• תפריט
בארץ

הסודות מפרשת התקיפה הלא מפוענחת של הלית ישורון: הסיפור המלא

ארבע שנים אחרי תקיפתה האכזרית של המשוררת והמתרגמת הלית ישורון, התיק עדיין פתוח. תחקיר כלכליסט חושף גילויים חדשים בפרשה: בניגוד לפרסומים, כסף מזומן נגנב מביתה של ישורון. המשפחה הפעילה חוקר פרטי במקביל לחקירת המשטרה. האדם שבעקבותיו יצא החוקר הפרטי הוא בנה של עוזרת הבית. כתב כלכליסט איתר אותו בבולגריה ומביא לראשונה את גרסתו

אסף לוי, סופיה 01:0317.06.08

ארבעה שבועות לאחר תקיפתה הברוטלית של המשוררת הלית ישורון בדירת הפנטהאוז המפוארת שלה במתחם גבעת אנדרומדה ביפו, צלצל הטלפון אצל החוקר הפרטי סוהיל חדאד, קצין משטרה לשעבר ותושב נצרת. על הקו היה ישעיהו (שעיה) יריב, בעלה של ישורון, אספן וסוחר אמנות אמיד ובעליה של גלריה גורדון

התל אביבית.

 

בעצה אחת עם בנו, עורך הדין הפלילי אביָם יריב, ביקש שעיה יריב להיפגש עם חדאד ולשכור את שירותיו. המשימה: חקירה עצמאית ודיסקרטית, במקביל לחקירה המשטרתית, במטרה לגלות את זהות התוקף.

 

באותו זמן, במרחב יפת"ח של משטרת מחוז תל אביב, הלכו חוקרי המשטרה ואיבדו כיוון. צוות חקירה מיוחד, שהוקם כדי לברר את נסיבות התקיפה, פוזר לאחר שנכשל והוחלף בצוות חדש. חוקרי המשטרה חזרו על צעדי קודמיהם ובחנו מחדש את מה שהיה ידוע עד אז בפרשה: סמוך לשעה 9:00 ביום חמישי, 12 בפברואר 2004, הגיעו אלמוני אחד או שניים לדירתה של ישורון בת ה־61. לאחר שפתחה את הדלת, הותקפה ישורון במכות קשות, בעיקר בראשה ובפניה. עגיליה נתלשו מאוזניה באכזריות, אך לא נלקחו, ונמצאו זרוקים בסמוך.

 

לאחר שהיכו אותה עד שגרמו לסדקים בגולגולתה ולשבר בארובת עינה, נמלטו התוקפים ועזבו את המקום. כעבור כשעה שב יריב לביתם, מצא את אשתו מוטלת בסמוך לדלת, מטושטשת, על סף עילפון ומדממת. קווצת שיער שנתלשה מראשה נמצאה על הרצפה בסמוך. יריב הזעיק למקום את המשטרה וניידת של מד"א, שפינתה את ישורון לבית החולים איכילוב כשהיא כבר מחוסרת הכרה.

 

בדיקה מקיפה שעשתה המשטרה בזירת האירוע העלתה שדבר לא נגנב מהדירה. גם התכשיטים שענדה ישורון נותרו במקום. במהלך גביית עדות ראשונית מיריב, סיפר הבעל למשטרה כי דבר לא נעלם מביתו. בעדותה הראשונה בבית החולים, לאחר שהתעוררה מתרדמת בת ארבעה ימים, אמרה ישורון כי אינה זוכרת הרבה מאותו בוקר.

 

גם בהמשך, היא סיפרה לחוקרי המשטרה שבאותו בוקר פתחה את הדלת לגבר זר, דיברה עמו, ובתוך שניות הוא החל לחנוק אותה ולחבוט בראשה. השומר המוצב באופן קבוע בבניין המגורים סיפר שהכיר את כל האנשים שנכנסו לבניין בבוקר התקיפה, וכי הדרך המרכזית לעלות אל הדירות היא באמצעות המעלית שבסמוך לה הוא יושב.

 

גם אחרי כל אלה, החוקרים נשארו בלי קצה חוט. הערכת המשטרה היתה שהרקע לתקיפה הוא סכסוך אישי בין ישורון לאדם אחר. "ברור שבאירוע לא התקיים כל אלמנט של שוד, שכן דבר לא נגנב", צוטט ב"הארץ" גורם משטרתי שמעורב בחקירה, שלושה ימים לאחר התקיפה.

