סגור
משבר אקלים
בגדים שהושלכו לאשפה
בגדים שהושלכו לאשפה (צילום: שאטרסטוק)

מבטיחות ומזהמות: חברות האופנה תופרות מצג שווא לצרכנים

תעשיית האופנה היא אחת התעשיות המזהמות ביותר, ולא נראה שזה הולך להשתנות. דו"ח שפורסם החודש סקר 250 מותגי אופנה בינלאומיים וחזר עם מסקנה עגומה: החברות נוהגות בחוסר שקיפות בנושאי סביבה וזכויות אדם. כמעט כל החברות לא מוסרות פרטים על שימוש בכימיקלים, טיפול בפסולת, מיחזור ותנאי העסקה. "השקיפות חיונית להתמודדות עם משבר האקלים", קובע הדו"ח

מותגי האופנה הגדולים בעולם נוהגים בשנים האחרונות לפרסם הצהרות בגוון ירוק לציבור - מהבטחות לאיפוס גזי החממה בתהליכי הייצור ולצמצום משאבים ועד להתחייבות לייצר בגדים מחומרים בני־קיימא. אבל בהיעדר רגולציה אפשר להבטיח הכל בלי לתת דין וחשבון, וכך חברות שנתפסות שוב ושוב בהצהרות כוזבות, מצליחות למתג את עצמן כאבירות הסביבה. דו״ח שפורסם החודש בדק עד כמה יש שקיפות באחת התעשיות המזהמות ביותר בעולם בכל הקשור ליעדים סביבתיים וחברתיים, וחזר עם מסקנה עגומה: חברות האופנה מתהדרות בהרבה מאוד הבטחות ריקות, אבל נוהגות בחוסר שקיפות משווע מול הצרכנים ומסתפקות בהצהרות ריקות שאת רובן אי אפשר לאמת כלל.
הדו"ח של Fashion Revolution, ארגון ללא מטרות רווח העוסק באקטיביזם באופנה, מפרסם מדי שנה את מדד השקיפות באופנה. הסקירה מדרגת את 250 מותגי האופנה והקמעונאים המשפיעים בעולם שמחזור המכירות השנתי שלהם נאמד ביותר מ־400 מיליון דולר. המדד כולל חברות "אופנה מהירה" (הוצאת קולקציות חדשות בקצב מהיר ושימוש קצר מועד של הפריטים על ידי הצרכנים), אופנת יוקרה, בגדי ספורט, הנעלה ואביזרים, והוא מדרג אותן בהתבסס על נוהלי החברה הנוגעים לזכויות אדם ומדיניות סביבתית, כפי שהתפרסמו בשקיפות במאגרים זמינים ועל פי שאלות שנשלחו לחברות. בין היתר, נבדקים פרמטרים של אקלים וסביבה, שימוש בכימיקלים מסוכנים, טיפול בפסולת, מיחזור, תנאי העסקה ופגיעה במגוון הביולוגי.
"שקיפות היא רק נקודת ההתחלה, ונראה שמותגים רבים לא הצליחו אפילו להגיע לנקודה הזאת", מסכמים בארגון את הדו"ח העגום, שבו הציון הממוצע של כלל המותגים הוא 26 מתוך 100. לפי המדד, מתוך 250 החברות רק שתיים נחשבות לשקופות, עם ציון של 80. אף שמותגים רבים התחייבו להפחתת פליטות פחמן, 94% מהמותגים המובילים בתעשייה אינם חושפים בפומבי באילו דלקים הם משתמשים לייצור בגדיהם. רק 6% הסכימו להודות שהם מסתמכים על פחם כדי להפעיל לפחות חלק ממפעלי האספקה שלהם, ורק 9% חשפו צעדים שננקטו כדי להפחית את הפחמן בהליך הייצור.
בין המותגים שהציון שלהם ירד בצורה החדה ביותר מאז 2022 ניתן למצוא את ריבוק (שהציון שלה ירד מ־47 ל־1), טומי הילפיגר, קלווין קליין, מרקס אנד ספנסר, אמזון, פטגוניה, נייק, קונברס, וולמארט, גאפ, אולד נייבי, מקס מארה, בננה ריפבליק וטריומף. לפי הדו"ח, חברות אלו לא ביצעו כל שיפור בהתנהלותן. המותג האיטלקי OVS השיג את הציון הגבוה ביותר השנה – 83, אחריו גוצ'י עם ציון 80 ולאחר מכן Kmart Australia ו־Target Australia עם ציון של 76. מתוך 250 מותגים 70 קיבלו ציון בטווח של 0 עד 10. הציון הממוצע של 250 מותגי האופנה הגדולים בעולם עלה השנה בשתי נקודות ל־26 בלבד.

