מדיניות לפני תוכניות
הממשלות הקודמות נכשלו בפתרון משבר הדיור כי לא ידעו לקבוע מדיניות לאומית לפיתוח ולבנייה, שתגדיר את ההתפתחות בעשורים הקרובים
אחת המשימות החשובות של הממשלה החדשה תהיה להביא לפתרון משבר הדיור. הממשלות הקודמות נחלו כישלון חרוץ במתן פתרון אמת, מסיבה פשוטה - הן לא ידעו לקבוע מדיניות לאומית לפיתוח ולבנייה, שתגדיר באופן ברור את התפתחות המדינה בעשורים הקרובים.
תוכנית כזו אינה בהכרח חופפת להגדלת ההיצע באזורי הביקוש, ואולי ההפך: מדיניות לאומית צריכה לתת מגוון כלים בתחומי החינוך, התעסוקה, נגישות בתחבורה, דיור איכותי ועוד. אך המדינה זנחה את הכלים לעידוד אוכלוסייה לעבור לערי הפריפריה, וביטלה את העדיפות בתחומים רבים – עידוד עובדים נדרשים (מורים, מהנדסים), השתתפות המדינה ב־50% מהוצאות הפיתוח, משכנתאות מסובסדות ובנייה להשכרה.
המדיניות הלאומית חייבת להתמקד בפתרונות ולא רק בכמות הבנייה החדשה. לדוגמה, דיור מוגן מאפשר לשחרר לשוק דירות רבות, בעיקר בשכונות שיש בהן כבר מוסדות חינוך, קהילה ושירותים שלא מנוצלים. פתרון נוסף לחסרי הדירה הוא מתן מענקים במסגרת תעודת הזכאות של משרד הבינוי. גובה המענקים צריך להיקבע על פי אזור, והם צריכים להינתן גם ברכישת דירות יד שנייה כדי להניע את המערכת. בעבר ניתנו לחסרי דירה משכנתאות מסובסדות שבמהלך השנים נשחקו, ערך הדירה עלה, וזה אפשר למשפחה שבינתיים התרחבה לעבור לדירה גדולה יותר בכוחות עצמה. יש לשקול להחזיר את אותו פורמט.
בנייה בקרית גת צילום: אלעד גוטמן יש עתיד
התוכנית גם חייבת לכלול עידוד אוכלוסייה להשתקע בנגב ובגליל, ועידוד האוכלוסייה החזקה באותם אזורים להישאר שם ולא לעבור למרכז. כדי שזה יקרה, יש לשנות את הגישה לגבי תכנון המגורים באזורים אלה. סטנדרט הדירה ורמת הפיתוח הם מרכיבים חשובים, ולכן גורמי התכנון ורשות מקרקעי ישראל חייבים לייצר מלאי זמין של מגרשים לבנה ביתך ובנייה נמוכה בכל ערי הפריפריה.
יש גם חשיבות אסטרטגית בחיזוק ההתיישבות לאורך ציר האורך המזרחי של מדינת ישראל. הפניית אוכלוסייה למזרח תמנע את הציפוף ההולך וגובר במרכז ובמערב, הטומן סכנות כזיהום סביבתי, איכות חיים פגומה וצפיפות תחבורתית שתשתק את התנועה.
על המדינה גם לתכנן את המעגל השני לאחר גוש דן - קריית גת, מזרח לכיש, קריית מלאכי, אשקלון ועוד. ההתקדמות הרבה בפיתוח תשתיות תחבורה (כבישים ורכבות) וקידום התחבורה הציבורית הם גורמים המגדילים את הנגישות, והם עשויים להוביל להגדלת הביקושים באזורים אלה.
לבסוף, על המדינה להבין כי על אף שהמשך הבנייה בגוש דן הצפוף עלול לגרום לנזקים גדולים, יש באזור פוטנציאל אדיר לתוכניות פינוי־בינוי, באזורים כדרום תל אביב. אי־קידום תכניות פינוי־בינוי הוא מחדל חמור של הרשויות המקומיות והמדינה כאחד. בכל הערים בגוש דן יש פוטנציאל במסגרת אותם פרויקטים, והתשואה לתושבים, לרשות ולמדינה היא רבה לאין שיעור מאשר בנייה חדשה בשטחים פתוחים.
יש פתרונות רבים שאפשר לבחור. עשינו זאת בעבר (בעלייה הגדולה ב־1991, אז נדרשנו לבנות 150 אלף יח"ד בזמן קצר מאוד), וניתן לעשות זאת שוב. הקושי העיקרי הוא ההבנה כי יש להגדיר מה רוצים – לקבוע מדיניות לאומית שתתווה את הדרך לשנים הבאות. כשתהיה תוכנית כזו, הענף כבר יתיישר לפיה.
