• תפריט
בארץ

ניתוח כלכליסט

העלאת קצבאות הנכים: ללא תוכנית, ללא יעדים

מאחורי הודעת שר האוצר שיעלה את קצבאות הנכות ב־4 מיליארד שקל לא מסתתרת תוכנית מסודרת והמקור התקציבי לא ברור. האפקטיביות של המהלך תלויה במספר הפעימות שטרם נקבע, בשיטת העדכון השוטף של הקצבאות ובעיקר בשאלה איך מעודדים נכים לצאת לעבודה. כדי שזה יקרה נדרש שינוי מהותי ברפורמה הקודמת שנכשלה

שחר אילן, מיקי פלד ועמרי מילמן 06:5312.04.17

שר האוצר משה כחלון היה במתח גדול בשבועיים האחרונים לא רק סביב סוגיית התאגיד. הוא רצה שווועדת זליכה לבחינת העלאת קצבאות הנכים תסיים את עבודתה לפני פסח, כך שהוא יוכל לקבל את כותרות החג. אלא שעם התקרבות ליל הסדר התברר כי ראש הוועדה פרופ' ירון זליכה יסיים את העבודה רק בעוד מספר שבועות, ולכן בלשכת כחלון בחרו להדליף ביום ראשון את השורה התחתונה - גובה התוספת שיקבלו הנכים בסופו של תהליך ארוך. זאת תעמוד על 4 מיליארד שקל בשנה ותצטרף ל־9 מיליארד שקל שניתנים כיום. מכך ניתן להעריך כי התוספת לזכאי לקצבת נכות מלאה תעמוד על כ־1,200 שקל בחודש, ושסכום הקצבה יצמח מ־2,432 שקל בחודש ל־3,600 שקל בחודש.

 

כך, ערב החג, כחלון רשם נצחון בזירת הקרדיט הממשלתי, שם הוא נאבק עם הליכוד. הנכים, כמובן, לא ראו מזה שקל אחד לפסח. ח"כ אילן גילאון ממרצ, שמוביל את המאבק להעלאת קצבת הנכים, היטיב להגדיר את המהלך כ"ספין של חמלה".

 

למעשה, מלבד גובה התוספת לקצבה, שום דבר עוד לא סגור. באוצר עוד לא החליטו בתוך כמה פעימות תעלה הקצבה ומה תהיה ההעלאה המיידית; לא נקבע מה תהיה שיטת ההצמדה של קצבות הנכות; לא נסגרו השינויים בקצבת סיוע בטיפולים סיעודיים; המשרד לא קבע מאיפה יגיע הכסף לתוספת; ועדיין לא הוחלט אילו צעדים יינקטו לעידוד נכים לצאת לעבודה.

 

חלופה לחוק לרון, שלא מספק את הסחורה

 

אחת השאלות החשובות שמחכות להכרעה היא כיצד לקשור בין התוספת לקצבאות לבין רפורמות לעידוד נכים לצאת לעבוד. בשנת 2009 התבצעה רפורמה דרמטית שזכתה לכינוי "חוק לרון" על שם הוועדה שהגתה אותה, שבראשה עמד השופט בדימוס אפרים לרון ז"ל. הרעיון מאחוריה היה פשוט — אם קודם לכן נכים שהשתכרו מעל 1,800 שקל בחודש איבדו לחלוטין את הזכאות לקצבת הנכות, עתה הקצבה אמנם יורדת ככל שגדלה ההכנסה, אך בצורה סבירה הרבה יותר. עד סוף 2016 הניכוי מהקצבה - ולא שלילתה המלאה - התחיל בהכנסה של 2,000 שקל בחודש. בחוק ההסדרים האחרון הועלתה תקרת הניכוי לסכום של בין 4,350 שקל ל־5,800 שקל.

