• תפריט
בארץ

החשש מחרם: המותגים בורחים מברקן ויצרני חומרי הגלם חוגגים על ההטבות

החרם על מוצרי ההתנחלויות הביא את הממשלה להעמיק את ההטבות למפעלי אזור התעשייה ברקן, החל במיסוי וכלה במענקים. וכשהצרכנים מחרימים את המותגים, שמעדיפים להימלט לתחומי הקו הירוק, הנהנים העיקריים הם יצרני חומרי הגלם האנונימיים

הדס גליקו 06:5708.06.15

אזור התעשייה ברקן נמצא רק 17 קילומטר מראש העין, אבל הימצאותו מעבר לתחומי הקו הירוק מקנה לו הטבות מפליגות בדומה ליישובי הפריפריה. על רקע חרם הצרכנים המתגבר על תוצרת ההתנחלויות ובריחה של מותגים מוטי יצוא, המדינה נדרשה לפצות את התעשיינים המקומיים, ולכן הגדירה את ברקן כאיזור עדיפות לאומית א' - הגדרה המקנה לו הטבות כמו מיסוי נמוך ומענקים כספיים.

 

בברקן מועסקים 7,000 עובדים (50% מתוכם פלסטינים) ב־142 מפעלי ייצור. במנהלת האיזור מאמינים שהתעשייה המקומית דווקא פורחת, וטוענים כי 24 מפעלים מחכים ברשימת ההמתנה להתקבל לשורותיהם, חלקם למעלה משנה. אולם כל הממתינים ברשימה פועלים גם כיום מחוץ לקו הירוק, ומאידך קשה להתעלם מהשמות הבינלאומיים שנטשו את ברקן בשנים האחרונות.

 

הראשונים היו יקבי ברקן שבתחילת שנות ה־2000 עברו לקיבוץ חולדה כדי להרחיב את פעילות היצוא. ב־2010 העבירה יצרנית הדלתות ופתרונות הנעילה מולטילוק את המפעל שלה ליבנה. זאת בעקבות טענות של ארגוני זכויות אדם כי יש להעמיד לדין את בעלי החברה, קבוצת אסא אבלוי השבדית, על הפרת החוק הבינלאומי האוסר על הקמת התנחלויות. שנתיים לאחר מכן, יוניליוור העבירה את מפעל בייגל בייגל לצפת.

 

במקביל גם היצרניות שלא נטשו, הסתבכו עם הצרכנים. כך למשל, ב־2010 טענו אנשי גוש שלום כי סלטי שמיר רושמת את כתובת משרדיה בקרית אתא ככתובת מפעליה, אף שהם ממקומים בברקן.

 

מי שמצליחות לעבור מתחת לרדאר של החרמות הן היצרניות שמספקות חומרי גלם לחברות אחרות. המוצרים שמתבססים על חומרי הגלם מההתנחלויות אינם מחוייבים בסימון מיוחד, כך שהחרם אינו מסכן אותן, ובמקביל הן נהנות משילוב של הקלות והטבות ומיקום אסטרטגי במרכז הארץ.

 

 צילום: עמית מגל, יובל חן

 

הטבות כספיות לעומת סיבוכים בירוקרטיים

 

אחת החברות הגדולות שפועלות מברקן היא אבגול שמייצרת בדים לא ארוגים לתעשיית מוצרי ההיגיינה. אבגול היא חברה ציבורית, כך שדו"חותיה הכספיים מאפשרים הצצה להטבות שהיא מקבלת. ב־2014 שילמה החברה מס חברות בשיעור של 9% בלבד במקום 26.5%. במקביל דיווחה החברה כי בשנים 2006–2014 היא קיבלה מהמדינה מענקים כספיים בשווי מצרפי של כ־24 מיליון דולר.

 

המפעלים בא"ת ברקן נהנים גם מארנונה מופחתת. מנתוני משרד הפנים עולה כי במועצה האזורית שומרון, שבה שוכן ברקן, התעריף המשוקלל לארנונה לתעשיינים עמד על 41.83 שקל למ"ר ב־2013. זאת לעומת 53.7 שקל בעפולה ו־124.67 שקל בראש העין. בנוסף, המדינה מממנת מכיסה את האבטחה ההיקפית למתחם.

