דו"ח טכנולוגי: העלו תמונה מביכה שלך לפייסבוק? גם מחיקה לא תעזור
תמונות שנמחקו שורדות בשרתי הרשת החברתית, דארפה רוצה לקרוא מוחות של חיילים, בית המשפט באירלנד מבטל את חוק שלוש העבירות, והתחברות לרשת WiFi חינמית עלולה לעלות ביוקר
מידע משוחרר לא יוחזר
אם היו חסרות לכם סיבות להימנע ממגרסת הפרטיות של מארק צוקרברג, ששואבת את הפרטיות שלכם מצד אחד ומזרימה כסף לכיסים שלו מהצד השני, הנה באה עוד אחת: כשפייסבוק אומרת לכם שתמונות שמחקתם אכן נמחקו, לא בטוח שהיא אומרת את האמת.
כתבת של ארס טכניקה, ג'קי צ'נג, בחנה את הנושא. במאי 2009 היא מחקה תמונה שהעלתה לפייסבוק. למרות שפייסבוק טוענת שאם אתה מוחק תמונה, היא נעלמת, התמונה עדיין קיימת בשרתי פייסבוק ואפשר להגיע אליה – 16 חודשים לאחר מכן.
פייסבוק טוענת בתוקף שהמחיקה באתר היא שוות ערך למחיקת התמונה מהדיסק הקשיח שלך, ושהגישה לתמונות מחוקות מוגבלת למספר אנשים מצומצם - מה שנכון, אבל לא מועיל. להאקר יש הרבה יותר סיכוי למצוא מידע מביך עליך בפייסבוק מאשר בכל מקום אחר.
לטענתה של פייסבוק, היא מנסה לצמצם את משך הזמן שבו השרתים שלה שומרים מידע שהמשתמש ביקש למחוק, אבל משום מה, ראה זה פלא, היא לא מצליחה לעמוד במטלה הפשוטה הזאת. צ'נג מציינת שכל שאר הרשתות החברתיות שאליהן העלתה את התמונה מחקו אותה מזמן. צריך לזכור את זה כשפייסבוק טוענת מפעם לפעם שהמידע שלך אכן שלך.
איור: רחלי שלו
חייל, אתה רוצה להרוג את כולנו?
המחלקה למדענים מטורפים של הפנטגון, דארפה – האנשים שהביאו לכם את הרשת, אבל במקביל עובדים גם על חזירים זומבים – מתחילה להכנס לתחום רגיש במיוחד: בדיקת נאמנותם של חיילים.
מערך הכוחות המזוינים של ארצות הברית הוא ארגון ענק: הוצאות הביטחון של ארצות הברית גדולות יותר מאלה של שאר העולם גם יחד. הטבח שביצע בפורט הוד מייג'ור נידאל מאליק חסן, ומקרים רבים של חיילים שחזרו מזירות מלחמה, התאבדו ולעתים גם רצחו אחרים – מעוררות צורך למצוא את הרוצח או המתאבד הבא לפני שהוא פועל.
איך דארפה מתכוונת לעשות את זה? אומרים שם שכאשר בוחנים את הרוצח או המתאבד (או המדליף לוויקיליקס) לאחר מעשה, בדרך כלל מזהים במהירות שורה של סימנים שאילו היו מתייחסים אליהם בזמן, היו מאפשרים לעצור את האיש. עכשיו רוצים לעשות שם מעין הינדוס לאחור: לבנות מאגר מידע ענק, שיכיל פחות או יותר כל פרט מידע זמין, ממקורות פתוחים או ממקורות הכוחות המזוינים עצמם, על כל אדם במדים, ולעלות באמצעות תוכנה ייחודית על סימני האזהרה מראש.
איך? עוד לא ברור. אם היה ברור, זאת לא היתה דארפה. המערכת החדשה תוצג בעוד שבוע.
רוצים לתבוע? עשו את זה כמו שצריך
דוקטרינת "שלוש העבירות" ספגה מכה נוספת: למי שהצליח לשכוח, מדובר בתפיסה שלפיה אפשר לנתק מישהו מהרשת, בלי שום הליך משפטי, רק כי למישהו אחר נדמה שהחשוד גנב תוכן, והוא ניסה להתריע בפניו. נסיונה של צרפת להעביר חוק כזה נבלם לפני כשנה בידי בית הדין הגבוה שלה. עכשיו תורו של בית המשפט העליון האירי להעביר פסיקה דומה.
חוק שלוש העבירות הגיע במאי גם לחופי אירלנד. אבל העובדה שהמחוקקים אישרו את התועבה לא הרשימה את בית המשפט העליון שם. ספקית רשת מובילה במדינה, UPC, עתרה נגד החוק, בין השאר בטענה שהוא מאלץ אותה להפוך לשוטרת של תעשיית המוזיקה. UPC הבהירה שהיא מתנגדת לגניבת תוכן ופועלת נגדה.
בית המשפט מצא שהחוק האירי מנוגד לחקיקה האירופית בנושא, לאחר שהאיחוד האירופי הזהיר את צרפת ואת ספרד בנוגע לחוקים דומים, וגרם לספרד לחזור בה. על כן, הורו השופטים שלא לאכוף את החוק באירלנד. עם זאת, דאגו השופטים לכתוב דברים נוקבים על כך שגניבת תוכן מערערת את היכולת להתקיים מיצירה ושהיא חותרת תחת התרבות.
