דו"ח טכנולוגי: מי רוצה לקבל מחשב נייד תמורת 35 דולר?
הודו מתכוונת להציג בקרוב לפטופ זול במיוחד, בניסיון לסגור פערים מול המערב. וגם: המתיחה על "טיפשות" משתמשי האקספלורר, ונחשו מי החברה המערבית שמתייחסת הכי גרוע לעובדים הסינים
לחם, חלב ומחשב נייד
פעם דיברו על מחשב נייד ב-100 דולר. זה לא קרה, אבל אז עלו הנטבוקים והצליחו להביא ללפטופ סביר ב-300-250 דולר. אחר כך הגיע מוכר הצעצועים המצליח בעולם, סטיב ג'ובס, והציג את האייפד, ומכירות הנטבוקים צנחו לטובת מוצרים שרוב האוכלוסיה לא יכולה להרשות לעצמה.
אבל הסיפור עוד לא נגמר. הודו התחייבה בשנה שעברה לייצר לפטופ שעולה 35 דולר, הכרזה שגררה לגלוג ברחבי העולם. אבל שר פיתוח משאבי האנוש של הודו, קפיל סיבאל, אמר לאחרונה שהודו תציג את המחשב בתוך שישה שבועות. לדבריו, כבר יש לו כזה בבית. לממשלת ישראל, אגב, אין אפילו שר בריאות, אז על פיתוח משאבי אנוש אין מה לדבר.
הודו, שמתפתחת בקצב מדהים, מתמודדת עם בעיית חינוך קשה: היא צריכה כמה שיותר מחשבים, ולא במחירים מערביים. התכנית היא לייצר כמיליון מחשבים שעלות ייצורם עומדת על כ-35 דולר, ואז למכור אותם במחיר עלות – אם כי לא ברור תוך כמה זמן ומי יהיה היצרן.
היוזמה מצטרפת לפרויקט הבינלאומי "לפטופ לכל ילד". יזמי הפרויקט, שהתכוונו לבנות מחשב ב-100 דולר ליחידה, לא הצליחו לעשות זאת, אך הודיעו לפני שנה שמטרתם החדשה היא לפתח מחשב ב-75 דולר ליחידה. אם זה אכן יקרה, המכשיר הזה - שיאפשר לדור שלם להמריא - יהיה קסום ומהפכני באמת.
אופס!
חברת המחקר הקנדית AptiQuant הודיעה לאחרונה כי ערכה מחקר, שממנו עולה שמשתמשי הדפדפן אינטרנט אקספלורר הם טיפשים, שמנת המשכל שלהם עומדת על כ-80. חלק ניכר מכלי התקשורת הטכנולוגיים פרסמו ידיעות על כך, כולל אותנו (אם כי תוך הסתייגות משיטת המחקר, שנראתה משונה מאוד). יש רק בעיה רצינית אחת: אין חברה כזו בכלל, וכל הסיפור התברר כמתיחה.
כדי להגביר את האמינות, מי שערך את המתיחה הקפיד להקים אתר אינטרנט מושקע לחברה שלו, וגם ליצור ל"חברה" היסטוריה של חודש אחד אחורה, שבו היא הוציאה לכאורה פרסומים שונים, כך ששמה לא יופיע משום מקום. אבל ל-AptiQuant לא היתה היסטוריה אמיתית של מחקרים, ומי שיצאה טיפשה מה"מחקר" על האינטלגנציה של משתמשי האקספלורר היתה, ובכן, עיתונות הטכנולוגיה.
אקספלורר. לא לטיפשים בלבד צילום: מסך: www.microsoft.com
למה זה קרה לנו? קודם כל, משום שקל כל כך לעשות את זה. אתה צריך להפיל בפח כלי תקשורת חשוב אחד, כמו BBC או CNN, ששניהם פרסמו את המחקר. ברגע שהוא מתרשל בתפקידו ולא בודק את הידיעה כמו שצריך, אחרים ייטו להסתמך עליו ולדווח על הפרסום בו - מתוך מחשבה שנערכה בדיקה - ולרוץ עם הידיעה הלאה. כל פרסום נוסף רק מחזק את האמינות של הידיעה.
אבל הבעיה האמיתית היא שהפרסום השקרי לחץ על כל הכפתורים הנכונים של רבים מכתבי טכנולוגיה. קודם כל, ספק אם יש חברה שזוכה לפרסום כל כך מזלזל וכל כך עוין על לא עוול בכפה כמו מיקרוסופט. ולא, אירועים משנות השמונים והתשעים הם לא סיבה טובה לכך. מי שמשתמש במוצרים האלה הם לא מוארים כמונו, לא קוליים כמונו – או לפחות כפי שאנחנו מחשיבים את עצמנו - אז הם כנראה גם טיפשים. אפל, שוב היא, בנתה קמפיינים שלמים סביב התפיסה הזו.