 

משפחת ישורון פותחת בחקירה חשאית

בינתיים, במקביל לחקירה המשטרתית האינטנסיבית, שכללה האזנות סתר, איסוף מודיעין וגביית יותר ממאה עדויות, ניהל יריב באופן עצמאי ערוץ חקירה נוסף, סודי, במימון פרטי. לשם כך קיבל ממנו החוקר הפרטי מידע ולפיו סכומי כסף גדולים במזומן דווקא נגנבו מדירת בני הזוג, בניגוד גמור לכל הפרסומים מאז המקרה, שהסתמכו על דברי בני המשפחה. הסכום המדויק שנגנב אינו ברור. יריב דיווח עליו למשטרה רק שבועות אחרי המקרה, לא ידוע בבירור למה.

 

בפגישה משולשת של יריב, בנו וחדאד, שהתקיימה כארבעה שבועות לאחר התקיפה, שמע מהם החוקר על גניבת הכסף מכספת שהיתה בבית. בדיקה שעשה חדאד בדירה הביאה אותו למסקנה כי הכספת לא נפרצה, וכי מי שגנב את תכולתה היה מי שמכונה בעגה המשטרתית בג"ח: בעל גישה חופשית, כלומר אדם שהחזיק בידיו את המפתחות לכספת הנעולה.

 

חדאד התבקש לשמור על סודיות מוחלטת בעניין ולפעול באופן מיידי. מהביקור שלו בזירת האירוע, פנטהאוז בשטח של 500 מ"ר, עלתה המסקנה שהגנב ידע במדויק היכן נמצאת הכספת וכלל לא התקשה למצוא אותה. כל זה התאים לחלוטין לתסריט שבו כבר החזיקו בני המשפחה: מי שעומד מאחורי התקיפה ושגם גנב את הכסף, הוא אחד מבאי הבית. השאלה הגדולה היתה: מי?

 

בראיון שנתן יריב לעיתונאי אביב לביא במאי 2004 הוא סיפר על הימים שלאחר התקיפה: "מצאנו את עצמנו יושבים שעות עם חברים ומנסים להעלות רעיונות. האי־ודאות הזו פשוט מטריפה... ברור שיש פה שני אנשים, אחד שיזם ואחד שתקף, ואם ההנחה הזו נכונה, אז המבצע חייב להיות פסיכופת". באותה כתבה נשאלה גם ישורון אם יש לה רעיון בנוגע לזהות התוקף, והשיבה נחרצות: "ממש לא".

 

אלא שבניגוד לדברים שנאמרו בפומבי, באותה עת ממש פעל החוקר הפרטי חדאד בשליחות בני המשפחה ונסע לחפש את הכסף שנגנב באחת ממדינות מזרח אירופה. זה קרה אחרי שאצל בני המשפחה התחדדה תובנה מפתיעה: הם נזכרו שבסוף 2003, כשלושה חודשים לפני התקיפה, עזבה במפתיע עוזרת הבית הבולגרייה שהעסיקו בני הזוג בדירתם במשך יותר משלוש שנים. העוזרת, מריה איוואנוב שמה, אישה כבת 60, ילידת סופיה, חזרה למולדתה.

 

איוואנוב, ידעו בני המשפחה, הכירה כל פינה בבית ואף החזיקה ברשותה את כל המפתחות לדירה. אולם החשד העיקרי בנוגע לתכנון הגניבה לא נפל על עוזרת הבית עצמה, אלא על אורח קבוע אחר בדירת בני הזוג: בנה מירו איוואנוב, פועל זר בן 41, שהגיע לישראל מבולגריה ב־1993 והשתקע כאן עם אשתו ובתו. איוואנוב הבן ביקר בדירה פעמים רבות לאורך השנים והכיר אותה היטב. כשהתברר שהוא עזב את הארץ יומיים בלבד לפני התקיפה, אחרי כ־11 שנים שבהן שהה כאן, החשד רק התגבר.

 

גם המשטרה, מתברר, העלתה את האפשרות הזו. גורמי משטרה המעורבים בחקירה סיפרו בשבוע שעבר ל"כלכליסט" כי בדקו את הכיוון של איוואנוב, אבל כיוון שדווח כי עזב את הארץ יומיים לפני התקיפה, כיוון החקירה הזה נזנח. באותו שלב, כדאי לזכור, המשטרה לא ידעה כלל על היעלמות הכסף.

