• תפריט
בארץ

ניתוח כלכליסט

מחיר הגז הטוב ביותר היה דווקא במתווה המקורי

הממשלה אישרה השבוע מתווה גז "משופר" שבו בחירה בין שלושה מסלולי מחיר. אלא שבפועל המסלול האטרקטיבי לצרכן גז שונא סיכון הוא בכלל המחיר שנקבע במתווה הקודם. ובינתיים מחיר הגז הגבוה שולח את חברת החשמל לשרוף פחם, והתפוקה של תמר יורדת

אורי טל טנא 07:1819.08.15

מתווה הגז שאושר בממשלה הוצג לציבור כאפשרות הטובה ביותר עבורו ובוודאי טובה יותר מהמתווים שהושגו לפניו, אבל השפעתו על מחירי הגז ועל זירוז פיתוח לווייתן היא מוגבלת מאוד. בשורה התחתונה, מחיר הגז שהוצע במתווה המקורי, של 5.4 דולר ליחידת אנרגיה (MMBTU), מתגלה כנמוך מהמחירים שמציעים שלושת המסלולים שיוכלו לבחור הלקוחות במתווה העדכני. רק המחיר ליצרני החשמל הפרטיים צפוי להיות נמוך יותר, אבל הוא רלבנטי להם בלבד. "כלכליסט" מגיש כמה הערות על מתווה הגז העדכני ועל המשמעויות שלו ללקוחות ולמשק.

ניצחון המונופול

רוב לקוחות הגז ישלמו מחיר גבוה משנקבע במתווה המקורי

 

המתווה נותן הצצה למחירי הגז שמשלמים היום הלקוחות הקיימים של מאגר תמר. חברת החשמל משלמת כ־5.7 דולר ליחידת אנרגיה, יצרני החשמל הפרטיים כ־5 דולר וחוזי התעשייה, שהעיקרי שבהם הוא בזן, משלמים כעת כ־5.2 דולר. מחיר הממוצע המשוקלל עומד על כ־5.48 דולר ליחידה והוא כולל מכירות של תמר ללקוחות הוותיקים של ים תטיס במחיר נמוך מהותית מהמחיר המשולם ללקוחות חדשים של מאגר תמר.

 

הסיבה העיקרית להפרש במחירים היא מנגנון ההצמדה. המחיר של חברת החשמל עולה בכל שנה במדד המחירים לצרכן האמריקאי פלוס 1%, ולכן הוא עולה בכ־3% בשנה. המחיר של יצרני החשמל הפרטיים מוצמד למדד עלות ייצור החשמל, התלויה הן במחיר הגז לחברת החשמל והן במחיר הפחם. מחיר הפחם צנח בשנה וחצי האחרונות, ולכן חלה ירידה במחיר הגז עבורם. המחיר שמשלמת בזן כולל הצמדה חלקית למחיר הנפט הגולמי, שקרס גם הוא בשנה החולפת, ולכן גם בזן משלמת פחות.

 

 

המתווה קובע שמרבית הלקוחות החדשים של תמר יוכלו לבחור את אחד ממסלולי המחיר הבאים — המחיר הממוצע של הגז שנמכר ברבעון הקודם, מחיר הגז בחוזה ייצוא מהותי, אם אכן ייחתם חוזה כזה, או חוזה הזהה לחוזה של בזן המוצמד למחיר הנפט הגולמי. ישנו גם המסלול ליצרנים פרטיים, המוצמד למחיר החשמל, אבל הוא כאמור רלבנטי להם בלבד. לכאורה החוזה של בזן זול מהמחיר הממוצע כעת ב־0.3 דולר ליחידה, אבל חוזה זה מאוד לא אטרקטיבי לרוכש הגז. החוזה עם בזן נחתם כשמחיר הנפט הגולמי היה כפול ממחירו כעת, והוא כולל מחיר רצפה בתרחיש של ירידה חדה במחיר הנפט. לכן סביר שהמחיר כעת קרוב או אף שווה למחיר הרצפה, ואם תהיה עליה במחיר הנפט המחיר יוכל בקלות לקפוץ במהירות לרמות של 6–7 דולר. זהו בעצם חוזה שמאפשר למחיר רק לעלות. למעשה, המחיר העתידי לפי חוזה בזן, תחת הנחות סבירות לתנודתיות של מחיר הנפט הגולמי, גבוה בהרבה מהאפשרות של הצמדה למחיר הממוצע של הגז הטבעי.

