אופנה

בגד בתלת־ממד: הפיקסל יושב עליך פיקס

אלפי אנשים קונים בגדים דיגיטליים שאין להם כל קיום פיזי ומעולם לא נתפרו, רק כדי להעלות תמונה שלהם באינסטגרם. המעצב הישראלי רועי דרהי, שעובד עבור ענקית האופנה H&M, משיק קולקציה פרטית בתחום המתפתח שאפילו גוצ'י ובלנסיאגה נכנסים אליו. מעבר ליתרונות האקולוגיים, רוכשי הפריטים “יכולים להעניק לעצמם הזדמנות לחוות אופנה גבוהה שבמציאות לא נגישה להם"

עילית מינמר 07:2509.03.21

רועי דרהי, בוגר המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר המתגורר בשנים האחרונות בשטוקהולם ועובד שם כמעצב בחברת H&M — ער לשינויים בתעשיית האופנה. בשנים האחרונות הולך וגובר השימוש בכלים דיגיטליים וטכנולוגיים חדשים שמאפשרים לראות וליצור בגד בתלת־ממד, עוד לפני שנתפר. הטכנולוגיה הזאת משנה לא רק את הדרך שבה מעצבי אופנה יוצרים אלא גם את תפיסת הבגד ומקומה של האופנה בעולם. הקורונה, הוא מספר , רק הגבירה אצלו את הסקרנות והדחף לעיצוב דיגיטלי, גם באמצעות כלים שנועדו במקור לרשתות חברתיות ולמשחקי מחשב. בימים אלה הוא משיק קולקציית קפסולה דיגיטלית ראשונה — של בגדים שאין להם שום קיום פיזי וכולם מיוצרים רק מדימויי מחשב — "פלסבו" שמה, באתר האופנה הדיגיטלית dress-x.com.

 

דרהי לא לבד. לא מעט מותגי יוקרה כבר עושים שימוש בכלים הללו. גוצ’י, למשל, השקיעו כבר ב־2019 בחברת אווטאר דיגיטלית, המאפשרת מדידת בגדים מהקולקציות האחרונות על דמות שיצרת באפליקציה, על פי מידותיך המדויקות. גם מותגי יוקרה אחרים פועלים למשוך לקוחות באמצעות פלטפורמות דיגיטליות, בהם לואי ויטון שהשיקו בהצלחה משחק ומוצרים ברוח שנות ה־80 בהשראת קולקציית חורף 2019 של וירג'יל אבלו, ובלנסיאגה שהציג בנובמבר האחרון קולקציה בפורמט של משחק מחשב.

"הדיגיטציה של התעשיייה לא מתבטאת רק בביצוע תצוגות וירטואליות והשקעה בפלטפורמות מסחר דיגיטליות", אומרת עידית ברק, מרצה בכירה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, "הטכנולוגיה מאפשרת חשיבה מחודשת ומטרה חדשה לתעשיית האופנה".

 

 

דגם דיגיטלי של רועי דרהי דגם דיגיטלי של רועי דרהי צילום: רועי דרהי

 

דרהי אומר שאצלו זה התחיל כאמנות. “הייתי מלביש את עצמי בבגדים דיגיטליים ומעלה לאינסטגרם. זה היה אסקפיזם. הבגד הדיגיטלי הוא משהו שאפשר לראות ולהרגיש, אבל הוא לא באמת קיים, ממש כמו אפקט פלסבו", הוא מסביר את הבחירה בשם המותג. לדבריו, כשפרצה המגפה, מצא בזה נחמה. דרהי, שבא מבית דתי אך מאז עזב את הדת, מספר שמאז ומתמיד היה ריאליסט שסקרן אותו המתח בין דת למדע .

