• תפריט
בארץ

איציק שמולי: הפנים החדשות של הסטודנט הישראלי

הקיץ הזה הסטודנטים הוכיחו שהם יוצאים מהכיתות לא רק בשביל שכר לימוד. יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי, ממובילי המחאה החברתית, חורש את הארץ מקצה לקצה, מדבר עם מנואל טרכטנברג, מתייעץ עם עופר עיני ומתכסח עם דפני ליף. בקושי אוכל, בקושי ישן, בקושי מאבד שליטה. שבוע בדרכים עם שמולי הבהיר לכתבת "כלכליסט" שהוא לא בדרך לפוליטיקה - הוא כבר שם

יסמין גיל 21:2230.10.11

חצי שעה אחרי חצות, סמוך לחניון רכבת מרכז בתל אביב, ליל שישי האחרון. איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית וממובילי המחאה החברתית, מתקשה להירגע מהכותרת הראשית של אתר ynet מעשר שעות קודם לכן. תחת הכותרת "הקרע בין שמולי וליף מעמיק: לא ינאם בעצרת", נכתב שהוא ביקש לנאום בהפגנה שתוכננה למוצאי שבת בתל אביב, אך נדחה. "הסיבה לכך, ככל הנראה, היא השבר העמוק בינו לבין דפני ליף ויתר מנהיגי מחאת האוהלים", נכתב בידיעה.

 

"הם כותבים שעבר חתול שחור ביני ובין דפני. שביקשתי לשאת דברים בעצרת הגדולה ונדחיתי", אמר לי כשקרא את הידיעה לראשונה.

 

וביקשת לנאום?

"חד וחלק לא".

 

בשבוע האחרון ניהל שמולי (31) מאבק נחוש כדי לשמר את גחלת המחאה החברתית בתודעה הציבורית. ליתר דיוק, שמולי נאבק לשמר את מקומו במחאה, כשברקע חילוקי הדעות עם מחנה דפני ליף ששיאם בהפגנה במוצאי שבת, שהוא לא לקח חלק בארגונה.

 

הוא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה. כפר סטודנטים בלב המדבר, מתנ"ס בשכונת גילה בירושלים, חדר ישיבות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, סינמטק שדרות, כנס צרפתים בחיפה, בית העם בשדרות רוטשילד בתל אביב ושתי הפגנות. כל יום התחיל והסתיים במקומות שונים בתכלית.

 

עד האקדמיה שמולי לא היה על המסלול למנהיגות. הוא לא היה מדריך בתנועה, לא מפקד בצבא וגם לא פעיל מפלגתי. אבל אז החל ללמוד לתואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת אורנים ונבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים במכללה, ובהמשך לסגן ההתאחדות הארצית. באוקטובר 2010, לפני שנה בסך הכל, נבחר לשמש כיו"ר ההתאחדות.

 

ביולי האחרון, זמן קצר אחרי שדפני ליף נטעה אוהל בשדרות רוטשילד, נכנס שמולי לתמונה ובבת אחת הפך לאחד האנשים החזקים ביותר במחאה. הוא מוזמן לנאום בעשרות כנסים ומחוזר על ידי המפלגות הגדולות בישראל.

 

דפני ליף דפני ליף צילום: אריאל בשור

בכל המפגשים בשבוע האחרון, כמו גם בנסיעות שביניהם, שם הקוד "דפני ליף" כמעט לא הועלה לחלל האוויר, בטח לא על ידי שמולי. כשהשם הוזכר, שמולי החליף נושא. מאסטר בהפגנת שליטה ואיפוק. "אני לא כל הזמן בשליטה", הוא עונה בתשובה לשאלה בעניין. "היו פעמים שיצאתי מהכלים, בעיקר בגלל השילוב הזה של מחסור בשעות שינה וה־ups and downs שאנחנו עוברים. יש בי כעס או אכזבה על הספין שדפני ואנשיה עשו. אבל אני לא מאבד שליטה גם ברגעים כאלה, למרות שזה לא משקף כהוא זה את הסערה שהתחוללה בתוכי היום".

