• תפריט
בארץ

המתווה שעליו תצביע היום הממשלה: אין תחרות, אין פיקוח מחירים ואין צינור שני

עיכוב בפיתוח לווייתן לא יגרור סנקציות ברורות, נובל אנרג'י ודלק ימנו בעצמן את הנאמן שאמור לתמרץ אותן למכור את כריש ותנין, ויוכלו לייצא גז מתמר באופן מיידי. מצד שני, הצרכנים יקבלו מנגנון תמחור הוגן יותר. מתווה הגז העדכני עולה היום לאישור הממשלה

ליאור גוטמן 07:0716.08.15

מתווה הגז שיעלה הבוקר לאישור הממשלה כולל בעיקר שינויים שהמדינה היתה חייבת להכניס כדי לא לסנדל את עצמה או את הממשלות הבאות עם הצהרות בומבסטיות שאין סיכוי לממש. הסעיף הראשון שמופיע במתווה החדש ושונה מהותית מהטיוטה המקורית, הוא מועד פיתוח מאגר לווייתן.

הרי פיתוח לווייתן הוא הסיבה העיקרית לכל המתווה הזה. במקור המדינה דרשה פיתוח עד אוגוסט 2019, אבל מאחר שמשך הפיתוח הוא 4 שנים ואישור המתווה נמרח — בנוסח הסופי כתוב שמועד ההפעלה יהיה "48 חודשים מיום אישור המתווה". זמן הפיתוח לא השתנה, אבל דירקטוריון נובל אנרג'י, שאחראית על פיתוח המאגר, לא ייאשר את המתווה עד שייחתם וייסגר. ומתי זה יקרה — איש לא יודע ולא מוכן להתנבא.

 

 

המתווה אולי יעבור הבוקר בממשלה, אבל גם אז נחזור לאותה נקודת פתיחה של כנסת עוינת, שר אוצר נבצר ושר כלכלה סרבן. אם נביא בחשבון את תקופת החגים המתקרבת, נגלה שהאישור הסופי של המתווה עלול להיגרר אל תוך החורף. ארבע שנים או 48 חודשים משם יביאו אותנו כבר לתחילת 2020.

 

מה שכן, במתווה הסופי ישנן שתי נקודות ביקורת לפיתוח לווייתן. הראשונה תגיע ב־2017, אז יחויבו דלק ונובל להציג קבלות על השקעות בהיקף של כ־1.5 מיליארד דולר. המדינה אמנם נתנה כאן הנחה קטנה לחברות והסכימה להכיר בהשקעה של מיליארד דולר שנעשתה עד היום כחלק מדמי הרצינות, אבל בכל זאת — עד אז המדינה אמורה לדעת לאן נושבת רוח הפיתוח.  

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: לע"מ

 

ומה יעשה שר האנרגיה יובל שטייניץ אם נובל ודלק לא ישקיעו בפיתוח את הסכום שהתחייבו? אין לדעת. המתווה קובע שהיעדר השקעה פירושו ביטול כל ההבנות, אבל קשה מאוד להאמין שהממשלה תלאים את המאגרים ותתחיל מחדש. אם כך, נותר רק לסמוך על המילה של דלק ושל נובל אנרג'י. אבן הדרך השנייה אומרת שבעוד חמש שנים יבדקו שוב את עניין התחרות במשק.

 

קשה לומר עד כמה אבני הדרך הללו משמעותיות. מצד אחד המדינה מחייבת את דלק להביא אסדה שהוכנה במיוחד למאגר לווייתן ולא תוכל לשמש במאגר אחר, ומצד שני היא לא מטילה אף סנקציה רשמית במקרה שזה לא יבוצע. המדינה בפירוש ממצמצת בעניין הזה. וישנה נקודה מוזרה נוספת — לפי דו"חות דלק בסביבות 2020 היא תתחיל להפיק גז ממאגר אפרודיטה בקפריסין, שמרוחק פחות מ־100 ק"מ מלווייתן, ועל כן החברה מתעתדת לפתח אותם יחד. כך יצא שבאופן מכוון או לא מועד פיתוח לווייתן נרשם בדיוק במועד פיתוח אפרודיטה, מה שיקל על החברה לתכנן ולהשקיע.