לובשים וזורקים

בשנות החמישים קניות היו אירוע מזדמן שבו בגדים נבחרו בשל עמידותם. ב־2014 מספר הבגדים שיוצרו חצה לראשונה את הרף של 100 מיליארד פריטים. אנחנו קונים הרבה יותר, ולובשים את הבגד כמעט באופן חד־פעמי. מספר הפעמים שבגד נלבש ירד ב־36% ב־15 שנה, ופריטים נלבשים רק שבע עד עשר פעמים בממוצע לפני שהם נזרקים. בארה"ב כמות פסולת הטקסטיל גדלה ב־80% בתוך 20 שנה.
למרות זאת הבגדים ממשיכים להיות מיוצרים בהיקפים מדהימים, וההערכות הן לעלייה של 2.7% בהיקפים מדי שנה. לפי התחזיות, שוק האופנה יגדל ל־122.9 מיליארד דולר בשנת 2023 לעומת 106.4 מיליארד דולר ב־2022. במקביל יגדל גם הזיהום. כבר היום תעשיית האופנה היא אחת התעשיות המזהמות ביותר בעולם ובזבזנית גדולה של משאבים הנמצאים במחסור. כך, למשל, כדי לייצר חולצת טריקו אחת נדרשת כמות מים זהה לזו שצורך אדם אחד במשך 900 יום. בסך הכל, התעשייה צורכת כ־4% מכל הפקת מים מתוקים בעולם.
רק שיעור זניח של 1% מהבגדים המיוצרים מדי שנה מגיע למיחזור. רובם מתגלגלים לטבע או למזבלות ענק, בעיקר במדינות עניות. גם אם תעשיית האופנה תפסיק מחר לייצר בגדים, בכדור הארץ יש כיום בגדים בכמות מספקת עבור האנושות ל־50 השנים הבאות.
תעשיית האופנה גדלה במהירות, אך רק שניים מתוך 250 מותגים אמרו כי יצמצמו את הייצור שלהם בשנים הקרובות. 88% ממותגי האופנה הגדולים עדיין לא חושפים את כמויות הייצור השנתיות שלהם, ול־99% אין הבטחה לצמצום ייצור. כל זאת כאשר כרבע מהבגדים המיוצרים בשנה כלל לא נמכרים. H&M, למשל, דיווחה ב־2018 על ערימות בגדים בשווי 4.3 מיליארד דולר שלא נמכרו.
תעשיית האופנה היא צרכנית גדולה של סיבים סינתטיים עשויי פלסטיק שמקורם בתעשיית הנפט. לא רק שמדובר בתורמת הגדולה ביותר למשבר האקלים, אלא גם למקור לזיהום סביבתי משמעותי. תעשיית זו משילה כמויות ענק של חלקיקי מיקרופלסטיק הנכנסים לאטמוספרה ולנתיבי המים באמצעות כביסה. חלקיקי פלסטיק כבר נמצאו בשליות עובר אנושיות. למרות זאת, 78% מהמותגים אינם חושפים כיצד הם ממזערים את השפעות המיקרופלסטיק, אם בכלל.
רק שליש מהמותגים ציינו יעדים להפחתת השימוש בדלקים מאובנים (ללא סיבים ממוחזרים). והחברות שמצהירות על שימוש בבדים "בני־קיימא"? לרוב אי אפשר לדעת על מה הן מדברות. יותר ממחצית מהמותגים הגדולים מפרסמים יעדים בנושא חומרים בני־קיימא, אך רק 44% מספקים מידע על החומר ורק 42% חושפים התקדמות מול יעדים אלה. זה מדאיג שכן ההשפעות הסביבתיות הגדולות ביותר של התעשייה נובעות מעיבוד של חומרי גלם עתירי אנרגיה.