 

 

אך למרות הכוונות הטובות, הרפורמה נכשלה. שמונה שנים אחרי שיצאה לדרך, גם במשרד הרווחה וגם בביטוח הלאומי מבינים את הנתונים: שיעור מקבלי קצבת נכות שעובדים עמד בשנה שעברה על 21% בלבד לעומת 16% לפני שהחוק נכנס לתוקף. העלייה במספר הנכים שעובדים ככל הנראה לא נבעה מחוק לרון, שכן עלייה של כ־1% בשנה נרשמה גם בשנים שלפני כניסת הרפורמה לתוקף.

 

 

 

למה הרפורמה נכשלה? על פי דו"ח הביטוח הלאומי שפורסם בחודש שעבר, "כשליש בלבד ממקבלי קצבת הנכות מכירים את חוק לרון, ושיעור נמוך יותר מבינים את השלכותיו המעשיות. ממצא זה עשוי להסביר את השפעתו המועטה של החוק". החוק נחשב למסובך, ומתחשב במספר רב של פרמטרים, ואפילו פקידי הביטוח הלאומי לא מבינים אותו עד הסוף. במקום שבו האמון בין האזרחים למערכת גם כך סדוק, כל בירוקרטיה גורמת לרתיעה - ולמעשה עשרות אלפי נכים מעדיפים לשבת בבית ולקבל קצבה זעומה מאשר לקחת את הסיכון שיאבדו גם את המעט הזה אם ייצאו לעבוד.

 

עם זאת, אחד מראשי מאבק הנכים הגדול של שנת 2001 טוען שהחוק מושמץ רק בגלל שהציבור לא זוכר עד כמה גרוע היה לפניו. לדבריו, חוק לרון הביא למהפכה ולהישגים משמעותיים.

 

אז מה בכל זאת ניתן לעשות? בכנסת מערכים כי המלצות ועדת זליכה יעלו דרמטית את הרף ממנו מתחיל הניכוי בקצבה — להכנסה של 10—12 אלף שקל בחודש. בנוסף, ניתן להתנות את המשך תוספת הקצבאות בהקמת מטה מיוחד שירכז את נושא תעסוקת בעלי המוגבלות, במתן תמריצים למעסיקים להנגיש את מקומות העבודה; לבצע שינויים באופן שבו הביטוח הלאומי מבצע את הערכת אובדן כושר העבודה בשל נכות, כך שיוקשחו התנאים לקבלת אחוזי נכות ברמות הגבוהות; ולפשט את הבירוקרטיה שמאחורי חישוב הניכוי.

 

משה כחלון משה כחלון צילום: מוטי קמחי

 

הנכים יתמקדו בצמצום מספר הפעימות

 

איך קרה שהנכים, שהשיגו הישגים רבים בעקבות השביתה של 2001, הגיעו לשנת 2017 עם קצבאות שכמעט כולם מסכימים שהן מבישות? אחת הסיבות היא שבמאבק מ־2011 הנכים לא התמקדו בקצבת הנכות הכללית, שעודכנה אז רק ב־200—300 שקל, אלא בנושאים אחרים שהיום נראים מובנים מאליהם. כך למשל נקבע שנכה יכול לבחור להמשיך לקבל את קצבת הנכות ולא לעבור לקצבת זקנה; נקבע שנכים יוכלו לקבל ביחד קצבת ניידות וקצבת סיעוד ולא יצטרכו לבחור ביניהן; ומונתה ועדת לרון שיישום ההמלצות שלה אפשר כאמור לנכים לעבוד לפחות בשכר נמוך בלי לאבד את הקצבה.

 

למעשה, את הגורם העיקרי לשחיקת הקצבאות לא צריך לחפש בהסכם של ממשלת אריאל שרון הראשונה עם הנכים, אלא בתוכנית הכלכלית של שר האוצר בממשלת שרון השנייה, בנימין נתניהו. נתניהו הקפיא ב־2003 את עדכון הקצבאות למספר שנים, כשרק ב־2006 חודש העדכון. כתוצאה מכך, משנת 2000 ועד ל־2014 גדל הערך הריאלי של קצבאות הנכים רק ב־4%. בנוסף, נתניהו החליט אז גם לשנות את שיטת העדכון של הקצבאות — מהצמדה לשכר הממוצע להצמדה למדד המחירים לצרכן. הדבר הוביל לשחיקה שלהן ביחס למדדים שונים כמו השכר החציוני ושכר המינימום. עם עליית השכר הממוצע בשנים האחרונות נוצרה שחיקה גם ביחס אליו.

