הקברניט
המערך הטכני של חיל האוויר: הגיבורים השקטים של המלחמה
המכונאים שלנו הם שאיפשרו את גלי ההפצצות ששיבשו את יכולת השיגור של חיזבאללה, איראן וחמאס - וקבעו שיא: שלוש שנים של מלחמה בלי שנפל אף מטוס מאויש בגלל תקלה. מה עושה אותם לכל כך מעולים?
שלום, כאן הקברניט; כשפרצה המלחמה באוקטובר 2023, נדבקו למסכים חוקרי מודיעין זרים – כולם ציפו לראות את צה"ל פועל בשיא עוצמתו, ואת חיל האוויר המפורסם שלו מוביל את מכות האש שהונחתו על המחבלים בעזה ולבנון.
הסקרנות הוכפלה כשפתחנו בקמפיין הפצצה על איראן – מלחמה אליה התכוננו כשלושים שנה – והצלחנו להכות בליבו של האויב.
המומחים הזרים נדהמו, אבל לא רק מהעוצמה ומהדיוק. כולם הופתעו לראות שלמרות עומס מבצעי מטורף לא איבדנו אפילו מטוס אחד בגלל תקלה טכנית; אתם לא מבינים כמה שזה חריג.
היום נכיר את הצוותים הטכניים של חיל האוויר –בזכותם משימות התקיפה מתאפשרות בקצב ובעוצמה הנדרשים, בזכותם ניצלים חיי פצועים בכל זירות הלחימה; אלו מכונאים וטכנאים שאת הכנפיים לא עונדים על החזה כמו צוותי הטיסה – אלא על הגב כמו מלאכים, ובצדק: הם משהו לא מהעולם הזה.
לפני שנמשיך, חשוב שתדעו: מטוסים הם מכונות מפונקות ורגישות, ובמלחמות נופלים הרבה כלי טיס בגלל תקלות טכניות ושיבושי מערכות ולא רק מאש אויב. פעם המספרים היו עצומים; למשל, במלחמת וייטנאם איבד חיל הים האמריקאי 138 פאנטומים, מהם 63 נפלו בגלל גורמים אחרים, רובם - כשלים וקלקולים.
במלחמת המפרץ של 1991 איבדה הקואליציה שתקפה את עיראק 75 כלי טיס, מהם 31 בגלל עניינים טכניים. ובמלחמת אפגניסטן של 2001 אבדו 33 מטוסים - מהם רק שבעה מאש הטליבאן.
13 צפייה בגלריה
האבדות - לא רק מאש אויב. F16 שנפל במלחמת המפרץ
(צילום: Wikimedia התמונה עובדה באמצעות AI)
עם השנים השתפרו שיטות אבחון התקלות והטיפול במטוסים ואפשר לראות שהמספר במגמת ירידה. אבל במלחמות תמיד נוצר עומס גדול גם על הכלים וגם על הצוותים, ומאז וייטנאם לא היתה מלחמה אינטנסיבית של יותר משנה בה לא נפלו כמה וכמה מטוסים בגלל כשל טכני.
ואז באה המלחמה שלנו, וניפצה את כל הסטטיסטיקות: למרות עומס גיחות אדיר - הכי גדול שהיה אי פעם לחיל האוויר - אצלנו לא נפל אף מטוס בגלל תקלה, בשלוש שנים של מלחמה. זה חסר תקדים; הכי קרוב הגיעו האוסטרלים, שניהלו קמפיין הפצצה מ-2014 עד 2018 בסוריה ועיראק נגד דאעש - מבצע שאינו מתקרב לרמת העומס המבצעי שצה"ל שוחה בו מאז ה-7.10.23.
המטוסים שלנו לא מכושפים, כן? בהחלט קורות תקלות. למשל, F15 עבר כשל קריטי בשמי איראן אבל הצליח לנחות בשלום והמשימה לא בוטלה. תקלה חמורה יותר היתה עלולה לאלץ את הצוות לנטוש ואז היתה נפתחת סימפוניה שלמה של כוחות חילוץ, חיפוי ומודיעין.
שיעור הליקויים אצלנו נחשב נמוך להפליא, אולי הנמוך מכולם בהתחשב בנסיבות - וזה רק בזכות הטיפול חמישה-כוכבים שמקבל כל מטוס על הקרקע.
בואו נבין רגע מאיפה זה בא: במלחמת העצמאות אספנו מטוסים מכל העולם; מישהו מכר אווירון בזול? קנינו - אפילו אם הוא היה שבור לגמרי, בא בקרטונים. בארץ תיקנו את המטוסים, ושלחנו אותם לספק תחמושת ליישובים נצורים, לפנות נפגעים ולתת יתרון באוויר מול פלישת הערבים.
כך צמחה מדיניות תחזוקה לפיה מכונאי חייב לדעת לבצע כמה סוגי משימות, ולטפל גם בפייפר, גם בדקוטה וגם ב-B17 (כן, היו לנו כאלה; נדבר עליהם בטור משלהם) כי לא היתה ברירה: כשל טכני עלול להפיל את המשימה, ולהשפיע על גורל מדינת ישראל. הצוותים שלנו התמחו באילתורים וקומבינות - כשחסרו כלי עבודה, הביאו מהבית, ולעיתים אף הצטרפו לגיחות בתור מטילי פצצות באופן ידני; פותחים חלון, זורקים רימון.