 

על יחסה של המשטרה לתיק החקירה ניתן ללמוד מהתבטאות שנאמרה לאחרונה על ידי גורם משטרתי שמעורה בתיק החקירה: "אם הלית באמת היתה רוצה שנמצא את התוקף, היא היתה עוזרת לנו יותר".

 

איוואנוב מבקש 25 אלף דולר

בינתיים התקדמה החקירה של משפחת ישורון. חדאד חשד שעוזרת הבית סיפרה לבנה על תכולת הכספת ועל מיקומה. איוואנוב, שהכיר היטב את הדירה ויכול היה להחזיק במפתחות אליה, תכנן לפי החשד את הגניבה, גם אם לא השתתף בה בפועל. חדאד יצא בעקבות איוואנוב, והתחנה הראשונה היתה אצל מעסיקה שלו לשעבר בישראל.

 

"יום אחד, כמה שבועות אחרי המקרה, התקשר אליי שעיה יריב וביקש את עזרתי", סיפרה אותה מעסיקה באחרונה ל"כלכליסט". "הוא אמר לי שיתקשר אלי בלש פרטי שקוראים לו חדאד וישאל שאלות. שעיה גם שאל אותי אם מירו עדיין עובד אצלי, ואמרתי לו שלא, שכבר עזב את הארץ".

 

יומיים לאחר מכן הגיע חדאד לביתה של המעסיקה. "בא טיפוס ממולח עם טבעת זהב על האצבע הקטנה והתחיל לשאול אותי כל מיני שאלות", היא משחזרת. "הוא שאל על מירו ואני אמרתי לו 'לפני שאני עונה לך, תגיד לי דבר אחד: גנבו שם כסף?'. הוא אמר לי 'כן, הרבה כסף, מאות אלפי דולרים'". שעה קלה לאחר מכן עזב חדאד את הבית. הוא השאיר כרטיס ביקור שנשא את שמה של החברה שבניהולו: "עובדות, חקירות פרטיות". על גב הכרטיס נכתב מספר של טלפון סלולרי בולגרי, ומתחתיו השם "מירו".

 

"מירו עבד אצלי שלוש שנים", מספרת המעסיקה. "הוא היה טיפוס. עיניים כחולות, גבר מאוד נאה. תמיד מלא סיפורים, תמיד מרחרח אחרי הזדמנות. פרחח אמיתי, חלקלק, יעשה הכל כדי לשרוד. היתה לו ילדה פקחית כמו שד שלמדה פה בבית הספר הנוצרי, ואשתו היתה בולגרייה יפה, עם צבעים של אליזבת טיילור, שיער שחור ועיניים כחולות".

 

ביקור מחוץ לדירה האחרונה בישראל שבה התגוררה משפחת איוואנוב, דירת חדר קטנה וצפופה על גג שמשקיף לטיילת בת ים, מלמד משהו על תנאי החיים של העובדים הזרים בארץ. גודלה של הדירה, הנטושה כיום, כ-14 מ"ר, הכוללים מטבח מאובק, שירותים ומקלחת. איוואנוב התגורר שם עם אשתו, בתו ואמו - וכולם יצאו מדי בוקר לעבודה בבתים של עשירי יפו העתיקה.

 

"בשלב מסוים מירו בא ושאל אם אני יכולה להלוות לו איזה סכום, משהו כמו 25 אלף דולר", ממשיכה המעסיקה לשעבר. "שאלתי אותו בשביל מה, והוא אמר שאמא שלו חולת סרטן ושהיא צריכה לנסוע חזרה לבולגריה ולעבור ניתוח. אמרתי לו 'מירו, תראה, אם אני אלווה לך אני אפסיד אותך, כי לשלם אף פעם לא תוכל, ואחר כך נהפוך אויבים'.

 

"אחרי שבועיים הוא נסע לבולגריה לשבוע ואז חזר. תקופה קצרה אחר כך הוא אמר לי, 'את יודעת, יש מישהו שנותן לי את הכסף הזה'. אמרתי לו 'ישראלי?', והוא לא ענה. בשלב מסוים הוא בא עם בחור בולגרי שהתחיל להסתובב איתו. בערך שבוע אחר כך שמעתי מה שעשו להלית ישורון והבנתי שזה משהו עם מירו".

