צאו מהפוך, לכו לקולנוע

הראשון מביניהם הוא "12 שנות עבדות", סרט שהצליח לסחוף אחריו בשבועות האחרונים קונצנזוס רחב בנוגע לסיכוייו הגבוהים לזכות בפסלון הזהב. מאז יצא לאקרנים בארה"ב לפני כחודש הפך הסרט לשיחת היום בין מלחששי האוסקר השונים. סרטו של סטיב מקווין, שמככבים בו בין היתר מייקל פאסבנדר, בראד פיט ופול ג'יאמטי, מביא את סיפורו האמיתי של מוזיקאי שחור מחונן שנחטף בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית ונמכר לעבדות. הסרט עומד לעלות למסכים אצלנו ב־16 בינואר, והוא זכה לתשבחות מיוחדות בפסטיבלי הקולנוע בטלורייד ובטורונטו בזכות סגנונו הריאליסטי והתייחסותו הבלתי מתפשרת לטראומת העבדות.

הוליווד מנסה לייצר לעצמה בעקביות תדמית של תעשיית קולנוע נעלה ונאורה, כך שלכאורה אין מתאים מ"12 שנות עבדות" לזכייה. מנגד, ההיסטוריה מלמדת אותנו שהיא כמעט אף פעם לא מעניקה את הפרס לסרט המבקש לומר את האמת בפרצוף. האקדמיה לקולנוע מחפשת אחרי מכנה משותף בטוח, לא אחר סרטים שמותחים ביקורת חברתית נוקבת כמו "12 שנות עבדות". לכן, מי שנראה עד לא מזמן כמועמד המושלם לניצחון הוא "כוח משיכה", סרט החלל המשובח והמהולל של אלפונסו קוארון.

מצד שני, הוליווד גם מחבבת תחרויות צמודות כאלה בסגנון דוד וגוליית - מגה בלוקבסטר מתחרה עם סרט אולפן קטן יותר, והאחרון גונב לו את ההצגה ברגע האחרון.

כך היה גם ב־2008, כאשר "מטען הכאב" העוצמתי של קתרין ביגלו ניצח את "אווטאר" עתיר התקציב שביים בעלה לשעבר ג'יימס קמרון. לפני כשנתיים נתקלנו במצב דומה, שבו "הארטיסט", סרט קטן של במאי עלום שם, הגיח משום מקום וגנב את כל הפרסים החשובים מידיו של מרטין סקורסזה וסרטו הראוי "הוגו".

"לילות בוגי" כמשל

ואולם, אז הגיעו הפרסים של השבוע שעבר והמירוץ נפתח שוב. ביום שלישי העניק ארגון מבקרי הקולנוע של ניו יורק את פרס הסרט הטוב ביותר ל"חלום אמריקאי", סרטו החדש של דיוויד או. ראסל ("אופטימיות זה שם המשחק"), והקפיץ אותו מיידית למרכז המירוץ. "חלום אמריקאי" הוא דרמת פשע עתירת כוכבים אשר מתמקדת בסוכן FBI (בראדלי קופר) השוכר את שירותיהם של נוכל מבריק בשם אירווינג רוזנפלד (כריסטיאן בייל) ושל אשתו (איימי אדמס), ושולח אותם כסמויים לתוך העולם התחתון של ניו ג'רזי. העלילה מתרחשת בשנות השבעים והשמונים, והסגנון האמנותי בו, המזכיר מאוד את "לילות בוגי" של פי טי אנדרסון, לא פחות ממרהיב. אלה שהספיקו לצפות בסרט בהקרנות מוקדמות מדווחים על בימוי קצבי ומהוקצע המושפע מ"החבר'ה הטובים", סרט המאפיה הידוע של מרטין סקורסזה. "חלום אמריקאי", שאיגוד המבקרים העניק לו גם את פרס התסריט, ייצא לאקרנים במחוזותינו ב־26 בדצמבר, כשישה ימים לאחר יציאתו לבתי הקולנוע בארה"ב. במהלך 25 השנים האחרונות בחירותיו של איגוד המבקרים הניו־יורקי בקטגוריית סרט השנה תאמו את זוכי האוסקר רק שש פעמים. למרות זאת, אין ספק שהבחירה בו הפכה את סרטו של ראסל לאחד הסרטים המרכזיים שמהמרים עליהם למועמדות הנחשקת.

