• תפריט
דירוג מנהלים דצמבר 2010

אני לא שמרן. אל תקראי לי שמרן

גזי קפלן לא מבין איך נבחר למנהל המוביל של 2010 - הוא דווקא מפרגן לרמי לוי - אבל אחרי שנה שבה אסם בניהולו רכשה את טבעול, המפעל הקיבוצי שהקים, אולי זו סגירת מעגל מתבקשת. מה שבטוח, ההחלטה לסרב להצעה להיות חבר כנסת לפני 28 שנה מעולם לא נראתה נכונה יותר

נעמה סיקולר 08:3629.12.10

"אני חושב שאסם היא חברה מובילה, בלי קשר לזהות המנכ"ל שלה", מבהיר מנכ"ל אסם גזי קפלן, שלא ממש מבין למה דורג השנה במקום הראשון ברשימת המנהלים המצטיינים של "כלכליסט". "זה הדנ"א של החברה, וכך היא התנהלה מאז ומעולם - עם הספקים ועם הלקוחות ועם שוק ההון. יש להתנהלות הזו חסרונות. למשל, יהיו כאלה שיאמרו שאנחנו משעממים, מה לעשות. היתרון הוא שמים סוערים כאלה ואחרים לא מסיטים את הספינה, וגם ברגעי משבר אסם ממשיכה לעשות טוב. יכול להיות שבגלל זה החברה ואני בלטנו יותר השנה, אבל האמת היא שאין לי ממש תשובה ברורה".

 

30 המנהלים הטובים של 2010 - לדירוג "כלכליסט" המלא לחץ כאן

 

זו יציבות או שמרנות?

"שמרן? אני לא שמרן, אל תקראי לי שמרן. אני חושב שאני אדם שקול, מנסה לנתח כל סיטואציה ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר. ובכלל, אני מנהל שמאוד מעריך חדשנות. גם טבעול וגם אסם מצליחות הודות לחדשנות. עם זאת, אנחנו לא הרפתקנים ואנחנו גם לא חברה שעושה מהומה מכל דבר. אני יציב, זהיר ושקול, ויציבות היא כוח ועוצמה".

 

גזי קפלן. יש כבר הרהורים על פרישה גזי קפלן. יש כבר הרהורים על פרישה צילום: עמית שעל
שתי רכישות, סכסוך אחד

 

קפלן אולי לא מסוגל להסביר עד הסוף את הבחירה בו, אבל אי אפשר להתעלם מהסמליות של העיתוי: השנה מכר הקיבוץ של גזי, לוחמי הגטאות, את המפעל שלו, טבעול, לחברה שקפלן הוא היום המנכ"ל שלה. וזה קרה לפי שווי של 300 מיליון דולר. במילים פשוטות: אסם השלימה את רכישת השליטה במפעל שקפלן היה ממקימיו, ואשר היווה עבורו את המקפצה הניהולית לאחד התפקידים הבכירים במשק.

 

ב־1995, כשאסם רכשה את המחצית הראשונה של טבעול לפי שווי של 30 מיליון דולר, היה קפלן מעורב עד הצוואר. הפעם לא. שני הכובעים הכבידו מדי. על השאלה אם לוחמי הגטאות היה צריך להקדים ולמכור את המחצית השנייה של המפעל הוא מסרב לענות בינתיים. ברמה העסקית מדובר במהלך מצוין לאסם, אבל ברמה הרגשית מדובר ברגע עצוב ובניפוצו הסופי של חלום: מפעל המזון היה סממן השיתופיות האחרון בקיבוץ המופרט.

 

אלא שזה לא כל מה שקרה השנה: בתחילתה השלימה אסם את רכישת יצרנית תחליפי החלב מטרנה, ובהמשך ניהל קפלן סכסוך מתוקשר עם רשת חצי חינם, שאיימה להוריד את מוצרי אסם מהמדפים לאחר שקפלן סירב לממן שטחי מסחר בחנות חדשה של הרשת. "יש בין הרשתות ליצרניות שיווי משקל לגיטימי", הוא מסביר, "הם צינור התיווך ביני לבין הצרכנים, אבל הרשת גם זקוקה לי כדי להביא צרכנים. זה מאבק מקובל, שמתנהל בכל העולם, בדרך כלל בצורה הוגנת".

