• תפריט
בארץ

"הביצים זה כל מה שיש לנו, גם את זה ייקחו?"

משה כחלון ואורי אריאל צפויים להגיע היום לצפון כדי לדון עם יצרני ביצים ברפורמה שתחולל מהפכה בענף, ולטענת החקלאים תמוטט את מושבי הצפון. בממשלה כבר מבינים שזה לא רק סיפור כלכלי, אלא פלונטר חברתי־לאומי שייפתר רק בהסכמה מלאה בין הצדדים

הסיפור שאתם עומדים לקרוא הוא לא רק סיפור כלכלי. הוא גם סיפור חברתי ופוליטי וביטחוני־לאומי־דמוגרפי, וסיפור על התנגשות בין־דורית, סיפור על חקלאים שמנסים להתמודד עם עולם שבו ענפי החקלאות הופכים שריד לעידן ישן ומתקשים להסתגל. אבל זה גם סיפור עדתי. ומי שמפיל לי את האסימון הזה הוא אסף חתן (60) ממושב שתולה, אי שם בגליל העליון. פגשנו אותו נוהג בטרקטור שלו בחלקת העגבניות הקטנה בין מטעי האפרסקים, על גבול לבנון, לא הרחק מהנקודה שבה נחטפו החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ב־2006.

בשנות השישים, מספר חתן, השלטון המפא"יניקי הלבן לקח את בני עדות המזרח ופיזר אותם במושבים לאורך הגדר. כל עדה והמושב שלה. האנשים לא בחרו ללכת לשם, שמו אותם שם. אמרו להם, אתם תשמרו לנו על הגבול ובתמורה תקבלו את הביצים. "עם השנים השלמנו עם הקיפוח הזה, ואנחנו אוהבים את האדמה ואת הביצים ואת העבודה שלנו. הביצים זה כל מה שיש לנו כאן, אז עכשיו גם את זה אתם רוצים לקחת?", הוא שואל.

 

נסענו לגבול הצפון בעקבות כוונת משרדי החקלאות והאוצר לבצע רפורמה מרחיקת לכת בענף הביצים. לפני פרטי הרפורמה, הנה כמה מספרים. שוק הביצים בישראל הוא בלתי תחרותי ומתוכנן על ידי הממשלה. פועלים כאן כ־3,000 מגדלי עופות להטלה (להבדיל מענף הפטם שמגדל עופות לשחיטה), כ־2,000 מהם תושבי הגליל. משרד החקלאות ומועצת הלול קובעים מדי שנה מכסה מקסימלית, שבשנת 2016 עומדת על 2.228 מיליארד ביצים. רוב מוחץ של המגדלים פועל על בסיס לול משפחתי, שבו כ־2,400 תרנגולות, שהן מכסת ייצור אחת.

 

מכסת הביצים המלאכותית לא גדלה בשנים האחרונות בהתאם לקצב צמיחת האוכלוסייה, ונוצר מחסור מלאכותי בביצים. כתוצאה מכך המחיר עלה, והמשווקים נאלצים לייבא ביצים מחו"ל, לעתים באיכות נמוכה יותר.

שלטי התנגדות לרפורמה בגליל העליון שלטי התנגדות לרפורמה בגליל העליון צילום: עמית שעל

 

הממשלה מפקחת על מחירי הביצים, גם ליצרנים וגם לצרכנים. יצרן ביצים מוכר כל ביצה ב־47 אגורות נכון להיום, והצרכן קונה כל ביצה ב־97 אגורות. 50 אגורות בדרך (הרבה יותר מעלות ייצור הביצה) הולכות לסיטונאים שקונים מהיצרנים ומוכרים לרשתות (למשל תנובה או גליקסמן) ולרשתות השיווק, וגם למדינה בדמות מע"מ. השוק הזה מגלגל קצת יותר מ־2 מיליארד שקל בשנה.