אחרי הכל, קשה להעלות על הדעת שידיעה שאומרת שמשתמשי הדפדפן של אפל, למשל, הם שוטים מזילי ריר היתה עוברת בקלות כזו. יותר סביר שמישהו היה עוצר ובודק. אבל מיקרוסופט? למה לא? זה ממילא מתאים לדעות הקדומות שלנו.
גאדג'טים טבולים בדם
שערוריית סדנות היזע של אפל לא מספיקה לרדוף אותה: 17 עובדים (או יותר מ-20, תלוי את מי שואלים) התאבדו עד כה בפוקסקון, שמייצרת את רוב מוצרי אפל, והחברה כל כך התייאשה מהמצב שהיא שוקלת לעבור לרובוטים. הם, בינתיים, לא מתאבדים, וחשוב מכך - לא מספרים לעיתונאים מה קורה במפעל.
אפל מכרה מספר שיא של אייפונים ברבעון השני של 2011, אבל לצד הנתונים האלה, חשוב להזכיר את השלכות תאוות הבצע של החברה. אמנם חברות מערביות רבות פועלות בסין, אבל על פי דיווחיה של עמותה מקומית שבודקת את התנהלותן ביחס לעובדיהן ובאשר לזיהום הסביבה, אפל נמצאת במקום האחרון מתוך 28 חברות שנבדקו.
דוברת העמותה אמרה שחברות זרות עוברות בדרך כלל שלבים בהתייחסותן לתלונות על עובדים שנפגעו: מאי תגובה, לתגובה חלקית, להקשבה, ועד לתגובה מועילה. אפל, מצד שני, נשארה בלתי קשובה, ועושה מאמצים ניכרים כדי למנוע מחוקרים לברר האם המוצרים שלה מיוצרים במפעלים שבהם העובדים מורעלים מדי פעם.
אייפד צילום: בלומברג
לאחרונה נערכה כתבה בארה"ב על צרותיו של אחד מעובדי הקבלן של אפל, ג'יא ג'ינג'צ'ואן, לשעבר עובד ווינטק. ג'יא הורעל כאשר עבד על ניקוי המסכים של האייפון באמצעות חומר כימי, שאפל אסרה בינתיים על השימוש בו. לג'יא זה לא עוזר: הוא צריך לשלם את הוצאות הבריאות שלו בעצמו. לדבריו הוא פנה פעם אחר פעם לאפל, שלח מכתבים לסטיב ג'ובס, והחברה הגיבה בשיטה הידועה שלה: שתיקה סובייטית. בינתיים, הוא צריך לשלם בגופו את מחיר ההתעשרות של ג'ובס ושל אפל. הוא רחוק מלהיות היחיד.
אפל היא החברה השניה בשוויה בעולם, וההון הזמין שלה גדול מזה של ממשלת ארצות הברית. זה לא במקרה: היא מייצרת את המוצרים שלה במקום שבו העבודה זולה וחוקי ההגנה על העובדים כמעט ולא קיימים. פעם היא ייצרה בארה"ב, היום היא רק מעצבת שם. או, בקיצור, היא הצליחה להגשים את חזונו של סטיב ג'ובס: להפוך לנייקי של עולם הטכנולוגיה, על כל המשתמע מכך – כולל שימוש בסדנאות יזע.
אבל זה בסדר. תיהנו מהאייפד שלכם.
מה שציוץ אחד יכול לעשות
חוקרת המידע ג'ואנה גירי הדגימה לסטודנטים שלה לאחרונה עד כמה קל למצוא טונות של מידע על אנשים ברשת, ושהם חשופים הרבה יותר ממה שהם חושבים. היא התחילה בחיפוש אקראי בטוויטר על קרבות יריות. רוב מוחלט של התוצאות – וטוויטר, נזכיר, שומר אותן רק לארבעה ימים – היה זבל, אבל היא הצליחה למצוא מישהו שנראה כמו חייל שמשרת באזור קרב.