 

מאגר לווייתן מאגר לווייתן צילום: אלבטרוס צילומי אוויר

 

כמה שעות לפני פרסום המתווה לקראת סוף השבוע, רעדה האדמה במשק האנרגיה עם פרסום דו"ח רשות החשמל על השלכותיו. הדו"ח קבע שאם המדינה מאשרת אותו היא משיתה על הציבור עלויות עודפות של 7.3 מיליארד שקל, לא פחות. היו מי שקשרו את האזהרה לעובדה שהמדינה החליטה להקים רשות חשמל חדשה ולהדיח את היו"ר הנוכחית אורית פרקש מתפקידה. שטייניץ טען ביום חמישי שאלה אינם פני הדברים, ולראייה הביא את העובדה שהקמת רשות החשמל החדשה נכללה בחוק ההסדרים כבר ב־2014 והוצאה ממנו ברגע האחרון, עוד לפני שהמילה 'מתווה' הפכה כה שגורה בפי הח"כים, וכן פרסום בתקשורת לפני כחודש על הקמת אותה רשות חדשה.

 

פרופ' איתן ששינסקי הגיב לדו"ח של רשות החשמל ואמר שהחישובים שנעשו בו אינם רלבנטיים, וזאת אף שראש אגף תקציבים אמיר לוי הודה לרשות החשמל על התמיכה וההערות לאורך גיבוש המתווה.

 

האזרחים נתונים לחסדי שער הדולר ומחיר הפחם

 

אז מה בעצם השתנה מאז הטיוטה שפורסמה ביולי? המתווה החדש מעניק ללקוח שלוש אפשרויות תמחור לבחירה. הראשונה היא הצמדה למחיר חבית הנפט, שככל שמחירה העולמי יעלה כך יתייקר מחיר הגז, ולהפך. לפי האוצר, בחירה באפשרות זו מביאה את המחיר הממוצע של הגז לכ־5.2 דולר ליחידת אנרגיה — מחיר נמוך בכ־4% ביחס לטיוטת המתווה. היתרון הוא ידיעת סכום התשלום מראש, החיסרון הוא התנודתיות הבלתי צפויה לעתים במחיר הנפט.

 

האפשרות השניה, שאותה ניתחה רשות החשמל כאפשרות היחידה, היא להישאר עם הרעיון של ממוצע העסקאות במשק, כלומר סביב 5.4 דולר כיום וכ־6.4 דולר בסוף העשור. היתרון הוא יציבות בתמחור לאורך זמן, והחיסרון הגדול הוא תשלום גבוה יחסית.

 

האפשרות השלישית היא להיצמד למחיר של תחנת כוח פרטית, שאותו מכמתים באוצר בכ־5 דולר בספטמבר הקרוב ובכ־4.7 דולר במרץ 2016. כאן כבר מדובר על הנחה של 13% ביחס לטיוטה, עם הצמדה שתיקבע לפי תעריף החשמל. על פי הערכות האוצר, מסלול זה יביא את הלקוח לסוף העשור עם תמחור של כ־5.5 דולר ליחידת אנרגיה. היתרון הגדול הוא קבלת מחיר נמוך והצמדה נוחה, החיסרון הוא בהסתמכות על כך שמחירי הפחם ושער הדולר, שניהם משפיעים על תעריף החשמל, יישארו נמוכים.

 

מעבר לאלה, המדינה פתחה שוק משני וקבעה שאם לקוח נתקע עם כמות גז עודפת הוא יכול למכור עד 15% מההתחייבות החוזית שלו (Take Of Pay) ללקוח אחר. המדינה העדיפה שיטה זו על פני ביטול ההתחייבות החוזית שמחייבת לקוח לקנות גז גם אם לא השתמש בו כי זה היה פותח את החוזים, ולשם אף אחד לא רצה להגיע.

 

מדובר במנגנון מחירים טוב יותר משהיה בטיוטה ובטח כזה שנותן יותר מרווח משחק ללקוחות. הבעיה היא שהמתווה החדש מפיל את כל האחריות על הלקוח: תבחר מה טוב לך, ושלא תבוא אחר כך בטענות. בכל מקרה מדובר בהגבלות לחמש שנים בלבד.

 

במשרד האוצר היו מאוד גאים בתמחור החדש, וטענו שב־2020 ייפתחו כל חוזי הגז ומחצית הכמות במשק תהיה ברת החלפה בתמחור זול יותר. כל הסיבובים הללו נועדו להשיג מטרה מקצועית חשובה — תיקון חוזה הגז העקום של חברת החשמל, שנחתם ביוני 2012 ומבטיח התייקרות אוטומטית בכל שנה עד למצב שבו מחיר הגז של המונופול הממשלתי יגיע בסוף העשור לכ־7 דולר, וזאת לעומת 5.5 דולר למי שיחתום חוזה חדש בשנה הבאה. מדובר בפער של כ־22% לרעת חברת החשמל, שבאופן מפתיע שומרת על זכות השתיקה.