 

באוצר טוענים כי שיטת הייצור הנוכחית מיושנת, לא יעילה ולכן גם יקרה מדי. הם ערכו השוואה למחירי הביצים במדינות אחרות שבהן הייצור נעשה בלולי ענק יעילים, ומעריכים את פער המחיר ב־20% - כלומר, אומרים באוצר, הצרכנים בישראל מוציאים מדי בשנה כ־350–400 מיליון שקל מיותרים על ביצים.

 

אבל לא בטוח שהרפורמה הזאת מצדיקה את עצמה. ראשית, מנקודת מבטם של היצרנים: לול משפחתי עם 2,400 תרנגולות מייצר הכנסה חודשית של כ־7,000 שקל ברוטו, כולל סובסידיה ממשלתית ישירה של כ־2,800 שקל בחודש, שמועברת למגדלי הביצים מכוח חוק הגליל. ההכנסה הזאת גבוהה רק במעט מהשכר החציוני. הביצים לא הופכות את המגדלים לעשירים, אבל הן נותנות להם הכנסה חודשית יציבה. רפורמה בענף הזה תיקח לרובם את היציבות הכלכלית בלי להציב אלטרנטיבה תעסוקתית ראויה. "חקלאות זה מזל. יש שנים ככה ויש שנים ככה, וכשכבר יש שנים טובות והמחיר קצת יותר גבוה, ישר כולם נכנסים בחקלאים. הביצים זה היציבות, זה הפנסיה", אומר אסף חתן.

טרקטור מוביל ביצים בשתולה, תרנגולות בלול, נציג מגדלי הביצים במועצת הלול יוסי אדוני מזרעית וחברת המועצה לאה יוגב משומרה, ומסוע ביצים בלול המתקדם של שמעון אסרף בפקיעין החדשה טרקטור מוביל ביצים בשתולה, תרנגולות בלול, נציג מגדלי הביצים במועצת הלול יוסי אדוני מזרעית וחברת המועצה לאה יוגב משומרה, ומסוע ביצים בלול המתקדם של שמעון אסרף בפקיעין החדשה צילום: עמית שעל

 

מנקודת מבטם של הצרכנים, הרפורמה לא תשפר את מצבם בצורה משמעותית. לפי נתוני הלמ"ס, משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה כ־40 שקל בחודש על ביצים (אין שונות גדולה בין משפחות עניות לעשירות). כך שאם להאמין לאוצר, רפורמה מקיפה בענף הביצים, כזו שתהפוך את הייצור ממשפחתי למתועש, תחסוך לצרכן הסופי 8 שקלים בחודש, שהם 100 שקל בשנה. זה הכל.

 

וזה בדיוק מה שמקפיץ את הפיוזים של חקלאי הצפון. הם לא מצליחים להבין איך בשביל 8 שקלים בחודש שר האוצר משה כחלון ושר החקלאות אורי אריאל מוכנים להשאיר את רובם חסרי תעסוקה. אז כדי לא לגמור כמו נפגעי ענף הטקסטיל, הם יוצאים למלחמה.

 

דור שלישי לביצים

 

 

יוסי אדוני (47), תושב זרעית, משמש כנציג מגדלי הביצים בדירקטוריון מועצת הלול. בשתולה קוראים לו "יו״ר המאבק". אדוני מחדד את המסרים האמוציונליים של חתן. הוא אמנם חקלאי כמו כולם, אבל הוא גם פוליטיקאי משופשף, מיומן בהדגשת המסרים הנכונים ובחזרה עליהם. מבחינתו זה לא סיפור על כלכלה, אלא על ביטחון.

 

"ענף ההטלה זה ביטחון המדינה. בלי הביצים לא יהיו פה תושבים. לכן מייסדי המדינה החליטו לחזק את היישובים לאורך השנים, לתת להם מכסות וסובסידיות. הם הבינו טוב מאוד שאין פה פרנסה חוץ מהביצים. עובדה, כשהממשלה ראתה שהבנים הממשיכים עוזבים, היא החליטה לתת מכסות חדשות כדי שיחזרו. בשנים האחרונות הצלחנו להחזיר לכאן 300 בנים ממשיכים שהביצים זה מה שמחזיק אותם. אם תבטל את המכסות, לא יישארו פה תושבים והממשלה תצטרך לשים פה גדודים של הצבא", הוא אומר.

