Scale Up Nation
"להביא מנכ"ל אמריקאי לישראל לא יעבוד - זה כמו להשתיל גוף זר לחברה ישראלית"
גיל שויד, המנכ"ל הכי ותיק בנאסד"ק, האיש שהמציא את ה-Firewall והפך את צ'ק פוינט למעצמה עולמית בשווי 20 מיליארד דולר, מגיע לראיון חשוף בפודקאסט Scale Up Nation, לסיכום 120 רבעונים של ״מלחמה״. על היום שבו סטיב באלמר הפיל את המניה ב-60%, הדרך מדירה בת שני חדרים לרשימת המיליארדרים של ישראל, ועל ההחלטה להעביר את המושכות אחרי שלושה עשורים
גיל שויד הוא אנומליה בעולם ההייטק. בעידן שבו מנכ"לים מתחלפים כל כמה שנים במירוץ אחר היעד הבא, הוא כיהן בראש צ'ק פוינט במשך שלושה עשורים רצופים, והפך למנכ"ל הוותיק ביותר בנאסד"ק. בפרק החדש של הפודקאסט "Scale Up Nation" בהנחיית ארז שחר ורם בן ישי, חושף שויד, חתן פרס ישראל ואחד מעשרת העשירים בישראל, את הסיפור מאחורי ענקית הסייבר הישראלית, את הלקחים משלושים שנות ניהול חברה ציבורית, ואת הפילוסופיה שמנחה אותו גם כשהמיליארדים כבר בחשבון הבנק.
הנער שסירב לקבל "לא" כתשובה
ההתמדה שתאפיין בהמשך את הישרדות צ'ק פוינט לאורך חמישה דורות של מתחרים כבר הייתה גלויה אצל נער בן ארבע עשרה מירושלים. שויד גדל כ"ילד מחשבים טיפוסי", כפי שהוא מכנה את עצמו, התחיל להתעניין במחשבים בגיל עשר ולעבוד בגיל שתים עשרה. אך מה שמייחד אותו הוא לא הכישרון הטכנולוגי, אלא העקשנות. בגיל ארבע עשרה החליט שויד שהוא רוצה להיות סטודנט באוניברסיטה העברית, עוד לפני שסיים תיכון. התשובה הרשמית הייתה "לא". התגובה של שויד הייתה להתעלם ממנה. כל יום הגיע למשרד של האחראי על קבלת סטודנטים מיוחדים, עד שבתחילת שנת הלימודים נכנע ואמר לו להתחיל להגיע לשיעורים, גם אם ועדת ההוראה טרם אישרה אותו. "חודש אחרי זה כבר לא הייתה להם ברירה", נזכר שויד בחיוך.
הפילוסופיה הזו מלווה אותו עד היום. "אני חושב שמי שרוצה יכול", הוא אומר. "בתור ילד מחשבים מירושלים, בלי יכולות על, בלי שאני מביא מהבית שום דבר יוצא דופן, בלי איזה כריזמה יוצאת דופן. אם אתה מתעניין במשהו ואכפת לך ממנו, ואתה מספיק עקשן, אתה יכול להגיע לאיזה הישגים שאתה רוצה".
“גייסנו סבב אחד של 250 אלף דולר. זה היה הכול”, כך נבנתה חברה בשווי של כ־20 מיליארד דולר
לאחר שירות ביחידה 8200 הקים שויד את צ'ק פוינט בגיל עשרים וארבע יחד עם שלמה קרמר ומריוס נכט. בניגוד לסטארטאפים של היום, שבהם כל מייסד מגיע עם התמחות ספציפית, שויד מאמין שמייסד חייב להיות מה שהוא מכנה "אתלטי". המונח הזה, שהוא משתמש בו שוב ושוב, מתאר את היכולת לעשות הכל. "כשאתה מייסד של חברה, אתה לא יכול להגיד 'יש לי רעיון, ועכשיו אני אביא צוות תוכנה וצוות HR וצוות שיווק'", הוא מסביר. "אתה צריך להבין בהכל ולעשות הכל".
בעידן שבו סטארטאפים מגייסים עשרות מיליוני דולרים עוד לפני שיש להם מוצר, קשה לדמיין את המציאות של צ'ק פוינט בתחילת דרכה. החברה גייסה סבב מימון יחיד בלבד: 250 אלף דולר מקבוצת BRM של האחים ברקת תמורת 50% מהחברה. זה היה הכל. שלוש שנים בלבד לאחר ההקמה, ב-1996, הונפקה צ'ק פוינט בנאסד"ק בשווי של 450 מיליון דולר. שויד היה בן עשרים ושמונה. "אם היו מחזיקים בהחזקות האלה עד היום, מאתיים חמישים אלף דולר היו הופכים לחמש עשרה מיליארד", מחשב שויד.
״שלושים שנה לא יצאתי לחופש בסוף רבעון״
שלושים שנה כמנכ"ל חברה ציבורית זה לא רק שיא, זו מלחמת התשה. מאה עשרים רבעונים של דיווחים, ציפיות, אנליסטים ותוצאות. שויד מתאר את זה במונחים צבאיים: "שלושים שנה לא יצאתי לחופש בסוף רבעון. לא משנה אם זה חג או יום הולדת. סוף רבעון, אני פה. זה שיא המלחמה. אתה צריך להיות עם הכוחות. אני לא יכול כמפקד לנסוע ולהגיד לאנשים: 'אתם תילחמו בינתיים'".
ההישרדות הזו היא יוצאת דופן בכל קנה מידה, אך במיוחד בעולם הסייבר. שויד מציג נתון מפתיע: "יש בערך פי מאה יותר חברות שהצליחו והתרסקו מאשר ששרדו. אתה מסתכל על עולם הסייבר, אין כמעט אף אחד ששרד. המתחרים וחברות מדהימות שהיו בעולם הסייבר בתחילת הדרך לא שרדו אף אחת מהשלושים שנה האחרונות".
