$
בארץ

בר-און: "אני מבוהל מהמציאות הפוליטית החדשה"

שנה ושבעה חודשים בתפקיד שר האוצר לא הספיקו לרוני בר־און. אם זה יהיה תלוי בו הוא יישאר לקדנציה נוספת במשרד וימשיך להתמודד עם "פצצות העומק בכנסת, ששום כלכלה לא יכולה להתמודד עמן"

עידן גרינבאום ושאול אמסטרדמסקי 07:1111.02.09

יום מורט עצבים עבר אתמול על שר האוצר, רוני בר־און. עתידו הפוליטי, כמו זה של חבריו למפלגת קדימה ולמערכת הפוליטית, היה לוט בערפל, וכל סקר חדש שהתקבל במפלגתו או אצל המפלגות היריבות רק הגדיל את האי־ודאות. אבל נדמה כי אחרי שנה ושבעה חודשים במשרד האוצר, ושש שנים במערכת הפוליטית, בר־און למד דבר או שניים על התמודדות עם לחצים.

 

מי שנכנס אל לשכת שר האוצר כשמאחוריו משק בעלייה, עם צמיחה בקצב של יותר מ־5% בשנה, מצא את עצמו עד מהרה נאלץ להתמודד עם מערכת פוליטית מתפוררת ועם משבר כלכלי בקנה מידה היסטורי. כעת, בבוקר שאחרי מערכת הבחירות הסוערת, יכול בר־און, שר האוצר ה־28 של מדינת ישראל, לשחרר קצת את העניבה ולסכם את הקדנציה הקצרה באוצר בלי להיזהר יותר מדי. "החיים הפוליטיים בישראל גוזרים לך את הקדנציה באכזריות בלתי נסבלת", הוא אומר.

 

רוני בר-און רוני בר-און צילום: יואב גלאי

 

מבחינתו, לפחות, תעודת הגמר שלו מצוינת. אם רק תבקשו הוא ישמח להראות לכם נייר מאורגן היטב וכתוב בדיוק של שקל ובו תגלו כמה הוא נתן לחינוך, כמה למובטלים ולא פחות חשוב - כמה לקח מהם נתניהו.

 

המבקרים? מדברים מהפוזיציה

 

לאורך חצי השנה האחרונה, ולכל אורך ההתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי, שאותותיו החלו להגיע גם לישראל, הוטחו בבר־און השמצות ודברים קשים מקשת רחבה של גורמים. כעת הוא מבקש להדוף את כולם. "כל המבקרים מדברים מהפוזיציה, או פוליטית או כלכלית", הוא אומר בתחילה באופן נחרץ. מאוחר יותר הוא ינסה לסייג קצת את הדברים ויסביר ש"חלק גדול מהם מדברים מהפוזיציה, אבל חלק מהדברים הם עניין של השקפת עולם, כמו למשל בשאלה של הרחבת הוצאות הממשלה. אנשים חושבים שצריך לקרות כך, אבל אנחנו חושבים אחרת, ואנחנו חושבים שהפתרון שלנו הוא נכון".

 

אחרי התיקון הזה, אפשר לחזור ולסגור את החשבון עם המבקרים: "אמרו שאנחנו פסיביים. נכון שאפשר היה לירות את כל התחמושת כבר בהתחלה, אבל אז לא היה נשאר לנו כלום במחסנית אם פתאום היינו מבינים שהאויב נמצא בכלל בצד השני. ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון העלה את הפופולריות שלו בתוך שבוע אחרי שהוא שם כסף, אבל עובדה היא שמאז הכלכלה הבריטית לא נמצאת במצב טוב יותר".

 

מבקריך אומרים שהתוכניות שהצגתם היו צריכות להיות רחבות יותר.

"לי אין אפשרויות כמו שיש בארצות הברית. אנחנו לא יכולים להדפיס כסף או ללכת ל־11% גירעון. יש כאן אי־יציבות פוליטית, יש צורך לקנות שותפים קואליציוניים, ויש כאן מציאות בלתי אפשרית מבחינה גיאופוליטית. הרי לא ידענו שתהיה לנו המלחמה בלבנון או בעזה. תארו לכם שעכשיו תפרוץ חזית חדשה בצפון, ונצטרך להכיל עוד אירוע כלכלי בעלות של 10 מיליארד שקל. מאיפה ניקח את הכסף אם נבזבז את הכל עכשיו? לישראל אין היכולת שיש למעצמות להגיב למשבר באופן מיידי ובעוצמות בלתי אפשריות, לגלות אחרי כמה חודשים שהמצפן כוון לכיוון הלא נכון, ואז ולהתחיל לכוונן אותו מחדש ולהוציא עוד כסף".

