ביהמ"ש הטביע את הרפסודה הלבנה
לאחר מאבק ממושך דחה ביהמ"ש את עתירת קבוצת איגרא לפתוח מחדש מסעדות ברפסודה הלבנה באילת: "זה טוב לתיירות העיר אבל הרסני לזכותו של הציבור כולו על הים"
בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בראשות השופט יוסף אלון דחה לאחרונה את עתירתה של קבוצת איגרא לפתוח מחדש מסעדות ובתי קפה ברפסודה הלבנה במפרץ אילת. השופט אלון תמך בהחלטת הוועדה לשמירת הסביבה החופית (הולחו"ף) וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שדחו בעבר את בקשת הקבוצה. נימוקי השופט בפסק הדין מהווים תקדים חשוב למאבק סביבתי על החופים: "חופי הים בישראל, או המעט שנותר מהם לרווחת הציבור, הם משאב ההולך ומתמעט, הולך ונעלם. שבעתיים כך בחוף הנדיר באיכותו של מפרץ אילת".

הרפסודה הלבנה עוגנת בחוף הצפוני באילת מ־1982. מדובר במבנה של 1,800 מ"ר בשלושה מפלסים שיושב על עמודים מברזל בתוך המים במרינה. הרפסודה שימשה בעבר לנופש ומסחר והופעלו בה מגלשות מים ומסעדות. היא פעלה במתכונת זו כשש שנים ולאחר מכן ננטשה. ב־1996 רכש את הרפסודה איש העסקים יואב איגרא, בעל מלון הרודס, ששיפץ אותה לאפשרות שימוש. הוועדה המקומית באילת אמנם עתרה תחילה נגד העבודות בטענה שבוצעו ללא היתר, אך לאחר שאיגרא הציג תוכנית מסודרת, תמכה עיריית אילת בהפקדת התוכנית בוועדה המחוזית שאישרה את התוכנית. ב־2008 הולחו"ף דחתה את התוכנית בנימוק כי אין זה מקום שראוי להעניק לו זכויות מסחריות, בייחוד בשל העובדה שהוא שוכן בתוך הים וגורם לפגיעה בנוף ובסביבה. איגרא עתרה למועצה הארצית נגד ההחלטה אך הערר נדחה. העותרים טענו כי הרפסודה מקובעת במקומה שנים רבות, וכי התוכנית היתה על סף אישור סופי ומוחלט בטרם הורחבה הרגולציה של הולחו"ף ב־2007 לחוף אילת. כמו כן צוינה החשיבות התיירותיות של הפרויקט בעיר.
בתשובת הוועדה המקומית לעתירה היא ערערה על ההיררכיה של מוסדות התכנון והבנייה: "מוסדות התכנון הארציים דחו את התוכנית מנימוקים הנוגעים לנוף שיישקף לתושבי אילת והמבקרים בה. סוגיה זו היא סוגיה מקומית ביותר אשר הוועדה המקומית היא המוסמכת ביותר לדון ולהכריע בה".
השופט אלון דחה טיעון זה: "קיים מתח מובנה, כמעט בלתי נמנע, בין גישת 'עניי עירך' לאותה כבשת הרש של חוף מפרץ אילת, גישה השואפת למקסומו התיירותי כלכלי, לבין הגישה של מי שאינם סמוכים למחייתם המיידית לכל גרגיר וגרגיר מרצועת החוף. ברור כי בטווח הזמן המיידי כל מלון, מסעדה, קניון או דוכן וכל אטרקציה הם פוטנציאל פרנסה, וככל שהם ימוקמו על שפת המים - ובענייננו אף בתוך מי המפרץ עצמו - כן יוטב. זה טוב לפרנסת העיר, לבני העיר ולתיירות העיר. אולם ברור כי גישה זו הרסנית לזכותו של הציבור כולו לשימור שרידי הים והמפרץ שטרם נכבשו על ידי אטרקציות למיניהן". השופט סיכם כי החלטות הוועדה הארצית והולחו"ף היו "ראויות המשקפות נכונה את תכלית חוק שמירת החופים". קבוצת איגרא יכולה להגיש עתירה לבג"ץ בעקבות ההחלטה.
מנכ"ל איגרא מיקי חברוני מסר בתגובה: "אנחנו לומדים את פסק הדין ומשמעויותיו. מוזר שבית המשפט בחר שלא לאפשר דיון נוסף במליאת המועצה הארצית. כל מי שעיניו בראשו מבין שהפרויקט אינו גורע מרצועת החוף של אילת אלא מוסיף לה, ושהוא קורבן של נסיבות ובירוקרטיה".
החברה להגנת הטבע בירכה על החלטת בית המשפט ומסרה ש"חופי הים הם נכסי הציבור ויש להתנהג אליהם ככאלה ולשמור עליהם ככל שניתן, ולא להפכם לאטרקציה כלכלית בכל מחיר".