 

הנסיעות עם שמולי ארוכות. יוצאים מתל אביב מוקדם בבוקר, גומאים מאות קילומטרים של נסיעה וחוזרים בלילה. הוא מעיד שהוא ישן שלוש שעות בלילה בממוצע זה ארבעה חודשי מאבק, למעט אתנחתאות פה ושם בחגי תשרי או בזמן אירועים חדשותיים גדולים ששמו את המחאה בצד. גם ארוחות סדירות הן מבחינתו רק המלצה.

 

את רוב הנסיעות הוא מעביר בשיחות טלפון. מדבר עם סטודנטים, עם שותפים למאבק, עם עיתונאים שרודפים אחריו, עם נציגי חברות במשק, עם חברי כנסת, עם מנואל טרכטנברג, עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני ועם מי לא. בשלב כלשהו אני רואה שעל צג המכשיר הסלולרי שלו ברכב מופיע מספר בלתי נתפס: 50 שיחות שלא נענו.

 

24 באוקטובר, יום שני,18:30

הפגנת תמיכה ברופאים המתמחים ברחבת מוזיאון ת"א

 

מאחורי הבמה, בכובע חדר ניתוח ירוק, ליף משוחחת במרץ עם שדר הרדיו נתן זהבי. הרחק ממנה, בצד השני של מאחורי הקלעים, יושב שמולי. מכונס בעצמו, קורא שוב ושוב את הנאום שיישא בעוד דקות על הבמה. ברקע צועקים המתמחים "מישהו בסוף ימות, ביבי בוא לתורנות". ליף עוברת על פניו פעם אחת ומתעלמת. אחר כך היא חוזרת ומאחלת לו בהצלחה עם הנאום.

 

"כל זמן שתגידו שהמאבק לא נגמר, אנחנו הסטודנטים לא נלך לשום מקום. אנחנו איתכם", הוא נואם מעל הבמה, "אדוני ראש הממשלה, נגמרו הסיפורים. הרופאים, הציבור והסטודנטים דורשים פתרונות אמיתיים".

 

על הבמה הקול שלו חזק, נטול רעידות, נטול מעידות, עם ניסוחים מלוטשים. הפאוזות מגיעות בזמן הנכון למחיאות הכפיים. בשיחות אחד על אחד שמולי שקט, כאילו מנסה להרגיע. אולי ככה מדבר מורה לחינוך מיוחד.

 

איפה למדת לנאום?

"הכתיבה תמיד היתה שם. אני כותב את הנאומים שלי לבד. לגבי היכולת לעמוד מול קהל, זאת מיומנות נרכשת. הגעתי לתפקיד יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית עם פחד במה".

 

המספרים הבסיסיים של האקדמיה הישראלית

 

 

 

25 באוקטובר, יום שלישי, 08:30

ברכב של שמולי, בדרך לדרום

 

הכותרות בעיתונים מדברות על העלאה צפויה של תעריפי החשמל ב־4.7% ונראה שכל תוכנית רדיו מבקשת לשמוע את דעתו של שמולי בעניין. "אנחנו מדברים על יוקר המחיה וזאת דוגמה מובהקת לאזלת ידה של הממשלה", הוא מתראיין לגלי צה"ל. ברדיו חיפה הוא מדבר על נושא אחר: איומי ההסתדרות להשבית את המשק בהמשך לדרישה להעביר את עובדי הקבלן להעסקה ישירה. הסטודנטים תומכים במאבק.

 

"קל להתעלם מאותם אנשים שקופים שבאים ומנקים אחרינו", אומר שמולי, "אני חושב שנוכל לפתור את נושא עובדי הקבלן. אנחנו רוצים לסייע במציאת פתרונות למניעת ההשבתה".

 

מה סיכויי השביתה להערכתך?

"פיפטי־פיפטי".

 

יש הטוענים שעובדי הקבלן הם תירוץ בשביל עיני להיכנס למחאה.

"יש כאלו שאומרים שזה טריגר, אני מאמין לעיני שהנושא הוא לחם חוקה של ההסתדרות. אם בסופו של דבר ההסתדרות והסטודנטים יביאו בשורה בתחום עובדי הקבלן, אז נפל דבר בישראל. אגב, במשא ומתן של הסטודנטים עם האוצר העלינו את הנושא. לא יכול להיות שאני כסטודנט נכנס לשיעור אתיקה לומד על ג'ון לוק וחמש דקות אחריי נכנסת מנקה שלא מקבלת שום זכות העסקה".