שיפור אצל חברות היוקרה

האם בגד מחומר ממוחזר הוא הפתרון? לדברי מיטל פלג מזרחי, חוקרת אופנה בת־קיימא וצדק סביבתי מאוניברסיטת תל אביב ומכללת תל חי, התשובה היא לא. ״צרכנים טועים לראות בחומרים ממוחזרים ובכלל במחזור פתרון קסם, וזו טעות", היא קובעת. "במקרה של טקסטיל, חומרים ממוחזרים הם לרוב פלסטיק שהפך לפוליאסטר, כמו בקבוק שהופך לבד שממנו מייצרים בגד. אבל מאחר שרובם המוחלט של הבגדים עשויים מתערובות של כמה חומרים כמו כותנה ופוליאסטר, תהליך המיחזור של הבגד הופך להיות הרבה יותר מורכב מבחינה טכנית ולכן גם הרבה יותר יקר. התוצאה היא שכאשר ממחזרים בקבוק פלסטיק לטובת הבגד תחת אצטלה של בגד העשוי מחומרים ממוחזרים, הבגד הופך להיות התחנה האחרונה של הפלסטיק וכמעט לא ניתן יהיה למחזר אותו שוב לעולם. זאת בניגוד לפלסטיק 'טהור' שניתן למחזר כמה וכמה פעמים".


1 צפייה בגלריה
מיטל פלג מזרחי
מיטל פלג מזרחי
מיטל פלג מזרחי
(צילום: שחר הילה)

אחרי שנים שבהן תחום אופנת היוקרה גורר רגליים בנושא השקיפות, חמש החברות שביצעו את השינוי הגדול ביותר משנה לשנה הן חברות המתמחות באופנת יוקרה: גוצ'י, ארמאני, ג'יל סנדר, מיו מיו ופראדה. רוב המובילים בתחום היוקרה העלו את הציונים שלהם על ידי חשיפת רשימות הספקים שלהם, כמו מפעלי ייצור וספקי חומרי גלם. הציון הממוצע של מותגי היוקרה במדד השקיפות הוא 80.
אפילו מותגים רבים המדורגים גבוה במדד לא מפרסמים מידע מלא באשר לנושאים כמו כמות פסולת, מעגליות, שימוש בכימיקלים, אחריות לכריתת יערות ופליטות גזי חממה בשרשרת האספקה כולה. ״ללא שקיפות רבה יותר בנושאים אלה, לא ניתן להבטיח כי המותגים מתמודדים בצורה משמעותית עם משבר האקלים״, מסכמים כותבי הדו"ח.
הדו"ח מתייחס גם לסוגיות של תנאי העבודה בענף האופנה. לתנאי הייצור בתעשייה זו יצא שם רע, ובצדק. האופנה המהירה, שצומחת בשנים האחרונות בקצב מסחרר, מיוצרת במדינות שבהן הרגולציה וההגנות על העובדים מעטות כדי שהחברות יוכלו למכור בגדים זולים מאוד לעולם המערבי.
חלק מחברות הענק דוגמת זארה ו־H&M מתהדרות בעשרות קולקציות בשנה. חברת האופנה האולטרה מהירה SHEIN אף העלתה את הסף לקולקציות חדשות כל יום. מי שמאפשרים לתעשייה לצמוח ולשגשג הם עובדי הייצור, שלעתים עובדים ללא שכר קבוע אלא על בסיס מחיר לפי מספר הבגדים שייצרו.
למרות העדויות על תנאי ההעסקה הקשים בענף, 99% מהחברות לא חושפות את מספר העובדים בשרשרת האספקה שמקבלים שכר קבוע ולא תשלום לפי כל בגד. 1% הנותרים אמרו שסיפקו שכר גבוה מהנדרש על פי החוק המקומי, אך כותבי הדו"ח מציינים שבמקרים רבים מדובר בשכר שאינו מספיק למחיה.
* ערוץ TRUST של כלכליסט בשיתוף שופרסל נולד מתוך רצון להוביל חברות לקחת אחריות בתחום האימפקט ולייצר שינוי דרך פרויקטים בעולמות ה-ESG.