 

ואיפה עובר הקו האדום? לאילו דרישות כספיות של חצי חינם לא היית מסכים?

"הקו האדום שלי מצוי במקום שהוא רגע לפני פיצוץ מוחלט, ושמאפשר - גם כשיש מחלוקות או משבר - למצוא את הדרך לחזור ולעבוד ביחד", אומר קפלן בדיפלומטיות, שמסבירה אולי למה הסכים בסוף לשלם לחצי חינם 4 מיליון שקל תמורת החזרת המוצרים למדפים.

 

בשבועות האחרונים נכנע קפלן גם לגל העלאות המחירים מצד המתחרות, והודיע כי גם אסם תייקר את מוצריה בעשרות אחוזים בגלל עליית מחירי חומרי הגלם. קפלן מגדיר את המהלך, שספג לא מעט ביקורת, כמהלך של "אין ברירה".

 

העלאת מחירים היא מחויבת המציאות לחברה שהרוויחה בתשעת החודשים הראשונים של 2010 יותר מ־240 מיליון שקל?

"המחויבות שלי היא קודם כל לצרכנים, אבל אסור לשכוח שיש לי גם מחויבות לעובדים ולציבור בעלי המניות. כדי להיות הוגן עם כולם אני צריך לפעול בצורה מאוזנת. היה בחודשים האחרונים גל של התייקרויות משמעותיות של חומרי הגלם בעולם, שהביא לכך שנדרשנו להעלות מחירים. חייבים להבין: לא היתה לנו אפשרות אחרת. המשמעות של אי־העלאת מחירים היא התאבדות של אסם ופגיעה חריפה בחברה, מה שהיה גורר פגיעה בצרכנים, בעובדים ובבעלי המניות".

 

"ההחלטה שהצילה את חיי"

 

קפלן (62) נולד וגדל בתל אביב. בתום שירותו הצבאי בנח"ל הצטרף כחבר מחנות העולים לקיבוץ לוחמי הגטאות. מאז, הקפיצות הניהוליות שלו היו מטאוריות: הוא התחיל כרכז הקיבוץ, שהיה בין היזמים של מפעל טבעול, מונה למנכ"ל המפעל והמשיך לנהל אותו גם לאחר שאסם רכשה חלק ממניותיו. ב־2002 מונה למשנה למנכ"ל אסם, ולפני כחמש שנים מונה למנכ"ל הקונצרן כולו. כל זה לא היה קורה לו קפלן היה נענה להצעה "אטרקטיבית" שקיבל לפני כמעט 30 שנה, זו ששינתה את חייו.

 

"כשהייתי בן 34 ומזכיר תנועת הקיבוץ המאוחד", הוא מספר, "הגיעה לקיבוץ משלחת ובראשה ישראל גלילי ויגאל אלון זיכרונם לברכה, שהציעו לי להיות חבר כנסת ברשימה שלהם. זה היה בימים שלא היו פריימריס אלא ועדה מסדרת, ככה שאם הייתי מסכים הייתי הופך אוטומטית לחבר כנסת. בימים ההם הייתי מעורב פוליטית וזו היתה הצעה די מפתה, אבל סירבתי כי זמן קצר לפני כן התחייבתי בפני הקיבוץ שאם נקים את טבעול אני אשאר לנהל את המפעל שלוש שנים לפחות. התלבטתי, אבל בסוף החלטתי שזה לא לעניין להפר את ההתחייבויות שלי. היו לא מעט אנשים שחשבו שעשיתי את טעות חיי כשסירבתי, אבל היום אני כבר יכול להגיד שההחלטה לוותר על חיים פוליטיים היא ההחלטה שהצילה את חיי".

 

ואז אתה מקים את טבעול והופך למנכ"ל. בכל התהליך הזה יש רגע אחד שבו אתה מבין שיש לך את זה? שאתה יודע להיות מנהל?

"אני חושב שמגיל מאוד צעיר הבנתי שנולדתי עם כושר מנהיגות, וזו התחושה שליוותה אותי בכל התחנות בחיים - כחניך במחנות העולים, כמדריך, כמזכיר הארצי של התנועה וכמרכז משק. יש הרבה מאוד במשותף למנהיגות ולניהול עסקי טוב, אבל זה לא בהכרח חופף. בגלל זה, כששואלים אותי אם אפשר ללמוד לנהל אני תמיד עונה שאפשר ללמוד כישורים מסוימים, אבל אי אפשר בלי התכונה הבסיסית הזו, מנהיגות. הניהול העסקי הוא משהו שקרה לי באופן יותר מקרי".

