמל וטרקטורים. על כן התלמידים רוצים לקרוא לבית הספר על שם רודן קצת פחות רצחני, שגם הוא נהנה בחייו מכת מעריצים - סטיב ג'ובס. גם הקשר של ג'ובס לטכנולוגיה לא ממש ברור, לעומת הקשר שלו לשיווק, אבל כל דבר שהוא לא לנין הוא בעליל התקדמות.

 

ואם כבר ג'ובס, הוא אמנם יילל מרה בביוגרפיה שלו על כך ש"אנדרואיד הוא מוצר גנוב", ועל כן הוא מתכוון "לצאת נגדו למלחמה גרעינית". אריק שמידט, יו"ר גוגל, הזכיר לאחרונה עובדה שהפנאפלים מעדיפים להדחיק: שהעבודה על אנדרואיד החלה ב-2003, שנתיים לפני שאפל התחילה לעבוד על האייפון, ושגוגל רכשה את אנדרואיד ב-2005. עם כל הכבוד לשדה עיוות המציאות, הוא לא משפיע על הזמן והמרחב.

 

עותקים מהביוגרפיה של ג'ובס. מי גנב ממי? עותקים מהביוגרפיה של ג'ובס. מי גנב ממי? צילום: בלומברג

 

מארק "הפורץ למיילים" צוקרברג, האיש שדאגתו לפרטיות של כולנו מוכרת היטב, אמר לאחרונה שחברות רשת אחרות – גוגל, שיעול, גוגל – אוספות עליכם הרבה יותר חומר, רק עושות זאת מאחורי גבם של הגולשים. זה מקביל לטענה שאם אני רק גונב בעוד שאחרים שודדים, אני פטור מעונש. מצד שני, לזכותו ייאמר שהוא מסרב, בצדק, לקחת קרדיט על האביב הערבי.

 

ג'ימבו וויילס, האיש וויקיפדיה, הוחנף מאוד לאחרונה כאשר הגיע לעמדת האבטחה בנמל תעופה בבריטניה: הפקידה שאלה אותו מה הוא עושה בחיים, והוא אמר שהוא המייסד של ויקיפדיה. אשת האבטחה, לדבריו, שמטה את העיפרון ושאלה בתדהמה: "ויקיליקס?". "לא, לא", ענה וויילס, "אני לא מבוקש בשבדיה. זה ברנש אחר".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x