חוקר אחד בשבוע: "אני נלחם בכאב האנושי בעזרת זבובים"
פרופ' ברוך מינקה, חוקר נוירוביולוגיה באוניברסיטה העברית, מצא באמצעות מוטציית זבוב שיצר במעבדה את החלבון שבלעדיו לא נחוש יותר כאב. זה עוד לא אומר שהתרופה בדרך
מי אתה: פרופ' ברוך מינקה (71), מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, חוקר במחלקה לנוירוביולוגיה רפואית. את הדוקטורט השלים באוניברסיטה העברית, ואת פוסט־הדוקטורט באוניברסיטת פרדו בארה"ב. נשוי, אב לשתי בנות וסב לשני נכדים.
אנרגיה חיצונית: "אני חוקר כאב. המוח שלנו מדבר בשפה של אותות חשמליים. החושים מתרגמים את גלי הקול, האור, הטמפרטורה, הטעמים, הריחות והמגע לאותות חשמליים. המחקר שלי עוסק בשאלה איך מתבצעת בגוף מלאכת התרגום הזו. בכל החושים, העיקרון הוא אותו עיקרון: יש אנרגיה חיצונית, גלים או חומר כימי, שנקלטת בקולטנים מיוחדים אצלנו בגוף. בתהליך מורכב הם מייצרים אות חשמלי המועבר לאזורים מסוימים במוח ומתורגם לתחושות שאנחנו מכירים".
מינקה. "העולם בנוי מהרבה מאוד מקריות" צילום: מיקי אלון
הממצא המהפכני: "הראינו שכאב מתחיל במולקולת חלבון, ושללא חלבון זה סוגים מסוימים של כאב לא יכולים להיווצר. גילינו זאת באמצעות מוטציה של זבוב עם חלבון חסר שיצרנו. המשמעות היא שניתן לייצר חומרים שיעכבו את פעילות הכאב. אלא שהבעיה היא שהאדם משתמש בחלבון הזה לדברים נוספים, למשל לוויסות השעון הביולוגי. אם נעכב את פעילות החלבון לא יחושו כאב, אבל בנוסף כתופעת לוואי השעון הביולוגי ישתבש. זו אחת הבעיות בפיתוח תרופות על בסיס התגלית. מה גם שאותה מולקולה המדווחת על כאב גם מדווחת על טמפרטורה, כך שאם נפגע בחלבון, אנשים יאבדו את ויסות הטמפרטורה של הגוף".
עניין של מזל: "הייתי אמור לנסוע לפוסט־דוקטורט בג'ון הופקינס, בית הספר לרפואה הטוב בעולם, אך לא היה לי מימון. המנחה שלי עזר לי לחבור לחוקר ראייה באוניברסיטת פרדו, ושם נכנסתי לעולם הגנטיקה המולקולרית. שם מצאתי את המוטציה הזו, ולקח לי 20 שנה להבין למה היא גרמה לזבוב להיות עיוור. בסוף העולם בנוי מהרבה מאוד מקריות ומיכולת לנצל את המזל".
תמיכה בינ"ל: "לאקדמיה בארץ יש בעיה, כל מאמר שאנחנו מוציאים הוא בחזקת נס. התנאים למחקר הם על הפנים. ללא גיוס כספים ממקורות בינ"ל, לא היינו מצליחים לעשות את מה שאנחנו עושים".