 

אם לא היית איש עסקים, מה היית עושה?

"אולי הייתי איש חינוך. צריך לזכור שהזמנים אז היו אחרים, הקיבוץ עוד היה קיבוץ, ואם רצית שישלחו אותך ללמוד היית צריך ללכת ללמוד מקצוע פרקטי. הקיבוץ רצה שאלך ללמוד כלכלה והלכתי, ומשם והלאה החיבור לצד העסקי של הקיבוץ היה טבעי".

 

מה היו הרגעים הכי קשים בקריירה שלך?

"היו לא מעט רגעים לא קלים לאורך הדרך הזו, רגעים שהכל כמעט ולא קרה. אבל יש רגע אחד בקריירה שלי שלא אשכח כל חיי: ב־1985, לאחר שכבר התקבלה ההחלטה על הקמת טבעול, התפרצה האינפלציה בבת אחת והשתנו כללי המשחק. אנחנו כבר היינו במעלה ההר, בדרך להקמת מפעל, והיינו חייבים לעצור ולעשות חושבים, אם ממשיכים הלאה או שמוותרים.

 

"זה היה ערב הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל מטעם החברה, וכולם קיבלו רגליים קרות. זו היתה תקופה שלקיבוץ היו יועצים כלכליים, והם קראו לי דחוף לתל אביב. הלחץ היה גדול, ובסופו של דבר החלטנו לצאת לדרך אבל לצמצם את תוכנית ההשקעות שלנו. זו היתה ישיבה הרת גורל, אני זוכר אותנו יושבים שם כאילו זה היה אתמול. בדיעבד, מזל שהחלטנו על שינויים בתוכנית ההשקעות. אם לא היינו עושים את זה טבעול היתה נכשלת ואני לא הייתי מגיע להיכן שהגעתי".

 

"לא מבין למה רמי לוי לא בעשירייה"

 

גזי קפלן, עם טבעול גזי קפלן, עם טבעול צילום: שלום בר טל
יש לך מחשבות על פרישה?

"כן, בהחלט. אני בוודאי לא מתכנן להיות מנכ"ל אסם לנצח. אני חושב שגיל הפרישה המקובל במשק הוא גם גיל הפרישה שבו נכון שמנכ"ל אסם יפרוש. נכון שגיל 67 הוא עדיין צעיר, אבל הכל בחיים יחסי, ואני חושב שצריך לכבד אותו כנקודת פרישה. אני חושב שזה גם הכרחי כדי לקדם רוטציה בארגון, וחשוב שאסם תלך למהלך הזה בצורה מאוד מסודרת. יש כבר היום אנשים טובים שגדלים באסם, יותר מאחד מהם מתאים להחליף אותי".

 

אולי אחרי שתפרוש יגיע הזמן בכל זאת להיכנס לפוליטיקה?

"אני חושב שאחרי הפרישה אעסוק בתרומה לקהילה. השנים שעברו הרחיקו אותי מהחיים הפוליטיים, אבל אני מודה לאלוהים שבחרתי כפי שבחרתי אז. אפשר להגיע למסקנה הזו אם מסתכלים על הפוליטיקאים שלנו. אנשים שהציבור תופס אותם היום כראויים מתרחקים מפוליטיקה כמו מאש, וזה אומר הכל בעיניי".

 

אם לא אתה, למי מגיע לדעתך המקום הראשון בדירוג המנהלים?

"אם יש ארגון שאני מעריץ בארץ זה חברת טבע, אבל האמת היא שאני בכלל לא מבין למה רמי לוי או קבוצת דלק לא מופיעים בעשירייה הראשונה השנה".

 

יש לך מחשבות על פרישה

כן, בהחלט. אני בוודאי לא מתכנן להיות מנכ"ל אסם לנצח. אני חושב ש־67, גיל הפרישה המקובל במשק, הוא גם הגיל שבו נכון שמנכ"ל אסם יפרוש.

 

 

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x