• תפריט
שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

בחירות 2019

שר הפקקים מציג: קדנציה שלישית של הזנחת התחבורה הציבורית

מרצף האירועים המביכים ברכבת ישראל ועד לעיכובים של פרויקטי התשתית הגדולים: הקדנציה הנוכחית של ישראל כץ במשרד התחבורה התאפיינה בדחיפת הציבור לזרועות הרכב הפרטי. זאת לצד הצלחות כמו הרפורמה בנמלים ובשוק הטיסות

ליאור גוטמן 10:0507.01.19

ישראל כץ הוא לא עוד שר תחבורה מזדמן שהגיע למשרד לשנתיים, שלוש או ארבע. כהונתו האחרונה של כץ במשרד היתה השלישית במספר. בסיומה הוא יסגור כהונה רצופה של עשור במשרד שחולש על תקציב של כ־40 מיליארד שקל בשנה, שהופך אותו למשרד הרביעי בגודלו במונחי תקציב, שבאמצעותו הוא משפיע באופן ישיר ומיידי על איכות החיים היומיומית של הציבור כולו.  

 

 

 

 

עבור כץ משך הכהונה שלו במשרד היא חרב פיפיות. מצד אחד, הקרדיט על ההישגים של המשרד ייזקף לזכותו גם בעתיד. מצד שני, את האחריות לכישלונות של המשרד אין באפשרותו לגלגל לאחרים.  

 

 

 

יריית הפתיחה בקדנציה השלישית של כץ במשרד התחבורה הגיעה, תרתי משמע, חודשים ספורים לאחר השבעת הממשלה ה־34. בבוקרו של יום שישי, 21 באוגוסט 2015, פוצץ גשר מעריב בתל אביב, ובכך, אחרי עשרות שנים של עיכובים, כץ הוציא לדרך את השלב המעשי בהקמת הקו האדום והראשון של הרכבת הקלה בגוש דן — שהיה אמור לסמן שעל פניו הגיעה שעתה היפה של התחבורה הציבורית המוזנחת בישראל. ואכן, כהונתו השלישית של כץ עמדה בסימן הסעות המונים, כשברקע העומסים בכבישים הולכים ומחמירים. 

 

מבט על הטיפול במכלול האפיקים שמרכיבים את התחבורה הציבורית בארבע השנים האחרונות מגלה אינספור כשלים בדמות יישום מאוחר, חלקי או כושל של צעדים חיוניים. בראיון ל"כלכליסט" שפורסם בדצמבר 2017 אמר כץ נוכח הגודש בכבישים והמהלכים שמשרד התחבורה מוביל במטרה להפחית אותם כי "התועלת תורגש רק כשהפאזל יתחבר. בתוך שנתיים הכל יסתיים, כך שעד סוף 2019 יהיה שיפור. התפקיד שלי הוא לוודא שזה יקרה". נדמה שאם זה היעד שהציב, שר התחבורה נכשל במבחן שהציב לעצמו, משום שגם הוא, כמו רובנו, לא יגיע ליעד בזמן.

 

ב־2018 נחשף ב"כלכליסט" סיפור שיכול להוות משל למצב כולו. בשנה זו גילה מינהל התכנון שתוכנית תמ"א 42 — תוכנית המתאר שאמורה לשרטט את הקמתה של רשת דרכים, תחבורה ציבורית ומסילות, שהופקדה לעיון ב־2008 ושהעבודות עליה היו אמורות להסתיים ב־2017 — כבר אינה תואמת את מצב העניינים הנוכחי במדינה. בישיבת חירום שנערכה באותה שנה, הוחלט שיש לשנות את התוכנית כדי להפוך אותה לרלבנטית שוב. נכון להיום, התוכנית עדיין מתגבשת במסדרונות מינהל התכנון ואין צפי לפרסומה המחודש.

 

על נחיצות התוכנית ניתן ללמוד מדו"ח שפרסם משרד מבקר המדינה ב־2016, באמצע הכהונה הנוכחית של כץ, שקבע כי "קצב ההתקדמות של פרויקטי הפיתוח בתחום התחבורה אטי ורמת השירות אינה מדביקה את הצרכים. על כן, היקף השימוש בתחבורה הציבורית נותר קטן בעוד היקף השימוש ברכב הפרטי גדל, ובעיית עומס התנועה בכבישים הולכת ומחריפה".

