$
דור ה-i

האם אפשר להאמין לפייסבוק?

מרק צוקרברג מבקש מהגולשים לתת בו וברשת החברתית הגדולה בעולם אמון. אבל לא בטוח שהיא זכאית לכך

דורה קישינבסקי 18:1117.02.09

רוב משתמשי פייסבוק ודאי לא שמעו על זה שהאתר שינה את תנאי השימוש שלו, ואם היו שומעים - לא היה להם אכפת. מעטים מאיתנו טורחים לקרוא את מסמך תנאי השימוש, למרות שמדובר בהסכם משפטי חשוב שמסדיר את השימוש של פייסבוק בכל החומרים האישיים שאנחנו מעלים לאתר. אבל בדיוק בשביל מקרים כאלה המציאו את בלוגי הטכנולוגיה.

 

מרק צוקרברג מרק צוקרברג צילום: בלומברג
הבלוג Consumerist, שעוסק בזכויות הצרכן, חשף ביום ראשון שהרשת החברתית הגדולה בעולם שינתה בשקט-בשקט את ההסכם שלה עם המשתמשים לטובתה. בעבר היו לה זכויות מוגבלות על החומרים שיוצרים המשתמשים. משתמש שסגר את החשבון שלו בפייסבוק מחק גם את הזכות של פייסבוק לעשות שימוש בטקסטים ובתמונות שלו. מעכשיו הזכויות נשארות שלה לנצח. המשמעות היא שכל מה שאנו מעלים לפייסבוק יכול מבחינה חוקית לשמש את החברה לנצח לצרכים מסחריים, בין אם זה פרסום או ניתוח שוק. המשתמשים מאבדים עוד חלק מהפרטיות שלהם ומהיכולת שלהם להתלונן על פרויקטים כמו "ביקון" הידוע לשמצה, שבמסגרתו פורסמו בפייסבוק הודעות על מעשיהם של הגולשים באתרים אחרים.

 

התשובה של מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, לביקורת היתה מיועדת להרגיע את ההמולה שהתעוררה בקרב חובבי הטכנולוגיה, אך בפועל רק העלתה שאלות חדשות. צוקרברג כתב בבלוג החברה כי "הפילוסופיה שלנו היא שהמידע האישי על אנשים שייך להם עצמם, והם יכולים לשלוט על מי מקבל את המידע". צוקרברג הסביר כי "כשאדם חולק משהו כמו הודעת דואר עם חבר, נוצרים שני עותקים של ההודעה... אפילו אם האדם סוגר את החשבון שלו, לחבר עדיין יש עותק של ההודעה. אנחנו חושבים שזו שיטת העבודה הנכונה עבור פייסבוק, והיא תואמת את שיטת העבודה של שירותים אחרים, כמו אימייל".

 

צוקרברג הבטיח כי "במציאות, לא היינו מפיצים את המידע שלכם בדרך שלא הייתם מעוניינים בה. האמון שאתם נותנים בנו כמקום בטוח לחלוק בו מידע הוא חלק גדול ממה שגורם לפייסבוק לעבוד".

 

זו אמירה מעניינת, שלא עומדת במבחן המציאות. תוכנית ביקון, שהופעלה בלי לבקש אישור מהגולשים, נחשבה על ידי רבים מהם להפרה חמורה של הפרטיות. פייסבוק עושה שימושים אחרים במידע האישי של המשתמשים לצרכי פילוח שוק ופרסום, שמשתמשים ברוב המקרים לא שומעים עליהם.

 

ההשוואה לשירותי אימייל פועלת לרעת פייסבוק. חברות כמו גוגל מציעות שירותי דואר מבוססי-רשת חינם, בתמורה לחדירה קיצונית לפרטיות המשתמשים. שירות ג'ימייל קורא כל הודעת דואר כדי לנתח אותה ולהתאים לה פרסומות הקשורות לנושא. מבחינה חוקית, תנאי השימוש בשירותים הללו מאפשרים לחברות חופש רב בבחירת השימוש שהם עושים במידע. החברות מבקשות מאיתנו לבטוח בהן שהן לא יעשו שום צעד מוגזם, למרות הסכמי השימוש הדרקוניים. אבל בתנאי לחץ, יאהו חשפה את זהותם של משתמשי שירות המייל שלה דווקא כשפרטיותם היתה עניין של חיים ומוות. על כך יעידו אקטיביסטים הסינים שעדיין כלואים בגלל חומרים פוליטיים ששלחו דרך יאהו מייל ונחשפו בפני שלטונות סין.

 

חברה שמחפשת נואשות מודל עסקי רווחי, כמו פייסבוק, היא חברה שתנצל את מירב חופש הפעולה שחוקי הפרטיות ותנאי הסכם השימוש מעניקים לה. היא תנסה להימנע מהכעסת המשתמשים, אבל מעבר לכך טובת הלקוח רחוקה מלעמוד בראש מעייניה. כך שכשהמנכ"ל מבקש "תנו בי אמון, אתם יודעים שאני לא רוצה להבריח אתכם מהאתר" - התשובה הנכונה היא "אם אתה רוצה שניתן בך אמון, חבר הסכם שימוש שלא דופק את המשתמשים".
בטל שלח
    לכל התגובות
    x