 

הנסיעה דרומה נמשכת ואין רגע דל. על קו הטלפון נציגת המאבק של הסגל הזוטר באוניברסיטאות. שמולי מעדכן אותה בשיחותיו עם טרכטנברג, שמשמש גם כיו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, ומנסה לגשר בין הצדדים. מאוחר יותר הוא משוחח גם עם טרכטנברג ומבשר לו על תוצאות השיחה. אחר כך הוא מסביר לי: "טרכטנברג ביקש ממני, לא רשמית, לתווך בינם לבין הסגל הזוטר".

 

מה הקשר בין ההתאחדות ובין הסגל הזוטר?

"יש סטודנטים שבהיותם סטודנטים הם גם חלק מהסגל הזוטר, דוקטורנטים ומאסטרנטים. לכן, כשפוגעים בהם - והאוניברסיטאות סוחטות את הלימון הזה עד הסוף - זה קשור להתאחדות. יש ברית קדושה בין הסגל הזוטר לסטודנטים. התמיכה שלהם בנו ושלנו בהם, כמעט אוטומטית".

 

שמולי יוצא מוקדם בבוקר, גומא מאות קילומטרים של נסיעה וחוזר בלילה. לפעמים הוא נוהג, לפעמים דובר ההתאחדות שמולי יוצא מוקדם בבוקר, גומא מאות קילומטרים של נסיעה וחוזר בלילה. לפעמים הוא נוהג, לפעמים דובר ההתאחדות צילום: תומי הרפז

 

25 באוקטובר, יום שלישי, 11:00

כפר הסטודנטים באשלים, כ־35 ק"מ מדרום לבאר שבע

 

באוהל גדול באמצע המדבר נערך כנס בנושא תרבות, ציונות וצדק חלוקתי. מנחה הפאנל מציג את שמולי ואומר: "אתה לא פוליטיקאי ולא חרטא. אתה מסמל עבורנו מנהיגות שפויה שיודעת להיות אסרטיבית ולא להתקפל". ובכל זאת, הוא שואל: "אולי מיצינו את המחאה החברתית והדרך לשנות היא לרוץ לפוליטיקה?". לשמולי, שנדרש לסוגיה חדשות לבקרים, יש תשובה מוכנה, גם אם חמקמקה.

 

"אני, כאיש צעיר, מסתכל על המערכת הפוליטית ושואל: האם זה מה שאני רוצה לעצמי? האם אני יכול להוביל לשינוי? יכול להיות שבסוף תתארגן קבוצה וניכנס לפוליטיקה, יחד או לבד במפלגות שונות. מה שברור: אם אכנס לפוליטיקה זה לא יהיה בכל מחיר".

 

"אם איציק ירוץ לבד, אין לו סיכוי", אומר ראש המועצה המקומית ירוחם מיכאל ביטון, שמשתתף בפאנל עם שמולי. "זה מחייב הקמת קבוצה חדשה נפרדת שתרוץ, כי בכל מפלגה קיימת, האג'נדה המדינית־פוליטית קודמת לחברתית. זאת צריכה להיות מפלגה שתהיה הליברמן של הנושאים החברתיים".

 

ביציאה מאשלים נתקל אייל בסון, דובר התאחדות הסטודנטים הארצית, בעלון עם לו"ז אירועי הכנס. מאוחר יותר מתוכנן להגיע למקום העיתונאי יאיר לפיד ולהעביר הרצאה שזכתה לכותרת "הישראלים החדשים". מונח שטבע שמולי בהפגנת ה־400 אלף. "אין לי זכויות יוצרים", אומר שמולי בחיוך, "זה שייך לכל עם ישראל".

 

אנחנו כבר בדרך ליעד הבא, ירושלים, במאזדה חכורה בליסינג במימון ההתאחדות. לפעמים שמולי נוהג, לפעמים בסון. לבוש ג'ינס וחולצת טריקו. במושב האחורי זרוק סווטשרט אדום לשעות הקרות.

 

מדברים איתך על כניסה לפוליטיקה, אבל מה לגבי המגזר העסקי, קיבלת הצעות?

