• תפריט
בארץ

לארי סאמרס: כל הזמן מנבאים את שקיעתה של ארה"ב ובכל פעם מתבדים

היועץ הכלכלי לשעבר של נשיא ארה"ב נאם בכנס הרצליה והגיב לדבריו של יעקב פרנקל לפניו; סאמרס: "אני נדהם לגלות את מצבה הבריא של הכלכלה האמריקאית"

כתב כלכליסט 19:0806.02.11

פרופ' לארי סאמרס, היועץ הכלכלי של נשיא ארה"ב לשעבר ונשיא אוניברסיטת הרווארד בהווה, נאם הערב (א') בכנס הרצליה. לאחר שהודה לנוכחים, ביניהם סטנלי פישר, ג'ים ג'ונס וניל פרגוסון, התייחס סאמרס לדבריו של יעקב פרנקל שנאם לפניו, לפיהם מעמדה של ארה"ב כמעצמה מובילה מתערער.

 

"השאלות של יעקב פרנקל הן שאלות שעולות אצל כל אדם. אכן יש סיבות לדאגה ותמיד היו", פתח בדבריו. "כשהייתי תלמיד בבית הספר היסודי, בתקופת ממשל קנדי, עשו לנו תרגילי חירום בבית הספר במסגרתם נדרשנו להתכופף מתחת לשולחנות כדי להתגונן כביכול ממתקפת טילים. כפי שהנבואות האלה התבדו, כך התבדו לאורך השנים גם הנבואות באשר לקריסת ארה"ב כמעצמה עולמית. הן התבדו בשנות ה-60 במלחמת וייטנאם ובפרשת ווטרגייט. הן התבדו בשנות ה-70, כשהכלכלנים גינו את חברת ה"משחק סכום אפס" שלנו. הן טעו גם בשנות ה-80 ובתחילת ה-90 כשהמלחמה הקרה הסתיימה".

 

סאמרס המשיך ואמר כי הוא "מאמין שאלה המנבאים כיום את שקיעתה של ארה"ב יתבדו גם כן. הכלכלה האמריקאית והמצב הכלכלי הגלובלי בשנים הבאות יאפשר לנו להמשיך להישאר בעמדת הובלה. האינטרסים של ארה"ב בכל הקשור לשגשוג וביטחון יסייעו לנו להוביל את העולם וארה"ב גם תמצא את היכולת להמשיך להוביל.

דינמיקת ההתחדשות פועלת כל העת, בדרכים שאולי קשה לראות, אך ההיסטוריה תוכיח זאת".

 

לארי סאמרס לארי סאמרס צילום: בלומברג

סאמרס הגיב גם לדבריו של פרנקל על המשבר הפיננסי האחרון: "למרבה המזל, למדנו מהשפל הגדול ומהיסטוריית המשברים הכלכליים שאירעו מאז. לשוק יש כוחות להתייצב בשעות חירום. צעדים פיסקאליים, הרחבה מוניטארית, מתן תמיכה למוסדות פיננסיים, השקעה ממשלתית - כל אלה שופרו בארה"ב במידה רבה. הבעיות, שלא נוצרו ביום אחד וגם לא בשנה אחת, עדיין לא נפתרו. אבל הכלכלה האמריקאית נמצאת בתנופה. לראשונה זה חמש שנים, אני אופטימי יותר מהדעה הרווחת וסבור שהצמיחה תעלה מעבר ל-3.5% השנה. מי שהשקיעו לפי קווי היסוד של תוכנית ההתאוששות הכלכלית של הנשיא אובמה הרוויחו יותר מ-80% בשנתיים האחרונות. משלמי המסים קיבלו את כספי החילוץ שניתנו לתאגידים הגדולים בחזרה".

 

סאמרס אמר כי "הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על מומנטום ההתאוששות. ישנם אנשים שמאמינים שבתקופה כזאת צריך לעבור להתמקד באינפלציה ובהתפתחויות בשווקי הסחורות. אנחנו בהחלט צריכים להיות עם האצבע על הדופק באשר לרמות המחירים. אבל מאחר שהאבטלה עדיין ב-9%, הירידה בשכר וכו', זה לא הזמן להיבהל מהאינפלציה, אלא להמשיך להתמקד בהבטחת המשך הביקושים הדרוש לצמיחה. לעודד ייצוא - יעד שאובמה הציב ועמדנו בו מעבר לדרישה. לעודד השקעות - לכך יעזרו השיפורים הטכנולוגיים. וכן, צעדים קריטיים לתמיכה בהשקעה הציבורית. הכלכלה מתאוששת, ולצד ההתאוששות הזאת רואים את הצורה הזולה ביותר של התמריצים – עלייה באמון הצרכנים והמשקיעים".