 

"כלכליסט" ממפה את שלל הזירות שעמדו במוקד הכהונה הנוכחית של כץ — אלה שהצליחו ואלה שהובילו גם את המבקר למתוח על המשרד ביקורת חריפה.

 

רכבת ישראל: הבלגן חוגג

 

על פניו, הרכבת אמורה להיות קטר התחבורה הציבורית שמוביל את הפחתת העומס בכבישים. אלא שנדמה שאף אחד לא נוהג בקטר הזה. בשנה וחצי האחרונות רכבת ישראל ייצרה שורה מביכה של בעיות — החל מההשקה החלקית של הקו החשמלי בין ירושלים לתל אביב שמגיע בכלל רק עד נתב"ג, שנפתח רק משום שכץ רצה לגזור עוד סרט; דרך איחורים וביטולים של רכבות בשלל קווים אחרים, צפיפות בלתי נסבלת, עשן שבקע מהקרונות; ועד לקטרים שהפסיקו לנסוע משום ששכחו לתדלק אותם. כץ אמנם אינו מנהל את הרכבת, אך האחריות כולה שלו.

 

בנוסף, נדמה שהמתרחש ברכבת לא זכה לתשומת לבו המלאה של השר הממונה. מנכ"לית משרד התחבורה קרן טרנר־אייל הודתה שהמשרד פספס את העלייה במספר הנוסעים ברכבת, שעומדת על כ־10% בשנה. ייתכן שהפספוס הזה מספק מענה לשאלה מדוע לרכבת ישראל, שמסיעה 65—70 מיליון איש בשנה, חסרים 150 קרונות; חוסר שמוביל לכך שמרבית הנוסעים מרגישים שהם נוסעים בתוך קופסת סרדינים.

 

אבל כל זה מתגמד לעומת ההזנחה של המשרד את הפרויקטים המשמעותיים של הרכבת. כך, למשל, פרויקט המסילה המזרחית — הקו שינוע לאורך כביש 6 וישמש אלטרנטיבה למסילת החוף שמחברת בין תל אביב לחיפה — עוד נמצא בחיתוליו, וקשה לראות כיצד המדינה תצליח להשלים אותו עד 2026. מצבה של המסילה הרביעית באיילון אינו טוב יותר, וזאת אף שהיא נכללה במסגרת תוכנית תשתיות לאומית שהוכרזה ב־2007. על כך יש להוסיף את העובדה שפרויקט חשמול המסילות באזור חיפה תקוע.

 

כץ אמנם השיק במהלך הקדנציה הזו את רכבת העמק שמחברת את בית שאן לחיפה וגם את הקו שנוסע בין כרמיאל לאחיהוד. אלא ששתי התוכניות האלו יצאו לדרך במסגרת תוכנית "נתיבי ישראל" לרישות המדינה בכבישים ורכבות שהושקה ב־2010, שנה לאחר שכץ נכנס למשרד. כלומר, שר התחבורה קיבל הזדמנות לגזור סרט על פרויקטים מקדנציה אחרת, שביצועו נמשך זמן רב.

 

הרכבת הקלה בגוש דן: עיכוב של שלוש שנים

 

על פניו, כץ יכול להתגאות בפרויקט הרכבת הקלה בגוש דן. נכון להיום, העבודות במסגרת הפרויקט מתנהלות כסדרן ועושה רושם שהקו הראשון של הרכבת הקלה (הקו האדום, שמחבר את פתח תקווה לבת־ים דרך תל אביב) ייפתח במועד שנקבע, בעוד פחות משלוש שנים. בנוסף, העבודות על שני קווים נוספים כבר יצאו לדרך (הקו הירוק שיחבר את ראשון לציון, חולון, תל אביב והרצליה; והקן הסגול שיקשר בין קריית אונו ויהוד למרכז תל אביב).