 

החוקר חדאד יוצר קשר

אחרי שפגש את המעסיקה ושמע ממנה את הפרטים שהיו ידועים לה, יצר חדאד קשר ראשון עם מירו איוואנוב. בטלפון לבולגריה הציג עצמו חדאד כסוחר עתיקות המתענין גם בזהב, והשניים קבעו להמשיך לדבר בסופיה. בסביבות אפריל 2004, כחודשיים וחצי לאחר התקיפה, יצא חדאד לסופיה מלווה בעובד ממשרדו. הוא נפגש עם איוואנוב ובמקביל הציב מעקב אחריו.

 

לפגישה הראשונה, מספר אחד המשתתפים, הגיע איוואנוב חשדן וזהיר. לפגישה השנייה שנקבעה ביניהם הוא כבר לא הגיע. מדברים שסיפר החוקר הפרטי בהזדמנויות שונות אחר כך עולה שאיוואנוב הצליח להתנער מעוקביו וירד למחתרת. זמן לא רב אחר כך הוא אותר בספרד, בה בילה במשך כשנה. חדאד חזר לישראל בידיים ריקות. ערוץ החקירה הפרטי נסגר בינתיים.

 

מה ידעה המשטרה מכל זה באותו זמן? החוקרים, כאמור, התעניינו באיוואנוב בשלב מוקדם של החקירה, אלא שזה היה עוד בטרם דווח להם על כסף שנגנב. כיוון החקירה הזה נזנח לאור רישום היציאה מהארץ של איוואנוב. גורמי משטרה המעורבים בחקירה סיפרו בשבוע שעבר ל"כלכליסט" כי גם בדיקה של פלטי השיחות בטלפון שהחזיק איוואנוב לא העלתה חשד.

 

מצד שני, טענתה של המעסיקה לשעבר, שלפיה איוואנוב שהה בארץ בזמן התקיפה, לא מוכרת למשטרה ולא נבדקה על ידיה. גם הפרטים על בקשת ההלוואה של 25 אלף דולר, ועל אדם נוסף ממוצא בולגרי שנראה מסתובב עם איוואנוב לפני התקיפה, לא מוכרים למשטרה ולא נבדקו על ידיה.

 

במשטרה טוענים כי ידעו שמתנהלת חקירה פרטית בשליחותו המשפחה, אולם לא התערבו בה. עם זאת, רק ב־14 בנובמבר 2005, כמעט שנתיים אחרי התקיפה וכשנה וחצי אחרי שחדאד ביקר בבולגריה, הוציאה המשטרה צו בית משפט לתפיסת הממצאים שהעלה החוקר הפרטי. גם אחר כך, איוואנוב מעולם לא נחקר על ידיה בנוגע למעורבותו בסיפור ופריצת דרך לא נרשמה.

 

מירו איוואנוב בב.מ.וו שחורה

ארבע שנים אחרי התקיפה, אותר מירו איוואנוב בסופיה. איוואנוב הגיע לפגישה שנקבעה עמו בבוקר ה-19 במאי השנה במכונית ב.מ.וו 525 שחורה, לבוש בג'ינס דולצ'ה וגבאנה ומעליו חולצת כפתורים כחולה מוקפדת. עגיל זהב משובץ יהלום קטן היה תלוי על אוזנו השמאלית.

 

עם קופסת מרלבורו בידו צעד איוואנוב לעבר כיכר אנדקה שטופת השמש ורחבת הידיים שבמרכז סופיה, 20 דקות לפני הזמן שנקבע. הוא התיישב בבית קפה סמוך וצפה לעבר נקודת המפגש שנקבעה עמו. ניכר בפניו שהוא מתוח. הוא עישן סיגריה בסיגריה ושתה מבקבוק מים שהזמין. צלם "כלכליסט", אוראל כהן, התמקם מבעוד מועד על גג היכל התרבות המקומי הסמוך, בניין קומוניסטי מיושן, וצפה על המתרחש.

 

הפגישה נקבעה מראש לעסוק בפעילות הנדל"ן הישראלית הרוחשת בסופיה ובסביבותיה. העברית, הבולגרית והרוסית המצוינות שבפיו גלגלו אותו לתחום, וזה כשנתיים שאיוואנוב מנסה לתפוס הזדמנויות קורצות, בעיקר עבור אנשי עסקים ישראלים רעבים לעסקאות נדל"ן. בשלב מסוים, אחרי כשלושת רבעי שעה, השיחה תפסה כיוון אחר. להלן תמציתה:

 

תגיד, אתה מצטער על מה שקרה בישראל?

