ואז הגיע הספר: פרפרים מההיסטוריה

טאוב ורשמן לא הסתפקו רק בשיפוץ המבנה ברחוב יפת, ומתוך סקרנות החלו לנסות ולדלות פרטים היסטוריים על עברו של הבית ודייריו. "הבית הזה היה תעלומה, לא הצלחנו למצוא היסטוריה מתועדת שלו, בניגוד לכל הבתים שסבבו אותו וכולם ידעו בדיוק מי גר בהם בעבר", מספר רשמן.

הערכתם הראשונה היתה כי מדובר בבית באר - בתי מגורים מפוארים שנבנו החל ממחצית המאה ה־19 בסמוך למבנים חקלאיים, תחילה כבתי קיט ובהמשך כמבני פאר בלב הפרדסים. כל הסממנים של הבית, כמו אמת מים קטנה, אסם ומקום לחיות הבית, תאמו את הערכותיהם, אף שעבודת מחקר מקיפה של סטודנטים לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב שסקרה את בתי הבאר של יפו לא כללה אותו. עם הזמן גילו פרטים נוספים בעזרת רוקח זקן שהתגורר בקרבת מקום. מידע רב קיבלו גם ממוחמד, שמקור משפחתו ביפו, ומאמו שהכירה היטב את הבית המדובר. כשענן המסתורין התפוגג לבסוף,

התברר כי הבית נבנה עבור אחד משליטי יפו, ובתחילת המאה ה־19 הפך לבית יתומות. חלקו של המבנה נבנה במקור כאורווה, חלק אחר שימש כאסם ולמעלה היו המגורים.

כחמש שנים לאחר השיפוץ פרסמו השניים רומן היסטורי משותף בשם "בושם פרפרים" (הוצאת רימונים), המבוסס על סיפורים שאספו על הבית ויושביו. "הספר הוא בעצם שיקום של המידע שהגיע אלינו לגבי הבית", מספר רשמן. "כשאתה עובד בבית עתיק הדמיון רץ כל הזמן, אני מאוד התחברתי ליתומות שגרו כאן לפני כ־200 שנה ואכלו מפירות הבוסתן שקיים עד היום. אלה דברים שהולכים איתי".