 

אלא שהעבודות המשמעותיות על הרכבת הקלה החלו רק באמצע 2015, חמש שנים לאחר שהפרויקט הולאם על ידי המדינה וב־2012—2014 — שנים שבהן כץ כבר ישר על כיסאו במשרד התחבורה — החברה הממשלתית שהופקדה על ניהול הפרויקט, נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) הקודמת, התגלתה כגוף משותק שלא מסוגל להתמודד עם פרויקט בסדר הגודל הזה. לא מן הנמנע שאם הפרויקט היה מופקד בידי גוף יציב יותר מנת"ע, ניתן היה לקנות היום כרטיס לרכבת הקלה.

בנוסף, נוצרו עיכובים בחלק מהמכרזים כתוצאה מעתירות משפטיות של חברות שהפסידו. חלק מהעיכובים מאיימים להביא לכך שפתיחת הקו הראשון של הרכבת הקלה תידחה.

 

תחבורה ציבורית: הבת החורגת

 

התחבורה הציבורית היא המפתח להפחתת העומס בכבישים שמתגבר מדי יום. ביולי האחרון הוצג בוועדת הכלכלה דו"ח של משרדי התחבורה והאוצר שלפיו הנזק השנתי שנגרם למשק כתוצאה מהפקקים עומד על 35 מיליארד שקל בשנה, ואם דבר לא ישתנה עד 2040, היקף הנזק יגיע ל־70 מיליארד שקל בשנה.

 

ואכן, נראה שהשינוי אינו קרוב. כיום 2% מתקציב המדינה מושקעים בפיתוח התחבורה הציבורית, בעוד במדינות ה־OECD הממוצע עומד על 7%. כתוצאה מכך בשנים 2014—2017 היקף השימוש בתחבורה הציבורית עלה ב־12% בעוד מספר כלי הרכב הפרטיים זינק ב־16%. כל זאת, בעת שהיקף האוכלוסייה צמח ב־6% בלבד. הסיבה לכך שהמדינה בסופו של דבר מעדיפה שהציבור ייסע ברכב פרטי היא כספית. היקף ההכנסות ממס על רכבים, בלו, אגרות וחלפים ב־2017 עמד על 40 מיליארד שקל — כמעט כפול מהיקף ההכנסות ב־2007. על סכום כזה קשה לוותר. ייתכן שזו הסיבה לכך שההבטחות לרישות כל הערים בנתיבי תחבורה ציבורית עד לסוף השנה הקודמת וסלילה נרחבת של שבילי אופניים לא התממשו.

 

ההצלחות של כץ: השמים הפתוחים והרפורמה בנמלים

 

לצד הבעיות הרבות, כץ רשם לזכותו גם כמה הישגים. כך, למשל, בזכות רפורמת השמים הפתוחים מספר התיירים שהגיע לישראל ב־2018, שעמד על 4 מיליון, שבר את השיא של כל הזמנים ו־22 מיליון טיסות בוצעו מנתב"ג. כץ התעקש על ביצוע הרפורמה, חרף האזהרות שנשמעו שלפיהן חברות התעופה יפשטו את הרגל, וההתעקשות השתלמה.

 

במהלך הקדנציה הנוכחית כץ גם הוציא לדרך את בניית שני הנמלים החדשים בחיפה ובאשדוד שבנייתן תושלם בתחילת העשור הבא. ארבע החלטות ממשלה שונות קבעו שיש לבנות אותם, אך בכל פעם ועדי העובדים של הנמלים הישנים הצליחו למנוע זאת. החשיבות של הקמת הנמלים נעוצה בכך ש־90% מהסחורות שמגיעות למדינה, נכנסות דרך הנמלים. עוד רציפים פירושם קצב עבודה גבוה יותר ובסופו של דבר אפשרות להפחתת עלויות שתתגלגל לכיס של הצרכן.

 

הישג נוסף הוא בלימת העלייה במספר ההרוגים בתאונות דרכים. מאז 2012 מספר ההרוגים עלה בעקביות, ואילו 2018 הסתיימה עם 315 הרוגים — 49 הרוגים פחות מב־2017. עם זאת, פעולות שיכולות להפחית את מספר ההרוגים, כמו יצירת הפרדה בכביש 90 — שזכה לכינוי כביש הדמים — מתקדמות לאטן.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x