• תפריט
בארץ

"נחליף את המנהלים המאכערים שמסתובבים במערכת הבריאות"

לפני שמונה שנים התחילה בבית החולים שיבא תוכנית תלפיות - יצירת מסלול קידום ניהולי ומחקר לרופאים מצטיינים. מנהל התוכנית, פרופ' יהודה אדלר: "בעיות התקציב במערכת הבריאות מונעות השקעה באיכות הרופאים"

מיקי פלד 08:4710.07.11

שתי טענות ידועות לגבי מערכת הבריאות הישראלית: למרות המחסור התמידי בתקציב, עדיין מדובר במערכת מצוינת שאפשר להתגאות בה, ואותה גאווה אינה פרי עבודתו הניהולית של משרד הבריאות. ההסבר לכך הוא כי מדובר במערכת שאנשי השטח שלה - החל מהרופאים, דרך מנהלי המחלקות ועד למנהלי בתי החולים והקופות - הם אלו שמצליחים להשאיר את הרמה הגבוהה.

 

יש שאומרים כי המגמה התהפכה בשנתיים האחרונות. למשרד הבריאות נכנסו כמה בכירים נמרצים שהצליחו להביא לתוספת משמעותית, גם אם לא מספיקה, של תקציבים ותקנים.

 

אך במקביל גם מתרחשת בריחה לחו"ל או למערכת הפרטית של רופאים מעולים, שמאיימת על איכות הניהול העתידית. בהיפוך המגמה מנסים להיאבק רופאים ותיקים, שנוטלים יוזמה ותקציבים בניסיון להשאיר בארץ רופאים טובים ולהשקיע בהם כדי שיום אחד הם יהיו אלה שינהלו את המערכת. הניסיון היחיד הוא של בית החולים שיבא־תל השומר, המנהל את תוכנית תלפיות. התוכנית נפתחה לפני שמונה שנים, בין השאר ביוזמתו של מנהל שיבא כיום פרופ' זאב רוטשטיין. מנהל התוכנית פרופ' יהודה אדלר, מסביר כי ייעודה של התוכנית הוא "להחליף את המנהלים המאכערים שמסתובבים במערכת הבריאות באחוזים לא קטנים. התוכנית לוקחת את המצוינים ביותר ומשקיעה בהם כמה שיותר, כדי להפוך אותם למנהיגים העתידיים של מערכת הבריאות בישראל".

 

"הבינוניים פוגעים בטובים"

 

29 רופאים נמצאים בתוכנית, ארבעה מהם כבר מנהלי יחידות בשיבא ותשעה נמצאים בהשתלמויות בחו"ל. עוד שמונה רופאים אמורים להצטרף לתוכנית בשנה הבאה. 2 מיליון דולר בשנה מושקעים בתוכנית - לא כסף גדול במונחים של מערכת הבריאות - שמגיע בעיקר מתרומות ומתקציב בית החולים. כל חבר בתוכנית מקבל מענק שנתי של כ־75 אלף דולר לטובת מחקר, לימודים או יציאה לכנסים. כמו כן, כספים מגיעים גם למחלקות שבהן עובדים הרופאים חברי התוכנית, כדי לאפשר הוספת תקן במקרה שבו חבר התוכנית נמצא מחוץ למחלקה.

 

"צריך להבין שזה משהו ייחודי - לא רק בארץ, אלא גם בעולם", אומר אדלר. "פעם בשנתיים מפרסמת התוכנית קול קורא, כאשר לבסוף נבחרים שמונה תלפיונרים. "עוד מעט נגיע ל־40 תלפיונרים. זה כמו בית חולים קטן".

 

 

משפט כזה יכול לאיים על הרופאים ה"רגילים" בשיבא, כשרופאי ה"סיירת" שבנה אדלר בתוכנית מתקדמים מהר, לפעמים על חשבונם. "ברור שהם מעוררים קנאה וצרות עין, אבל אני לא נותן לאחרים לפגוע בהם. הבינוניים תמיד מנסים לפגוע בטובים", הוא נחרץ.

 

כל חבר תוכנית מתחייב לעבודה בשיבא במשך עשר שנים, כך שלמעשה המחזור הראשון, זה שהחל לפני שמונה שנים, עדיין נמצא בתוכנית. עם הכניסה לתוכנית, כל רופא מקבל מלווה ותיק יותר, שאמור לסייע לו להתקדם במחקר ובניהול. במקביל לעיסוק בטיפול בחולים, מצופה ממנו לנצל את הגישה הכמעט ישירה שניתנת לו להנהלת בית החולים, וזאת כדי לקדם פרויקטים דוגמת הקמת מעבדה, ניהול צוות במכון מחקר ועוד. בשלב מאוחר יותר ישתלב בתפקידי ניהול בבית החולים.