 

בתשובה לשאלה האם ארה"ב איבדה את יכולתה להנהיג והאם חלקה בכלכלה העולמית הולך ומצטמצם ולכן השפעתה תלך ותרד ענה סאמרס כי נדהם לגלות בדו"חות של פרנקל "את מצבה הבריא של הכלכלה האמריקאית. התמ"ג של ארה"ב היה קרוב ל-50% מהתמ"ג הגלובלי במלה"ע ה-2. במשך 45 שנה הוא ירד דרמטית מ-50% ל-23%. אנחנו מברכים על תכנית מרשל, על השילוב מחדש של אירופה ויפן בכלכלה העולמית. מדהים שהנתונים נפלו ל-23% בין מלה"ע ה-2 ל-1990, יחסית לירידה מ-23% ל-20% מ-1990 ל-2010".

 

"המציאות מוכיחה שארה"ב הבדילה עצמה מהמדינות המתועשות האחרות. למה? יש הרבה תשובות, אבל אני חושד שמדובר ביכולת שהיתה לארה"ב, שאני סבור שגם יש לישראל, להסתגל לכלכלת הידע והמידע", המשיך פרנקל, "היקף היכולת הזו לא מוערך מספיק. הכלכלה עוברת כיום מכלכלת תעשייה לכלכלת ידע. פחות מ-5% מהעובדים בארה"ב עובדים כיום בעבודות יצור במפעלים - דומה למצבה של החקלאות לפני 40 שנה. במקום זאת, המנוע העיקרי הוא ידע".

 

"סין היא כמו ארצות הברית ב-1930"

 

סאמרס התייחס בדבריו לרעיון כי התחזקותן של הכלכלות המתפתחות מאיימת על ארה"ב. "איש לא יכול שלא להבחין בחשיבות העצומה של המתרחש בכלכלות המתפתחות ובסין במיוחד", אמר, "הנה דרך אחת לחשוב על זה: רמת החיים הכפילה עצמה בפרק זמן של חיי אדם סביב תחילתה של המאה העשרים. הצמיחה בסין מתקדמת בקצב של הכפלת רמת המחיה בעשור בודד. סין היא כוח מרכזי בכלכלה הגלובלית והיא תהווה מבחן מרכזי לכל המדינות במסגרת ניסיונן לוודא כי מדובר כאן בהזדמנות ולא במעמסה".

 

"אבל שוב, אני שואל אתכם", קרא סאמרס, "האם ארה"ב ענייה יותר משום שגרמניה ויפן התאוששו? אני חי בבוסטון בארה"ב. הדרום של ארה"ב התאושש בקצב משביע רצון בארבעים השנים האחרונות בשל הטכנולוגיה ובעיקר נוכחות המזגנים שהפכו אותו למקום אטרקטיבי יותר לחיות בו. האם בשל כך בוסטון נהפכה ענייה או עשירה יותר? אני חושב שעשירה יותר. אין סיבה שהצלחת כלכלות מתפתחות צריכה לאיים על השגשוג של כלכלות מפותחות. בה בעת, אני חושב שזה קל להפגין שיפוט לקוי בהתייחס למדינות שצמחו בקצב מהיר באחרונה. אחד ההבדלים הגדולים בין מה שכלכלנים יודעים לבין מה שרוב המשקיפים מאמינים, זה שתחזיות אינן עובדות. אתה יכול לבדוק את קצב הצמיחה בעשור זה או אחר. מי שצמחו מהר, חושבים כולם, בטח ימשיכו בכך. ואין זה בהכרח מדויק".

 

סאמרס אף אמר בנאומו כי כי "בנתונים של קרן המטבע או מקור אחר עולמי, יש לבדוק את רמת המחיה בסין. חיזרו וחישבו באיזה רגע אמריקה נהנתה מאותה רמת מחיה. ישנן דרכים שונות לחשב זאת - באמצעות כוח קנייה, שער החליפין. אם תעבדו קשה ותעשו זאת בדרך מחמיאה עבור סין, סין היא כמו ארצות הברית ב-1930".

