• תפריט
משפט

למה ביטל המחוזי חיוב של עָרְבָה לשלם לבנק 175 אלף שקל?

אישה חתמה על ערבות להלוואה של חבריה מבנק מזרחי טפחות, אולם במהלך השנים הבנק לא הודיע לה שהם לא שילמו. בימ"ש השלום החליט שעליה לשלם למרות מחדלו של הבנק, אולם שופטי המחוזי חשבו אחרת

עו"ד ארז הימן 09:1817.07.17

ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל את ערעורה של אישה שחתמה על ערבות להלוואה שנטלו שני לווים מבנק מזרחי טפחות, וביטל את החלטת בימ"ש השלום שחייב אותה לשלם לבנק 175,000 שקל.

 

בשנת 1999 המערערת חתמה יחד עם אדם נוסף על כתב ערבות לטובת הבנק, על מנת להבטיח הלוואה בסכום קרן של 345 אלף שקל שנטלו ממנו שני הלווים.  במהלך השנים הלווים הגיעו להסדרים שונים עם הבנק אולם לא עמדו בהתחייבויותיהם, עד שבשנת 2011 הבנק מיצה נגדם את ההליכים, שכללו בין השאר מכירת דירה שלהם בשנת 2007.

 

בשנת 2014 הגיש הבנק תביעה נגד המערערת והערב הנוסף, על סך 350,000 שקל.

 

פסק הדין של בימ"ש השלום בחיפה קבע כי הבנק לא הוכיח שמילא אחר חובת היידוע שלו למערערת על כך שהלווים לא קיימו את חובותיהם. נקבע כי הבנק לא שיגר למערערת הודעה כלשהי על כך שממועד פריסת התשלומים מחדש (שנת 2003) ועד מועד מכירת הדירה (בשנת 2007, המועד שבו מומש הנכס ששימש כבטוחה על ידי הבנק).

 

בכך, בימ"ש השלום קבע כי הבנק הפר את חובת היידוע לפי חוק הערבות.

 

למרות זאת, בית המשפט החליט כי מחדל זה של הבנק אינו פוטר את המערערת מחובותיה, שכן לצורך זה על הערב להוכיח שנגרם לו נזק מחמת אי קיום חובת היידוע, כלומר עליו להוכיח קשר סיבתי בין אי-מתן ההודעה לבין הנזק הנטען.

 

משלא עמדה המערערת בחובתה זו, החליט בית משפט לקבל את תביעת הבנק ולחייב אותה בתשלום חלקה היחסי בחוב ההלוואה – 175,000 שקל.

 

על פסק דין זה היא הגישה את הערעור, בו טענה כי חובת היידוע של הבנק הייתה השאלה היחידה שעמדה לדיון. בהקשר זה נטען כי במהלך המשפט שני הצדדים הסכימו שהמחלוקת תתמקד אך ורק בשאלה האם נשלחו למערערת הודעות מאת הבנק לגבי קיום חוב או פיגור בהלוואה המדוברת.

 

  צילום: שאטרסטוק

 

 

לכן לטענתה הקביעה שלפיה היא לא הוכיחה שהיו לה אפשרויות למנוע את הנזק כתוצאה מהפרת חובת היידוע, חרגה למעשה מגדר המחלוקת כפי שהוסכמה והוגדרה מפורשות על ידי הצדדים.

 

מסקנה בלתי נמנעת

 

ואכן, הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי החליט לקבל את הערעור. בדומה לעמדת המערערת, השופט הבכיר יגאל גריל והשופטים בטינה טאובר וסארי ג'יוסי, הבהירו כי בהתאם להסכמת הצדדים, השאלה היחידה שעמדה לדיון בפני בימ"ש השלום הייתה האם הבנק שלח למערערת הודעות לגבי קיומו של חוב או פיגור כלשהו בהלוואה המדוברת.

 

"משזו הייתה השאלה היחידה שבמחלוקת, ומשהכריע בה בית משפט קמא כפי שהכריע, המסקנה הבלתי נמנעת היא שדין התביעה היה להידחות".

 

השופטים עיינו בפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט השלום, והבהירה כי הצדדים אכן הסכימו בצורה ברורה על השאלה שתעמוד לדיון. "משמעות ההסכמה היא שככל שיתברר שהמשיב הפר את חובת היידוע, תחייב קביעה עובדתית זו את דחיית תביעתו של המשיב במלואה".

 

בנסיבות אלה, השופטת קבעו כי בימ"ש השלום חרג מגדר המחלוקת המוגדרת שהוסכמה בין הצדדים ולמעשה הכריע בשאלה שלא היה מקום לעסוק בה. לפיכך השופטים ביטלו את חיובה הכספי של המערערת, ואף חייבו את הבנק לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

 

לפסק הדין

 

• ב"כ המערערת: עו"ד לאוניד רובינוב

• ב"כ המשיב: עו"ד שינדלהיים ושות'

 

עו"ד ארז הימן עוסק בתחום הבנקאות

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

בטל שלח
    לכל התגובות
    x