השבוע: פיטורים חזיריים
פועלי קו הייצור בטבע לא מרגישים כמו בורג קטן, אלא שמחים שיש להם עבודה. הם ומשפחותיהם צריכים לעמוד לנגד עיני קברניטי טבע בבואם להחליט על צעדי ההתייעלות. אולי כדאי שיתחילו בתלוש המשכורת הפרטי שלהם
09:0017.10.13
לפני שנים אחדות קיבל הציבור ברובו בהבנה את שכרם המופלג של מנהלים בכירים. הטבות מס של חברות גדולות לא הטרידו את החברה הישראלית ומתי מספר ידעו שהטייקונים מסתפרים בבנק. מאז פרצה המחאה החברתית וסף הרגישות לחזירות כלכלית עלה. ג'רמי לוין, מנכ"ל טבע, פעל בחוכמה כאשר ירד מהאולימפוס בפתח תקווה והטריח עצמו ללשכתו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני. התוצאה נכון לעכשיו טובה לעיני, טובה ללוין, ואילו לעובדים הקפאת הפיטורים מבטיחה מה שמספקת גלולת אופטלגין - הקלה רגעית.
עובדים בטבע. חוסר אונים לשיטתם הוא לא להיות בורג במערכת, אלא לאבד את מקום העבודה אפשר להבין את דאגתו של שר הכלכלה מבריחת השקעות מהארץ, ויש שיעריכו את אומץ לבו לשחרר הרצאה לא פופולרית ליוטיוב התומכת בהטבות מס לחברות ביום הטעון שבו הודיעה טבע על פיטורי מאות עובדים. לא בטוח שבנט ידע כי כנותו תיתקל בדרך בדו"ח מבקר המדינה, שתוקף בחריפות את חלוקת המיליארדים לחברות הענק, בעיקר לטבע. במקרה הנוכחי השימוש בנפלאות המדיה החדשה היה בעוכרי השר. כבודו לא קלט עד כמה הוא מנותק. האזרח הסביר, לאו דווקא הפועל שסימן הפיטורים מרחף מעל ראשו, מצפה מחברה רווחית כמו טבע, שמקבלת יחס מועדף מהמדינה, להתייעל באופן חזירי פחות. למשל, לצמצם במעט את שכר בכיריה לפני שהיא מפטרת את הפועל בפס הייצור של קופסאות הקרטון.
לפני לא מעט שנים, בהיותי תלמידה בתיכון, עבדתי בחופש הגדול בפס הייצור של קופסאות התרופות בחברת טבע. חבשתי לראשי כובע מקלחת והתעטפתי בחלוק לבן, וכך במשך כשבועיים, שמונה שעות ביום, ריבעתי קופסאות קרטון מעוכות, שנפלטו לפס הייצור. לימים הבנתי שנצרתי בלבי חוויה. היחס של האחראית היה הוגן אך נוקשה. היא שלטה לאורך יום העבודה בכל דקה מזמננו, הפועלות. המשכורת שקיבלתי בתום התקופה היתה גרומה למדי ולא שיקפה מנקודת מבטי את המאמץ שהשקעתי כדי לעמוד במכסות. בפעם הראשונה בחיי הבנתי מהי תחושתו של בורג אנושי. אז הגדרתי את התחושה כחוסר אונים. הפועלות שעבדו איתי צחקו לנוכח רגישות היתר שהפגנתי. הן היו מרוצות שיש להן עבודה. חוסר אונים לשיטתן הוא אובדן של מקום העבודה.
לימים למדתי שלחוסר אונים פנים רבות. החשיפה של מקרי התעללות במאושפזים מחוסרי הכרה בבית החולים אלישע בחיפה מגלמת את הרובד הקיומי של המושג. בסרטו של אלמודובר "דבר אליה" האח, שמתאהב בצעירה מחוסרת הכרה, מכניס אותה להיריון, נעצר ומתאבד בכלא. בסרט הווידיאו שצילמה בסתר המשפחה של הצעירה בבית חולים אלישע אין חשד לאהבה, רק אכזריות לשמה והתקפים של רוע. מי שצפה בסרט עשוי לנסות להרגיע את עצמו ולומר שרק פסיכופתים מסוגלים להתעלל בחסרי ישע. התיאוריה הזאת לא עולה בקנה אחד עם המעצר הסדרתי של אנשי צוות חשודים, שחלקם ידעו ולא דיווחו, כולל מנהלים בכירים בבית החולים. זו לא הפעם הראשונה שנחשפת התעמרות בחסרי ישע במוסדות טיפוליים, שפועלים ברשות ובסמכות המדינה, העוצמת את עיניה, אוטמת את אוזניה ומחרישה כמו שלושת הקופים. לי אין הסבר אחר להפקרה המתמשכת של חסרי ישע.