"קצת פחות, אם כי יש. הרוב זה מהתחום הפוליטי. כמעט מכל המפלגות וגם שחקנים מחוץ לכנסת. זו לא חוכמה להיכנס לפוליטיקה, החוכמה היא להיכנס ולהיות משמעותי. כשאתה מנסה לבחון דברים לאור שיטת הממשל הקיימת וסדרי היום של המפלגות, השאלה היא איך נכנסים. בעיניי יותר טוב ללכת ביחד".

 

עם מי?

"שותפים כמו שראית היום באשלים. אנשים שבאמת עושים דברים. אלו הישראלים האמיתיים. יכול להיות שאחליט להיות חלק מתנועה חוץ־פרלמנטרית שמפעילה לחץ על הממשלה, כי ברגע שאתה נכנס לתוך אחת המפלגות אתה עלול למצוא את עצמך כבול למנגנון המפלגתי".

 

בסוף הרי תצטרך להתאים את עצמך למנגנון.

"נכון. בסוף פוליטיקה היא עולם של פשרות. השאלה אם אפשר להציג שלושה־ארבעה דגלים שאני מאמין בהם וללכת איתם עד הסוף".

 

מה לגבי תפקיד בהסתדרות?

"לא חשבתי על זה".

 

לוחץ ידיים בכנס ראשי רשויות. "מגה־סטאר בין מובילי המאבק החברתי" לוחץ ידיים בכנס ראשי רשויות. "מגה־סטאר בין מובילי המאבק החברתי" צילום: תומי הרפז

 

הנסיעה נמשכת, שמולי בשיחת טלפון: "איזה פורטיס, אחי. אני חוזר מהנגב ובדרך לירושלים". כששאלתי מתי בפעם האחרונה יצא לבלות, ענה: "בארבעה חודשים האחרונים יצאתי פעמיים. אין לי זמן. אני מסיים את היום ב־1:30–2:00 ומתחיל ב־6:00". אחר כך סיפר שהיום זה יום הולדתה של אמו שנחגג הערב בשילוב עם יום ההולדת של אחותו. SMS מהאחות: "אתה והישיבות שלך. שוב הרסת לנו את החגיגות".

 

שעות הערב, שכונת גילה בירושלים. שמולי מגיע לדבר על המחאה החברתית בפני מדריכי קורס מ"פים־מג"דים בצה"ל. קהל פחות אוהד מהסטודנטים של שעות הבוקר. "במחאה יש מתח תמידי בין תפיסה של הכל או כלום, לבין תפיסה של 'נשיג משהו ונתקדם הלאה'", הוא אומר, "אנחנו הסטודנטים מזוהים עם הגישה השנייה, הפרגמטית. אני לא חושב שלהרים יד על שוטר, לנפץ זכוכית - מקדמים את המחאה. אמרתי בעבר: במקום שבו תהיה אלימות, לא יהיו סטודנטים".

 

הוא מספר איך בבוקר עלה איתו לשיחה בגל"צ אדם שהקים קבוצה בפייסבוק נגד עליית מחירי החשמל. "את זה גם אני יכול לעשות. אין לזה משמעות", אומר לו אחד החיילים. "או שכן או שלא", עונה שמולי, "כי מישהו הקים קבוצה בפייסבוק נגד מחירי החלב ומנכ"לית תנובה הלכה הביתה, שטראוס ותנובה הורידו מחירים ונוחי מכר את שופרסל".

 

"אני חושב שעכשיו המחאה תלך לכיוון הגימיקי, נגד חברות גדולות", אומר עוד חייל, "אני מעריך אותך ואת המחאה, אבל זה לא ברמות של מהפכה. 'הישראלים החדשים' זה היה טוב לקיץ, אבל זה נגמר. עכשיו זה ילך לגימיקים". "אני מקווה שתתבדה", עונה לו שמולי, "450 אלף איש לא יוצאים למחות סתם. גימיקים או לא גימיקים".

 

26 באוקטובר, יום רביעי, 08:25

סמינר מעורבות חברתית של מכללת ספיר בסינמטק שדרות

 

שמולי עולה לבמה בסמינר פתיחת השנה של היחידה למעורבות חברתית במכללת ספיר ומבקש שיאפסו אותו מבחינת הזמן: "כי אני יכול לדבר שעות. אנחנו הפוליטיקאים....".