 

יש איזה דיסוננס בין עבודתו היומית של המעצב המוכשר, שמיד עם תום לימודיו החל לעבוד בענקית השבדית לאופנה מהירה — אחת התעשיות המלוכלכות בעולם עם השלכות סביבתיות הרסניות — לבין האופנה הדיגיטלית שאין בה שימוש בחומרי גלם אמיתיים ואותה הוא יוצר בזמנו החופשי.

 

"היתה לי תחושה שמשהו צריך להשתנות בתעשייה, שלא הולכת למקומות שאפשר להתקיים איתם", הוא מספר בשיחה טלפונית. "אופנה מהירה אמנם מאפשרת לאנשים להתלבש ולהיראות טוב, אבל התפתחה סביבה תרבות של בגד חד־פעמי, שקונים אותו, לובשים פעם אחת, מצטלמים בו לאינסטגרם ומחזירים לחנות. באופנה דיגיטלית היתרונות האקולוגיים ברורים: אני מאפשר ללבוש בגד שלא עשוי מבדים, אלא רק מפיקסלים. בגדים דיגיטליים", הוא מוסיף, "יכולים להתעלות על מציאות אופנתית מוכרת ולהעניק ללובשים אותם הזדמנות לחוות אופנה גבוהה שבנסיבות אחרות לא נגישה להם".

 

 

דגם דיגיטלי של רועי דרהי דגם דיגיטלי של רועי דרהי צילום: רועי דרהי

 

לדבריו, גם יכולות וטכניקות העיצוב והתפירה החדישות הן חלק מהקסם הדיגיטלי. "אני יכול להתעלות על המציאות עם פיקסלים. שלא כמו בבדים אמיתיים, כאן אני יכול לשלוט בגרביטציה, בנפילה של הבד, באור הנופל עליו; אני יכול להחליט איך הבגד יתנהג, הכל. פיקסלים לא מתייחסים למגדר, לגובה, לגודל. אפשר להתאים את הבגד לכל מידה ומבנה גוף. זה גם קראפט ברמה גבוהה של קוטור ממש: לעצב את הבגד, להוציא גזרה, לעשות פיטינג, הכל כמו במציאות".

 

בדומה לעולם האמיתי, גם בעולם הווירטואלי בגדים הם אמצעי הבעה עצמית, דרך לשדר סטטוס, ומשום כך לפריטים וירטואליים יש ערך כספי אמיתי. והעולם הווירטואלי יוצר כלכלה משלו. יותר ויותר אנשים משלמים עבור בגד וירטואלי כדי ליצור תמונה חד־פעמית ברשתות, וההימור של מותגי היוקרה שמשקיעים בשילובם ­­­ ­­הוא עוד דרך עבורם לשרוד במציאות החדשה.

מחירי הבגדים של דרהי נעים בין 30 ל־80 דולר ללוק שאפשר לשתף על פי בחירה באחת הרשתות החברתיות. "דור ה־Z", הוא אומר, "הוא צרכן חכם. חשוב לו לדעת מה הוא קונה, איפה זה מיוצר ומאילו חומרים. מותגי אופנה שלא משתמשים בתלת־ממד וירטואלי יישארו מאחור".

 

מי שסבור שזה שוק אזוטרי ונישתי, כדאי לו לבדוק נתונים. על פי המגזין “fastcompany.com”, באחרונה נרכשה שמלה דיגיטלית שקיימת רק באינסטגרם בעבור לא פחות מ־9,500 דולר. 2.5 מיליארד בני אדם בעולם משחקים משחקי מחשב, גילם הממוצע 33, וההנחה היא שיש בהם פוטנציאל לרכוש מוצרים וירטואליים בסכום של 100 מיליארד דולר בשנים הקרובות.

 

"הבגדים הווירטואליים לא יחליפו בגדים אמיתיים", אומר דרהי, "אבל לצדם תהיה גם קולקציה דיגיטלית. יש בזה משהו מרגש. זה מאפשר לאנשים ללבוש בגדים שהם רואים על המסלול. זה בעצם צעד לקראת דמוקרטיזציה של אופנה גבוהה".

 

x