הסרט "הדיבוק": מעורר מחשבה ומצמרר

הקרנת "הדיבוק" בפסטיבל חיפה האחרון היתה אמורה להיות אחד האירועים החגיגיים ביותר במהלכו. מדובר בהפקה משותפת לישראל ופולין, סרט שמציע עלילה מסתורית וצוות שחקנים אירופי ומצוין שבראשו איתי טיראן, מגדולי שחקני התיאטרון בארץ.

הבמאי מרצין ורונה אפילו אישר את הגעתו לארץ כדי להשתתף בהקרנה. אך שבועות ספורים לפני הפתיחה קיבל "הדיבוק" ממד טראגי ומצמרר לאחר שורונה, בן 42 בסך הכל, נמצא מת בחדר מלון שבו שהה, כנראה כתוצאה מהתאבדות.

לאחר הקרנת הסרט בפסטיבל התברר שמעבר לצער האישי, מותו של ורונה הוא אבידה של ממש לעולם הקולנוע. "הדיבוק" מראה כישרון גדול שללא ספק היה עתיד לספק לעולם עוד הרבה סרטים משובחים.

"הדיבוק". ליהוק מדויק של איתי טיראן

טיראן מגלם את פיוטר, צעיר בריטי שמגיע לפולין כדי לשאת את בחירת לבו, זנטה, ולהתיישב עמה בחלקה המשפחתית העתיקה והמתפוררת שירשו. לפני החתונה, כשפיוטר מעבד את האדמה סביב הבית, הוא נתקל לפתע בקבר לא מסומן וכבר ביום שאחרי הוא מתחיל להתנהג באופן מוזר ומדאיג. פיוטר הוזה ומתחיל לראות מישהי שאיש אינו רואה מלבדו. הוא מאמץ את התנהגותה, כאילו השתלטה עליו והדבר מעורר סיפורים וחשדות מהעבר שמערערים את המשפחה.

העלילה נפרשת על פני יומיים, שאליהם דחס ורונה כמות גדולה של דמויות ואירועים והצליח לנצח על הכל ביד בוטחת. הסרט עובר במיומנות רבה מדרמה רומנטית לסרט מתח ומשם לקומדיה משפחתית.

ההשראות של ורונה כבמאי והצילום המעולה של פאוול פליס מגיעים מהקולנוע הפולני של רומן פולנסקי ואנדריי זולאווסקי, שגם הוא הלך לעולמו השנה. בין סצנות הריקוד וההתפוררות של הדמות הראשית שולבו אמירות מעניינות על פולין היהודית ועל הכחשה, הסתרה והדחקה. וכמו בכל סרט רוחות ראוי, יש בו עיסוק בעבר שאפשר לכסות באדמה, אבל שנפש האדם מסרבת לשכוח.

הליהוק של טיראן מדויק. איכויותיו התיאטרליות גורמות לו להיראות בקולנוע כאילו הוא מתנהל בספירה אחרת, פיזית ואקספרסיבית בהרבה משל יתר השחקנים, אלא שב"הדיבוק" הוא מגלם דמות שנקרעת בין שתי זהויות, בין עבר להווה והתלישות שלו מהסביבה מעניקה משהו גדול יותר לסרט.

הנראטיב היהודי של הסרט, ששמו מזכיר כמובן את המחזה הידוע של ש. אנ־סקי משנות העשרים של המאה הקודמת, מסקרן וייחודי. התוצאה היא סרט שאינו רק מצוין אלא גם מעורר מחשבה ויוצא דופן.