 

השינוי שהוכנס יחסית למתווה המקורי בתחום המחירים הוא האפשרות ליצרני חשמל פרטיים בעלי רישיון ייצור של מעל 20 מגה לרכוש את הגז לפי המחיר הממוצע שבו הוא נמכר לשלושת היצרנים הפרטיים הגדולים ביותר. המחיר הצפוי ליצרן הוא 5 דולר, וצפוי לרדת ל־4.7 דולר במרץ 2016 בעקבות הירידה הנוכחית הצפויה במחיר החשמל לצרכנים (שמביאה לירידה במחיר הגז ליצרנים הפרטיים חצי שנה אחרי הירידה במחיר החשמל).

 

בעקבות מתווה הגז, מרבית הלקוחות החדשים של גז טבעי ישלמו כ־5.48 דולר ליחידת אנרגיה. למעט ירידה קלה במרץ 2016, המחיר צפוי לעלות הדרגתית ומהותית ועשוי להגיע לכ־6.25 דולר ב־2020. כלומר, במתווה שאושר תמר תמשיך למכור את הגז למרבית הלקוחות החדשים (כמו גם לכל הלקוחות הקיימים) במחיר המונופוליסטי שהיא מוכרת היום.

 

למי אכפת מאשקלון

חברת החשמל מעדיפה פחם זול ומזהם על גז יקר ונקי

 

גילוי הגז הטבעי בים תטיס, ותגליות הגז שבאו לאחר מכן, הובילו לשינוי מקיף שהוביל להתמקדות בייצור חשמל באמצעות גז במקום פחם. מעבר זה חסך כסף רב במשך שנים רבות שבהן הגז היה זול מהפחם, והפחית מהותית את זיהום האוויר (ייצור חשמל באמצעות פחם מזהם פי 2—12 יותר מאשר ייצור באמצעות גז טבעי).

 

כ־57% מיכולת הייצור של חברת החשמל היא באמצעות יחידות הניתנות להפעלה בגז טבעי. יתרת ה־43% היא באמצעות תחנות כוח פחמיות שנמצאות בחדרה ובאשקלון. אבל ב־2014 הייצור בפועל באמצעות גז טבעי תפס רק 41.7% מהיקף הייצור של חברת החשמל, הייצור מפחם תפס 58.2% והייצור מסולר היווה כ־0.1%. כלומר, התחנות הפחמיות של חברת החשמל עבדו בניצולת גבוהה בשנה זו, ואילו התחנות בייצור גז עבדו בניצולת נמוכה בהרבה. יחס ייצור זה נשמר גם ברבעון הראשון של השנה. הסיבה לכך היא שבשנה וחצי האחרונות מחיר הפחם ירד מהותית ואילו מחיר הגז הטבעי לחברת החשמל עלה. כעת ייצור חשמל באמצעות פחם זול מהותית מייצור באמצעות גז טבעי, ולכן חברת החשמל בוחרת בו, למרות ההשפעה הסביבתית השלילית. אז נכון שהגז תורם להפחתת זיהום האוויר, אבל מחיר הגז הנוכחי תורם דווקא להגברת הזיהום בכך שהוא מעודד את חברת החשמל לבחור לייצר יותר באמצעות פחם מאשר באמצעות גז.

 

המחיר הגבוה יגרום גם לכך שהמכירות ממאגר תמר יהיו השנה כפי הנראה נמוכות מהצפי של השותפות בו, משום שחברת החשמל מעדיפה לייצר באמצעות פחם. סיבה נוספת למכירות הנמוכות היא איטיות בניית התשתית לחיבור מפעלים לגז. גם את זה המתווה לא ישנה מהותית.

 

מימין: בעלי דלק יצחק תשובה ושר האנרגיה יובל שטייניץ. כל גלגולי המתווה היו לטובת חברות הגז מימין: בעלי דלק יצחק תשובה ושר האנרגיה יובל שטייניץ. כל גלגולי המתווה היו לטובת חברות הגז צילום: עטא עוויסאת, גיל יוחנן

 

אטיות של לווייתן

המתווה לא מבטיח שלווייתן יפותח לפני אוגוסט 2020

 

השותפות בלווייתן מחויבות לחבר אותו לשוק המקומי עד 48 חודשים מהמועד בו ייחתם הפטור (לפי סעיף 52) לחוק ההגבלים העסקיים. התניה זו של לוח הזמנים בחתימה על הפטור נותנת למדינה תמריץ להשלים במהירות את ההליך ולתת למאגר לווייתן פטור במהירות האפשרית כדי לזרז את פיתוחו. אך גם אם הפטור ייחתם בחודש הבא, המתווה לא מבטיח שלווייתן יחובר לישראל לפני שנת 2020.