 

בהמשך הבוקר יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ כרמל שאמה, מבקש להיפגש עם שמולי. "כתבנו בדף העמדה שלנו שפנסיות זה תחום נוסף שטרכטנברג לא התייחס אליו בדו"ח", הוא מסביר, "מצב של חוסר רגולציה בתחום הפנסיה של כספי ציבור. שלחנו את דף העמדה לח"כים ולשרים ושאמה אמר שהוא עושה עבודה בנושא כבר כמה חודשים. אני רוצה לשנות את העולם, את החברה הישראלית, ומי שרוצה להצטרף מוזמן".

 

אתה באמת מאמין שתצליח?

"התפקיד שלנו כסטודנטים זה לחלום. אנחנו בשלב בחיים שבו מותר לנו להעז ולחלום, אבל בצורה מפוכחת".

 

התקשורת מחבקת את מובילי המחאה. אתה לא חושש שיימאס לה ואז ייצאו הצדדים הפחות טובים?

"כניסה לעולם הפוליטי כרוכה במחיר אישי שעלול להיות כבד. יכול להיות שלא את כל ההחלטות שאקבל כולם יאהבו. מהלכים שיש בהם 100% תמיכה, הם לא טובים בעיניי. האג'נדה שלי ברורה, אבל אני מוכן לדבר עליה, להקשיב. לא קורץ לי להיות קדוש מעונה. אני מעדיף להיות במקום של קבלת החלטות קשות, גם במאבק הזה".

 

אולי אתה ומובילי המחאה התאהבתם בחשיפה, והמאבק הוא כבר לא רק למען החברה, אלא גם למענכם?

"אחד המשפטים שאמא שלי אמרה לי: 'אל תשכח איפה התחלת ולאן אתה הולך'. היא אגב גם אוספת את גזרי העיתונות עליי ואני מבקש ממנה שתפסיק, כי זה קצת מלחיץ אותי. בסופו של דבר חצי מיליון איש באו לצעדת המיליון לא בגלל העיניים היפות של יו"ר ההתאחדות".

 

שמולי בכנס ראשי רשויות בחיפה. "התפקיד שלנו כסטודנטים זה לחלום. אנחנו בשלב בחיים שבו מותר להעז, אבל בצורה מפוכחת" שמולי בכנס ראשי רשויות בחיפה. "התפקיד שלנו כסטודנטים זה לחלום. אנחנו בשלב בחיים שבו מותר להעז, אבל בצורה מפוכחת" צילום: תומי הרפז

 

27 באוקטובר, יום חמישי, 11:30

כנס ישראל־צרפת לערים תאומות בחיפה

 

בין ראשי הערים ונציגי הרשויות בכנס שיזם מרכז השלטון המקומי יושב גם שמולי, שהגיע בחליפה שנראית זרה לו כדי להשתתף בשולחן עגול בנושא הצעירים והנוער של מחר אל מול הרשות המקומית של היום. המנחה מציג את שמולי ומצהיר: "לקהל הישראלי אין צורך להציג אותו, אבל לקהל מחו"ל אומר שמדובר במגה־סטאר בין מובילי המאבק החברתי. אם יורשה לי לומר, הוא גם היותר נחמד בחבורה".

 

כשמסתיים הדיון, כבר ביציאה מהאולם, שמולי מוריד את העניבה ושתי דקות לאחר מכן חוזר למדי ב' - ג'ינס וטריקו. רעות סטולר, ראש לשכת יו"ר ההתאחדות, מעדכנת אותו על כותרות ראשיות באתרים הכלכליים שבהם הוא מצוטט כמי שאמר: "בכירי המשק מתקשרים אליי בתחינה: אני מוריד מחירים - אל תיזמו נגדי מחאה". לא נראה ששמולי מתרגש.

 

"הייתי במפגש עם סטודנטים", הוא מנסה להסביר, "דיברנו על כך שאחד ההישגים של המחאה הצרכנית הוא שממקום שהצרכן הישראלי היה אדיש וקיבל את העלאות המחירים כגזירת גורל, פתאום קמה קבוצת סטודנטים, והובילה מחאה. בעקבות המהלך של הסטודנטים תנובה הורידה מחירים וחברות אחרות הולכות בעקבותיה.