ארבעה דורות של מתחרים נפלו, והחמישי מתקרב
שויד לא מתעלם מהתחרות העזה בשוק, ואפילו מפתיע בכנות שלו. "אנחנו בדור הרביעי של המתחרים היום, אולי חמישי בעצם", הוא מודה. "המתחרים היום הם חזקים וטובים יותר מהדורות הקודמים. חמישה דורות הצלחנו לנצח. הדור החמישי אנחנו מתחרים בעוז וקשה".
על הדילמה בין חדשנות פנימית לרכישות, שויד מציג גישה פרגמטית. בעולם של ארבעת אלפים חברות סייבר ועשרות תתי תחומים, הוא טוען שאי אפשר לצפות מחברה אחת להוביל בכל חזית. "הקרנות משקיעות במאה תחומים, באלף חברות. אני בוחר משם רק את החברות הכי טובות." ועדיין, הוא לא בטוח שעשה מספיק. "עדיין לפי דעתי קרוב לתשעים אחוז מגיע מהחדשנות הפנימית שלנו. אז זה טוב. אבל אחרי שלושים שנה אולי זה לא מספיק טוב? כי אולי אם הייתי קונה חברה בתחום אז עכשיו היינו במקום אחר." הרפלקציה הזו, אחרי שלושה עשורים של הצלחה, מעידה על מנהיג שלא מפסיק לבחון את עצמו.
האסימטריה שמגדירה את עולם הסייבר
בעידן הבינה המלאכותית, שויד מציג את האתגר המרכזי של עולם ההגנה במשפט אחד חד: "המגן צריך להיות צודק מאה אחוז מהזמן. התוקף, גם אם הוא יהיה צודק פעם באלף, הוא ישבור את ההגנה שלך". האסימטריה הזו מחריפה כשמדובר באויבים שאין להם מה להפסיד. אך דווקא הבינה המלאכותית, שנתפסת כאיום, מציעה לדעתו גם הזדמנות עצומה למגינים. "האייג'נטים האלה מאוד עובדים לטובת המגינים", הוא מסביר. "בני אדם די גרועים בלנתח כמות גדולה של נתונים. אם אני אתן את הדברים האלה למערכת AI ואשים את האדם מעליה, זה יעלה את הלקוחות שלי לרמה הרבה יותר גבוהה." הגישה הזו באה לידי ביטוי ברכישה האחרונה של צ'ק פוינט: חברת Lakera השוויצרית בשלוש מאות מיליון דולר, המתמחה באבטחת מערכות בינה מלאכותית. "מצאנו שם עומק טכנולוגי שהוא לא סטנדרטי", הוא מספר. "יש בה מעל עשרה דוקטורנטים שמתמחים ב-AI".
הדילמה של כל יזם: מתי הזמן הנכון לעזוב?
לאחר שלושים שנה, שויד העביר את המושכות לנדב צפריר ועבר לתפקיד יו"ר פעיל. אך ההחלטה הזו לא הייתה פשוטה, והוא מתאר את הדילמה שכל מנכ"ל ותיק מכיר: "כשהחברה נכשלת, יש פתאום רבעון קשה, אתה לא אומר 'זה הזמן להכריז שאני הולך'. לילד שלך קשה, אתה לא אומר 'אז עכשיו אני עוזב', אתה אומר 'עכשיו אני ארים אותך'. וכשזה הכי טוב, אתה אף פעם לא אומר 'זה הזמן ללכת', אתה אומר 'הכי טוב, למה? אני כל כך מוצלח, אני אמשיך'". שויד מצא את החלון הנכון: רגע של איזון ופוטנציאל, לא רגע של משבר או שיא. בחיפוש אחר יורש, התעקש על מנכ"ל ישראלי. "להביא אמריקאי לישראל זה לא יעבוד", הוא אומר בנחרצות. "זה כמו להשתיל גוף זר לחברה ישראלית".
אסור לחשוב שהכסף גורם לך להיות יותר שווה
בסיום הראיון, השיחה פונה לנושא שמנכ"לים רבים נמנעים ממנו: העושר. שויד, אחד מעשרת העשירים בישראל עם הון המוערך ביותר משישה מיליארד דולר, מפתיע בצניעותו. הוא מספר על מנהל בכיר אמריקאי שהגיע לארוחת ערב בביתו והתחיל לצחוק. "הוא אומר לי: 'אני יודע מי אתה, אני יודע כמה אתה שווה, ואתה גר בדירה כמו הבנות שלי הסטודנטיות'". בתקופה מסוימת, נזכר שויד, בעלי הדירה שלו קראו בעיתון שהוא שווה מאה מיליון דולר, והוא סירב שיעלו לו את השכירות בחמש מאות שקל.
הפילוסופיה שלו מתבטאת בתמונה פשוטה: "הכי כיף זה לנסוע בבוקר באופניים ליד הים. האם האופניים שלי הן יותר כיפיות מאשר האופניים הזולות יותר של לפני שבע שנים? לא. מה שכיף זה לראות את האנשים ולהרגיש את הרוח ולפדל. עדיף שיהיה לך את המשאבים הכספיים", הוא מוסיף, "זה גורם לך להרגיש גם טוב עם עצמך. אבל אסור לחשוב שזה גורם לך להיות יותר שווה ממישהו".
שויד חוזר מחופשה בתאילנד במלון מדהים, אבל החופשה שהוא הכי זוכר היא דווקא אחרת: "לפני ההנפקה שלנו, כשהייתי בחדר ליד הים בלי מיזוג בשישים שקל".