מפרופיל הטוויטר שלו היא הוציאה את שמו, את העיירה שבה הוא חי ואת העובדה שהוא עושה משהו צבאי. חיפושי גוגל מהירים העלו את כתובת המגורים שלו ואת מספר הטלפון, באדיבות אתר "דפים לבנים". אחר כך מצאה את חשבון הלינקדאין שלו. עוד חיפושי גוגל העלו אתר של החברה שבו עובדת אשתו, ומכאן כבר קל להגיע לחשבון הפייסבוק שלהם. מאחר שהשניים אינם משתמשם בהגדרות הפרטיות הבסיסיות של פייסבוק, כל מה שהם כתבו בשנים האחרונות, והם כתבו הרבה, חשוף לאדם שבכלל לא מכיר אותם.
גירי היא חוקרת אקדמית, שרק ביצעה הדגמה. יש הרבה מאוד אנשים עם הרבה פחות עכבות אתיות. מי שלא טורח להגן על המידע שלו ברשת, שלא יופתע כאשר יתברר שהפרטיות שלו שקופה עד בלתי קיימת.
קצרצרים
עוד שערוריית חסימה בגוגל+: מנהל המוצר של פייסבוק, בלייק רוס, מדווח שגוגל חסמה את חשבון הגוגל+ שלו. עד כה העילה לחסימת חשבונות היתה שמות מפוברקים, אבל רוס פתח את החשבון תחת השם האמיתי שלו. הוא טוען שבגוגל מפחדים מפייסבוק ושבקרוב גוגל תבעט משם את כל העובדים של צוקרברג, אבל קשה להאמין שגוגל תבצע צעד כל כך מטומטם. מצד שני, מדובר באותה החברה שביצעה שורה של מעשי ריגול באמצעות רכבי סטריט ויו שלה מתוך אמונה שהיא לא תיתפס, אז לכו תדעו.
הרגולטור הדרום קוריאני קנס את אפל, בעקבות פרשת המעקב אחר מיקום המשתמשים באייפון, בסכום של שלושה מיליון וון. זה נשמע מרשים, עד שמסתבר שהוון הוא המקבילה של הלירטה מנוחתה עדן, והסכום עומד בעצם על 2,855 דולר – משהו שלא רק שלא ידיר שינה מעיניו של סטיב ג'ובס, אלא גם ספק אם יגרום לו להתהפך במיטה. מצד שני, לקוח מבועת של אפל כבר הצליח לקלף ממנה כמעט אלף דולר, ואיזה עוכר דין רוצה לתבוע ב-25.6 מיליון. האמת? גם זאת לא בעיה גדולה מבחינת חברה שהופכת במהירות לרווחית ביותר בעולם אבל מאמיניה, כמה משונה, מעדיפים להמשיך ולהתייחס אליה כאל אנדרדוג נרדף.
הידעת? לפרוץ למחשב זה אסור! צילום:Joseph Nicolia
בהינתן שה"האקטיביסטים" של אנונימוס ושאר ארגוני טרור מקוון הם לא בדיוק הפטיש הכי כבד בארגז הכלים, אולי יש היגיון בידיעה הבאה: משטרת בריטניה יצאה בהודעה רשמית וחריגה לאסופת הקרציות הנ"ל, שלפיה מה שהם עושים הוא בלתי חוקי – חלק מהם, מסתבר, לא ידעו את זה. במשטרה מבהירים שאם אותם האקרים-מתוחכמים-בעיני-עצמם ישתתפו בהתקפות DdoS, הם עשויים להיעצר, לעמוד לדין ולהישלח לכלא. נראה שבבריטניה נערכים למהומות דיגיטליות עקב מעצרו של טופיארי, ורוצים להרתיע את האינטליגנטיים שבקבוצה.
הרועץ לענייני טרור של הבית הלבן מגבש מדיניות חדשה, שבמסגרתה תנטר הממשלה את הפעילות בטרשות החברתיות, מחשש שהן גורמים להקצנה של קבוצות די מטורללות גם כך. לא ברור מה בדיוק יקרה כתוצאה מהתוכנית הזו, שכן הממשלה האמריקאית כבר עוקבת אחר משתמשים ברשתות חברתיות, אבל סביר להניח שפשוט ישכרו ערימה של עובדים חדשים על חשבון הציבור, ובמקביל יצמצמו את זכות הביטוי.
כורה בור, בו ייפול: חברת עוכרי הדין דייבנפורט ליונז כבר כיכבה בטור הזה, בשל מנהגה הנלוז לשלוח מכתבי איום לאנשים חפים מפשע ולדרוש מהם תשלום עבור עבירות זכויות יוצרים שהם לא ביצעו. עכשיו מצאה לשכת עוכרי הדין של בריטניה שאנשי דייבנפורט שלחו את המכתבים הללו ביודעין, והיא קנסה אותם בסכומים גדולים – והשעתה אותם מהמקצוע במשך חצי שנה. כך צריך.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