 

"מאז אני מקבל טלפונים מהחברות הכי גדולות במשק על כל מהלך צרכני הכי קטן, כדי שנדע מה הן עושות עבור הלקוחות. אני מאמין שזה נובע מכך שהן לא רוצות שהחרם הבא יהיה עליהן. אני לא מאמין שהשתמשתי במילה 'מתחננים'".

 

בדרך מחיפה לתל אביב שמולי מתעדכן על הכותרת הדרמטית באמת, זו שמספרת על הקרע בינו לבין דפני ליף. אחר כך מתקשר יו"ר ההסתדרות עיני ומעדכן את שמולי על כך שרק בתחילת השבוע, בהתאם להתפתחויות, יוחלט אם להכריז על שביתה במשק.

 

אחרי עצירה בתל אביב שמולי ממשיך לבאר שבע. בינתיים, בערוצים 2 ו־10 רוצים לראיין אותו בעניין משבר היחסים עם ליף. כל ערוץ רוצה בלעדיות, ובסון, הדובר, מתמרן בין שיחות עם עיתונאים, עורכים ותחקירנים משני הערוצים.

 

התהליך הקולני הזה נמשך, ללא הפסקה, מהרגע שבו הרכב חלף על פני נתב"ג ועד ההגעה לאוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע. שמולי עולה לקו ואומר לאחת התחקירניות: "כבר אמרתי לפני כמה ימים שאני אגיע להפגנה במוצ"ש. אני אהיה בקהל, אף אחד לא הזמין אותי לנאום ואני גם לא דוחף את עצמי. זה הסיפור. תדגישי בבקשה שאני אומר שמה שפורסם זה קשקוש מוחלט".

 

27 באוקטובר, יום חמישי, 18:30

ישיבת נשיאות התאחדות הסטודנטים, אוניברסיטת בן־גוריון

 

נשיאות התאחדות הסטודנטים מתכנסת לדון בהמשך צעדי המחאה עם חזרת הסטודנטים לקמפוסים. בין הנוכחים יו"רים של אגודות סטודנטים מהאוניברסיטאות בן־גוריון, חיפה, העברית, בר־אילן, וכן ממכללת ספיר, סמינר הקיבוצים, הקריה האקדמית נתניה ועוד.

 

תוכניות הפעולה לשנה החדשה: מעקב אחר יישום מסקנות ועדת טרכטנברג; ביצוע מחקר על התנהלות המאבק החברתי; חיזוק נוכחות הסטודנטים בכנסת; קידום העסקה הוגנת של עובדי קבלן בקמפוסים; וייסוד קהילת סטודנטים בלוד לקידום העיר החברתית.

 

שמולי פותח את הדיון, "לא תמיד הייתי נסבל בחודשים האחרונים ואני מנצל את הבמה להביע את אהבתי והערכתי. אני מתנצל ומודה לכם". על הפרסום כאילו ביקש לנאום בעצרת במוצאי שבת ונדחה, אמר: "כל מה שפורסם זה שקר מוחלט. יש לי ביקורת על התזמון של העצרת, אני לא חושב שזה הזמן לעשות עצרת גדולה. יכולנו לבנות קצת יותר על המומנטום. אבל ברגע שנודע על העצרת, הודענו שנגיע".

 

לאחר מכן הוא מדבר על המשך המאבק: "צריך להבין שהניצחון של המאבק כבר הושג, זה העניין התודעתי. לדעתי בשלב הבא בכל פעם יונפו דגלים אחרים: החל מעובדי הקבלן ועד הדיור. עניין הדיור זה תחום שאנחנו כרגע מנסים לקדם דרך הכנסת. יש יוזמה עם יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, לקיים יום של מחאת הסטודנטים".

 

שמולי מציג לוח זמנים מתוכנן לשבוע: ביום ראשון השבתה של הסגל הזוטר באוניברסיטאות. הסטודנטים לא שובתים, אלא מביעים תמיכה; ביום שני, פעילות בקמפוסים בנושא עובדי הקבלן והמחאה החברתית. התכנון הוא לעצור את הלימודים ל־2–4 שעות ולקיים עצרות, הפגנות או מעגלי שיח; בהמשך השבוע תיתכן השבתה כללית במשק.

