מנכ"ל הסוכנות היהודית: "אנשים ניהלו עסקים שקרסו ולא קיבלו שקל, זה לא מציאותי"
יהודה סטון, מנכ"ל הסוכנות היהודית, מספר בפרק החדש של רכבת ההשקעות על הדור הצעיר שמתרחק מהזהות, על עסקים קטנים שקורסים בצפון ובדרום ועל ההון היהודי שיכול להפוך לכוח כלכלי ממשי עבור ישראל. "מי שלא הבין את זה עד כה, מקווה שעכשיו הבין"
כלכלה יהודית עם יהודה סטון מנכ"ל, הסוכנות היהודית
יותר משנתיים וחצי של מלחמות שינו לא רק את המציאות הביטחונית של ישראל אלא גם את האופן שבו יהודים בעולם חושבים על עתיד, על זהות, ועל ההחלטה האם לחבר את עצמם, רגשית וכלכלית, למדינה שנמצאת בעיצומה של מלחמת קיום. בניו יורק בלבד, 54 אחוז מפשעי השנאה בשנה האחרונה כוונו ליהודים, ויהודי ארצות הברית מוציאים 750 מיליון דולר בשנה מכיסם הפרטי לצורך ביטחון בלבד. לא לחינוך יהודי, לא לחיזוק הזהות, אלא כדי לשמור על חייהם. אין מיעוט אחר בעולם שנדרש לשלם מחיר כזה.
לצד זה, ביקורים של יהודים צעירים בתוכניות חינוכיות לישראל ירדו ב-70 אחוז בחמש השנים האחרונות. דור שלם של יהדות התפוצות שמע על ישראל, למד עליה בכיתה, אבל מעולם לא פגש ישראלים ולא הרגיש את הקשר האנושי שמחבר בין עמים יותר מכל שיעור היסטוריה. בקמפוסים בארצות הברית, סטודנטים יהודים מספרים שהם שוקלים פעמיים אם להיכנס לחוג יהודי, כי הבחירה הזו עולה היום במחיר חברתי אמיתי.
"אנחנו נמצאים בתקופה שבה כדי להחליט להיות יהודי בתפוצות, אתה צריך להשקיע מאמץ הרבה יותר גדול", אומר יהודה סטון, מנכ"ל הסוכנות היהודית, בפרק חדש של רכבת ההשקעות, פודקאסט הבית של Capital Summit. "זה לא עניין של אידיאולוגיה. זה עניין של אלגוריתם, של לחץ חברתי, של המחיר שמשלמים על כך שאתה עומד בעמדה שונה מהדעה הרווחת".
סטון עומד בראש ארגון הפרוס ב-65 מדינות, עם כ-6,500 עובדים ושליחים ותקציב של מיליארדים, ומכיר את המספרים האלה מקרוב מדי.
המלחמה גם על ההשקעה
הסוכנות היהודית, שהקימה את מדינת ישראל ונשענה עשרות שנים על תרומות כלליות, עברה בשנים האחרונות טרנספורמציה. היום, לא יותר מעשרה אחוז מתקציבה מגיע מתרומות שאינן מיועדות לפעילות ספציפית. את השאר גייסה הסוכנות באמצעות מודל עסקי שמחייב הצגת נתונים, תוצאות ותשואה על כל שקל שנכנס. "אנשים רוצים לדעת שהכסף שלהם עשה משהו", מסביר סטון. "על כל דולר פילנתרופי אנחנו מביאים עוד 21 דולר מהמערכת הבנקאית".
מודל העבודה של הסוכנות מבוסס על עיקרון שסטון מגדיר בבהירות: "נגמר העולם של שנור". לדבריו, כשהוא יושב עם תורמים פוטנציאליים, הוא פותח בשאלה אם שניהם רואים את אותה מציאות באותו אופן, ורק לאחר מכן מגדיר מה יהיה המודל העסקי שיוביל את השינוי. לפני כמה ימים ישב סטון עם שני אנשי עסקים מהגדולים בעולם שחשבו לתרום לישראל. "השאלות העסקיות שהם שאלו אותי", הוא מספר, "טבלאות האקסל שהם עברו איתי, אני משוכנע שכל מנכ"ל פיננסים לא עובר את זה באותו אופן". יושב ראש חבר הנאמנים של הסוכנות הוא מארק וולף, אחד מאנשי העסקים המצליחים בעולם, ויושב ראש ההנהלה הוא דורון אלמוג. "אין בולשיט. הם שואלים שאלות קשות: תראה לי איך ובכמה אנשים נגעת, ומה תהיה התשואה של ההשקעה".