 

אדוני מכנה את עצמו דור שני לביצים. גם חתן הוא דור שני, כמו גם לאה יוגב משומרה, גם היא חברה במועצת הלול. "מי שמקים עכשיו קול צעקה זה הדור השני", אומרת יוגב, "כי הדור הראשון כבר לא מסוגל, ואנחנו בספק אם יהיה עוד דור שלישי שימשיך אחרינו".

שר האוצר משה כחלון ושר החקלאות אורי אריאל. החקלאים כבר לא מאמינים לממשלה שר האוצר משה כחלון ושר החקלאות אורי אריאל. החקלאים כבר לא מאמינים לממשלה צילום: אלכס קולומויסקי

 

באוצר מודעים לרגישות הבין־דורית. לפי סגן הממונה על התקציבים אודי אדירי, הממשלה היתה מוכנה לשבת עם המגדלים במטרה להגיע להסכמות, ולכלול בהן גם פיצוי עבור המגדלים המבוגרים שיעדיפו לצאת לפנסיה. ומה עם המגדלים שאינם מבוגרים מספיק בשביל לקבל את הפיצוי, מצד אחד, אבל לא יצליחו להימנות עם הקבוצה המצומצמת שתקים את לולי הענק החדשים מצד שני? לפי אדירי, "אנחנו מודעים לכך שבמסגרת הרפורמה מוכרחים לתת מענה גם לקבוצה הזו", למשל בהכשרות מקצועיות ובסיוע למעבר לתחום עיסוק אחר.

 

אני שואל את יוגב ואדוני אם ההתעקשות שלהם לשמור על צורת הייצור הנוכחית ולא לעבור ללולי ענק לא כופה את התלות המוחלטת בתמיכה הממשלתית גם על הדור הבא של הבנים הממשיכים. "אני נולדתי בזרעית. הדבר הראשון שלימדו אותי זה לעשות ביצים. בכל משפחה יש בן ממשיך שסימנו אותו להמשיך להתפרנס מהביצים. הוא לא הלך ללמוד, לא הלך לתל אביב או לחו"ל, הוא שרף 20-30 שנה על הביצים כי הוא יודע שבסוף המכסה תהיה שלו. שיחזקו אותנו בתיירות, שיקימו אזורי תעסוקה, שיעשו מה שהם רוצים, רק שלא ייקחו לנו את הביצים", עונה אדוני ומשרטט במו פיו את גבולות מעגל הדורות הבלתי ניתן לשינוי, זה שלא משאיר שום פתח לקדמה.

 

ייצור משפחתי מול טייקונים

 

האם יצרני הביצים מפחדים מהקדמה הטכנולוגית ונאחזים בכוח בעולם הולך ונעלם? אולי. אבל אפילו שמעון אסרף (50), יצרן ביצים מפקיעין החדשה שהקים לול ענק של 43 אלף תרנגולות, אומר שלא ישרוד אם יבוטלו מכסות הביצים. ביטול המכסות, הוא מסביר, יכניס לענף בעלי הון שיקימו לולים מפלצתיים, ובבת אחת כל יצרני הביצים מהצפון יישארו בלי עבודה.

 

הלול שלו הוא פאר היצירה החקלאית־טכנולוגית. סרטים נעים מסיעים את הביצים למכונת מיון אוטומטית שמכניסה אותן לתבניות קרטון ואורזת אותן כך שיוכלו להגיע בקלות לחדר הקירור. אפילו הפסולת מפונה אוטומטית. גג הלול מכוסה פאנלים סולאריים חדישים. "למרות הכל, אם מחר הממשלה מודיעה שהיא מבטלת את מכסות הביצים, אני קם וסוגר", הוא אומר. "כי בתוך חמישה חודשים גליקסמן (המשווק הגדול ביותר של ביצים בישראל - ש"א) יקים לול מפלצתי של 5 מיליון ביצים במרכז, ונגמר העסק".