 

הסיבוב הנוכחי במאבק הנכים החל מהצעות החוק של ח"כ גילאון ממרצ ונאוה בוקר מהליכוד, שביקשו להשוות את קצבאות הנכים לשכר המינימום שעומד היום על 5,000 שקל בחודש. כעת, לפי המסגרת של האוצר, נראה כי הקצבאות יעלו מ־2,342 שקל בחודש, שהם 47% משכר המינימום, ל־3,600 שקל בחודש שהם 72% ממנו. ואולם שכר המינימום צפוי לעלות בדצמבר הקרוב ל־5,300 שקל בחודש, ואיתו גם השכר הממוצע במשק. כלומר, אם לא תקבע שיטת הצמדה לשכר המינימום, הקצבאות של הנכים שוב ישחקו.

 

לכן, למודי המאבק הקודם, הנכים מבינים שהישגים עלולים להישחק, ומה שלא ישיגו עכשיו עלול להיות אבוד לעוד הרבה מאוד זמן. כעת המאבק העיקרי שלהם הוא על מספר הפעימות שבהן תיושם הרפורמה — נושא שכאמור עדיין לא נסגר סופית. עמדת המוצא של משרד האוצר היתה חמש פעימות לאורך כארבע שנים, אך הנכים לא מוכנים ליתר משלוש פעימות לאורך שנתיים. בינתיים, האוצר מסכים להתפשר על ארבע פעימות לאורך שלוש שנים, אך הנכים לא מוכנים לוותר.

 

שאלה נוספת היא מה יהיה גובה הפעימה הראשונה. בכנסת הרבו לדבר בחודשים האחרונים על עדכון הקצבה ב־700 שקל, וסביר להניח שכל דבר נמוך מזה יראה לנכים כלעג לרש. לא מדובר רק במאבק על קבלת הכסף מוקדם יותר. ככל שרפורמה תקציבית נמשכת זמן רב יותר, כך גדל הסיכוי שהמשק יכנס למשבר והיישום שלה יפסק.

 

הפגנה בעד הגדלת קצבאות הנכות, בספטמבר הפגנה בעד הגדלת קצבאות הנכות, בספטמבר צילום: צביקה טישלר

סימן השאלה שמרחף מעל המקור התקציבי

 

נושא נוסף שסימן שאלה מרחף מעליו הוא המקור התקציבי לתוספת לקצבאות הנכות. לכאורה, אפשר היה לחשוב על עודפי הגבייה ממסים כמקור תקציבי. אלא שבכלל לא ברור אם העודפים הללו - שהאוצר דחה בינתיים את הדיווח לגבי גודלם - יאפשרו גם להעלות קצבאות וגם להוריד מסים כפי שרוצה כחלון. יותר מזה, בכלל לא ברור אם מדובר בעודפי גבייה קבועים, כאלו שברור שאפשר לסמוך עליהם גם לשנים הקרובות, או שמדובר בהשפעות חד־פעמיות כמו הכנסות ממיסוי רכבים.

 

בנוסף, מכיוון שהממשלה הטילה על עצמה כללים המחייבים מקור תקציבי ברור לפני כל החלטה שיש לה השלכות כלכליות לשנים הקרובות - כחלון ואנשי אגף התקציבים יצטרכו לשבור את הראש מאיפה להביא את הכסף. במקרה שלא ימצאו, הם יצטרכו להביא לשרים הצעה לקיצוץ עתידי בתקציבי המשרדים.

