האמן איתמר טל מאייר את הנעשה בכוורת

לפני כשנה וחצי קרא האמן והמאייר איתמר טל כתבה על עולמן המסתורי והנכחד של הדבורים ונשבה בקסמן. "מצאתי את עצמי קורא עליהן המון וזה ריתק אותי", מספר טל ל"כלכליסט".

"ראשית זו קהילה נשית ואני סוג של פמיניסט, אחת הסיבות היא שהוריי נפרדו כשהייתי בן שנה, וגדלתי בסביבה נשית עם אמא ועם חברותיה ברקע. גיליתי שבכוורת יש 60 אלף דבורים ורק אחוז אחד זכרים, כולן זו למען זו ואין מניעים אינטרסנטיים".

אף שמעולם לא למד אמנות, טל הוא אמן בנשמתו, וכשצלל לעולמן המופלא של הדבורים הרגיש שזה נושא שהוא חייב לצייר.

"עד אז לא החזקתי מכחול ביד ורק פיסלתי בפלסטלינה. קניתי קנבס, נערכתי עם צבעים מסוגים שונים, הסתכלתי על אמנות כדי לקבל השראה והחלטתי שכל 2016 תוקדש כדי למצוא שפה משלי, להכיר דבוראים וציירים וללמד את עצמי ציור. ישבתי ימים שלמים וציירתי ובדיוק שנה לאחר מכן התחלתי להציג את עצמי ואת העבודות שלי".

טל על רקע ציורי הכוורות, עבודה נוספת שלו צילום: יחצ

הספוג שהפך לכבשה

טל (40) נולד וגדל בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל. בינקותו אובחן כחולה צליאק (רגישות לגלוטן), מה שהקשה בזמנו את גיוסו לצבא, אולם בזכות צביקה לוי, אבי החיילים הבודדים, אביה של בת כיתתו בקיבוץ, התחבר לאלוף (במיל') יואב גלנט שתמך וליווה את שירותו הצבאי כצלם השייטת.

לימים למד תקשורת חזותית ועיצוב גרפי אך לא עסק בכך מעולם. הוא עבד בגינון ובתחנת דלק, אך מה שהיווה את התפנית המפתיעה בעלילת חייו היה "בבה הכבשה".

הכל התחיל כשטייל בשדה עם הכלבה ומצא ספוג מיובש על האדמה. "זה נראה לי כמו כבשה ברגע הראשון. אז הגעתי הביתה, שמתי מסמרים ברגליים ופיסלתי ראש מפימו. חברים התלהבו וכל אחד רצה כבשה לעצמו".

בתוך כמה חודשים הוא הקים דוכן בנחלת בנימין, ובשלב שבו כבר לא הצליח לעמוד בביקוש הייצור עבר לסין, שם שהה לפרקים כדי להשגיח עליו מקרוב. אלא שההתמסחרות והמרחק מהיצירה לא התאימו לו והוא חזר לישראל.

בבה הכבשה זכתה לסדרה של חמישה ספרים מצליחים פרי עטו של אפרים סידון ואיורי הפלסטלינה של טל, לכל אחד מצורף די.וי.די עם סרטון הנפשה המעוטר בקולם של דורי בן זאב, יהורם גאון ועוד.

"כנראה שהתבגרתי", אומר טל. "הרגשתי שאני קצת מזוהה עם עולם הילדים והגיע הזמן לנסות גם קהל של בוגרים, זה ישב אצלי הרבה זמן ואז נתקלתי בכתבה על הדבורים וחשבתי שאולי אוכל להיות שגריר של הדבורים בעולם האמנות ולהעלות את המודעות. מעטים יודעים שמ־2006 נכחדו מחצית מאוכלוסיית הדבורים. בכל השנה ישבתי וציירתי ונתפסתי מאוד לצורת התא בכוורת – המשושה. המשושה הוא עוד המון דברים כמו צורת היסוד של הר געש פורץ. בכל דבר אני רואה משושה, יש משושים במגן דוד וגם בתו החניה של תל אביב".

מימין: עבודה נוספת של טל והספר שכתב עם סידון צילום: יחצ

דבוריק משתוללת בשמים

החיבור לעולם הדבורים הוליד שיתוף פעולה נוסף עם אפרים סידון, בספר "הי, מה קורה שם למעלה", שראה אור בימים אלה בהוצאת "בבה" ובחסות מועצת הדבש. בשפה סידונית אופיינית מוגש הסיפור על האירועים המוזרים שקרו בכוורת של דבשית המלכה בלי שידעה עליהם, בזכות דבורה קטנה ושובבה בשם דבוריק שהצליחה לשכנע את חברותיה להשתולל בשמים וליצור דמויות מופלאות בין העננים.

"סידון ואני מיודדים מימי בבה הכבשה וממש אימצתי אותו, או יותר נכון הוא אותי. הפעם עבדנו הפוך, קודם היו הציורים ואז הוא כתב את הסיפור", מספר טל. סידון מאשר ומוסיף "אי אפשר לעמוד בקסמו של איתמר וקשה להגיד לו לא. הוא נראה ומתנהג כמו מלאך וקשה שלא להתלהב מהרצון שלו לעשות דברים. הוא מודאג מגורלן של הדבורים וכשהראה לי את הציורים אמרתי שגם אני צריך לעשות מעשה טוב אז כתבתי את הסיפור ואני ממש מבסוט מהתוצאה".

אפרים סידון צילום: עמית שעל

כל ציור עשירי לתרומה

טל יציג את עבודותיו באירוע מיוחד לרגל ראש השנה שיתקיים ביום חמישי (14.9) בגלריה פחות מאלף בתל אביב, בו יושק הספר. בחלל יוצגו ציוריו וקיר שלם של איורים מהספר. בנוסף תימכר מהדורה מוגבלת של צנצנות דבש "דבורת התבור" עם איור הספר ובמקום תוצב כוורת שקופה שאנשים יוכלו להכיר את הדבורים מקרוב.

לטל יש גם חזון חברתי. "אני מוכר את הציורים במחיר של בין 1,000 ל־4,000 שקל וכל ציור עשירי הוא מעשר למטרה טובה וייתרם למישהו שיש לו קושי מסויים, אם זה שכר דירה לחודש אחד, מלגת לימודים או טיפול שיניים. זה המקום שלי לעשות דברים טובים וכשאני עושה משהו אני מאוד נחוש להצליח בו. גדלתי בקיבוץ בלי אבא ובלי לאכול קמח, אז הייתי ילד מאוד שונה וזה הוביל אותי להיות שאפתן. הייעוד שלי כרגע הוא להמשיך לצייר דבורים, למנוע הכחדתן, או לפחות להעלות את המודעות כי אלה בני אדם שפוגעים בהן".

בבה הכבשה. עבר מעולם הילדים ליצירה למבוגרים