יורם ראב"ד: "אריק היה מורה דרך ומדינאי יותר משהיה פוליטיקאי"

"הפנייה הראשונה אליי של אריק, אז יו"ר הליכוד, היתה בסוף שנת 2000, זה היה בנושא משפטי אישי. הדעות הפוליטיות שלנו קוטביות, כך שהגעתי לפגישה עם פרפרים בבטן", כך מספר עו"ד יורם ראב"ד, מבעלי משרד ראב"ד מגריזו בנקל ושות', עורך הדין של המשפחה.

ראב"ד מספר על הפגישה עם ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שנפטר היום (שבת): "אמרתי לו שאנחנו שונים לחלוטין בדעות הפוליטיות וחשבתי שפה תסתיים הפגישה. אריק אמר לי: 'בסדר, אבל למה אתה לא יושב?' הפגישה שתוכננה לארוך רבע שעה ארכה שלוש שעות. עסקנו בה בכל העולם ואחותו, ואני לא עיתונאי ולא מצביע בפוטנציה, רק עו"ד. יצאתי משם בתחושה שפגשתי אדם מדהים, ומשם התחילה להתפתח בצעדי צב ידידות נפלאה", מספר ראב"ד.

אריאל שרון צילום: אלכס קולומויסקי

"כעבור חצי שנה הגיע יום הבחירות. ישבתי בביתי וראיתי שהוא ניצח לפי המדגמים. כעבור כמה רגעים הטלפון בבית מצלצל ובני עונה. אחרי שמונה דקות הוא צועק לי: 'אבא, אריק'. מתברר שאריק שרון, דקות אחרי שנבחר, ניהל שיחה ממושכת עם ילד בכיתה א'. כשעניתי לטלפון הוא אמר לי בלקוניות: 'יורם, צריך להתחיל לעבוד, תודה, ביי'. זה אריק, אנשים לא מבינים.

"הוא היה המצביא האחרון בדורנו ולא רק בישראל"

"אני מייצג את המשפחה כעו"ד מאז ועד היום", מספר ראב"ד, "הייתי בקשר עם גלעד ועומרי לאורך כל שמונה השנים. ביום שאריק אושפז, הוא יצא מהמתחם הציבורי ועבר למשפחתי. הוא חזר למתחם הציבורי דקה אחרי הפטירה. ברמה האישית לאבד אותו זה עצוב, אבל ברמת המדינה אני חושב שלא הלך פה מנהיג, אלא מצביא. זה היה המצביא האחרון בדורנו, לא רק בישראל, גם בעולם. אריק היה מורה דרך יותר מפוליטיקאי. אם היה רוצה להיות פוליטיקאי היה נשאר בליכוד עם 40 מנדטים, אבל הוא לקח את הסיכון והלך לקדימה. זה אומר שהוא יותר מפוליטיקאי, הוא מדינאי.

"זו היתה חוויית חיים לעבוד לצדו. החברות ניצחה את הפער הפוליטי. מאוד אהבתי את היכולת של אריק, גם בימים קשים, להתלוצץ, לזרוק איזו בדיחה צינית. יכול להיות שהיה אומר לעצמו עכשיו שהימנים המשיחיים שחששו ממנו כל כך יכולים סוף סוף להירגע".

"מאז לא יצא לי לעבוד עם אדם כמוהו"

דורון כהן, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, נזכר גם הוא בימים שבהם החל לעבוד עם שרון: "כשהיה שרון שר התעשייה והמסחר הייתי כלכלן צעיר, עוזר שהכין עבורו את הפגישות. שיטת העבודה לצדו היתה כזו שבה מכינים כל פגישה מראש. הכנתי 12-14 פגישות ביום, לכולן הוזמנו כל מי שהיתה להם נגיעה לנושא, בין שמדובר בחמישה או ב־20 איש, כדי שלא יווצר מצב שבסוף דיון נצטרך לומר שצריך לשמוע עוד מישהו כדי להחליט.

"הוא עבד קשה, עבד המון", מוסיף כהן. "אין ספק שמבחינת היכולות האישיות - קבלת החלטות, ניהול, מנהיגות - מאז לא יצא לי לעבוד עם עוד אדם כמוהו. היכולת שלו לקבל החלטות היתה נדירה - יכולת שבאה לידי ביטוי גם בההתמודדות שלו עם האינתיפאדה השנייה - כך גם יכולת התכנון האסטרטגית, ובמקביל היכולת לגלות איפוק.

"שמונה השנים האחרונות היו שמונה שנים של עצב, והיום זו עוד סיבה להיות עצוב על מה שעבר עליו בשמונה השנים האלה. לא הגיע לו לעבור דבר כזה".