שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
אמנות ועיצוב

חוכמת האדמה על פי בואדי וידג’אג’ה

אמן אינדונזי־סינגפורי מציג בביאנלה לאמנות יהודית בירושלים עבודה שעוסקת בחיבור בין אדמה לזהות ובית

רעות ברנע 08:1022.10.17

“העניין שלי באדמה וזהות נובע מהחוויות האישיות שלי”, אומר האמן האינדונזי־סינגפורי בואדי וידג’אג’ה (Boedi Widjaja) . “באמצעות חלקים מהאדמה, שעבורי הופכים לסימנים וסמלים, אני מנסה לייצר דיאלוג”.

 

בימים אלה מציג וידג’אג’ה את עבודתו “Stone Telling” במסגרת הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית שייסד ומנהל רם עוזרי, ומתקיימת זו הפעם השלישית בבירה. הביאנלה שמציגה עד ה־16בנובמבר מארחת אמנים מרחבי העולם, חלקם ללא נגיעה אישית ליהדות או לישראל, כמו וידג’אג’ה.

 

בשנים האחרונות מסתובב ומציג וידג’אג’ה ברחבי העולם, בין השאר הציג בגלריה ברביקן בלונדון, במוסד לאמנות מודרנית בסן דיאגו והשיא היה פרויקט בו הוא מציג בביאנלה הנוכחית לאמנות בוונציה.

בואדי וידג’אג’ה. "העניין שלי באדמה נובע מחוויות אישיות" בואדי וידג’אג’ה. "העניין שלי באדמה נובע מחוויות אישיות" צילום: אלכס קולומויסקי

 

הבית המדומיין

 

העבודה, שמוצגת במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים, עשויה מאבנים, דיו, מים ונייר. היא מדברת, לפי וידג’אג’ה, על האופן בו אנחנו מדמיינים בית דרך אדמה ומים. וידג’אג’ה יצר חותמות מאבנים שאסף בסינגפור ובירושלים. בסינגפור נלקחו האבנים ממקום המכונה “הגבעה האסורה”, שעל פי המסורת אסור היה לפשוטי העם לעלות אליה. האבנים הירושלמיות נלקחו ממקומות שונים בעיר החדשה והעתיקה.

 

באמצעות האבנים יצר הדפסים של סימנים שונים בשפה הסינית, כמו למשל אותיות שמשמעותן “from the earth, black”. את החותמות טובלים המבקרים בדיו שיצר באופן מסורתי ומטביעים על נייר. “מדובר בעבודה שמשתפת את הקהל”, הוא מסביר. “במשך חצי שעה יש להשאיר את האבן על הנייר, כך שהמבקרים צריכים לחזור אח”כ ולראות את התוצאה. בהתחלה פחדתי שאנשים לא יחזרו, אבל כמעט כולם חוזרים. זה מעניין לראות עד כמה אנחנו נקשרים לסימנים שאנחנו בעצמנו יוצרים”.

 

כפי שמסביר וידג’אג’ה (42), לסיפורו האישי קשר הדוק עם תכניו האמנותיים. הוא נולד באינדונזיה ובגיל תשע היה צריך לעזוב את המדינה, בעקבות מה שהוא מכנה “מתח אתני”. הוא עבר לסינגפור עם אחותו הגדולה. הוריהם של השניים נשארו באינדונזיה וכילד היה מגיע הביתה לפגוש אותם רק למשך חודש או חודשיים בשנה. הוא חי כילד אצל משפחות סינגפוריות אומנות שונות, כך שלא היה לו בית קבוע מגיל צעיר.

 

“זו החוויה שהובילה אותי לחשוב על אדמה במובן המקורי שלה. ברוב העבודות שלי אני חושב איך להעביר את הרעיון של אדמה, של בית, של זהות, לאימג’ ויזואלי באמצעותו אנשים יוכלו לדמיין את המקום והמשמעות של הנושאים האלה בחיים שלהם”.

 

חיבור מקרי

 

וידג’אג’ה מספר במהלך ביקורו הראשון בארץ לרגל פתיחת הביאנלה שהחיבור לאמנות יהודית התגלגל די במקרה. “לפני שנה פגשתי בסין אמן יהודי איתו שמרתי על קשר. ואז נתקלתי בקול הקורא שפרסמו לטובת הביאנלה והצעתי לו להגיש הצעה משותפת. בסופו של דבר הגשנו הצעות כל אחד בנפרד. שאלתי אותו אם הוא חושב שזה בסדר אם אגיש מועמדות למרות שאין לי שום קשר ליהדות, אז הוא ענה שכמובן. בקול הקורא פרט עוזרי שהשאיפה שלו היא ליצור הקשרים עם סצנת האמנות הבינלאומית העכשווית, וזה המקום אליו אני מתחבר. מה שגיליתי פה בארץ בפתיחת התערוכה הוא שהעבודה שלי קשורה בדרכים שונות לדת היהודית, כאלה שלא חשבתי עליהם. כמו למשל זה שבמרכזה יש שולחן, והסבירו לי שביהדות השולחן נחשב למוקד מרכזי בבית”.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x