איוואנוב: "על מה?".

אתה יודע על מה אני מדבר.

"על מה?".

הלית ישורון.

"מי?".

הלית ישורון.

"לא מכיר אישה כזו".

האישה מאנדרומדה.

"הלית, כן... אף פעם לא הכרתי כזו אישה טובה. הם אמרו שאני מעורב שמה בזה... אני התקשרתי לשם והשארתי הודעה, והם לא חזרו אליי. אמרו שגנבתי איזה 60 אלף דולר... היו אנשים פה, שאלו, אמרתי 'לא קשור'. קודם כל, אני כבר לא הייתי בארץ איזה שבועיים לפני מה שקרה".

 

לאן חזרת?

"לבולגריה, כי היתה לי תקופה קטסטרופה: באו משטרה של הגירה פעמיים, וזהו. שם, אין לי שום קשר. באו שני אנשים פה, אמרו לי 'רוצים לעשות עסקה, לקנות זהב'. ואז הם התחילו ככה מסביב, לראות אם יש לי קשר. אמרתי להם 'חבר'ה, אם יש לכם שאלות, תתקשרו. אל תעשו לי עכשיו סיבובים ככה וככה'. השארתי להם טלפון. אם הייתי מעורב בזה לא הייתי נותן להם טלפון שלי, לא הייתי נותן להם כלום".

 

הכרת את הלית באופן אישי?

"כן, בטח. היתה אישה מיוחדת, חבל על הזמן, בראש השנה נתנה לי 500 דולר. עדיין לא החזרתי לה. אני חייב לה 500 דולר, זה הכל. בעלה היה לוקח אותי כמה פעמים, היה מוכר תמונות והיה לוקח אותי איתו. כששואלים אותי על הדבר הזה אני מרגיש לא טוב".

 

למה?

"כי אני הכרתי אותם טוב מאוד, הייתי הרבה פעמים בבית שלהם. ונסעתי קצת לפני שזה קרה, וכאילו שאני מעורב בהכל ואני סידרתי את זה. באו גם חברים, שאלו אותי 'יש לך קשר לזה?'. אמרתי להם 'חבר'ה, אם היה לי קשר, אם הייתי גונב 60 אלף דולר, אז הייתי מדבר איתכם?'. זהו. אין לי מה להגיד. אין לי מה להסתיר".

 

יש אנשים שאומרים שראו אותך שם באותם ימים.

"לא הייתי בארץ בכלל, אתה מבין? כבר שבועיים לפני זה לא אני הייתי שמה. יותר משבועיים, שלושה שבועות. אתה אפילו יכול לבדוק את זה בניירות. אמרו שנתנו לה מכות־מכות, כמעט הרגו אותה. אמרתי להם, 'אני יכול לעשות דבר כזה לבנאדם? שום דבר'".

 

אמא שלך עבדה שם.

"כן. שלוש שנים, ארבע. שטויות מה שמדברים. כולם מכירים אותי ביפו, כולם".

 

היית נכנס חופשי לאנדרומדה?

"כן. הייתי מתקשר ועולה למעלה, ישר לבית. בת שלי היתה הרבה פעמים שמה".

 

אומרים שאמא שלך ידעה איפה הכסף, והיא אמרה לך.

"אבל אף פעם אמא שלי לא אמרה לי, לא סיפרה לי. זה מה שמעצבן אותי. אמא שלי בחיים לא היתה עושה דבר כזה. אמא שלי, הם עזרו לה עם הסרטן, עם הרופאים, הכל. היינו בקשר טוב מאוד.

"שמע, בנאדם, זה מאוד פשוט: אם הייתי רוצה את הכסף, לא צריך להיכנס להרוג בנאדם וזה. אמא שלי היו לה מפתחות לכל מקום, היה לה הכל. הייתי מוציא מפתחות, לראות מתי שהם יוצאים מהבית, עולה למעלה, גונב את הכסף, עולה על מטוס ואני הולך הביתה. ככה".

 

"אז מישהו שאני יכול לקחת ממנו כסף בקלות, בשביל מה אני צריך להרביץ לו ככה? אפילו אם הייתי מארגן דבר כזה, הייתי נותן למישהו את המפתחות שייכנס בבית. בשביל מה להרביץ?"

 

אולי הלית הפתיעה את הגנב?

"אין לי מושג. עד היום".

