שוברת קודיםהפוליטיקה של וי כחול - סמל הסטטוס החדש
שוברת קודים
הפוליטיקה של וי כחול - סמל הסטטוס החדש
וי כחול הוא כבר סמל סטטוס, אבל הרעיון שמאחוריו, מניעת חשבונות מזויפים, יכול לצמצם את הפייק ניוז והבריונות ברשת. כך לפחות מאמינים בהודו שמחייבת לאמת את זהות המשתמשים. האם מדינות אחרות ילכו בעקבותיה?
בסדרת הריאליטי "אהבה חדשה" אחת המתמודדות מנהלת שיחה כללית עם השידוך החדש שבה השניים משווים את מעמדם האינטרנטי באופן פשטני למדי. השיחה נשמעת כמו משהו כזה: כמה עוקבים יש לך? יש לי 18 אלף עוקבים, כמה עוקבים יש לך? לי יש 50 אלף עוקבים, יש לך וי כחול? אין לי וי כחול אבל יהיה לי וי כחול.
הסצנה הקטנה הזו מגלה הרבה על מעמדו של סימן אחד קטן, שהיה אמור בכלל רק לסמן על קשר בין אדם בעולם הפיזי וזהותו במרחב האינטרנטי, אך הפך במשך השנים לסימן של איכות. פרס למקפידים, לאושיות, למחוללי האינטראקציות הגדולות. אבל לאחרונה מנסים לאתגר את המעמד הזה פלטפורמות פחות מוכרת ואישים מוכרים יותר. נכון להיום, ברוב הרשתות החברתיות כמו טוויטר, פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק אין מדיניות של "שמות אמיתיים". כלומר, משתמשים יכולים להציג את עצמם בשם שיבחרו, בין שזה השם שניתן להם בלידה ובין שלא, כינוי או שם אחר לחלוטין, והם יכולים לבחור האם לחשוף כמה שיותר או פחות על עצמם. אך זו אינה אנונימיות מושלמת. למעשה, רוב המשתמשים בוחרים למתג כל הזמן את הזהות האינטרנטית שלהם, גם אם היא מיוצגת בשם אחר מזה שניתן להם בלידה, פועלים ומממשים כל הזמן את אותה זהות מקוונת בפלטפורמות השונות.
1. סמל סטטוס עם הטבות
בתוך מציאות פסבדו־אנונימית זו חלק מהרשתות החברתיות מציעות גם אימות חשבונות לאנשים בעלי "עניין ציבורי". טוויטר הייתה החלוצה בהפעלת "תוכנית חשבונות מאומתים", עוד ב־2009, כדי להתגבר על טענות של כמה סלבריטאים כי מתחזים להם. המערכת לאימות משתמשים נועדה לפתור בעיה זו, אך בסופו של דבר עשתה הרבה יותר. הוי הכחול שטוויטר מעניקה לנבחרים הפך לסמל סטטוס ומעין הצהרת הפלטפורמה מי מהמשתמשים בה שייכים למעמד הגבוה. מנגנון זה מיצב את טוויטר כרשת חברתית מסוג שונה מאוד, אחת שבוררת מעמד וערך חברתי בין המשתמשים. הוי הכחול הפך אם כך למשהו נחשק.
למשתמשים עצמם האימות אינו רק הצהרתי, אלא טומן בחובו הטבות בלתי נראות יקרות ערך כמו קידום התכנים שאותו משתמש יוצר בפיד החדשות גם עבור מי שלא עוקב אחרי המשתמש המאומת הספציפי, קידום המשתמש המאומת בתוצאות החיפוש או ההצעות השונות אחרי מי לעקוב, במה שניתן לתאר כמעין לולאת היזון חוזר של מעמד מקוון. כך, מה שהיה אמור להיות סימן לאותנטיות ואיתות כללי שאותו חשבון שייך למישהו או משהו אמיתי שאפשר לסמוך עליו, הפך הוי הכחול לסמל של מעמד ופריבילגיה.
במשך שנים ההליך שבו חשבון הפך למאומת היה מעורפל לחלוטין. היום הוא עדיין מעורפל אך כולל גם אפשרות למשתמשים להגיש בקשה סדורה לאימות חשבונם. העמימות הזו הביאה למצב שבו משתמשים עם כמה עשרות או מאות עוקבים יכולים להיות מאומתים מסיבה כלשהי, בעוד שאחרים עם עשרות אלפי עוקבים אינם מאומתים כלל, לא משנה אם אפילו ינסו לאמת את החשבון שלהם. כך, ואף על פי שאימות חשבונות יכול להרגיש רנדומלי למדי, קרנו של הוי הכחול לא ירדה. זה ניכר לא רק בדיבור הפומבי המרובה סביב רצונם של רבים לאמת את החשבון שלהם, אלא לאור התעשייה השלמה שהתפתחה סביב הנושא. היום יש אנשים שרואים בעצמם יועצים בתשלום לתהליך, שפועלים לצד נוכלים שמציעים להשיג אימות חשבון תמורת אלפי דולרים והאקרים שמציעים שירותים אלו רק כדי לגנוב את הנתונים האישיים של המשתמשים.