 

שניים מהחברים בתוכנית הם ד"ר ניקולא מאג'יו וד"ר גל מרקל. מאג'יו, יליד נאפולי, הגיע לארץ לפני שמונה שנים ללמוד על שיטות מחקר חדשות במכון ויצמן. "השאיפה שלי היא לעסוק במחקר קליני על אפילפסיה. אחרי שאסיים את ההתמחות במחלקה הנוירולוגית כאן, אצא לתקופת לימוד נוספת בחו"ל ואחזור לארץ. בינתיים פתחתי מעבדה במסגרת התוכנית". מאג'יו, אומר אדלר, כבר מוכן לנהל מחלקה, למרות גילו הצעיר.

 

 

ד"ר מרקל רוצה להקדיש את עבודתו לחקר סרטן העור. "השאיפה היא למגר את המחלה, אם באמצעות טיפולים, טכנולוגיות, יצירה של פטנטים, השקעות כספיות ועוד". מרקל כבר משמש כמדען ראשי של המכון לחקר סרטן העור בשיבא, ובמקביל זוכה למעמד של מרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל־אביב - צעד אחד לפני פרופסורה.

 

לעבוד 3 שנים בחו"ל ולנוח

 

בצה"ל יש מסלולים ייעודיים לקצינים מבטיחים, ואף למערכת החינוך ישנם מסלולי קידום למי שרוצים להיות מנהלי בתי ספר. במערכת הבריאות מתקדמים בעיקר באמצעות מכרזים על תפקידים.

 

למה תוכנית כזו לא הגיעה ממשרד הבריאות?

אדלר: "אני אשמח אם יום אחד יגידו לי: 'יהודה, עזוב, מעכשיו נתפעל תוכנית כזו בכל הארץ'. אבל מערכת הבריאות נתונה במגבלות תקציביות כה קשות, שקשה לי לראות אותה תומכת כלכלית באיכויות רפואיות".

 

מתי תדע שהתוכנית הצליחה?

אדלר: "התוכנית כבר מצליחה כי הכשרנו מתוכה מנהלי יחידות. בעתיד הם ינהלו בתי חולים, ואז ישמשו כמנכ"ל משרד הבריאות או אפילו כשר בריאות. מבחינת הצלחה, זה לא משנה אם הוא מנהל יחידה או את משרד הבריאות. כל עוד הוא מנהל מצוין, זה בסדר".

 

התופעה של עזיבת רופאים טובים את המקצוע או את הארץ אינה חדשה. לפי מחקר של אוניברסיטת בן־גוריון, כ־6.5% מהרופאים שקיבלו את הרישיון שלהם בישראל מאז תחילת שנות האלפיים נמצאים בחו"ל. 5.5% נוספים עזבו את המקצוע ו־13% אחרים מתכוונים לעשות זאת. הקמת בית הספר החמישי לרפואה בצפת (נוסף על תל אביב, ירושלים, הטכניון ובאר שבע), וכן הגדלת מספר התקנים למתמחים בבתי החולים בשלוש השנים הקרובות, אמורות לפתור לפחות חלק מהבעיה, אולם הן לא יעזרו להשאיר את הסולתה והשמנה של הרופאים. בשביל זה, אומר אדלר, צריך קצת יותר. "המשכורות עלובות, התנאים מחפירים, ההתייחסות לרופא לא מכובדת והתנאים בחו"ל הרבה יותר אטרקטיביים. צריך לגרום לאנשים שלנו לרצות להישאר פה".

 

מרקל: "חבר שלמד איתי סיים השנה התמחות באוניברסיטת קולומביה. הדלתות לתוכניות הטובות בעולם פתוחות בפניו. הוא מאוד רוצה לחזור, אבל תוך כדי ההתלבטות הוא עובד ומרוויח סכומי עתק עבור 10–9 שעות ביום, תשעה חודשים בשנה בלבד. יש ישראלים רבים כמוהו. זה עניין של אגו, של הגשמה עצמית וגם של להשאיר לעצמך כרטיס פתוח לעתיד. ברור שיש גם עניין של כסף - לאחר עבודה של שלוש שנים בארה"ב הוא יכול לחזור ולעבוד רק בשביל הכיף".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x