עד לשנות ה-70, ספקית המטוסים העיקרית שלנו היתה צרפת - שבנתה כלים מעולים, רק מה? רגישים ומפונקים מאוד, מה שהקשה על התחזוקה אבל בנה מסוגלות; במיראז' צריך לחפור עמוק ובעדינות כדי להגיע לרכיבים מסוימים, ואצלנו למדו לעשות את זה מהר ובדייקנות.
בנוסף, לחיל האוויר היו תוכניות התקפיות שדרשו קצב גיחות מסחרר, מה שחייב ייעול מוחלט של הסבב הטכני. למשל, ככה התאפשר מבצע מוקד, שניטרל את האויב בששת הימים.
13 צפייה בגלריה
צוות קרקע מסיים להכין מיראז' 3 במלחמת ששת הימים
(צילום: בוריס כרמי /אוסף מיתר /הספרייה הלאומית /האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר CC BY 4.0 )
איך בנוי המערך כיום? הדרג הראשון שמקבל מטוסים אחרי גיחה הוא בגדר טיפול נמרץ - צוותים של מכונאים וטכנאים שבודקים כל מטוס, מתקנים מה שאפשר מיידית, מתדלקים, מחמשים ומכינים לגיחה הבאה.
בניגוד לרוב הצבאות במערב, אצלנו אלה חבר'ה צעירים מאוד, חייל עם פז"מ זעום כבר תולה פצצות על כנף של F15 ומבין שהמשימה תלויה בכמה טוב הוא עצמו יעשה את העבודה.
הצוות הטכני לומד לעומק כל מטוס ברמת מספר הזנב הספציפי, וכך מוצא נזילות וסיבוכים מהר יותר, מתוך היכרות אישית.
לדרג הראשון יש עוד תפקיד: לאבחן תקלות שהטייס לא קלט, ועלולות לסכן את הגיחה הבאה. הן יעברו לדרג השני, שמורכב מצוותים שמתמקדים במנוע, בחשמל, בציוד ל"א וכו'. הם מסוגלים לתקן את רוב הליקויים, והמטוס יחזור למגרש ויעלה לאוויר.
אם יש תקלה חמורה או נזק כבד, המטוס יעבור לדרג שלישי, אנשי יא"א 22 וסדנאות יחידה 108. שם יש גאונים ברמה אחרת, פסיכולוגים של חומרה - שיודעים לייצר רכיבים ולהחזיר לטיסה גם מטוס שבצבא אחר ישר היו זורקים למשחטת אלומיניום.
שוב ושוב החבר'ה ראו בלאקהוק שחוזר עם חורים של כדורים ופגזים מהחרטום עד לזנב, בואינג 707 בן 50 עם מחלות זקנה מכל הסוגים, F35 עם שפעת דיגיטלית - מה שתרצו. וכולם תוקנו וחזרו לטוס.
אוקיי, איך כל זה השפיע על המלחמה? בלי מערך טכני שמוציא 100% מכל מטוס, לא היינו מסוגלים לייצר עומס אש קריטי על חיזבאללה, ולהשמיד את הרקטות שלו בזמן; אתם זוכרים שהיו להם 150,000 מהן, כן? בזכות מבצעים ממוקדים וזמינות כוח אש אווירי, הצלחנו לשבש מתקפות ענק. לכו תדעו כמה נורא היה הנזק בעורף אם היינו נכשלים.
קחו את היכולת לחלץ פצועים בזמן; היא תלויה בזמינות המסוקים, ואלו כלים שחוטפים המון אש - אם המערך הטכני לא היה מסוגל להעמיד בלאקהוקים ויסעורים כשירים לביצוע, יתכן שהיו נפגעים שלא היו מגיעים לטיפול שהציל את חייהם.
יש עוד: רק בזכות הטכנאים המעולים היינו יכולים בכלל לחשוב על קמפיין הפצצה באיראן, 1,500 ק"מ מכאן, שרץ באותו הקצב של התקיפות בעזה השכנה. לא סתם אמרתי: המכונאים הם השרירים של הזרוע הארוכה.
ושימו לב שהם עשו את העבודה שלהם בלי הפסקה, גם תחת אש; הרי בסיסי חיל האוויר היו מטרה עיקרית עבור מטחי הטילים הבליסטיים מאיראן, עבור צוותי הרקטות של חיזבאללה, ורבים מבורות השיגור של חמאס כוונו אל הבסיסים בדרום הארץ.
אחד המדדים לאיכות המערך הטכני הוא שיעור הכשירות הגבוה של מטוסינו; לכל טייסת מבצעית יש כלים שנמצאים בבדיקות, בטיפולים, בתיקונים ואינם זמינים למשימה.
בגלל אילוצי הביטחון של ישראל, אצלנו מספר הכלים הכשירים גבוה במיוחד; למשל, בטייסות ה-F35 עומד המספר על כ-90%, בערך פי שניים משיעור הכשירות בחיל האוויר האמריקאי. זו מדיניות תחזוקה שנועדה לאפשר כניסה מהירה למלחמה בעת הצורך, במקרה של התקפות פתע.
סוד ההצלחה של המערך הטכני הוא שילוב בין מסורת תחזוקתית של גיוון וגמישות, מקצוענות מהחייל הכי צעיר ועד לצ'יף שמנהל את המשימה - והעובדה שגם היום אצלנו אין ברירה וכישלון של חיל האוויר פירושו אסון בעורף.
אפשר לראות את המודל הזה עובד גם אצל הבקרים שלנו - שעוד אספר לכם עליהם - ואצל כל צוותי המודיעין, המבצעים והשאר. כך מצליח החיל להגן על המדינה, גם במלחמה הכי קשה וארוכה. טיסה נעימה!