2. לא רק בוטים מפיצים שנאה
מאז שאלון מאסק, האיש העשיר בעולם וטרול לעת מוצא, החליט לכאורה לרכוש את טוויטר הוא התבטא בקולניות לגבי הליך אימות החשבונות, והסביר שבכוונתו "לאמת את כל בני האדם האמיתיים". מי שכבר העמיד את הרעיון הזה למבחן הוא הסטארט־אפ ההודי Koo, אתר מיקרו־בלוגינג דמוי טוויטר שאינו באנגלית. בתחילת אפריל הודיעו בחברה כי כל משתמש יכול לאמת את זהותו ולזכות בוי (צהוב) אם יאשרר את החשבון שלו עם תעודת הזהות הביומטרית של הממשלה. תהליך שיכול להתרחש בתוך מספר שניות, בשונה מתהליכי אימות החשבונות הארוכים ברשתות האחרות. Koo לא עשה זאת כניסוי חברתי עצמאי, אלא הוא פשוט הראשון שמציית לכללים חדשים בהודו שמחייבים רשתות חברתיות עם יותר מחמישה מיליון משתמשים להציג אימות "מרצון". בבריטניה וגם באוסטרליה בוחנים כללים דומים לאלה של הודו, אך עדיין הדברים לא קרובים להבשיל לכדי חקיקה.
ב־Koo, ובאותה הרוח גם מאסק, מעריכים שאימות פשוט לכל מי שיבחר יעזור לחשוף טרולים, למתן תוכן רעיל ושיח שנאה ויסייע לטפח אמון ברשת. מצד אחד, משתמשים יבינו כי משתמש מסוג אחד אינו אמיתי ולכן לא יקיימו אינטראקציה איתו ועם התכנים שלו. מצד שני, אם אנשים ידעו שניתן לחבר בין הזהות המקוונת שלהם לזהות בעולם הפיזי, אולי הדבר ישמש גורם מרתיע והם יחששו להשלכות של מעשיהם בזירה מסיבות משפטיות או אחרות.
אך בעוד שברמה אינטואיטיבית נראה שיש טעם בדבר, לא קיימת הסכמה בקרב מחוקקים, חוקרים או תיאורטיקנים כי אימות חשבונות בהיקף גדול אכן יצליח למתן את הרעילות ותפוצת החדשות המזויפות ברשתות החברתיות.
הטענה היא שאכן בוטים מפיצים חדשות מזויפות ורעיונות ככלל בהיקפים רבים יותר ממשתמשים "אמיתיים", אך מי שמייצר את ההשפעה ומביא לאינטראקציה הגדולה עם תכנים מסוג זה הם המשתמשים האמיתיים, לא הבוטים. למעשה מחקר מ־2021 מאוניברסיטת פן מצא שמשתמשים מאומתים משפיעים באופן משמעותי יותר על זרימת המידע ברשתות החברתיות מאשר בוטים (או משתמשים אמיתיים לא מאומתים).
3 צפייה בגלריה
פייסבוק פיד. משתמשים מאומתים משפיעים באופן משמעותי יותר על זרימת המידע ברשתות החברתיות מאשר בוטים
(צילום: שאטרסטוק)
רעילות ושיח שנאה, טוענים במחקר אחר מ־2019, לא צפויים להתמתן רק בגלל שחשבון הפך מאומת, שכן משתמשים רבים שהם הגורמים המובילים ליצירת מרחבים לא בטוחים, מלכתחילה לא מעוניינים או לא מתאמצים להסתיר את זהותם (אם כי יש גם כאלו). לכן, אימות חשבון לא יהווה עבורם כל הרתעה.
יתרה מכך, גם אם גישה זו תפחית את הבריונות ברשת, היא עלולה להעצים אותה בעולם האמיתי אם רשתות חברתיות יאפשרו לנו לגלות בקלות מידע אישי על משתמשים. כשהכללים החדשים לאימות משתמשים הוצגו בהודו הם זכו לביקורות פומביות רבות בטענה שהמהלך מצמצם למעשה את פרטיות המשתמשים וחונק את חופש הביטוי באינטרנט. במיוחד אם המהלך נדרש כחובה על ידי המדינה או על ידי הרשת החברתית עצמה. חלק מהמשתמשים כלל לא היו רוצים לחשוף את זהותם האמיתית מסיבות מגוונות לגיטימיות, כמו החשש מפני רדיפה פוליטית או על בסיס מגדר, זהות מינית או דת – אם על ידי גופים ממשלתיים, המעסיק או גורמי אכיפה. האם הסכנה גוברת על היתרונות? קשה לדעת.