 

אחר כך מגיעה נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי. אחרי כמה וכמה מילים יפות על סולידריות והעסקה הוגנת, היא רומזת לסטודנטים ביחס לשיתוף הפעולה שלהם עם ההסתדרות: "שימו לב שמישהו לא מנצל את הכוח העצום ביכולת שלכם להוציא אנשים החוצה. לא מנצל אתכם, הסטודנטים, לעניינים אחרים. שלא לוקח את ענייני הקבלן באוניברסיטה כדי לשווק את עצמו כארגון, כאינטרס פוליטי".

 

"ההסתדרות זה אמצעי. לא מטרה בפני עצמה", משיב שמולי, "אנחנו משביתים קמפוס בגלל משהו שאנחנו מאמינים בו". יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן־גוריון, אורי קידר, מוסיף: "היו טענות, ועדיין יש, נגד ההסתדרות. לכן החיבור צריך להיות - ואיציק עושה זאת טוב - כזה שבכל רגע נתון יהיה לנו כיסא מפלט. למרות שעד עכשיו הצעדים המשותפים טובים".

 

שמולי עם ראשי אגודות הסטודנטים. "הניצחון של המאבק כבר הושג" שמולי עם ראשי אגודות הסטודנטים. "הניצחון של המאבק כבר הושג" צילום: תומי הרפז

 

הישיבה מסתיימת בשעות הלילה, אנחנו חוזרים לתל אביב. שאלתי את שמולי על הכניסה לתפקיד יו"ר ההתאחדות לפני למעלה משנה. "מאוד חששתי", הוא אומר, "חששתי שזה תפקיד שאתה כבר ברמה פוליטית כזאת שצריך להכניס את הידיים לבוץ ולוותר על עקרונות שאתה מאמין בהם. לא חשבתי שאפשר לשרוד בתפקיד כזה אם אתה אדם ערכי. אבל זה משהו שליווה אותי גם במכללת אורנים. בחודשים הראשונים כיו"ר באורנים הייתי בן אדם אומלל. מערכת פוליטית דורשת פשרות ותמרונים ולקח לי זמן למצוא את נקודת האיזון הזאת, שאתה יכול לשמור על העקרונות, אבל עדיין להבין שאתה בתוך מערכת פוליטית ופה ושם גם לוותר.

 

"היום אני מבין שהדברים יותר מורכבים. אם תעשה שינוי שאולי לא יהיה מלא אבל יהיה משמעותי, תוכל לשנות את החיים של כל כך הרבה אנשים".

 

שואלים אותך על כניסה לפוליטיקה. אתה בעצם כבר בפוליטיקה

"חד־משמעית. בהתחלה כשאמרו לי פוליטיקאי, הייתי נעלב, כי היום הפוליטיקה מסמלת מקום לא טוב. ככל שעובר הזמן במאבק הזה, אז הקונפליקט אם כן להיכנס (לפוליטיקה הארצית, י"ג) או לא רק גדל".

 

29 באוקטובר, מוצאי שבת, 20:00

הפגנה בגן הסוס בירושלים

 

שמולי בוחר להגיע להפגנה בירושלים, כנראה כדי להימנע מהביקורת אם היה מגיע להפגנה בתל אביב, שמזוהה עם ליף. המוחים צועדים לכיוון הכנסת בהפגנה נטולת גימיקים וזמרים. הפגנה אותנטית, כמו בתחילת המאבק. עם הסטודנטים הרבים מסביב שמולי מרגיש בבית.

 

אחרי ההפגנה, בזמן ששמולי והחברים מחפשים איפה לאכול, אני לוקחת אותו הצדה לשאלות אחרונות. בזמן שהחברים - הדובר בסון, סגנו של שמולי עפרי רביב ובנות זוגם - מחליטים ללכת לפאב ז'בוטינסקי, שמולי ואני מוצאים את עצמנו משוחחים לצדה של חנות אהילים בשם "קרל מרקס".

 

בימים האחרונים ליוויתי אותך וזה נראה כמו מירוץ לכנסת.

"למה?"

 

כל הפגישות ברחבי הארץ.

"לא. אני חושב שזה בא מתוך מקום של לחבר כמה שיותר אנשים לתוך הדבר הזה. סטודנטים הם עם ביקורתי, עם חושב, ואם אתה לא גורם לו להרגיש שייך למשהו, אם אתה לא מצליח לשכנע אותו שבאמת קורה פה משהו שהוא חייב להיות חלק ממנו - אז הוא לא יבוא".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x