המורשת הכלכלית של אריאל שרון: סייע לתעשייה במשברים מבית ובאיומים מבחוץ

אף על פי ששמו נקשר בעיקר לנושאים ביטחוניים ומדיניים, ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שהלך היום (שבת) לעולמו, הקדיש גם לא מעט שנים מפעילותו בממשלה ומעשייתו הציבורית לנושאים כלכליים. בשנת 1984 התמנה שרון לתפקיד שר המסחר והתעשייה בממשלת האחדות הלאומית שבראשה עמדו אז ברוטציה שמעון פרס ממפלגת העבודה ויצחק שמיר ממפלגת הליכוד.

הנושאים הכלכליים העיקריים שעמדו אז על הפרק היו השתוללות האינפלציה והמשך ההידרדרות במצב הכלכלי. לכך נוסף גם משבר מניות הבנקים, שגרם בסוף שנת 1983 לכך שהממשלה הלאימה למעשה את רוב המערכת הבנקאית. בשנת 1984 זינקה כבר האינפלציה לשיא של 445%. בסוף אותה שנה ניסתה הממשלה להתמודד עם עליות המחירים הבלתי פוסקות. עיקר המשימה הוטל אומנם על משרד האוצר, אבל חלק חשוב באותה משימה נטל המשרד שבראשו עמד שרון, שהיה מופקד על הפיקוח על המחירים.

התמודד עם שורה של משברים בתעשייה

כשר המסחר והתעשייה נודע שרון כאדם פרקטי ופרגמטי, שהעדיף את העיסוק בפרטים על פני הדיבורים הגבוהים. בתקופתו החלו הדיבורים על הסכמי סחר משותפים עם ארצות הברית ואירופה, ועל הליברליזציה בסחר החוץ שפתחה את המשק לתחרות עם חו"ל. שרון החזיק אז בתפישה פרטנית ולא מקרו־כלכלית ופעל כדי לאפשר לתעשיינים להתמודד בצורה הטובה ביותר עם האיום שהמתין להם מעבר לים. במקביל, טיפל באותה תקופה בשורה של משברים כלכליים, החל במשבר חברת אתא ותעשיית הטקסטיל כולה וכלה במשבר התעשייה הקיבוצית.

צילום: רויטרס

שמועות שנפצו אז, ושככל הנראה היה להן בסיס די מוצק במציאות, תיארו את השר שרון באור קצת שונה. במחצית הראשונה של שנות ה־80 פעל המשק הישראלי במשטר של רישיונות יבוא, ומי שהחזיק ברישיון כזה נחשב למעשה לבעל רישיון להדפיס כסף. תחום הפעילות הבולט ביותר שפעל על פי רישיונות יבוא היה ענף הבנייה, ובמיוחד ענפי המלט והברזל. ענפים אלה הוחזקו אז ברובם על ידי חברות של קונצרן כור שהיה בשליטת ההסתדרות - גוף מצידה השני של המפה הפוליטית, ביחס לזה אליו השתייך שרון. הטענה אז היתה ששרון העניק רישיונות יבוא למקורבים פוליטיים, כדי לנגח את ההסתדרות וגם במטרה לחזק את כוחו בליכוד.

הקים יישובים בעוטף עזה ושיכן עולים חדשים בקרוואנים

תחום בו תרומתו של שרון היתה עצומה הוא מפת ההתיישבות. זה החל בשנות ה־70, כאשר שרון הפעיל בתפקיד שר החקלאות מפעל התיישבות מסודר, והמשיך בשנים שלאחר מכן בתפקידיו הנוספים כשר המסחר והתעשייה, שר הבינוי והשיכון, שר התשתיות הלאומיות, שר הביטחון וראש הממשלה. בין מפעלי ההתיישבות שקשורים בשמו של שרון אפשר למנות את הקמת היישובים החדשים באזור עוטף עזה, תוכנית המצפים, הקמת אזורי תעשייה חדשים, תוכנית שבעת הכוכבים לעיבוי הקו הירוק וסלילת כבישים לנגב.

באמצע שנת 1990 התמנה שרון לתפקיד שר הבינוי והשיכון, שאותו מילא עד שנת 1992. בתקופה זו החל גל העלייה הגדול ממדינות חבר העמים לשעבר, שהביא בסופו של דבר לארץ כמיליון עולים. המשרד בראשותו של שרון נרתם אז לייבוא קרוואנים מחו"ל ולבנייה מואצת של דירות רבות, בין היתר בדרך של הענקת הקלות שונות לקבלנים וליזמים. פעילותו זו של שרון, שזיכתה אותו אז בכינוי "בולדוזר", נתקלה באותם ימים גם בלא מעט ביקורת, בין היתר בשל העובדה שהקרוואנים נחשבו לפיתרון דיור זמני ויקר במיוחד.

נתניהו. שרון גיבה אותוצילום: אלכס קולומויסקי

התוכנית הכלכלית שהופעלה בתחילת 2003 והצעדים הדרסטיים שננקטו במסגרתה נקשרים אמנם מאז ועד היום בשמו של שר האוצר באותה תקופה, בנימין נתניהו. אבל כולם מסכימים כיום כי ללא שני תנאי יסוד חשובים נתניהו לא היה מצליח לבצע את אותה תוכנית, שהיתה כרוכה בהטלת גזירות קשות על הציבור. התנאי הראשון הוא הגיבוי המלא שנתן לו שרון כראש הממשלה באותה התקופה, והשני הוא הרכב הקואליציה שהקים שרון, שאיפשרה את אישור התוכנית גם בממשלה וגם בכנסת.

שני תיקי החקירה התסיימו ללא כתב אישום

במהלך שנות ה־2000 נקשר שמו של שרון בשתי חקירות משטרה בחשדות שונים לעבירות שחיתות: פרשת האי היווני ופרשת סיריל קרן. במסגרת פרשת האי היווני, שמתייחסת לאירועים שקרו בסוף שנות ה־90 ועד 2001 עלה כי איש העסקים דודי אפל ביקש לרכוש את האי היווני פטרוקולס ולהקים עליו מיזם נופש ותיירות גדול, כי התכוון להסתייע בקשריו של שרון עם הממשלה היוונית לשם כך.

פרשת האי היווני נסגרה בסופו של דבר בשנת 2004 כאשר החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז שלא להגיש בפרשה כתבי אישום, בשל חוסר בראיות מספקות.

פרשת סיריל קרן, שעסקה בהעברת מיליוני שקלים לשרון באמצעות ילדיו, הסתיימה למעשה באופן רשמי רק לפני כשנה, עם החלטתו של פרקליט המדינה דאז משה לדור לסגור את תיק