ואם כבר השוואות לסקורסזה, אז גם הדבר האמיתי יגיח על המסך. לאחר ציפייה ממושכת וחשש שלא יהיה מוכן בזמן סרטו החדש והארוך של סקורסזה, "הזאב מוול סטריט", עומד לצאת לאקרנים בארה"ב בחג המולד ואצלנו ב־2 בינואר. אם הקולנוע של ראסל מתובל באופטימיות זהירה, הרי שאצל סקורסזה העולם אפל וקודר הרבה יותר. הפעם מדובר בסרט המבוסס על סיפור חייו של ג'ורדן בלפורט (ליאונרדו דיקפריו), ברוקר חסר בושה ועכבות אשר ניהל חיים ראוותניים עד שהואשם במעילה ובשחיתות. הסרט, שאף הופק על ידי דיקפריו, נמשך כשלוש שעות ומגולל משל חברתי נוקב בעקבות המשבר הכלכלי בארה"ב. מבקרים רבים משווים גם אותו ל"החבר'ה הטובים" וטוענים שסקורסזה חוזר בו לימיו הגדולים כבמאי.

סטילר על כיסא הבמאי

יום לאחר ההכרזה של ארגון מבקרי הקולנוע של ניו יורק הגיעה הכרזת הזוכים של National Board of Review וטרפה את הקלפים שוב. מדובר בקבוצה אנונימית של חובבי קולנוע, אקדמאים ובמאים אשר מארגנים לעצמם בכל שנה מעין מסיבת סלבס שבה הם מעניקים פרסים, רק ללא כיסוי טלוויזיוני. זכייה בפרס הסרט הטוב ביותר בידי NBR היא באופן מסורתי סמן חשוב לקראת מועמדות עתידית לאוסקר. פרס הסרט הוענק השנה ל"Her", סיפור אהבה ביזארי בין איש בודד (חואקין פיניקס) למערכת ההפעלה במחשב שלו, שאת קולה מספקת סקרלט ג'והנסון. גם את פרס הבימוי הטוב ביותר גרף הסרט - ביים אותו ספייק ג'ונז ("בארץ יצורי הפרא"). "חלום אמריקאי", לעומת זאת, לא הוזכר בשום קטגוריה, ו"גרוויטי" זכה להתעלמות כמעט מוחלטת ויצא עם פרס ניחומים על התחדשות יצירתית.

לא ניתן אף לפסול את האפשרות ש"חייו הסודיים של וולטר מיטי", סרטו החדש והמסקרן של בן סטילר, לא יישאר בעלטה ויהפוך אף הוא לשחקן מרכזי בעונת הפרסים הקרובה. סטילר, שחקן קומי מוערך ובעל ותק רב, לא ביים סרטים רבים, אך מעט מתוצרי הבימוי שלו הגיעו למעמד של קאלט ("זולנדר", "רעם טרופי"). סרטו החדש אינו סאטירי באופיו, אלא דרמה אנושית שמבקשת לרגש ולא רק להצחיק, אלמנט שיכול בהחלט לעבוד לטובתו. הסרט, שיעלה אצלנו ב־26 בדצמבר, מבוסס על סיפור קצר שהופיע במגזין "הניו יורקר" ב־1939, שבו אדם פשוט משתמש בדמיון העשיר שלו כדי להתחמק מחיי היומיום המשמימים. כמו בסרטיו הקודמים ליהק סטילר את עצמו לתפקיד הראשי וכך הציב את הצלחת הסרט לחלוטין בידיו. הביקורות הראשונות מעורבות, אך הטון המקסים והעושר הוויזואלי שעולים מתוך הטריילר מסמנים הבטחה.

עוד סרטים מדוברים שעולים בקרוב

• "הכל אבוד", ג'יי סי צ'נדור, 106 דק'. מסע הישרדות של שייט (רוברט רדפורד), שהיאכטה שלו התנגשה בעצם זר באוקיינוס ההודי (12 בדצמבר).
• "פרנסס הא", נוח באומבך, 86 דק'. סרט עצמאי בשחור־לבן על צעירה שאפתנית בניו יורק. משופע במחוות לגל החדש הצרפתי (12 בדצמבר).
• "אחים בדם", סקוט קופר, 116 דק'. קולנוע מחוספס ואפל על קריסתו של מעמד הפועלים בארה"ב, עם כריסטיאן בייל וקייסי אפלק (12 בדצמבר).
• "מנדלה: הדרך הארוכה אל החופש", ג'סטין צ'דוויק, 139 דק'. סרט שהפקתו החלה מזמן, ובאופן אירוני הוקרן לראשונה בסמוך למות מנדלה (19 בדצמבר).
• "ונוס בפרווה", רומן פולנסקי, 89 דק'. פארסה הומוריסטית המבוססת על המחזה המצליח ועל הרומן השערורייתי מהמאה ה־18 (19 בדצמבר).