 

הקריירה לא נגמרת במשרד האוצר

 

אומרים שמשרד האוצר קובר את הקריירה הפוליטית של השר שבראשו.

"העובדות מלמדות שסילבן שלום (שר האוצר בממשלת שרון הראשונה - ע"ג וש"א) הפך לאחר שסיים את תפקידו במשרד האוצר לשר חוץ. בייגה שוחט חזר למשרד האוצר פעם שנייה, וביבי נהפך למתמודד רציני על ראשות הממשלה. לכן האמירה הזו אינה נכונה, ואני לא מרגיש צורך להתנצל על זה שמילאתי את תפקידי".

 

בר-און ויו"ר ההסתדרות עופר עיני בר-און ויו"ר ההסתדרות עופר עיני צילום: אוראל כהן

אף על פי שהתנהלת לא פעם בקשיחות, ראינו שלעתים ראש הממשלה כפה עליך החלטות. כך היה במקרה של שביתת המרצים באוניברסיטאות. 

"אם זה היה תלוי בי, המרצים היו יכולים לשבות עד היום. אני לא הייתי נשבר בעניין הזה. אבל אלה כללי המשחק הפוליטיים - מילתו של ראש הממשלה היא שמכריעה. אני לא מאלה שאומרים 'אין איש מלבדי'. שר האוצר צריך את הגיבוי הפוליטי, את הממשלה, את הקואליציה. כשהם לא לידך, אתה משלם מחירים. ידעתי את זה לפני שבאתי לתפקיד ואני לא מתלונן".

 

על ראש הממשלה הוא לא מתלונן, אבל אם יש משהו שבאמת מרגיז את בר־און בחודשים האחרונים, זו העובדה שהוא נאלץ להתמודד עם המשבר במקביל למערכת הבחירות לכנסת. למעשה, הוא מצא את עצמו במלכוד 22: בשביל לשאת חן בעיני הבוחרים ולהמשיך לכהן בתפקידו, הוא היה צריך להבטיח להם הרים וגבעות, ורצוי גם לשחרר איזה צ'ופר, רק כדי להוכיח את הרצון הטוב.

 

אלא שבתור מי שאמון על הקופה הציבורית, שר האוצר לא יכול היה לזנוח את התעקשותו על שמירה על משמעת תקציבית, ולכן קטנים הסיכויים שימשיך לשבת במשרד ולשמור על הקופה. לכן, באופן טבעי, מה שמקומם את בר־און יותר מהכל היא העובדה שיריביו מאשימים אותו בכך ששבר את המלכוד הזה והשתמש במשרד האוצר למטרות פוליטיות. "לא שקלתי אף שיקול פוליטי, אפילו לא לדקה. אמרו לי שקדימה תפסיד את הבחירות על הכלכלה, אבל התעקשתי ואמרתי שזו אחריותו של שר האוצר וזה מה שהוא צריך לעשות", הוא אומר.

 

"המציאות היתה בלתי אפשרית"

 

מי שפגש את בר־און בשנה האחרונה במסדרונות הכנסת, טרם פרוץ המשבר, הבחין ששר האוצר על סף ייאוש. הצעות חוק בעלות של מיליארדי שקלים עברו במליאת הכנסת בקריאות טרומיות בזו אחר זו, בלי שהקואליציה אפילו מתאמצת להדפן, כשהיא משאירה למשרד האוצר את קרבות המאסף.

 

"לא נכנענו לסקטורים ולא נכנענו לחקיקה פרטית", נזכר בר־און. "עשינו את זה במציאות בלתי אפשרית, עם קואליציה מפורקת, עם כנסת פופוליסטית באופן שלא היה כדוגמתו - גם בהיקף החקיקה, גם ביצירתיות שלה, גם במגוון ההמצאות איך לחלוב את הקופה הציבורית וגם בעלויות. שמו לנו פצצות עומק ששום כלכלה אינה מסוגלת להתמודד עמן, גם במחירים וגם בתפיסות עולם".

 

כשאנחנו שואלים למה הכוונה, מפנים באוצר את האצבע להצעות החוק להכיר בהוצאות הטיפול בילדים או בתשלומי הריבית על המשכנתה לצורכי מס. לאורך הקדנציה התבטא בר־און בחריפות מעל בימת הכנסת נגד הצעות אלו, וטען שאם אחת מהן תאושר, המשמעות תהיה פריצת הסכר. "הכרה בהוצאות שלא מייצרות הכנסה משמעותה פירוק שיטת המס כולה", הוא אומר. "עמדנו מול שביתת מורים ושביתת מרצים, מול הסכמי שכר, מול תפיסת 'כל דיכפין ייתי ויצרך'. אלה לא דברים פשוטים".