בפועל, מאז תחילת המלחמה תמכה הסוכנות ביותר מ-27 אלף עסקים קטנים בישראל. בשנה שעברה נסגרו כ-50 אלף עסקים קטנים במדינה ורק כ-20 אלף נפתחו. הציר הזה, שמחזיק כמחצית מהכלכלה הישראלית, מצוי בנקודת שבירה, ובפריפריה המצב חמור עוד יותר. הסוכנות פיתחה מודל שלושה שלבים: תחילה מענק ישיר שמכניס חמצן לעסק, לאחר מכן ליווי עסקי לגיבוש מודל עבודה מתאים, ורק בשלב השלישי כניסה לעולם ההלוואות, בריבית נמוכה מהשוק ולעיתים ללא ריבית כלל. אחד מהמקרים שמציג סטון הוא של 12 אלף בני ובנות זוג של מילואימניקים שניהלו עסקים קטנים ולא היו זכאים לשום סיוע, על אף שנשאו לבדם בעול הפעלת העסק בזמן שבן הזוג שירת מאות ימים בשנה. "אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה אנשים ניהלו עסקים שקרסו ולא קיבלו שקל. זה לא מציאותי, וזה לא קיים".
לצד הסיוע לעסקים, סטון מציג מודל השקעה שנמצא בפיתוח: כניסה של הון יהודי בינלאומי לרכישת דירות בצפון ובדרום ישראל, כשהמשקיע מממן את המקדמה והרוכש מחזיר את הסכום לאחר עליית ערך הנכס. "אתה נותן לאנשים לקנות דירה בלי שקל מהבית", כך הוא אומר, "מחזק את הפריפריה, ומשקיע בשוק שאנחנו מאמינים שיצמח. לתורם זו גם ציונות וגם רווח".
הדור הצעיר כנקודת ההחלטה
על פי הנתונים, מרבית התרומות שזרמו לישראל מאז 7 באוקטובר הגיעו מאנשים מעל גיל 50. הצעירים מתחלקים לשני קצוות: אלה שבוחרים לעלות לישראל, ואלה שמתנתקים לחלוטין. לדברי סטון, הפלטפורמות החברתיות הפכו את הבחירה ביהדות לגלויה ולכרוכה בתוצאות. "כשאתה נכנס היום לרשתות, אתה רואה שמי שמנהל את הכיכר יודע מי אתה, מאיפה אתה, ומה אתה מייצג".
לדבריו, כדי לשמור על הקשר עם הצעירים, הגדילה הסוכנות את מערך השליחים שלה ופועלת ליצירת גרעיני עלייה של עשרים משפחות שמגיעות יחד לאותו מקום, כיוון שהקהילה היא שמחזיקה את האדם. "אם אתה בא לבד זה הרבה יותר קשה", הוא מוסיף. "אם אתה בא עם קהילה שאתה מכיר, יש לך את הכוח להישאר".
הדאגה הגדולה ביותר של סטון אינה רק הדור הצעיר אלא המפה הפוליטית שהוא עתיד לעצב. "אני מאוד מודאג ממה שקורה בארצות הברית. את המפלגה הדמוקרטית אנחנו בדרך לאבד". לדבריו, גם במפלגה הרפובליקנית הדעות חצויות, וזה לא טוב למדינת ישראל באופן כללי. הסיבה עמוקה יותר מפוליטיקה שוטפת: יהודים אמריקאים מתפצלים לפי שיוך מפלגתי כמו כל אזרח אחר, ותמיכה בישראל הפכה לעמדה שצריך לנמק ולהגן עליה בתוך המפלגה שלך, לא רק מחוצה לה. "עבורם", הוא מוסיף, "הרבה יותר מורכב לתמוך בישראל שיצאה למלחמה היום, כי הם לא מאמינים בעמדות ובערכים".
לשאלה האם ישראל עצמה ידעה לתרגם את הרגע ההיסטורי להזדמנות, מתייחס סטון גם לצד הגיאופוליטי הרחב יותר. "אנחנו", הוא משיב, "נמצאים בעיצומה של מלחמה שעם כל הכבוד לישראל, ההשפעה של המלחמה בין ארצות הברית לסין על הכלכלה העולמית היא הדבר הדרמטי הגדול שנמצא שם מאחורה. ואיך הדבר ישפיע על הכלכלה פה בישראל, זו שאלה שאין עליה עדיין תשובה". לצד אי הוודאות הזו, סטון רואה דווקא סיבות לאופטימיות: ישראל ממשיכה למשוך השקעות גם בתקופה לא פשוטה, הקשרים עם ממשלות בעולם נשמרים, ויהדות אוסטרליה, כמו קהילות רבות אחרות, התגייסה בצורה שמעידה שהחיבור לא נשבר. "שימו בצד את הכלכלה, שגם היא לא קטנה. זה לא רק אינטרסים, זה ערכים. אנחנו כולנו עם אחד", הוא אומר.
לדבריו, על ישראל לפעול בשני מהלכים: להכניס לתוכנית הלימודים של חשיפה לקהילות יהודיות חיות בעולם, ולתמוך באופן פעיל בביטחונן של אותן קהילות. "כשמדינת ישראל חזקה ומשדרת שאנחנו ביחד, לא רק בסיסמאות", הוא מסכם, "אנשים רוצים להיות חלק ממנה".