 

אולי תכננת מה שתכננת והלית באה פתאום הביתה, ואז נלחצת ותקפת אותה?

"אני אין לי מושג מה היה. רק אני יודע שנתנו לה שם מכות רצח. אבל מה היה באמת אין לי מושג".

 

חזרת לארץ מאז?

"כן".

 

מתי?

"לפני שלוש שנים".

 

מה עשית בארץ?

"הלכתי לחברים".

 

וכשקרה האירוע, המשטרה בישראל שאלה אותך שאלות?

"לא. לא הייתי אז בישראל... אני אגיד לך רק דבר אחד: אם הייתי עושה דבר כזה... אתה יודע כמה תמונות יש על הקירות שמה? מיליונים. אני לא צריך מחפש כסף, לא צריך מחפש כלום: אני לוקח את התמונות והולך, וזהו".

 

במשטרה לא רואים קשר

טענתו של איוואנוב ולפיה עזב את הארץ כשבועיים־שלושה לפני התקיפה נבדקה ונמצאה לא מדויקת: לפי רישומי היציאה מהארץ, אזרח בולגריה יליד 1967 בשם מירו איוואנוב עזב את ישראל יומיים בלבד לפני התקיפה, אחרי 11 שנים שבהן התגורר בארץ. גם טענתו כאילו שב לכאן שנה לאחר המקרה נבדקה ונמצאה שקרית. לפי הרישומים, איוואנוב מעולם לא חזר לישראל.

 

מעסיקתו לשעבר של איוואנוב טוענת שדיברה עמו בביתה ימים ספורים לאחר התקיפה, מה שמעלה את האפשרות שבעת התרחשותה הוא שהה בכל זאת בישראל. "מירו עוד היה יומיים־שלושה בארץ אחרי שזה קרה", היא אומרת. "מהמשטרה הזמינו אותי בערך שבוע אחרי המקרה ושאלו אם אני מכירה את העוזרת. אמרתי 'כן, הבן שלה פרחח, הוא עדיין בארץ, ואני חושבת שכדאי לכם למצוא אותו'". במשטרה טוענים כי אינם מכירים את הטענה שלפיה איוואנוב היה בארץ לאחר התקיפה.

 

במשטרה סבורים, מבלי לנמק, כי אין קשר בין אירוע התקיפה ובין אירוע גניבת הכסף - שני אירועים שהתרחשו באותה דירה, בתוך מתחם אנדרומדה המבוצר ובסמיכות זמנים תמוהה. עוד נקודה לא ברורה קיימת בנוגע לאופי הגניבה. בעוד החוקר הפרטי של המשפחה קבע שמדובר בגניבה מכספת שנפתחה ושממנה נלקח כסף מזומן, למשטרה דיווחה המשפחה על גניבה ממקום מסתור ברחבי הבית, ולא מתוך הכספת.

 

האם החוקר הפרטי סוהיל חדאד התקדם מאז באופן כלשהו בחקירת הפרשה? "אני לא יכול לדבר בנושא", מסר השבוע בתגובה. "המשטרה לקחה ממני את כל חומר החקירה שלי. אני לא יודע מה השיקולים של המשטרה ולמה לא קרה שום דבר אחר כך. אני רק יודע את האמת. אף אחד בעולם לא יודע את האמת. גם הלית בעצמה לא יודעת את האמת. רק אני יודע, והמשטרה לעולם לא תגיע לזה".

 

הלית ישורון ושעיה יריב עצמם סירבו להגיב לממצאי התחקיר. "אין לי עניין לדבר על הנושא", אמר יריב ל"כלכליסט". "יש דברים שאנחנו רוצים לשמור לעצמנו, ולא להעביר לציבור".

 

תחת המגבלות של תחקיר עיתונאי, לא ניתן לקבוע בוודאות אם איוואנוב קשור לאירוע התקיפה של הלית ישורון. התחקיר מעלה סימני שאלה שהמשטרה צריכה למצוא להם תשובה: האם ייתכן שאיוואנוב מעורב בתכנון הגניבה, גם אם לא השתתף בתקיפה? האם ייתכן שמכר את המפתחות והמידע לגורם שלישי, ואז עזב את הארץ? מדוע סיפרה המשפחה על הכסף שנגנב רק שבועות אחרי התקיפה? והאם מישהו ברחובות יפו קנה את הנתיב אל הכספת הסודית של משפחת ישורון?

בטל שלח
    לכל התגובות
    x