מלכודת דבש
נמצאים בנמל תעופה או בקניון, ורוצים גישה מהירה לרשת מבלי לשלם לספקית הסלולר שלכם? הגיוני לגמרי, במיוחד אם אתם בחו"ל, שם תעריפי הנדידה יכולים לעלות לכם במשכורת של מנכ"ל בנק השקעות ממוצע. אבל אולי כדאי לכם לשקול לשלם עבור WiFi.
מגפה חדשה בארצות הברית, שזוהתה באלפי מקומות, מציעה לגולש חיבור ציבורי חינמי, לכאורה.
"WiFI חינמי"? לא בדיוק צילום: שטרסטוק תוך ניצול של (אלא מה) פרצת אבטחה מוכרת בחלונות XP, האקר לא מתוחכם במיוחד יכול ליצור את ה"חיבור החינמי", שלא מתחבר בעצם לרשת אלא למחשב שלו, שבאמצעותו הוא מספק גישה לרשת לגולש שהוא מפתה. במקביל, כמובן, הוא חושף את המחשב מקבל השירות לשורה של מרעין בישין. בקיצור, אם מציעים לכם free public wifi, או אם המחשב שלכם מציע גישה לרשת שנקראת default, סרבו בנימוס.
מיקרוסופט אומרת שהיא מודעת לבעיה ועובדת על פתרון, אם כי מהתגובה שלה עולה שהפתרון הראוי בעיניה הוא שהמשתמשים יזיזו כבר את התחת ויעברו לחלונות 7.
קצרצרים
לצבא רוסיה, שנמצא בבעיות תקציביות מאז שהוא הפסיק להיות המוצר העיקרי של המדינה ב-1992, יש שורה של בעיות. הבולטת שבהן היא שהוא לא מאיים כמו פעם, והיכולת של רוסיה לנפנף בצבאה היתה הסיבה היחידה שמישהו התייחס אליה מאז 1814. מהנדסי הצבא מצאו פתרון: בהתאם למסורת ארוכת הימים של כפרי פוטיומקין – כפרים מזויפים שמטרתם היתה להראות שהכל טוב ולהסתיר את הרקבון – יכול עכשיו הצבא הרוסי להציב שלל כלי נשק מזויפים, בובות מתנפחות מדויקות של טילים, טנקים וכו'. מצד אחד, זה יגרום לאויב לבזבז תחמושת על מטרות דמה, מצד שני זה ינפח את כוחה של רוסיה ויאפשר לה להיראות חזקה מכפי שהיא.
ארגון Creative Commons, שמעודד אנשים לחלוק את יצירותיהם עם אחרים, הודיע על תו תקן חדש מטעמו: מידע ציבורי (Public Domain). ההתקן יציין יצירות שזכויות היוצרים עליהן פגו או שיוצרו על ידי גופי שלטון ולכן שייכים לציבור, בהתאם לחוקים המשתנים ממדינה למדינה. אחת המאמצות המוקדמות של תו התקן החדש היא יוריפיאנה, האנציקלופדיה האירופית המקוונת שעל תלאותיה דיווחנו כאן. ביוריפיאנה העריכו שעד אמצע 2011, הם יקטלגו מיליוני יצירות תחת מידע ציבורי.
ולחדשות זכויות יוצרים חיוביות פחות: אפל הצליחה להפוך את המשפט There's an app for that, "יש אפליקציה שעושה את זה", לסימן רשום. המשמעות היא שבכל פעם שאתם אומרים למישהו שיש אפליקציה למשהו שהוא רוצה לעשות, לאפל עומדת הזכות לתבוע את הצורה שלכם על הפרת זכויות. זה לא מי יודע מה סביר, אפל היא לא גוגל והיא לא מרגלת אחריכם, אבל בהתחשב במדיניות האגרסיבית של ג'ובס וחבריו בתחום, בהחלט יתכן שהיא תשסה את עורכי הדין שלה בחברות שבאיזשהו שלב ישתמשו בביטוי.
מכוסים. בלקברי
המדענים עוד לא הגיעו למסקנה חד משמעית בנוגע לקשר בין סלולרי לסרטן, ומחקר שנערך בנושא אמור לספק תוצאות ב-2040, כלומר רק 22 שנים לפני שתהיה רכבת קלה בישראל. אבל חברות הסלולר דווקא יודעות מה טוב להן, ואיך להינצל מתביעה עתידית: כתב שאשכרה טרח לקרוא את החוברת ש-RIM סיפקה לו עם הבלאקברי שלו נדהם לגלות שעל פי הנהלים, עליו להחזיק את הסלולר במרחק של 2.5 סנטימטרים לפחות מגופו בכל פעם שה-WiFi של המכשיר פועל. לידיעתכם.
נוסטלגיטק, גם כן על טלפונים ניידים: אם חשבתם שהמכשירים שהפכו לפריט חובה בעשור האחרון הם דבר חדש, אתם טועים. הגרוטאות מסתובבות בשטח מאז 1964. כמובן, באותם ימים לא השקיעו כל כך בעיצוב וגימור, ועבדו הרבה יותר על שימושיות ויכולת שרידה. המכשירים האלה, בניגוד לאייפון, לא נשברים בקלות. כשהיית משתמש בהם, צריכת החשמל שלהם עמעמה את אורות הרכב. הם היו יקרים כמו דירה בתל אביב וכבדים כמו עול המיסים, ועדיין היו 1.5 מיליון מהם בשנת 1964.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