 

"לא ידיי הן ששפכו את הדם הזה"

 

היום, רגע לפני שמתבררות התוצאות הסופיות של הבחירות, מזכיר בר־און שהוא האחראי להקדמת הבחירות: "הרי הייתי יכול לקנות שנתיים של שקט פוליטי לפני כמה חודשים, אם רק הייתי מסכים לתת לש"ס את הקצבאות. אבל לא נתתי, והמשכתי להגיד את דבריי בקול רם וברור מעל הבמות הפומביות, גם בעת המשא ומתן הקואליציוני".

 

אבל ממילא בתוך כמה ימים יתחיל המשא ומתן הקואליציוני, וש"ס יקבלו את הקצבאות.

"אני רואה את פרצופי במראה פעמיים ביום - בבוקר כשאני קם ובלילה כשאני הולך לישון - ואם אני רואה משהו שלא מוצא חן בעיניי זה סימן שעשיתי משהו לא טוב. אבל עובדה שאני שלם עם עצמי. לא שקלתי שום שיקול פוליטי. הייתי יכול למנוע את הקטטות שלי עם ראש הממשלה ועם חבריי בממשלה. הרי כל אדם רוצה שיאהבו אותו ושיבחרו אותו שוב, ואני יודע היטב שבסוף היום אף שר אוצר לא השאיר את פנקס הצ'קים הפרטי שלו או את כרטיס האשראי שלו אם השאיר אחריו חובות".

 

כשאתה מסתכל על המציאות הפוליטית המסתמנת ערב הבחירות, האם לדעתך אנחנו הולכים לכאוס?

"אני ממש מבוהל מהמציאות הזו. העובדה שהמפלגה שתוביל כאן את הממשלה הבאה לא תעבור את רף 30 המנדטים, והסוג של תיקו בין המפלגות הבינוניות־גדולות, עם הצורך בחיבורים קואליציוניים עם מפלגות שחלקן סקטוריאליות - יש לזה מחיר. אבל לא ידיי הן ששפכו את הדם הזה, את זה אני אומר ביושר, ואני לא צריך לזה עדי חיזוק".

 

וכשתעביר את המקל, אחרי שלמדת להכיר את מכלול הלחצים שמופעלים על שר האוצר, תניח שהוא יאכל אפילו יותר קש ממך?

"אני לא עושה סיכומים על העברות מקל. אולי אעביר אותו בכלל מיד ימין ליד שמאל. תהליך הפקת הלקחים האישי שלי, מבחינת היכולת להתמודד עם הדברים, ייעשה, אבל הפקת לקחים לבדה לא תמיד משנה את המציאות. המציאות יכולה להישאר בשלה".

 

האם לא הגיע הזמן למנות כלכלן לשר אוצר?

 

בארצות הברית, הנשיא הנבחר ברק אובמה מינה את טים גייתנר להיות שר האוצר בממשלתו, מתוך הנחה שדרוש לתפקיד כלכלן בעל מוניטין מוכח. בישראל, בר־און הגיע למשרד האוצר אף על פי שהוא אינו אוחז בהכשרה כלכלית אלא משפטית, ובעל רקע עסקי שמסתכם בתפקיד בכיר במועצה להסדר ההימורים בספורט (הטוטו), אלא שהוא אינו סבור שהעובדה הזו פגעה ביכולתו להתמודד עם המשבר.

 

כשהוא נשאל האם כלכלן היה יכול להתמודד עם המשבר טוב יותר או אם שר האוצר הבא צריך להיות איש מקצוע, בר־און נחרץ מאוד בתשובתו: "חד־משמעית לא. גם מבחינה היסטורית, תסתכלו על תמונות השרים שתלויות בחוץ, אף אחד מהאנשים האלה לא היה מילטון פרידמן. לי יש ניסיון בקבלת החלטות. הדרגים המקצועיים במשרד הם אלה שעושים את העבודה המקצועית, ואז מציגים אותה בפני מקבלי ההחלטות. צריך אדם שמסוגל לקבל החלטות ולתת להן גיבוי. בהתחשב בגיבוי שקיבלתי בכנסת ובממשלה, מילאתי את תפקידי בצורה מצוינת".

 

תחזור לכאן אחרי הבחירות?

"ודאי שהייתי רוצה לחזור. אין שאלה בכלל".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x