 

לגבי חוזה הגז של חברת החשמל, שזכה לכינוי 'החטא הקדמון' (החוזה הכי גדול במשק שסוחב על גבו גיבנת כפולה — גם מחיר בסיס גבוה של 5.04 דולר, גם התייקרות אוטומטית של אחוז בשנה וגם הצמדה למדד המחירים האמריקאי), בו אף אחד לא נגע ולא רמז אפילו לפתוח אותו.

 

הסיבה הרשמית היא שהחוזה הזה מחזיק את המימון של פיתוח מאגר תמר ופתיחה שלו תשלח את דלק ונובל לריב עם בנקים זרים שנתנו מימון של מיליארדי דולרים עבורו. הסיבה הלא רשמית היא שנגיעה בחוזה היתה הקו האדום של חברות הגז.

 

בשורה התחתונה, כל מי שמחובר לחברת החשמל — כלומר כל אזרחי המדינה — צריך להתפלל ששער הדולר יישאר נמוך ושמחירי הפחם ימשיכו לצנוח, כי את ברכת הגז הוא ירגיש בארנק רק מ־2021. אם זה תלוי בגז, עד אז תעריף החשמל עלול רק להתייקר.

 

אין סיכוי שסעיף היציבות היה עובר בג"ץ

 

דרישת נובל לחסום כל הצעת חוק פרטית עתידית שעלולות לפגוע במתווה נוטרלה. למרות נכונות הממשלה לאפשר עשר שנות יציבות רגולטורית, גם שטייניץ הבין שאין סיכוי שסעיף כזה יעבור את בג"ץ. ולכן הממשלה מתחייבת להשתדל ואפילו לנסות למנוע פגיעה במתווה, אבל היא לא תחסום שום דבר.

 

התחרות במשק, לעומת זאת, תחכה למועד אחר. דלק ונובל עדיין ימכרו את האחזקות במאגר תמר (דלק מוכרת הכל, כלומר 31.25%, נובל מדללת מ־36% ל־25%) רק בעוד שש שנים. מי שיקנה את מאגרי כריש ותנין עדיין יצטרך להשקיע 2 מיליארד דולר בפיתוח, וזאת כאשר אין לו כלל חוזים. הסיכוי שתהיה פה תחרות אמיתית לא גבוה. גם באוצר יודעים את זה, ולכן קבעו עוד נקודת ביקורת חמש שנים מיום האישור.

 

המדינה לא שכחה כמובן להשאיר כמה חורים במתווה. הקמת הצינור השני ממאגר תמר, למשל, נשארה כהמלצה בלבד, שאינה מחייבת ונתונה לשיקולי משרד האנרגיה. במשרדי הממשלה מאמינים שההחלטה בוא תבוא, וצינור שני יונח יחד עם הצנרת ליצוא גז למצרים.

 

חורים נוספים הם השיווק בנפרד מלווייתן שנשאר כבדיקה אמורפית בעוד עשר שנים, וההיתר לישראמקו לרכוש את תנין וכריש או נתחים של תמר שישתחררו מנובל ודלק. מדובר בסעיף שהוכנס על ידי הממונה על הגבלים עסקיים הפורש דיויד גילה עוד ב־2014, והנה במתווה הסופי הוא נעלם. האם ישראמקו תקנה את חלקה של דלק ותתחרה כבעלת השליטה בתמר במאגר לווייתן? ימים יגידו.

 

מבחינת משרדי הממשלה מדובר בהסכם סביר, בהתחשב בנסיבות. ולכן ניתן לומר בזהירות שאם המתווה ייושם במלואו, אזי יש פה שינוי כללי משחק שלא היה קודם, וזה ללא ספק יותר טוב ממה שהיה עד עכשיו. האם זה הכי טוב? ודאי שלא. אבל זה נותן אופק לענף. המבחן הגדול לא יהיה בפיתוח לווייתן, אלא בהבאת קבלן קידוחים חדש שיתחרה בנובל, כזה שיוכל להוציא עוד גז או נפט מהמאגרים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x