היכונו לביאת צו הפינוי: ישיבת חב"ד בצפת נגד איל ההון האוסטרלי
המיליארדר יוסף יצחק גוטניק סייע לחסידות חב"ד כשרכש את בניין הישיבה שלה בצפת, אך כעבור עשור מכר את הנכס בהפסד, והישיבה שפועלת בו התבקשה להתפנות. המאבק המשפטי שהסתיים בניצחון לגוטניק חושף את הקרעים בחסידות ואת האיומים בקללה משמים לרוכש החדש
סכסוך פנימי בחסידות חב"ד עומד מאחורי סיפור המריבה על בניין ישיבה בצפת, שהסתיים לאחרונה בפסיקה של בית המשפט העליון. בית המשפט קבע כי יוסף יצחק גוטניק, היהודי העשיר באוסטרליה, רשאי למכור את בניין ישיבת חב"ד ליובאוויטש. גוטניק לא העניק את הנכס כמתנה לישיבה, קבע פסק הדין, ולכן זו תפנה אותו. הקביעה מגיעה בהמשך לפסיקת המחוזי ב־2013 שבה התקבלה החלטה זהה.
הרב יוסף יצחק גוטניק הוא מיליארדר חרדי אוסטרלי שעשה את הונו בעסקי כרייה ויהלומנות: אנשי חב"ד מספרים כי בשנות השמונים של המאה הקודמת הרבי מלובביץ' תיאר לו אזור באוסטרליה העשיר בזהב, וכשהחל לחפור שם גילה מרבצי זהב אדירים שהובילו להתעשרותו. בישראל מוכר גוטניק בזכות שני קמפיינים: הראשון הוא "היכונו לביאת המשיח" של חסידות חב"ד, שמימן מיד לאחר מות הרבי מלובביץ' ב־1992; הקמפיין השני הוא "נתניהו. זה טוב ליהודים", שמימן בבחירות 1996. גוטניק נחשב לאחד מבעלי ההון המקורבים לבנימין נתניהו, אך מאוחר יותר התקררו היחסים בין השניים כשגוטניק, המחזיק בעמדות נחרצות נגד מסירת שטחים ואף העניק לעצמו את הכינוי "שליח הרבי לענייני שלמות הארץ", התאכזב מהסכמי וואי ומתוכנית ההתנתקות שבמהלכה שימש נתניהו כשר בממשלה.
ישיבת חב"ד בצפת צילום: אביהו שפירא
בניין מגורים ישתלם יותר מישיבה
כעשור לאחר רכישת המניות התגלעו חילוקי דעות בין גוטניק לראשי הישיבה, ככל הנראה על רקע פילוג בחסידויות חב"ד — הזרם שבו פעלה הישיבה בצפת לא תאם לזרם שגוטניק משתייך אליו. נוסף על כך חלה הידרדרות במצבו הפיננסי של גוטניק בעקבות כמה השקעות כושלות וקנס גבוה לממשלת אוסטרליה. נראה כי בשל כל זאת החליט גוטניק למכור את רקפת לגורם שלישי. התב"ע לקרקע מאושרת למגורים, כך שאין סיבה להמשיך לקיים את הישיבה כשאפשר להקים במקום בניין דירות.
חסידי חב"ד עתרו נגד גוטניק לבג"ץ וביקשו להוציא לו צו מניעה למכירה, מה ששכנע את גוטניק לדחות את תוכניותיו. ואולם, כשנודע לאנשי חב"ד כי הוא מתכוון למכור את הנכס ליצחק גפני, איש עסקים ישראלי המתגורר בבלגיה, איימו לפגוע בעסקיו של גפני והתריעו כי רכישת הנכס ופינוי הישיבה ימיטו עליו אסון.
לבסוף נמכר הנכס לגפני ב־2006 תמורת 600 אלף דולר — סכום הנמוך ב־400 אלף דולר מזה ששילם גוטניק על הבניין ופחות ממחצית מהערכת השמאי שבוצעה 20 שנה קודם לכן. גפני העניק לישיבה ארכה לפינוי עד סיום שנת הלימודים ביולי 2007, אך לאחר שזו לא התפנתה החליט לתבוע.
במשפט טענו אנשי חב"ד כי גוטניק סייע לישיבה מתוך התחייבות שהחסידות תוכל לעשות שימוש בנכס, וההתחייבות הזאת תקפה גם לגפני. גוטניק מצדו ביקש לא להיות מעורב בטענה שהנושא לא נוגע לו לאחר שמכר את המניות.
במרץ 2013 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי גוטניק הרשה לישיבה לעשות שימוש בנכס מתוך רצון טוב אך לא העניק אותו כמתנה. עוד נקבע כי אילו היה מעוניין להעביר את זכות השימוש הבלעדית בנכס לא היה פועל לביטול הסכמי הבעלות הקודמים בחברת רקפת. בית המשפט העליון צידד בהחלטה כאמור, ואף קבע כי רב הנסתר על הנגלה בעסקה וכי הישיבה היתה שותפה להסדרים בעייתיים שלא תמיד שיקפו את המציאות, דוגמת רכישת המניות של החברה האמריקאית, שנציגי הישיבה טענו בבית המשפט כי בוצעה אבל לא הצליחו להציג מסמכים המוכיחים זאת. בעקבות כך נקבע כי יצחק גפני הוא הבעלים הבלעדי ועל הישיבה להתפנות כחוק. את הישיבה ייצגו עורכי הדין מרדכי בייץ, אייל איכל ושחר כהן, את גפני ייצג עו"ד יורם חג'בי־חגי ואת גוטניק ייצג עו"ד ניר רבר.