 

לארי סאמרס בנאומו הערב לארי סאמרס בנאומו הערב צילום: עמית שעל

 

"עשור של היבריס מחוץ לארה"ב וענווה בעקבות משברים מבית"

 

סאמרס התייחס גם למהומות במצרים, אשר רבים חששו כי יתפשטו למדינות נוספות במזרח התיכון. "בשלושת השבועות האחרונים אנשים היו מודאגים מאוד ממה שקורה ברחובות מצרים, ממה שקורה בתוך הצבא המצרי", אמר, "והם היו מודאגים מאוד, לא מהתגובה באירופה או בבייג'ינג או באו"ם, אלא מהתגובה בוושינגטון. ווושינגטון ראתה עצמה כמי שמחויבת להגיב".

 

"מי שמאמינים שארה"ב לא מחזיקה ביכולת ובכוח הכלכלי להגיב לאירועים גלובליים, עושה אולי טעות מרה מאוד", המשיך סאמרס, "השאלה היא האם ארה"ב, גם אם יש לה היכולת, מחזיקה ברצון להוביל כמו בעבר. העשור האחרון לא היה פשוט למדינה שלנו. זה היה עשור של היבריס מחוץ לארה"ב וענווה בעקבות משברים מבית. ולפיכך קיים החשש כי קיפאון בבית ושחרור בחוץ, זה מה שיקרה. אלה הם סיכונים אמיתיים. אנשים מנבאים זאת. ואלה אמונות שיוזמו. קיפאון? אי אפשר להתווכח עם כך שהשנתיים הראשונות של ממשל אובמה היו הפרודוקטיביות ביותר בארבעים השנים האחרונות. הציפייה הייתה שבעקבות הבחירות תהיה עצירה ושיהיה זה בלתי אפשרי שיקרה משהו רב משמעות".

 

"כוח הוא כמו הון - כשמשקיעים אותו בחוכמה הוא גדל"

 

סאמרס סיכם ואמר כי "ישנה מידה מסוימת של מודעות, מודעות שעמיתיי לשעבר בממשל ניחנו בה, מודעות שלעיתים מסבכת את האופן שבו תופסים מבחוץ את מה שנעשה בארה"ב. זוהי מודעות לכך שכוח הוא כמו הון - כשמשקיעים אותו בחוכמה הוא גדל, כשמשקיעים אותו בטיפשות הוא אובד. ההבדל החשוב ביותר בין מו"מ להשגת יעדים בספרה הציבורית והפרטית כאחד הוא ההבדל הבא: במו"מ פרטי, כל שאיפה היא לגיטימית. ככל שהשאיפה אמביציוזית יותר, כך טוב יותר. בספרה הציבורית זה שונה לחלוטין - שאיפה אמביציוזית מאוד היא פחות לגיטימית. שופטים את איכות התוצאה גם בהשוואה לשאיפה שהוצהרה בתחילה. לכן כל כך קשה לנהל משאים ומתנים כאלה והסיבה לכך שהמחזיקים בעמדת הכוח בוחרים לאיזה יעדים להקדיש את עצמם. זו הגישה שבה נקטה ארה"ב ושבה תמשיך לנקוט בעתיד".

 

"היו סמוכים ובטוחים - ציירתי תמונה אופטימית של העתיד", סיים סאמרס את דבריו, "ייתכן שבכמה מקומות החלפתי בין תפיסות מוקדמות שלי לבין התשקיפים שלי לעתיד. איש אינו יכול לדעת מה צופן העתיד, אין עירבון לדבר. יש היבט נוסף וחשוב שבו המדינות שלנו דומות: גם אנחנו דמוקרטיה משוסעת. דמוקרטיות משוסעות הן לא רק דבר שמעניין לצפות בו, לעיתים הן גם נעות לאט מדי. אבל יש להן מעלה גדולה מאוד, שערכה הולך וגדל בעולם שהולך ונעשה יותר מורכב - עמידות. העמידות של החברה האמריקאית היא הסיבה לכך שכל הפחדים שהיו לאנשים כשהייתי בן 6, מתחת לשולחן, היו שגויים. וזו הסיבה לכך שהפחדים באשר לעתידה של ארה"ב ישובו ויתבדו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x