 

התוספת העיקרית למתווה בנושא לווייתן היא דרישה להזמנת ציוד ושירותים לצורך פיתוח השדה בהיקף של לפחות 1.5 מיליארד דולר עד סוף 2017. סעיף זה דורש מהשותפות בלווייתן לבצע את ההזמנה של מתקן ההפקה הצף שייוצר לצורך פיתוח המאגר עד סוף השנה הבאה. הסעיף לא דורש מהשותפות להשקיע 1.5 מיליארד דולר מיד, אלא רק לבצע הזמנות שיסופקו בעתיד (והתשלום עליהן יתבצע עם התקדמות ההזמנה). השותפות יוכלו להזמין את הקמת מתקן ההפקה הצף לפי לוח זמנים עתידי רחוק יחסית, ועדיין יעמדו בדרישה הנכללת בסעיף זה. למרות ההסתייגויות, הסעיף מהווה דרישת רצינות לפיתוח לווייתן בשנים הקרובות.

 

הדרישה השנייה היא להשקעה של מעל ל־3 מיליארד דולר בלווייתן (מעבר למיליארד הדולרים שהושקעו עד עתה) עד אוגוסט 2020. מדובר בחודשים רבים לאחר המועד שבו לווייתן נדרש להיות מחובר לחוף, וגם אם השותפות לא יעמדו בה — אין סנקציה מהותית כנגדן. מתווה הגז לא מבטיח שלא יהיה עיכוב של שנים בפיתוח לווייתן, עיכוב שיפגע מהותית באינטרס של ישראל גם בגלל מחסור אפשרי בגז, גם בגלל הסיכון הנובע ממערכת הפקה והולכה אחת בלבד, וגם בגלל הישארות תמר מונופול.

 

סוכריה ושמה יצוא

הצ'ופר הגדול לשותפות תמר: יצוא לפני פיתוח לווייתן

 

המתווה המקורי יצר מגבלות על מאגר לווייתן בחתימה על חוזים חדשים בפרק זמן קצר לאחר מכירת מאגרי כריש ותנין. מטרת ההגבלה היתה להקל על הרוכש של מאגרים אלו למצוא לקוח עוגן שיאפשר את פיתוחם. למתווה שאושר הוספה התניה מהותית, שלפיה המגבלות על לווייתן יוטלו רק אם השותפות בו יחתמו על חוזי יצוא בהיקף כולל של לפחות 120 BCM. הרעיון מאחורי סעיף זה הוא שאם ללווייתן לא יהיה לקוח עוגן גדול יהיה צורך בחוזים מהותיים שלו לשוק המקומי לצורך פיתוחו, ולכן ההגבלות שנועדו להקל על כריש ותנין יעכבו את פיתוח לווייתן.

 

סעיף זה מהווה הטבה למאגר יחסית להסדר המקורי, והוא נחוץ כיוון שהוא מאפשר פיתוח גם ללא חוזה יצוא מהותי. הכנסת סעיף זה למתווה מהווה הודאה של דלק ושל נובל שגם אם המתווה יאושר במהירות עדיין יהיה קושי ביצירת חוזי יצוא מהותיים ללווייתן. בניגוד לטענות של אותן חברות, שהיעדר הסדרה רגולטורית היא הגורם העיקרי למניעת חתימת חוזי יצוא מלווייתן, ניתן לראות שדווקא הנפילה במחירי הנפט הגולמי והגז המונזל הם שמקשים על השגת הסכמי יצוא.

 

המתווה מאפשר לתמר לנצל הזדמנויות לייצוא עוד לפני פיתוח לווייתן. על פי ועדת צמח ייצוא מהותי יתאפשר רק לאחר חיבור גז בהיקף 540 BCM לישראל. תמר המכיל כ־300 BCM מחובר, ולכן יצוא יתאפשר רק לאחר חיבור לווייתן. המתווה מבטל את המגבלה הזו ומאפשר יצוא בהיקף לא זניח עוד לפני חיבור לווייתן לישראל.

 

מטרת הסעיף היא לנסות לנצל את חלון ההזדמנויות המצומצם הנובע מאי העמידה בהתחייבות של מתקן ההנזלה של UFG (יוניון פנוסה) במצרים לספק גז מונזל ללקוחותיו. לכן ייתכן ש־UFG יהיו מוכנים לרכוש גז מתמר גם במחיר הפסדי כדי לצמצם את הנזק מאי העמידה בהתחייבויות. אם ייחתם הסכם זה, ייבנה צינור נוסף שיחבר את תמר לישראל, ויקטין את התלות בצינור היחיד המחבר כעת את המאגר אל החוף. כמו כן, הצינור הנוסף יגדיל את היצע הגז מתמר ויאפשר גמישות בשעות העומס (על ידי הכוונתו לייצור חשמל ברגעי השיא ולא ליצוא). לכן הסכם יצוא זה מהווה אינטרס משולב לשותפים בתמר ולמדינה.

 

הכותב הוא כלכלן בחברת הייטק

בטל שלח
    לכל התגובות
    x