 

הסיפור מסתבך עוד יותר משום שכל תוכנית ארוכת טווח לתוספת הוצאה משמעותית צריכה להביא בחשבון גם יעדים אחרים שהציבה לעצמה הממשלה, כמו לדוגמה הורדה של הגירעון הממשלתי ל־2% מהתוצר עד 2023 (לעומת יעד של 2.9% השנה ובשנה הבאה) והמשך הורדת יחס החוב־תוצר אל מתחת ל־60% (לעומת 62% בשנה שעברה). על פי חישובים של בנק ישראל, גם אם המשק יצמח כל שנה בשיעור של כ־3% - זהו הצפי לשנה הנוכחית ולשנה הבאה - כל גירעון מעבר ל־2% יגדיל את היחס בין החוב לתוצר.

 

אילן גילאון אילן גילאון צילום: שאול גולן

 

בסוף כל המספרים הללו יש שורה תחתונה ברורה - ללא נס חשבונאי, ובזמן שצריך לשמור על המתווה הרב־שנתי של הורדת יעד הגירעון ובקנה נמצאת הורדת מסים - לא ברור כיצד כחלון ואנשיו יצליחו למצוא מקור תקציבי לתוספת הקצבאות. כחלון מנסה לקדם את אותו נס חשבונאי דרך השימוש בכרית ביטחון של 3.5 מיליארד שקל שמשרדו שם בצד למקרה שיהיה צורך לבצע התאמות בתקציב 2018 (שכן הוא נקבע כבר ב־2016). אלא שלקבל החלטות כבר עכשיו לגבי כרית הביטחון למעשה נוגד את התכלית שלה.

 

קרבות הקרדיט והחשש מביטול הפטור ממס

 

בשבוע שעבר הציג הצוות בראשות זליכה מסגרת ראשונית לכחלון, שכללה הגדלת קצבאות, תוספת לדיור ציבורי לנכים, הטבות מס ומהלכים נוספים שהיו עולים בסופו של דבר 6 מיליארד שקל. לצד זה זליכה גם הציע לצמצם את הפטור ממס שמקבלים היום נכים, מהלך שהיה מפחית את ההוצאה ל־4 מיליארד שקל.

 

אלא שפוליטיקאי משופשף כמו כחלון יודע שהכרזה על צמצום פטורים ממס לנכים בתקופה נפיצה אסטרטגית היא לא מהלך חכם. לכן, הוא הטיל על הממונה על תקציבים במשרד האוצר אמיר לוי לבנות מתווה שיגדיר באילו מהלכים להשתמש ובאילו לא — תוך שמירה על מסגרת של 4 מיליארד שקל. כך, למעשה, כחלון הצליח להכריז על מסגרת של 4 מיליארד שקל כבר ביום ראשון. אבל זה לא רק ערב החג שעמד בפתח שעניין את כחלון, אלא גם מלמחת הקרדיטים עם נתניהו.

 

במסגרת אותה מלחמת קרדיטים, בתחילת השבוע שעבר הודיע כחלון כי כבר "בימים הקרובים" יודיע על עדכון קצבאות הנכים. יומיים לאחר מכן עיכבו יו"ר הקואליציה דוד ביטן ומרכז הקואליציה בוועדת הכספים מיקי זוהר העברת עודפים ב־15 מיליארד שקל למשרדי הממשלה עד שיוגדלו קצבאות הנכים והקשישים ב־700 שקל.

 

למעשה, הן נתניהו והן כחלון התכוונו לייעד את עודפי הגביה להורדת מסים, אך שניהם הבינו שזה יראה רע מאוד אם לא יחלקו חלק מהכסף למטרות חברתיות. בינתיים הם רבים על הקרדיט, אך מה שברור הוא שהמפסידים הגדולים של הסיפור יהיו הקשישים. העלות של דרישת זוהר וביטן עבור הנכים והקשישים עמדה על כ־3 מיליארד שקל. ועכשיו, כשהנכים לבדם מקבלים 4 מיליארד שקל, נראה שלא יישאר כסף לקשישים.  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x