 

אדירי טוען כי הוא מבין את חששם של המגדלים, ושהממשלה מוכנה לדון עמם על מגבלות שניתן להטיל בשביל שה"טייקונים של הביצים", כפי שהם מכנים אותם, לא ידחקו את רגליהם. "אפשר להגיד שלול לא יעבור את ה־100 אלף עופות, להטיל מגבלות על מי יכול להקים את הלולים הגדולים ולאיזה נתח שוק הוא יכול להגיע״, הוא אומר.

 

האיום של 2017

 

אדירי מדגיש שאין סיכוי שתהיה רפורמה בלי הסכמה מלאה של המגדלים. אין סיבה לחשוד באמיתות הטענה הזו, אבל היא מעלה את השאלה - למה דווקא עכשיו? הרפורמה צצה אי שם ב־2008, כששלום שמחון היה שר החקלאות. המגדלים יצאו מיד למאבק עיקש, מבקר המדינה מתח ביקורת חריפה על כך ששמחון מקדם את הרפורמה חרף ניגוד עניינים משפחתי שהיה נתון בו, והרפורמה נשלחה למקפיא. כעת, תחת כהונתו של אורי אריאל במשרד החקלאות, המקפיא נפתח והרפורמה נשלפה החוצה.

 

אבל מי שמחממים את הגזרה הפעם הם דווקא החקלאים עצמם, משום שהם יודעים שאם לא יעשו עכשיו משהו אקטיבי, בסוף השנה הבאה הם הולכים לקבל פטיש בראש. בסוף 2017 יפוג תוקפו של חוק הגליל, זה שמעניק להם סובסידיה קבועה. אם הם יחכו לרגע האחרון, הם ימצאו את עצמם בעמדת נחיתות מול האוצר, בלי שום מנוף לחץ. אם יתחילו את המאבק עכשיו, יש להם סיכוי לא רע להשיג משהו.

 

לכן הם דורשים כבר עתה להתחיל לדון בהארכת חוק הגליל בעשור ובהתחייבות שלטונית שלאחר מכן יוארך החוק בעשור נוסף, כך שיקבלו התחייבות לפנסיה שלהם לעשרים השנים הבאות. במשרדי האוצר והחקלאות מעוניינים לנצל את הצורך הזה שלהם בשביל לקדם את הרפורמה.

 

נכון לעתה, יצרני הביצים עומדים על הרגליים האחוריות ומסרבים להראות נכונות לפשרה. ההתפקדות הזאת נראית מהצד כמו רפלקס של אנשים על גבול הייאוש, שמבינים את התלות שלהם בביצים אבל מפחדים לעשות את מה שהממשלה מציעה בשביל לשבור אחת ולתמיד את המעגל הזה. אפשר גם להבין אותם. שום דבר מובטח לא נמצא בצד השני של המעגל. כן, זה לא שוק תחרותי, אבל לטענתם גם אם יפתחו את השוק לתחרות היחידים שיגזרו קופון יהיו בעלי הרשתות, ״מדליקי המשואות״ כדברי אדוני, ולא הצרכן הסופי. אז מה הפתרון? "שהמדינה תשקיע כסף בשדרוג הלולים, אבל שיישארו משפחתיים", הוא אומר.

 

היום יגיעו לצפון שר האוצר משה כחלון ושר החקלאות אורי אריאל, במסגרת ישיבת ממשלה מיוחדת. הם צפויים להיפגש עם נציגי המגדלים בניסיון להתניע משא ומתן על פרטי הרפורמה. מה שיקרה בסופו של דבר במגעים האלה יכול להשליך בסופו של דבר על כל המגזר החקלאי בישראל, שעומד כיום בפני טלטלה קונספטואלית, בפני מעבר מצורת תמיכה עקיפה ומעוותת למתן סובסידיות ישירות, כמו באירופה. זה לפחות מה ששר האוצר מבטיח. החקלאים, מנגד, מתקשים להאמין להבטחות. מה שיקרה בענף ביצים, יודעים כולם, עשוי להיות נקודת המפנה.

בטל שלח
    לכל התגובות