 

מנגד, נוסף לחרמות המפעלים המקומיים נדרשים להתמודד עם קשיים בטחוניים. כך למשל, בכל חצי שנה השב"כ צריך לאשר מחדש את עובדי המפעלים, ונרשמו מקרים שבהם לאחר שהושקעה הכשרה ממושכת בעובד, אישור העבודה שלו לא חודש. במקביל המפעלים מתארים סחבת ארוכה בניסיונם לאשר את תהליכי הפיתוח מול המנהל האזרחי, משום שכל מפעל צריך לאשר כל תוכנית פיתוח בנפרד.

 

שלט הקורא לחרם על ישראל בבית לחם שלט הקורא לחרם על ישראל בבית לחם צילום: איי אף פי

 

אולמרט נענה לדרישת האיחוד לסימון מוצרים

 

מדינה ישראל חתמה על הסכם אזור סחר חופשי מול האיחוד האירופי ב־1995, המעניק הקלות ופטור ממכס למרבית הסחורות הנסחרות בין הצדדים. עם זאת, כבר בראשית יישום ההסכם נתגלעה מחלוקת בנושא החלתו על מוצרים שמקורם בהתנחלויות, כשהאירופאים טוענים כי מוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק אינם זכאים להטבות המכס.

 

ב־2003 נענה שר התעשייה והמסחר דאז אהוד אולמרט לדרישת האיחוד האירופי והסכים לסמן מוצרים המיועדים ליצוא ומיוצרים באזורים שהוא מגדיר כהתנחלויות, כך שהם הפסיקו ליהנות מהפטור ממכס.

 

ב־2005 הקימו 171 ארגונים פרו־פלסטיניים את קואליציית BDS (Boycott Divestment and Sanctions) המקדמת חרמות צרכניים, משיכת השקעות וסנקציות כלכליות נגד ישראל, בטענה כי היא מפרה את החוק הבינלאומי ועקרונות אוניברסליים של זכויות האדם.

 

ההגנה העיקרית של ישראל מפני החרם היא הסכמי הסחר הבינלאומיים, שעליהם היא חתומה. המדינות לא יכולות להחרים את ישראל כי הסכם של איגוד הסחר העולמי לא מאפשר זאת. עם זאת, הקריאות הגוברות לחרמות הולכות ומשפיעות יותר ויותר על היצוא המקומי. כך למשל, במרץ 2014 נאסר על יצוא לאיחוד האירופי של בשר טרי שמקורו מעבר לקו הירוק, ובספטמבר האחרון הופסק גם יצוא מוצרי החלב מהאיזור.

 

גורמים במשרד החוץ מבהירים כי "הצורך לחייב סימון של המוצרים הולך ומכביד, ולכן למרות התנאים הטובים למפעלי איזור התעשייה ברקן, אין בו פיתוח מסיבי. אזורי התעשייה בשטחים הם קטנים. לצערנו, מפעל בינלאומי לא יגיע אליהם. האווירה הבינלאומית לא פשוטה. כלכלת ישראל חזקה, אבל הרעשים הם רעשים שהולכים ומתחזקים".

 

בארה"ב דווקא נותנים עדיפות ליצוא מישראל

 

בניגוד לאירופה, אומרים בלשכות המסחר, ישראל זוכה לגב מדיני רחב פי כמה מארה"ב, ומציגים כראיה את הצעת החוק שהציג השנה הסנאטור בנימין קרדין, במסגרת סמכותה של הרשות לקידום הסחר בארה"ב. לפי ההצעה שאושרה פה אחד בוועדה הפיננסית של הסנאט, תינתן לישראל עדיפות בייצוא מוצרים ושירותים לארה"ב.

 

לדברי עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר: "ישראל אינה זקוקה לסיוע זה. היצוא לארה"ב עמד על 18.6 מיליארד דולר ב־2014, לעומת יבוא של 8.6 מיליארד דולר. יש לנו, באופן בולט, מאזן מסחרי חיובי מול ארה"ב".

 

ולמרות זאת, למהלך הזה יש חשיבות רבה לישראל, ולו סמלית. לדברי לין, "ההחלטה התקבלה משום שכמה ממדינות אירופה החליטו שהנושא הדחוף ביותר היום הוא הטלת חרם על מוצרים ישראליים הבאים ממפעלים מעבר לקו הירוק. זו החלטה שתפגע פחות במפעלים הישראליים, ויותר בתושבים הפלסטינים שעובדים בהם".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x