סגור
בניין משרד האוצר ירושלים
מפלס החרדה במשרד האוצר עולה. שם סולדים מהקטנת התמריצים להשתתפות בשוק העבודה בעוד דרעי דוחף בכל הכוח להגדלת קצבאות מבלי להתחשב כלל בתמריצים ש (עמית שאבי)

פרשנות
לדרעי סיבות טובות לא להגיע למשרד האוצר

ככל שעוברים הימים וחולפות השעות, דומה שדרעי מתאהב ברעיון המועמדות לתיק האוצר ומתקשה להרפות ממנו. בעוד ההתלבטות של דרעי היא פוליטית־מגזרית בעיקרה, הרי שמפלס החרדה במשרד האוצר עולה

המועמדות של אריה דרעי לתיק האוצר החלה כבלון ניסוי של נתניהו, אך ככל שעוברים הימים וחולפות השעות, דומה שדרעי מתאהב ברעיון ומתקשה להרפות ממנו. גם בעת כתיבת שורות אלו מתקשים בסביבת דרעי להכריע האם פניו לאוצר או שמא מדובר בתרגיל פוליטי.
לדרעי יש סיבות טובות מאוד לא לקחת את האוצר. ראשית, גם אנשים שמבינים בפוליטיקה פחות ממנו יודעים כי משרד האוצר הוא בית קברות פוליטי. בנוסף, כהונת שר חרדי במשרד האוצר תביא לביקורת ציבורית על כל תקציב שיופנה לחרדים. מינוי שר שהורשע בעבירות מס לעמוד בראשות רשות המסים עשוי לעורר ביקורת ציבורית ומשפטית חריפה. ולסיום, דרעי עשוי למצוא עצמו במאבקי קרדיט ויוקרה פנים־חרדיים עם משה גפני שישלוט בוועדת הכספים. רשימת הסיבות לא נגמרת כאן. אין ספק כי מאחורי ההתעקשות של דרעי ללכת לאוצר, יש גם ניסיון למנוע מבצלאל סמוטריץ' להגיע למשרד האוצר.
אמש, כשדרעי נפגש עם חברי מועצת חכמי התורה, הוא העריך כי דווקא מתפקיד זה הוא יוכל לממש את מטרות המפלגה, לסייע יותר לציבור החרדי וציבור לומדי התורה. הוא מוכן לקחת את התפקיד גם במחיר של הביקורת הציבורית שתוטח בו מכיוון רבים מאזרחי ישראל, ומשוכנע ששיתוף הפעולה עם גפני יהיה פורה.
בעוד ההתלבטות של דרעי היא פוליטית־מגזרית בעיקרה, הרי שמפלס החרדה במשרד האוצר עולה. החרדה קשורה לעובדה שדרעי המצוי זה שנות דור בפוליטיקה הישראלית מסמל את ההפך מהאתוס הפנימי של המשרד החזק במדינה. אם באוצר סולדים מהקטנת התמריצים להשתתפות בשוק העבודה, הרי שדרעי דוחף בכל הכוח להגדלת קצבאות מבלי להתחשב בכלל בתמריצים שההגדלות הללו יוצרות. אם באוצר מבקשים להילחם בהסתדרות ולשנות באופן מהותי את מבנה השכר במגזר הציבורי, הרי שדרעי מזוהה עם ההסתדרות. ולבסוף, אם המילים המטרידות ביותר את פקידי האוצר הן הגדלת ההוצאה הממשלתית, ואי־עמידה ביעד הגירעון, הרי שדרעי ומפלגתו נתפסים כתומכים נלהבים של הגדלת ההוצאה. החרדה קשורה גם לעובדה שדרעי הוא אחד הפוליטיקאים המנוסים והחריפים בישראל, וספק רב האם הפקידים יצליחו לתמרן אותו כמו שהצליחו לתמרן שרים אחרים. בנוסף, פקידים בכירים במשרד הביעו חשש כי בין גפני לדרעי ייווצר מעין "מרוץ אל התחתית", מי מצליח להביא תקציבים גדולים יותר למוסדות חרדיים.
אך אין ספק שהמחלוקת השורשית והעיקרית שפקידי האוצר רואים בינם לבין דרעי קשורה לשאלת הכלכלה החרדית. בעוד במשרד האוצר רואים בהתנהלות הכלכלית של החברה החרדית איום על עתידה הכלכלי של מדינת ישראל, ולכן פועלים להוביל לשינוי בתוכני החינוך ולשילובם של הגברים החרדים בשוק העבודה, הרי שמבחינת דרעי ובוחריו סוגיות אלה הן מחוץ לתחום העיסוק של משרד האוצר. את התקציבים לחרדים — גורסת הפוליטיקה החרדית — אסור להתנות בשום אבן־דרך, לא התייעלות, לא שיפור, לא פיקוח ולא בדיקה.