עבודה בעיניים

כמעט כל סטודנט צריך לכתוב כמה עבודות סמינריוניות במסגרת לימודי התואר הראשון או השני, וזו מטלה שדורשת השקעה רבה של זמן ומאמץ אינטלקטואלי.

אבל, בשיטוט קל באינטרנט יכול הסטודנט למצוא מגוון ספקים שיכתבו לו עבודה אקדמית, כמעט בכל נושא, תמורת תשלום של כמה מאות עד כמה אלפי שקלים לעבודה.

האם מדובר בתופעה נרחבת, והאם הממסד האקדמי בארץ יודע ורוצה להתמודד עם הנושא?

שוחחנו עם פרופ' אליעזר שלוסברג, סגן דיקן ביה"ס ללימודים מתקדמים באונ' בר אילן. פרופ' שלוסברג אומר שהתופעה מוכרת, במקרים רבים יודעים המרצים לזהות שמדובר בעבודה מועתקת או עבודה בתשלום.

בין הסימנים המחשידים בהם נתקל שלוסברג בעבר: עבודה שהוגשה ע"י סטודנט זכר, ונכתבה בגוף נקבה, עבודה מצויינת ורהוטה של סטודנט שהיה ידוע בעילגות הטיעונים שלו בכיתה, ועבודות של מספר סטודנטים שהיו מאד דומות זו לזו.

אגב, גם בתוך שוק העבודות לקניה יש כמה ז'אנרים. יש עבודות שנכתבות ספציפית לסטודנט המזמין, תוך שיתופו בתהליך. יש עבודות מוכנות מהמדף, רק להזמין ולהדפיס, ויש עבודות "דור שלישי" ויותר. עבודות אלה מבוססות על עבודה שנכתבה לפני כמה "דורות" סטודנטים, ומאז זכתה לגירסאות שונות. עבודות מסוג זה עלולות להפתיע גם את הסטודנט, שלא יודע עד כמה העבודה שלו דומה לעבודות אחרות שהמרצה כבר קרא במרוצת השנים.

שלוסברג אומר, שלמרות שהמרצים יודעים לזהות מקרים רבים, הפתרון לתופעה נמצא מצד אחד בחינוך ערכי שיש להנחיל לסטודנטים, ומצד שני באכיפה וענישה משמעותית נגד הסטודנטים ונגד ספקי העבודות.

מבחינת המוסדות האקדמיים, כל עבודה קנויה או מועתקת, פסולה באותה מידה. סטודנט שנתפס, מגיע לוועדת משמעת ובד"כ יספוג הרחקה מהאוניברסיטה לשנה, שנתיים, או יותר. למרות זאת, הפיתוי גדול, וסטודנטים רבים פונים לפתרון הזה.

כמה מהבוגרים כתבו בעצמם את העבודות? צילום: יותם פרום

ביקשנו מכתב "כלכליסט' ניר צליק ליזום שיחה עם ספקי עבודות שמפרסמים את עצמם באינטרנט, ו"להזמין" עבודה סמינריונית בלימודי תואר שני בתקשורת. המענה היה אדיב, והספקים הבטיחו עבודה איכותית ומהירה. המחיר? 950 או 1500 ש"ח, תלוי בגודל העבודה ובלוח הזמנים. האם זה חוקי? "זה עניין שלך עם האוניברסיטה" נאמר לצליק בטלפון.

אז מה גורם לסטודנטים לתואר שני לסכן את עתידם האקדמי והמקצועי ע"י הזמנת עבודה קנויה? לדברי חן פונדק, כתבת החינוך של "כלכליסט", סטודנטיות שבחרו בדרך הזאת ציינו שעומס הפרנסה השוטפת, בנוסף לעומס העבודות והבחינות באקדמיה, הם אלה שדחקו אותן לפינה, וגרמו להן לשלם על עבודה. אולי זו עוד זווית מפתיעה למציאות הכלכלית הקשה איתה מתמודדים הסטודנטים בישראל.